האם אפשרי קיום מצוות בלי אמונה בתורה מן השמים?

:)

יהי, אם אתה מהמר נראה לי שגם את יינך לא אשתה (משחק בקוביה שפסול לעדות). :)
וברצינות, כתבתי הסתייגות בסוגריים כי יש לדון על אנוס בדעותיו. ואכתי כתב הגר"ח על נעביך אפיקורס. אבל על צירוף למניין ודאי לא הייתי מצרף גם בפועל.

פלמוני,
ההנחה השלישית שלך נראית לי מוזרה.
במבט אובייקטיבי המתבונן במצוות התורה ניתן למצוא בה מצוות לא מעטות שאינן מסתדרות עם המוסר האנושי.
לי, כאדם שמאמין בתורה מן השמים, יש מוטיבציה לנסות ולפרש ולהבין את המצוות הללו באופן שמסתדר עם המוסר האנושי, ואכן רבים ניסו לעשות זאת, חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות.
אבל לאדם שאינו מאמין בתורה מן השמים לכאורה לא אמורה להיות המוטיבציה לפרש את כל מצוות התורה כהוראות התואמות ואף מקדמות את המוסר. אז מדוע לקיים את המצוות הללו?

אלקרטאווי,

המצוות אינן "מתחייבות" מהצו המצפוני. אך אדם שמאמין בצו מוסרי שמקורו באל, יכול לראות במצוות אמצעי לממש מוסר זה. איני טוען שהיהודים הם הכי מוסרים אלא שליהודים יש מערכת מצוות שיכולה להתפרש כמקדמת מוסר. יתכן, כמובן, אדם שיחשוב שהאיסלאם למשל הוא מוסרי יותר. בכל מקרה, זה לא רלוונטי לדיון. עיקר דברי כוונו כלפי השאלה האם יתכן שומר הלכה שאינו מאמין בתורה מן השמים. אדם כזה, בודאי רואה ביהדות את מערכת המשפט הנעלה ביותר מבין כל המצויות, על אף פגמיה.

ייתכן,

כבר הזכרתי יותר מפעם אחת במהלך הדיון שאיני מדבר על קיום מצוות לשם הפקת תועלת אישית אלא על קיום מצוות מתוך צו האל.

חזק ואמץ,

אדם שאינו מאמין בתורה מן השמים יכול להשתדל לפרש את המצוות באופן מוסרי מתוך מטרה לקדם את המוסר בעולם, מטרה בה הוא רואה את תכלית חייו. אם תשאל מדוע הוא בכלל מקבל על עצמו את מערכת המשפט היהודית, אענה, כפי שכבר כתבתי לעיל, שלדעתו אין אלטרנטיבה טובה יותר.

מיימוני,

אני עוד מחכה לשמוע את דעתך...

הרעיון כביכול אדם שאינו מאמין, "ישתעבד" לתורה מבחירה, מגוכחת.
אין שום יתרון לתורה על פני קודקס חוקים מערבי דמוקרטי הומניסטי אם אינך מאמין באמיתות תורה בשמים.

מה נעשה לן לאלו ששנו ופירשו, דמעיילי פילא בקופא דמחטא, מהקושי לשנות דיסק בגיל מבוגר.

ינוח,
לא זכיתי להבין את דבריך. הרמב"ם כותב (להבנתי) שאם אדם שומר שבת בלי להאמין שהמצווה הזאת ניתנה בהר סיני למשה אין לו מצוות שמירת שבת. לחילופין אם הוא הניח תפילין בבוקר כי זה מה אבא שלו עשה, אבל הוא לא מאמין שמצווה זו מחוייבת וניתנה מסיני, הוא צריך להניח אותם שוב (אם הוא חזר בתשובה בינתיים). מה הבעייה בזה?

מיכי
אם אדם יקיים מצוות כמו שינוח מציע, הוא לא יהיה מחסיד ישראל, אלא מחכמיהם. לפי הרמב"ם חוכמה היא מעלה גדלוה.

בעל,
אשריך שהבנת מה ינוח מציע. כפי שכתבתי, אני עוד לא במצב הזה.

בס"ד

ינוח כתב: אז קיום מצוות כרוך בחזרה תוכית על "מן השמים", בלי הבנה או בהבנה נבערת? אולי ההפך הוא נכון, מי שמקבל את התורה כי מסכים עם כתוב בה ביושרו הוא מקיים מצוות ולא מי שחושב שבלתי מוסרי בה ומקיים את זה. האם הלכה דורשת בערות כדי ללכת בה? _________________ לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה