|
|
| נשלח ב-28/6/2013 17:18 |
|
| |
אל-כוכבי מרום בלב שמים / יש"ר מגוריציה
אל-כוכבי מרום בלב שמים
אביט כאיש נדהם ואשתוממה
שמה להרבות הוד נתונים המה
נורא מקום שבתם רחב ידים,
אישים יצורי-אל לריבותים
יד ימצאו בהם אשר נעמה
לא יפגשו יחדו להלחמה
שגם יעופפו כבכנפים
ספר חסין חכמתך אין דרך
כי שגבו מני פעולותיך
פי יחריש תכרע לך כל-ברך.
אך יהגה לבי תהילותיך
כי בין כדורי-אש גדולי ערך
תזכור ילוד אשה אנוש חלכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 17:34 |
|
| |
מתוך "רוח נכון" / שמואל רומאנלי
נאור אתה אדיר אל שוכן ערץ
גבוה בגבוהים מקים כל-ארץ
אתה יצרת כל בכל משלת.
שמים וצבאם כעת יזרחו
הארץ ומלואה כעת יפרחו
הכל יודו יביעו "מה-גדלת".
כי אתבונן פלאי מעשי ידיך
כי אחשוף כי אכיר אות מעבדיך
נפעמתי מדבר נפשי נבוכה.
וברוב שרעפי בי לבי ישטופו
אם נא אפצה פי אם מלי יטופו
"מי כמוכה"
אקרא מאין כמוכה.
מעצם הנכבד על-חוג שמים
עד-השוכן נגדו בתהומות מים
זה מזה יינק זה לזה ישפיע
עד-כי אש ממרום מחרס מטה
לתת מחיה לארץ תרד מטה
ממנה עץ יצמח, עשב מזריע.
אין רום אין עומק אין רוחב אין אורך
יפריד בינותם או ירחיק הצורך
כי בקשר אמיץ יענדם יחד.
איש על גדלו ישמור העת ופגע
(כי תישחת תבל אם יסור רגע)
ופני איש אל-אישו ישלים ויחד.
גם מוצאי לבי מעל גבוה
יקחו חלקם, אם-משוש בם אם-נה,
ובזקי מתכונתו תמיד רותקו.
אם שמים זכו עונג ימצאו,
אם בעבים כסו פנים, יגהו
יזהירו עוד יגילו עוד ישחקו.
וכעשב השדה וכעץ החורש
בגבוהות ובגדולות נמצא בם שורש
כן כל-דבר אף-כי קורץ מחומר.
אף-כי נפשי מצור ש-די חוצבה
ובחכמה ובמדע מגו נשגבה
כי חלקה במרומים גם נגזר אומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 18:11 |
|
| |
כאלמונים בגשם / אברהם חלפי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.
אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי
זוֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד.
וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי:
כּוֹכָב אֵין דוֹמֶה לוֹ בַּזֹּהַר.
וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת-פָּנִים
נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הַקְּטָנִּים.
מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? מַה יִהְיֶה?
שִמְעוּ שִׂמְחָתָם הַנּוֹשֶמֶת
כְּאָבִיב, שֶנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלוֹף עַד עוֹלָם.
כָּרוֹעַ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים
אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם. אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים,
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ
בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ
הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ.
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים
מַדּוּעַ אָדָם מְחַלֵּל אֶת צַלְמוֹ.
- - אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.
נִסָּיוֹן, א / לאה גולדברג*-- Text body *
לְךָ נִשְבַּעְתִי, אֵל עֶלְיוֹן,
וְלֹא אֵדַע הַאֲקַיֵּם:
אֵיךְ אֶעֱמֹד בַּנִּסָּיוֹן
נִסְּיוֹן הָאוֹשֶר הַשָּלֵם.
אֵיכָה תָּכִיל עֵינִי הָאוֹר?
יָדַי רָפוֹת, יָדַי הוֹזוֹת -
אֵיכָה אֶשָּא וְלֹא אֶשְבּוֹר
שִׂמְחָה כָּזֹאת, בְּרָכָה כָּזֹאת?
מִכּוֹבֶד עוֹל אֵיךְ לֹא אֶפּוֹל,
אֵיךְ לְפָנֶיךָ אֶתְיַצֵּב
זְקוּפָה, גְּדוֹלָה, נוֹשֵאת בְּעֹל
שֶל אוֹשֶר אֱנוֹשִי שָלֵו.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 28/06/2013 18:14:47
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 18:25 |
|
| |
ירוחם
תודה!
מ
אתה מוזמן להסביר מדוע קל לי (רק לי?) להתחבר לחלפי ולגולדברג, לשני השירים כאן, ולא לפיוטים של מחברים עתיקי יומין?
יש לי תשובות. אחת מהן, הבדל של שפה ותרבות. הקריאה של שני האחרונים זורמת. זרימה היא ענין של מקצב וצליל אבל גם של הכרות עם מילים ושילובי מילים.
האם זה כל ההסבר?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2013 22:13 |
|
| |
מיימוני,
יש שתי דרכים ליצירה ספרותית. האחת, טבעית, המביעה רגשות ומחשבות בלשון פשוטה. השניה, למדנית, המאצילה את מיטב המסורת. האחת פונה ומדברת לכל אדם. השניה דורשת אורך-רוח ועיון. יצירות טבעיות מדורות קודמים קלות יותר לקריאה כי קרובות יותר ברוחן ובשפתן ללשון המדוברת ולנפש של הקוראים בני דורנו. מעבר לכך, לכל דור יש את מידותיו וטעמיו. יש דורות המעדיפים כתיבה חופשית ויש המעדיפים כתיבה מסוגננת, יש המעדיפים צמצום וכלליות, ויש המעדיפים אריכות-דברים ופירוט.
תוקן על ידי מ80 ב- 29/06/2013 22:45:45
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2013 22:22 |
|
| |
התפילה / מיכה יוסף לבנזון
נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, הַיּוֹם יָפוּחַ,
וּמְזַמְּרֵי בַלַּיִל דּוּמָם נֶאֱנָחוּ,
בֵּין אֵלֵי הַיַּעַר יִשְׁרוֹק הָרוּחַ,
וּבְהַדְרַת קֹדֶשׁ הֵם יִקְּדוּ יִשָּׁחוּ.
הָדוּר בִּלְבוּשׁ כֶּסֶף יָצָא יָרֵחַ,
וּלְרֹאשׁוֹ זֵר-זֹהַר עָנַד כּוֹכָבִים,
כִּנְשִׂיא הַלַּיִל הוּא שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ,
לוֹ נָאֲוָה קֹדֶשׁ עַל כִּסֵּא הֶעָבִים.
מַה תִּיף בַּהֲדָרְךָ, הֶאָח, לֵיל הָאָבִיב!
לִבִּי בִּי יִרְחַב, אַף נַפְשִׁי רוֹמֵמָה,
זוּ יִפְעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחֱזֶה מִסָּבִיב
הֵסִירוּ לִי שָׂפָה – רוּחִי שׁוֹמֵמָה!
אַךְ לִבִּי דוֹבֵר בִּרְעָדָה לוֹ גִילָה,
אֶל אֵל בִּי יִתְפַּלֵּל בִּדְמִי הָאֶמֶשׁ,
גַּם קוֹל תֵּבֵל כֻּלָּהּ לִי קוֹל הַתְּפִלָּה –
מִקּוֹל כּוֹכְבֵי נֶשֶׁף עַד קוֹל הָרֶמֶשׂ!
אָז אִתִּי אַרְזֵי-אֵל יִקְּדוּ לֶאֱלֹהַּ,
צִפֳּרִים שָׁרִים אִתִּי יִתְפַּלָּלוּ,
וּבְנֵי-אֱלֹהִים, כָּל צִבְאוֹת גָּבֹהַּ,
אִתִּי יִבְעָיוּן, מִשַּׁדַּי יִשְׁאָלוּ!
וּדְמִי הַלַּיְלָה חִישׁ נֶהְפַּךְ לַהֲמֻלָּה,
קוֹל "הַלְלוּיָהּ" בִּמְלֹא אֶרֶץ הֵרִיעַ,
הַלְלוּיָהּ! אִתִּי תִקְרָא תֵּבֵל כֻּלָּהּ,
שָׁמַיִם שָׁמָּה וּשְׁאוֹל כִּי אַצִּיעַ!
אָז שִׁמְךָ בַּכֹּל חָזִיתִי, אֱלֹהַּ,
וּבְכָל כּוֹכַב אוֹר הוּא חָקוּק עַל מֵצַח,
וּבְכָל הַיְצוּרִים בָּם אֶתְמַהּ תָּמֹהַּ,
אוֹתוֹתֶיךָ אֶחֱזֶה בִּכְתָב הַנֶּצַח.
כִּי שִׁמְךָ, אֵל שַׁדַּי, הֵם כָּל פְּעָלֶיךָ –
זֶה אֲדֹנָי בָּם כָּאָרֶץ כַּמָּאוֹר.
אִישׁ אִישׁ מֵאַלְפֵי רִבֹּואוֹת מַעֲשֶׂיךָ –
אוֹת מִשִּׁמְךָ הוּא, אֵל כַּבִּיר, אֵל נָאוֹר!
* *
מַה שּׁוֹלָל הִלְּכָה נַפְשִׁי מַה תָּשׁוּחַ!
וּנְשָׁמָה בַּמֵּתִים מַה זֶּה הִפַּחְתִּי?
דּוּמָם הַחֶלֶד, בַּתֵּבֵל אֵין רוּחַ,
אַךְ אָנֹכִי, אֵל אָנֹכִי שִׁבַּחְתִּי!
פִּי נָתַתִּי אֶל דַּבֵּר לֹא יוּכָלוּ,
הָרוּחַ אַךְ סוֹאֵן, יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַרְזֵי-אֵל יָנוּעוּ לֹא יִתְפַּלָּלוּ,
הָעוֹף אַךְ יֶהֱמֶה וִיצַפְצֵף בַּיַּעַר!
הַיְסַפְּרוּ שָׁמַיִם, יַגִּיד רָקִיעַ?
הֵן נֶפֶשׁ אֵין בָּם כִּי תַעֲרֹג, כִּי תֵכֶל!
אַךְ רוּחִי דִבֵּר בָּם וּפִי הִבִּיעַ
בֹּהוּ-חַי הֵמָּה מִבְּלִי דַעַת שֵׂכֶל!
גַּם אַךְ גּוּפַת-מֵת הַתֵּבֵל הִנֶּהָ
וּבָהּ אַךְ יָנוּעוּ גְּלָמִים לֹא-חַיִּים,
מֵתִים הֵמָּה גַּם כָּל הַחַי עָלֶיהָ
כִּי אֶל אֵל-חַי הֵם לֹא יִשְּׂאוּ עֵינַיִם.
אַךְ הָאָדָם הָאָדָם חַי הִנֵּהוּ
וּבִלְתּוֹ בַכֹּל אַךְ מָוֵת וָקָרֶץ.
כִּי לִבּוֹ אֵל יַחַז; עֵינוֹ תִּרְאֵהוּ
הוּא עֵין כָּל הַיְקוּם, הוּא הַלֵּב בָּאָרֶץ!
הוּא הַחַי מַטָּה כָּאֵל בַּשָּׁמַיִם
וּלְבַדּוֹ אַךְ הוּא אֶל אֵל יִשָּׂא מֵצַח,
עַל כַּנְפֵי הַתְּפִלָּה יִסַּק כַּפַּיִם
בָּהּ דּוֹבֵר אֱנוֹשׁ רִמָּה אֶל אֵל נֵצַח.
בִּגְדֹלוֹת אֱלֹהַּ נַפְשׁוֹ כִּי תָבֶן
כִּי יַעֲמוֹד בּוֹדֵד לִפְנֵי אֵל-שָׁמַיִם,
אָז תּוּגַל אַט מֵעַל לִבּוֹ הָאֶבֶן
וּמִשָּׁם יִזְּלוּ דֶרֶךְ עֵינָיו מַיִם!
וּמַה יִּנְעַם לִי אָז צָקוּן הַלַּחַשׁ
וּבְנַחַת וּלְאַט אָז נַפְשׁוֹ בֹּכִיָּה,
דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה אָז חִישׁ גַּם תַּחַשׁ
וּתְפִלָּה עִמָּהֶן יוֹצֵאת דּוּמִיָּה!
זוּ הִיא הַשָּׂפָה שֶׁבֵּין אֵל וָגֶבֶר
בִּקְצוֹת כָּל הָאָרֶץ וּבְאַפְסֵי חָלֶד,
אַךְ בָּהּ כָּל אָדָם עַל אֵל יָשִׂים שֶׂבֶר
כִּי עִם אֵל כָּאָב לוֹ דוֹבֵר כַּיָּלֶד!
לָכֵן לֵב-אָדָם בּוֹ סָמוּךְ בָּטוּחַ
עֵת תִּבּוֹק הָאָרֶץ וִיהֹרַס חָלֶד,
וּצְבָא כָל הַיְקוּם עֵת יַחֲלוֹף כָּרוּחַ
הוּא מֵחֵיק מָוֶת לַחַיִּים יִוָּלֵד!
וּבְרוּכָה אַתְּ הַתְּפִלָּה בַּת-הַלְּבָבוֹת!
הֵן בִּכְנָפַיִךְ מַרְפֵּא אֶל כָּל שֶׁבֶר,
כַּטַּל שֶׁיּוֹרֵד פֹּה מִשְּׁמֵי הָעֲרָבוֹת
תַּרְוִי לֵב אֱנוֹשׁ תִּגְהִי רוּחַ גֶּבֶר!
תוקן על ידי מ80 ב- 29/06/2013 22:33:28
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2013 17:57 |
|
| |
שיר מזמור להזכיר / רבי משה חיים לוצאטו
שיר מזמור להזכיר
לך ה' נכספה נפשי כלתה רוחי יומם ולילה.
קידמתי בנשף ואשיחה בך ועל-משכבי קיויתיך.
אומר לה' משגבי צורי ותוחלתי לדור ודור.
פקחת עיני ואודך אהללך אלהי עולם סלה.
הקשבת לרינתי ה' אלהי הכינות לבי ואשמור דבריך.
תעלני משחת חיי ובאורחותיך תדריכני.
יודוך ה' כל-אפסי-ארץ ישתחוו לפניך כל-משפחות-עמים.
מהולל שמך ה' עד-מאד כבודך בקהל קדושים.
כי מי אל יערוך לה' ומי אלוה זולתי אלוהינו.
בהיכלך פעלך כבוד ואמונתך סביבותיך.
ה' אלהים צבאות שוב הבט ממרום ראה הושיעה ימינך ותחלצני.
תשיב נידחים לפניך ולנפוצות עמך תכנס.
האר פניך ה' השיבני אשירה ואזמרה בישועתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2013 18:13 |
|
| |
לפניך שיחי אשפוך / הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לפניך שיחי אשפוך, ריבון כל העולמים.
לא תעכבני גדולתך לגשת אליך.
כי הלא הגדולה היא הענוה,
ואין סוף להנה כמו לכל-מידותיך.
ידיעתי בשפלותי ואפסותי
גם-כן לא ימנעו בעדי את-העוז לקרבה אליך,
אור חיים ומקור הטוב,
כי אין-קץ לגודל אשר ירחש לבבי אלי
באשר אני אחד מיצוריך.
ואם יש בבריאותיך כאלה
שאני מביט עליהם מגבוה והם נקלים בעיני,
הלא רק סכלות גורמת לכך.
ואתה מקור החכמה, הלא תדע גדולתך לבדך,
ובכח הגודל הזה הלא נערכים הם באמת כל-ברואיך,
באשר הם מעשיך, אל גדול ונורא.
וגם אני די לי הגודל להיחשב אחד ממעשי ידיך,
שהוא מכסה על-כל-מגרעותי.
והנני בחרדת קודש ניגש אליך, מלכי,
הושיעני, מכל-פשעי הצילני, ומכל-אויבי פדני.
הושיעה-נא, הושיעה-נא, אב רחום וחנון על-כל-המעשים,
לה' הישועה על-עמך ברכתך סלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2013 23:10 |
|
| |
התפילה הראשונה שקראתי כחרדי והפסקתי להיות כזה
והנה
אלוהי הנושק לוחמים ועוצם עיניהם ההוזות הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?
השמעת פה זה דברו?הראית,רחום ונכמר, מה אלמוג חלומות התנפץ עם המצח הזה המקומר
איזה יושר כרע עם הגב שהומך בטרשי הקרבות ואיזו שירת נעורים נשתתקה בשתוקלב הנדבות
תן אות אלהי המתים,שידעת ידוע כל זאת, שבאיזה מקום בעולם ממשיכות שתי עיניו להזות
שבצל שכינתך-טוב לבן,שמתחת כנפך, כמו טף, ממשיכים חלומות לשחק על קימורת מצחו המלטף
שרפאת לנער אי שם, קם יושרו ועמד על רגליו ושירו מכסה לגבעות ככסות העירית,השחלב
תן אות לרעיו,אלהי. עננו דבר,שאם לא הלא טעם לשמש אינו,לירח יקר בהילו.
עננו נושק לוחמים ועוצם עיניהם ההוזות הידעת פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2013 23:17 |
|
| |
אמנם בורא את-הכל / יניי
אמנם בורא את-הכל, כנגד הכל שקלת שלום
במרומך אין קנאה ותחרות וביניהם תעשה שלום
גזרות פיך תשנה מפני דרכי שלום
דיבקת חסד לאמת ואיחית צדק לשלום
הודעת כי אתנן מעשה הצדקה שלום
לרחוק ולקרוב הכפלת שלום
זכרון כל-ברכותיך חותמותיהם שלום
חקיקת שם ימח בעבור תת בין איש לאשתו שלום
טוב דרכי דת החכמתנו כי כל-נתיבותיה שלום
יונה תמה מצאה חן בעיניך כמוצאת שלום
כרת למקנא ברית החיים והשלום
לעת תקום למלחמה תשחק ותדבר אני שלום
מקומך עוז וחדוה בו ומשרתיך מלאכי שלום
נתת להם עוז וברכתם בברכת שלום
סברך תקוה ואחרית ומחשבותיך מחשבות שלום
עניין זה שמך לעולם וזה זכרך בשאלת שלום
פרי וקרן לתלמוד דת וכיבוד הורים וגמילות חסדים והבאת שלום
צדקתך כהררי-אל נכונה על-אמת ומשפט שלום
קצפת מרוב מחלקותינו וממנו אספת שלום
רומה רם על-השמים ועל-הארץ תן שלום
שילמתנו גמול כל-מעשינו, עתה תשפות לנו שלום
תקרב אל-עירך בדברי אמת שלום
תנטה אליה כנהר שלום.
תוקן על ידי מ80 ב- 06/07/2013 23:21:56
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2013 12:18 |
|
| |
אומרים שלנשים אסור להתפלל לפני הציבור. תפילת נשים
שמואל א פרק ב
) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיקֹוָק רָמָה קַרְנִי בַּיקֹוָק רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ: (ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיקֹוָק כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ: (ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְקֹוָק ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת: (ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל: (ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה: (ו) יְקֹוָק מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל: (ז) יְקֹוָק מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: (ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיקֹוָק מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל: (ט) רַגְלֵי חסידו חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ: (י) יְקֹוָק יֵחַתּוּ מריבו מְרִיבָיו עלו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְקֹוָק יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ: הנשים מוזמנות וגם הגברים להוסיף מתפלתן, יצאה ספר תפילת נשים מי שיכול לסרוק, יבורך
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2013 12:36 |
|
| |
היה לך להביא שחזל חתמו על כך שאסרו רק קריאה מידי חובה מטעמי כבוד ציבור (שלא יחשבו שהגברים לא יועים לקרוא:-) אתה קראי?! אך שירת מרים בנפרד כפירוש חזל אז נשים, מה לעשות, לא להפריע!
תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 07/07/2013 12:42:18
תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 07/07/2013 13:21:24
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2013 13:11 |
|
| |
| אלקרטאווי כתב: |  | היה לך להביא שחזל חתמו על כך שאסרו רק קריאה מידי חובה מטעמי כבוד ציבור (שלא יחשבו שהגברים לא יועים לקרוא:-) אתה קראי?! אך שירת מתכנן בנפרד כפירוש חזל אז נשים, מה לעשות, יג להפריע!
תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 07/07/2013 12:42:18
|
|
מאיפה הדרוש הזה?
מה שייך קראי" האם אצל הקראים הנשים לא קוראות?
מה שייך תפילת נשים וטקסטים שהם חיברו לקריאת נשים? שקוראות בתורה שמותרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2013 13:27 |
|
| |
מהי הסברא לחלוקי בין קריאה לתפילה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2013 00:15 |
|
| |
הגמרא והמשנה והטור מדברים על קריאת התורה לפני הציבור במסקנה שמותר לאשה להיות בעל קורא , בענין התפילה למה שלאשה לא תהיה זכות להתפלל ובעיקר תפילה אישית שהיא חיברה לדוגמה תפילה שחיברה אחת הנשים המכובדות הכותבות כאן.
תפילה למסורבת גט
[כדאי לומר במנין]
|
תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי. |
[תהלים קב, 1- 3] |
|
לפְנֵי ___ שָׁנִים נִכְנַסְתִּי בִּבְרִית הַנִּישׂוּאִין עִם _____. הֶאֱמַנְתִּי אָז כִּי אֳנִי זְקוּקָה לוֹ בִּכְדֵי לִהְיוֹת מֵאוּשֶׁרֶת וּשְׁלֵמָה, וְכִי יֵשׁ בִּיְכָלְתֵנוּ לְהָקִים בַּיִת וּמִשְׁפָּחָה. לְאַחַר תְּקוּפָה שֶׁל כְּאֵב וּמַחְסוֹר, אִבַּדְתִּי אֶת אֶמוּנָתִּי זוֹ, וַאֳנִי מְבַקֶּשֶׁת לְהַתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים הַמְקוּדָשִׁים אָשֵׁר בֵּינֵינוּ. |
|
|
הַזְּרוֹעַ שֶׁחִבְּקָה עָכְשָׁיו לוֹפֶתֶת, הַפֶּה שֶׁנִּשֵּׁק נוֹטֵף עַתָּה אֶרֶס, הַלֵּב שֶׁנִּפְתָח נֶאְטַם לְזַעֲקָתִי. אוֹר הָאַהֲבָה חָשַׁךְ עָלַי. |
|
|
כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ. רַק אָתָּה עוֹדְךָ עִמָּדִי. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. |
[ע"פ יונה, ב] |
|
אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. |
[ע"פ נחמיה, ט] |
|
שַׁוְעַת עֲנִיִּים אֲתָה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. |
|
ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתי ואימותי, שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ בְּלֵב הַשׁוֹקְדִים עַל דִּינִי, וִיְשָווּ תּוֹרָתְךָ לְנֶגְדָּם תָמִיד. וְהָאֵר עֵינֵיהֶם בְּצִדְקֶךָ וְתֵן בְּלִבַּם בִּינָה לְהָבִין ולִשְׁמוֹע.
כִּי אַתָּה נֵירִי ה', וַה' יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי.
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. |
[שמ"ב כב- 29]
[תהלים לו- 10] |
|
מוֹדָה אָנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהִכְנָסְתָּנִי לְשָׁלוֹם בְּחֻפַּת קִידּוּשִׁיןָ, כֵּן יְהִי רְצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַדְרִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְחַדֵּשׁ בְּלִבִּי אָהֲבָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. |
[ע"פ תוספתא ברכות, ו, טז] |
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. |
|
 |
|
|
|
|
|