עונשה של ארוסה בוגרת שנאפה

ייתכן,
אם אתה מניח הנחות ומקשה מכוחן קושיות זה בסדר גמור. אז אשאיר לך גם לענות את התשובות או להישאר בצ"ע. ובכלל, תוכל להמשיך לשוחח עם עצמך, ושם תוכל לדון על עמדותיהם של כל המתדיינים כאן באופן די חופשי, בלי לחוש מוגבל על ידי מה שהם באמת חושבים.
אבל אם יש לך איזשהו עניין גם בעובדות, אז אני חושב שיש בהחלט אפשרות לשנות לא מעט דברים גם בלי סנהדרין, אם כי לפחות בהלכות שברה"ר יש צורך בקונצנזוס כלשהו (שלצערי די קשה לגבש האידנא, ועל דא קא בכינא). לגבי מה אני עושה מעבר לדיונים בעצכ"ח, אתה יכול לקרוא. לא מעט מהדברים כתובים עלי ספר. דברים אחרים גם נעשים בפועל (אבל זה מודרן אורתודוכס, שהם כידוע לא דתיים. זה האלוקים שאתה לא מוכן לכפור בו. הוא פסול בתכלית).
בין אם יש לאלוקים עניין במשהו ובין אם לאו, הכישלון הוא תמיד שלנו. המצב שלנו הוא תוצר של מעשינו ולא של מעשיו. אבל שוב, זה האלוקים שאתה לא מוכן לכפור בו כי הוא פסול. אתה מתעקש לכפור אך ורק באלוקים שעליו התחנכת, כלומר זה שקובע הכל, ושדברו יוצא מפי הממסד הדתי (דעת תורה).

אני מניח (אופס) שאתה שם לב לכך שאתה עושה הכול כדי ליצור איש קש נוח לתקיפה.

תעזוב שמות וכינויים.

אתה מוכן ללכת על כל הקופה ולשנות את כל, או לפחות כמעט כל, מה שצריך?

אתה חושב שיש דרך ריאלית "לגבש האידנא"  את הקונצנזוס הנדרש?

אם התשובה הכנה היא חיובית, אין לי אתך שום ויכוח.

עכשיו על האשמתנו בכל התחלואים.

עד כמה שידוע לי אלוהים ברא את העולם על שלל נסיבותיו.

הכי קל מבחינתך כסנגורו, לטעון כי כל מה שמשובש הוא באשמתנו וכל מה שמועיל ומתוקן הוא בזכותו.

אם נקבל כי מבחינתו הדרך הרפורמית (לא בהגדה החברתית אלא מהותית) היא הראויה, אזי הוא לא נכשל במובן התוצאה, אבל הוא הפך להיות קצת מיותר.

הלא גם דיני התורה שבכתב תלויי תרבות ושינויי תרבות מאפשרים לנו לשנותה (כמובן, כמובן, עם הדרוש המתאים. לא סתם חלילה).

לא חבל על כל הדיו שנשפך? (פעם זה היה יקר מאד).

עשרת הדברות היו עושות את העבודה הכי טוב שאפשר.

בקיצור, תספר לנו מה הסיפור של אלוהים.

או שיש לך משנה סדורה אחרת. ברור שאם לא תגלה אותה, אצטרך לוותר על הדיון.

ייתכן,
לא נכון שהכל דורש שינוי, וגם לא כמעט הכל. מה שדורש שינוי הוא בשוליים. מתוך זה אני מוכן לשנות לא מעט. חלק מהדברים הללו ידרשו גיבוש קונצנזוס כמו בכל מערכת נורמטיבית שפונה לחברה ולא נכון שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. ואכן לצערי קשה לגבש קונצנזוס כזה כיום. אבל זו בדיוק בעייה שלנו ולא שלו (האם הוא אשם שקשה לנו לגבש קונצנזוס?).
נדמה לי שכבר חז"ל קבעו שהוא 'מיותר', כשאמרו "לא בשמים היא". אבל הוא לא מיותר במובן שאנחנו עושים כל מה שנרצה ואין משמעות למתן תורה. ממש לא. אנחנו עושים את מה שלדעתנו נכון כפרשנות לתורה ותושבע"פ שהוא נתן. מה שאמרתי הוא שהפרשנות היא תלויית תקופה ונסיבות, ובזה אין הרבה חידוש. טענתך דומה למי שאומר שמכיון שכל אחד יכול לפרש את החטא ועונשו באופן שנראה לו - לכן דוסטוייבסקי מיותר. זהו דקונסטרוקציוניזם, וכבר כתבתי לך שאני לא שם.
אכן הכי קל לי לטעון שהכל אשמתנו, כמו שהכי קל לך לטעון שהכל אשמתו. האם הקלות היא מדד למשהו? לא הבנתי מה הטענה כאן, פרט לכך שאתה מתעקש להישאר בקושיות ואני מתעקש לטעון שאין קושיות. ומכיון שאתה המקשה ואני המתרץ, אז בהגדרה ידי על העליונה. כידוע, "יש להקשות בדוחק" לא ממש עובד.
אבל באמת נדמה לי שהדיון כבר חוזר על עצמו.

שאלות סיכומיות ומנחות:

א. האם אלוקים "מיותר"?

ב. האם אלוקים אחראי למעשינו ולו רק בגלל שברא אותנו עם אפשרות לטעות?

ג. האם יש שינויים בהלכה?

כאן אני רוצה להציע תשובות על פי המוכר לי ועל פי הנאמר כאן:

1. יש שינויים "מלמטה". מתחילים לעשות משהו והוא הופך לדרך עשיה או מנהג. דוגמא שלא תראה מעניינת: אמירת "יום כיפור קטן" בערב ראש חודש בציבור הליטאי, כנראה בעקבות עצה של הסטייפלער.

2. יש שינויים שמתחילים בעקבות פסק רבני בערכאה מקומית, זוכים להערכה, והופכים לחיוב.

3. יש החלטות "מלמעלה" אבל הן בדרך כלל להחמיר. למשל, ההכרעה שמקרר דיגיטאלי ומזגן דיגיטאלי שמגיבים מייד על שינוי טמפרטורה, הגרמא שלהם ייחשב למעשה ויהיה אסור. איני בא להיכנס לנושא זה כאן. זה ראוי לאשכול בפני עצמו. רק לתת דוגמא.

4. יש החלטות שהיה ראוי לקבל ואינן מתקבלות מכל מיני סיבות.

***
יתכן ובעיקר שיבוליהו

מתחתם ביקורת על כך שמיכי מציע תיקונים וטוען שהוא יודע מה ראוי לתקן.

זה נשמע אכן יומרני.

אבל האם זה באמת כך?

מיכי לא טען שצריך לשמוע לו בגלל שהוא מיכי האיש. הוא טוען שראוי לשמוע לו מפני שהוא מבין מה העקרונות הראויים לשמש לעיצוב הלכה.

כיון שאני מחזיק מעצמי ומהצעותיו בדיוק באותו אופן, ויש דברים שבהם אנו שותפים לביקורת ואולי אפילו לתיקונים, אנסה להסביר את מה שאני חושב ושאני חושב שהוא חושב.

קחו לדוגמא תרגיל מורכב במתמטיקה או שאלה תיאורטית בפיזיקה (הכותב אינו מתמצא בשני התחומים האלו). יש דרכים לפתור זאת. נניח שמישהו מצא דרך חדשה ויכול להוכיח אותה באותה דרך מיוחדת שמקובלת במתמטיקה. אם הוא צדק, האם הוא צדק בגלל שהוא הוא או בגלל שיש הוכחות? האם נקבל את המשפט "כדאי ללמוד מהדרך של הממציא" בגלל שהוא מיכי, או יתכן, או שיבולייהו, או מיימוני, או בגלל שהתרשמנו לפי דרכי הבדיקה הראויים שיש כאן עיקרון נכון?

ברור שבמתמטיקה הרבה יותר קל לבדוק מאשר בהלכה. זה הבדל מהותי. גם במתמטיקה יש דברים שקשה מאד לבדוק. למשל ההוכחה למשפט פרמה, שרק מעטים, גם במתמטיקה, מסוגלים להבין (כך קראתי והתרשמתי, לפחות). אבל עקרונית מי שישקיע וישקיע וישקיע יקיף ויבין. אולי זה יקח לו כמה שנים.

בהלכה וגם בדיסציפלינות דומות, יש מקום יותר לחלוק, אבל עדיין ניתן לבנות שיטה מסודרת בעלת תוקף ושיכנוע.

עד כמה שאני מבין, זה מה שעושה מיכי וזה מה שאני משתדל לעשות.

אז שוב, זה לא בגלל שהוא מיכי ואני מיימוני, אלא בגלל שלדעתנו כך ראוי לנהוג בשאלות של הלכה, מטא הלכה, פסיקה ומטא פסיקה.

וגם אני איני מציג את הדרך הזו בגלל שהוא מיכי, אלא בגלל שאני סבור שהוא טוען דברים דומים לשלי, ואני מייצג גם את עצמי. ולא בגלל שאני עצמי, אלא בגלל שחשבתי ובדקתי והגעתי למסקנות מבוססות בדרך שאני מכיר שמבססים דברים בתחום זה. (הניסוח הארוך חשוב).

כמובן, מן הראוי הוא להגן על דרך מותקפת בפורום אם יש בה ממש ואם הכותב לא הוצג או לא הובן נכון. גם זה מן היושר האינטלקטואלי, לחזק את דברי המבוקרים או המבקרים כדי שאפשר יהיה להתמודד עם השאלות ועם התשובות ולא עם "דגמי קש" שאותם קל הרבה יותר לסתור.

אם לא הבנתי נכון את הביקורת, אתם מוזמנים לתקן אותי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מיכי,

לאור העובדה, שאתה מתחמק, בעקביות ראויה לציון, מאמירה פוזיטיבית מוגדרת, על איך אתה תופס את התורה והדת, הדיון באמת לא יכול להתקיים.

רק אעיר על כמה דברים שנאמרו על ידך.

1.      מעולם לא אמרתי שהכול או כמעט הכול דורש שינוי. שאלתי אם אתה מוכן לשנות את כל, או כמעט כל, ממה שדורש שינוי.

2.      אפשר לדון מה זה "שוליים". כמובן, רק לאחר שנדע מה הן הנחותיך אודות התורה, התהוותה ומהי עמדתך המוסרית תרבותית האידנא.

3.      לא חלקתי על הצורך לגבש קונצנזוס. הצבעתי על כך שלכאורה זה כנראה לא הולך להיות. בניגוד לכל המערכות, שאתה מחבב להשוותן אל התורה, גם במדינות נעדרות חוקה, עם אפס יציבות שלטונית, תהליך התאמת העקרונות למציאות, עובד ביעילות מרשימה לעומת הקיפאון ההלכתי.

4.      אתה הופך את האמירה "לא בשמים היא" לאמירה "לא משמים היא". חז"ל התייחסו להתערבות שוטפת של עצים וישיבה של מעלה בקביעת ההלכה. (ונעזוב לרגע את הדיון, אם האמירה לא משקפת בסך הכול באופן אירוני, את אי אימונם ביכולת להניע עצים ולדעת מה הקב"ה אמר בשיעורו היומי האחרון).

5.      ההשוואה עם החטא ועונשו חסרת משמעות. כל זמן שנהנים מקריאתו, הוא אינו מיותר.

אם כבר יש מקום להשוות, זה עם ספרי משפט, פילוסופיה וכו'.

חלקם אכן הופך להיות מיותר, במובן המעשי, כאשר החשיבה מתהפכת לגמרי.

במשפטים זה חד יותר. (למעט ההיבט המחקרי).

בפילוסופיה זה כמובן מורכב יותר, כי תמיד יש ערך לדעות נגדיות.

התורה היא ספר משפטים ייחודי, במובן שניתן לפרשו כמעט שרירותית, על ידי מנגנון דרשות שאין לו אח ורע בשום מערכת דומה.

6.      אין לי בעיה שידך תהיה על העליונה וגם לא חשוב מהי הלוגיקה שעומדת מאחורי המסקנה. כאמור בתחילת הדברים, בלתי אפשרי להידיין עם עמדה נסתרת, המאפשרת מרחב תמרון בלתי מוגבל.

יד העמימות על העליונה. 

הרב מיימוני,

לא זכור לי שאמרתי משהו המתקרב למה שאתה מתלונן עליו.

יתכן, היהדות במשבר מאז הרפורמה וחילון העם היהודי (והעולם (המערבי לפחות) בכלל), עד המאה ה18 היו והיו שינויים ותגובות לנסיבות משתנות.
לא נכון שלא היו שינויים בזמן הזה, יהודי מהמאה ה18 שהיה קם לתחייה החברה החרדית של ימינו הייתה נראית לו זרה ומוזרה ואני חושב ש"רפורמית" הרבה יותר מהדת"ל או מהאורתודקסיה המודרנית.
הבעיה היא שהתגובה לעיתים קרובות הייתה בעייתית וקדשה שמרנות ואנכרוניזם (וזה כשלעצמו רפורמה).
אני לא שותף לדעתך שלא יהיה בעתיד שינויים ביהדות, אם כי כמובן טווח הזמן צריך להיות יותר גדול מאשר כמה שנים, היהדות קיימת כבר אלפי שנים, שינויים לוקחים זמן (ובדרך כלל טוב שכך, זה מאפשר לברור את המוץ מהתבן).

מטפחת
במה הוא היה ריפורציות?