עונשה של ארוסה בוגרת שנאפה

האם אין מנהג של אי אכילת דגים בחלב שידוע ששורשו בטעות סופר?
ותקנו אותי אם אני טועה.

ירובעל (ומיימוני),
לא אמרתי שכל שינוי צריך להתחולל מלמעלה. אמרתי ששינויים ברה"ר זוקקים קונצנזוס כלשהו. זו אמירה שונה. ניקח כמה דוגמאות. אם מישהו ירצה לעשות שינוי בתהליך הגיור (כגון לוותר על קבלת מצוות ולהסתפק בקבלה ללאום היהודי. יש הצעות כאלה, שאני אישית לא מסכים להן), ודאי שהוא אינו יכול לעשות זאת בלי הסכמה רבנית רחבה. הגיור הוא השער לכניסה לעם ישראל, ולא ייתכן שמישהו ישתלט עליו ויכתיב את דעותיו, טובות ונכונות ככל שיהיו. הוא קובע עבור כולנו מיהו יהודי ועם מי אנחנו מתחתנים או לא מתחתנים. זוהי הסיבה שטענתי במאמרי ב'אקדמות' שהרב דרוקמן פועל באופן אלים וחמור ביותר במערכת שבראשה הוא עומד. לא בגלל שהוא לא צודק (אם כי אני חושב שהוא לא צודק), ובוודאי לא מכוונת זדון (אני בטוח שכוונותיו טהורות), אלא בגלל שהוא משתלט בכוח על שער הכניסה לעם ישראל, ומכתיב שם תנאים שלא מקובלים על רוב ככל הפוסקים החשובים. ובפרט שלמיטב הבנתי הוא עצמו לא בר הכי.
כך גם לגבי כפייה על גט, סטנדרטים בבתי הדין (כגון הכשרת עדות נשים, שלזה אני כן נוטה להסכים) וכדומה. כל אלו הן סוגיות ציבוריות, ושינויים בהן דורשים קונצנזוס (אם כי לא בהכרח סנהדרין). מאידך, היתר לקרוא ספרים או לראות סרטים (אלו חלק מהדוגמאות שהובאו בשם הרב סתיו), בעיניי לא דורש שום קונצנזוס. כל רב, או אדם, אמור לעשות כפי הבנתו. הוא הדין לגבי הצלת גוי בשבת, והיחס לגוי בכלל. לעומת זאת, השוואת מעמד האישה לגבר בנישואין ובגירושין, זה ידרוש סנהדרין.

בעקבות הדוגמאות הללו, כאן המקום להעיר לייתכן.
משנתי אינה עלומה, כפי שאתה חוזר וטוען. פרסתי אותה כאן (וגם באשכולות אחרים בפורום) ככל שידי מגעת. אם תרצה להיכנס לדוגמאות ספציפיות ולשמוע מה דעתי לגביהן (ראה כמה מהן כאן למעלה) - אשמח. אנא העלה דוגמה ונדבר.

  הדיון הזה אבסורדי, לטעמי. לי נראה ברור (ואשמח לשמוע ממי שחושב אחרת מדוע לא) שקיימות שתי מגמות ברורות בנוגע להתפתחות ההלכה בעשרות השנים האחרונות. ההלכה האישית די קופאת או אפילו עוברת נסיגה, ואילו ההלכה החברתית - זו שקובעת איך על החברה בכללותה להראות - עוברת שינויים מדהימים במהירותם והיקפם, ובעיקר לא אצלכם החרדים הקלאסיים (אם כי גם אצלכם, בנקודת האיזון של "חבורת הלומדים", חל שינוי ענק). שימו לב: כל ההלכות הקשורות להתיישבות ריבונית ועצמאות מדינית, חקלאות קולקטיווית, האינטראקציה בין לימוד תורה לשירות בטחוני, יחס למיעוטים, יחסי חוץ, דיני לחימה, וכו' - עברו שינוי מדהים במאה השנים האחרונות בחברה הדתית לאומנית. (כמובן שהשינויים המסחררים ארעו רק לאחר שנמצאה ההתאמה מושלמת להלכה ולמסורת וכך "אהוב את המלאכה" הפכה ל"אהוב את מלאכת התורה", איסור "עליה בחומה" הפך ל"הר חומה", ו"משום דרכי שלום" מצא את מותו ע"י "לא תחנם").
 
  משום מה החלטתם להתאמץ למצוא דווקא איזה שטיקל שינוי שקשור להלכה האישית, לא ברור לי למה. מטפחתספרים: יש מין החן בטענתך ששמרנות על היא סוג של רפורמה, ורק תזהר שלא תגלוש לצורת המחשבה שדין גבר שנואף עם אשה הוא שוויוני במובן שאם הגבר היה נולד אשה, עונשו היה שונה. בעלבעמיו: אני מה זה מתרשם מפתיחותך בזה שאתה שוקל מה הטעם לא לאכול דגים עם חלב כי זו "טעות סופר". זה קצת מגוחך בעיני משתי סיבות: א. really? אפילו מתוך דיני הכשרות, זה באמת מה שמשנה משהו? וב. סלח לי, איסור אכילת בשר עם חלב הוא בעצמו "טעות סופר", מפני שבתורה כתוב בכלל שלוש פעמים לא לבשל גדי בחלב אמו. למען האמת, זו אולי הדוגמה הגרוטסקית ביותר לצורה שאפשר לדרוש כל דבר מכל דבר, וזה שזה לא נראה לך מעוות אמור להיות עילת תביעה שלך נגד מערכת החינוך.

  ניחא הדגש ההלכתי-אישי שבחרתם. אבל מה אתם ממשיכים לעשות? א. מתווכחים על קצב שינוי הקונצנזוס ההלכתי עם חבר קבוצה שכבר מזמן מזמן, למקרה שלא שמתם לב, הפסיקה לספור את גדולי התורה המוצהרים החרדים בשאלות החברתיות החשובות, ב. לא תוהים לגבי השאלה המתבקשת שהיא בהנתן מתודולוגיה כה מטומטמת, שרירותית, ונטולת שמץ עקביות כהלכה, האם בכלל זה דבר טוב שהיא תשתנה מספיק מהר כדי להגיב למציאות, וג. דוחקים לקצב שינויים גבוה דווקא מאיזשהו מגלומן נטול שמץ אינדיקציות אובייקטיביות ליכולתו למצוא חוקיות נכונה בהלכה, ובעל לא מעט אינדיקציות שליליות ליכולתו למצוא חוקיות נכונה בתחומים אובייקטיביים יותר.
  לגבי א', לא נראה לי שיש לי הרבה מה להוסיף מעבר לאשכולו המשעשע של ארתח_זוטא "הכרעת הלכה בדורנו".
  לגבי ב', שוב, בעלבעמיו, אתה מכיר איזשהו דבר דומה מהעבודה שלך, לדוגמה, בו היה נראה לך מוזר שצריך להמנע מדגים וחלב מפני שזה שיבוש של איסור בשר וחלב שנובע מ"לא תבשל גדי בחלב אמו"?! מה מנגנון הפידבק של הדבר המקושקש הזה? הייתי אומר לך לנסות לבקוע ים בעזרת מטה לפני ואחרי אכילת דגים וחלב, אלא שאתה יודע טוב מאד מה הבעיה עם זה. קטגורית: רק מערכות כללים דתיות (ההלכה היהודית, דוקטרינת הpapal infalliability הנוצרית), הן כאלה שעצם הקונצנזוס שנעשה נסיון לעקוב אחר רוח ההלכה קובע שהתוצאה השרירותית היא אכן ההלכה הנכונה. אין בזה שום פידבק מהמציאות, ואין בזה שום חוקיות מעבר לאופנות חברתיות שמקבלות גושפנקא של דבר ישות על טבעית שאין להרהר אחריה. לו הייתי שומע שישראל מתכוונת להשקיע, אנא עארף, באיזו מערכת נשק מתכווננת נגד טילים נטולת פידבק, הייתי אחוז אושר למשמע החדשות שתוכנית הפיתוח וההצטיידות איננה מתקדמת - לא הפוך.
  לגבי ג', אני חייב תשובה למיימוני מקודם, ואכתוב אותה בהודעה אחרת כדי שזו לא תמחק.

הדיון הזה חשוב מאד וקשה היה לי לעקוב אחרי כל ההשתלשלויות.

מה שמועיל לי בשלב כזה הוא לסכם, וזה אולי יועיל גם לאחרים. נ"ב אחר כך: לאחר שהתחלתי לסכם, מחשבה הוליכה למחשבה. אבל מה שאני כותב אמור להיות מוסכם לדעת הכל. לפחות עבור מי שמאמין בתורה (אין לי כוח לפרט - זה חור גדול במה שאני כותב,נא להתחשב).

א. הצורך בשינוי

הכל מסכימים שנוצר בהלכה קפאון ומה שלא קפוא, כפוף לגישה שמרנית.

יש מקום לנסות לאפיין מהי שמרנות. אבל בינתים אנו משתמשים במונחים "שמרנות" ו"קיפאון" וכולם מבינים על מה מדובר.

ב. החברה החרדית נותנת במידה רבה את הטון. לכן גישות יותר פתוחות מותקפות ואפילו מי שזקוק להן חש לא בנוח.

דוגמא: ספרו של הרב סתו.

לאידך גיסא, קשה מאד לא להתרשם מחומרות וכבר שוכחים או לא ידעו מעולם שהן חומרות. דוגמא: מזגן אינברטר, שראוי מאד לאשכול משל עצמו.

ג. לקונות הלכתיות גדולות מאד.

כפי שהעירוני באישי, וכידוע לכולנו, אין בהלכה הקיימת בידנו פתרון לבעיות של חוק, משפט, כלכלה, תיפקוד יצרני (דוגמא של חברנו אבהו מפעם: חברות אמורות לתת שירות שבעה ימים בשבוע. האם צריך שותפות עם גוי, שגם היא לפעמים בעייתית מדרבנן)?

דוגמאות: הכרה בעסקאות מסחריות מסוג שיכול להחשב לאסמכתא, העדר פיצוי לנזיקין שאינם מוגדרים בתורה ומדרבנן. חוסר ההכרה בעדים פסולים או באמצעי בירור חליפיים (טביעות אצבע, דנ"א) ועוד.

ד. שיתוק בהלכה

בדיני ממונות לא ניתן תיאורטית לקבל הכרעה כי בגלל ריבוי המחלוקות יכול כל צד לטעון "קים לי" (=כאשר יש מחלוקת והצד השני תובע לקבל ממון, רשאי הנתבע לטעון שהוא סבור כאותה שיטה בהלכה שמעניקה לו את הנצחון במשפט. הבעיה נובעת כאן דווקא מריבוי שיטות.

אם הכל מסכימים שצריך שינויים ומטא שינויים, אז כיצד זה יושג.

***
היסטוריה

(גם זה בעקבות דיון בתיבה האישית)

הדגם התיאורטי שיש לנו לשינוי הוא של סנהדרין או לפחות של מוסד שנמצא במקום אחד ומרכז את רוב החכמים ויש לו סמכות מוכרת. למשל, הישיבה ביבנה של רבן גמליאל.

בפועל, דומה שמנגנון כזה לא עבד רוב הזמן. יש לנו דיווחים על תקנות וגזירות דרבנן אך על רובן הגדול לא ידוע היכן היו גזירות ולפעמים מקבלים רושם שפשוט הניחו שמשהו מסויים אסור.

י"א דבר שנגזרו במחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי הושגו בתנאי לחץ, מריבה ולפי הירושלמי אף באלימות קשה. ובכל זאת הם נחשבים למחייבים. אני עצמי לא הבנתי זאת מעולם, כלומר מה היו ההנחות שמאחורי קבלת ההחלטות. וכי באונס ובאלימות יושג משהו. (השערה שאין מקומה כאן: השלטון הרומי נתן גושפנקה ואחר כך כבר התרגלו).

רב גזר בבבל עם הגיעו לשם כמה גזירות, לפי המדווח בתלמוד הבבלי (איני מכיר ירושלמי על זה וזה מבורות).

רב נחמן תיקן שבועת היסת. האם זה היה מכוח היותו דיין וחתן של ראש הגולה?

רבן יוחנן בן זכאי תיקן תקנות זכר לחורבן ומהרה ייבנה המקדש. מה היה המנגנון? הן היו צורך שעה, אבל מה איפשר להן להתקבל?

עלינו ללמוד את ההיסטוריה של הפסק והשינוי בפסיקה. יש המון חללים, אבל גם מה שיש יתן דוגמאות לאופן שבו דברים מתנהלים.

***
מהיכן יצמח השינוי ואיך הוא יתקבל

עד עתה הבדלתי בין "שינוי מלמעלה" (הרמה של הפוסק) ובין "שינוי מלמטה" (העם נוהג וכך מוכר בהלכה).

יתכן שהפתרון יצמח מעצמו ואחד מחברינו רמז על כך בדבריו כשהשווה למדינות שבהן אין פעילות משפטית יוצרת אבל צצים פתרונות.

יתכן שיש פתרונות שיוצעו בידי בתי דין מקומיים ובידי פוסקים מקומיים שאינם מוכרים בציבור הרחב, אבל הם יזכו לקונצנזוס במשך הזמן כי הם יהיו טובים ויעילים.

יתכן שזה מה שבידנו לעשות, כי הקמת סנהדרין אינה אפשרית במצב הנראה לעין או לעין השכל.

(אפשר לראות את צורות הפסק השונות כישים מתחרים ביקום קוניאני כאשר הנצחון יכול ליפול בידי תיאוריה הלכתית פרגמטית כלומר יעילה וישרה).

***

תוקף השינוי מן התורה

אני עוסק כאן בשינויים שיוצעו בידי רובד הבינים, הפוסקים המקומיים, כגון אלו שמגיעים לכאן, או לפורומים רבניים שצצו באינטרנט.

מה תהיה ההצדקה לשינויים כאלו?

תלוי בתחום.

בדיני ממונות ונזיקין, יהיה צריך לדעת את המקורות היטב מכל התקופות. אם זה לא יספיק כדי למצוא מקור מחייב, יהיה צריך לדרוש את טעמי התקנות של חכמים. בסופו של דבר, ההצדקה יכולה להיות שני עקרונות היסוד של התורה. "ועשית הישר והטוב".

בתחומים אחרים אפשר להוסיף על זה את העיקרון שלימדנו הרמב"ם (ולא רק הוא) כי התורה באה לחנך את האדם, הפרט והכלל.

***
עצות פרגמטיות

כשנסחפתי במהלך כתיבת תגובה זו, עברתי מסיכום לאקסטרפולציות. עתה אני מרשה לעצמי להציע הצעות מעשיות כיצד לקדם שינוי.

א. ללמוד כל נושא עם מקורותיו.

ב. להגיע לידי הגדרה ברורה איך הוא פועל ומה היו מטרותיו.

ג. להציג דגם של פתרונות.

ד. להימנע ככל האפשר מעימות עם דעות אחרות.

דוגמא בהלכות שבת. יש איסורים רבים שמבוססים על תפיסות שגויות של גרמא. פתרון אפשרי הוא לאסוף דוגמאות של מכשירים שבאמת אין בהם חשש (למשל מקרר דיגיטאלי) שבהם כל האיסור כביכול נובע מגרמא (כמובן, זו תפיסתי שלי היא ואחרים חולקים על זה), ולכתוב קונטרס או ספר שמסכם את הנושא בצורה בהירה.

אם יהיו תשובות מעשיות של פוסקים בשטח על פי גישה כזו ואם יהיו חכמים שילמדו את הספר, השינוי יתקדם מפני שהמחמירים מכאן והמקילים מכאן יישארו ללא בסיס.

אבל כאן כבר הרחקתי לכת מהנושא הראשון ועמכם המחילה.

שיבולייהו

נכון. לא שמתי לב יפה.

אולי עלי לעדכן את כל מה שכתבתי עם הקדמת סעיף אחד.

יש שינויים.

ויש קפאון ושמרנות.

השינויים הם במקום הלא נכון או בכיוון הלא נכון (מזיק או לא יעיל) או שאין הם מספיקים.

מה שזוקק שינוי ואין הוא - וכו' וכו' כפי שנידון כאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

  אינני מבין מה אתה רוצה, מיימוני.
  קח לדוגמה את הדילמות של מדינת ישראל לגבי השטחים, וזקק את כל המקורות הידועים לך בנושא איך שבא לך. מה תמצא? א. שלכל שיקול מצדדים סותרים בדילמה בשיח החילוני הישראלי יש גם איזו מובאה הלכתית כלשהי ב. שרבנים שונים שקללו זאת שונה (מפתיע!) והגיעו למסקנות שונות, וג. שלפחות לגבי קבוצה לא זניחה בגודלה, פסקי ההלכה השתנו דרסטית בעשורים האחרונים.
  אתה מציע אולי איזשהו דגם של סנהדרין שיסנתז הלכות חדשות בנושאים כאלה. שוב, זה רעיון נוראי. זה הרי אותו סוג מוסד שמסוגל להקריץ מדמיונו הקודח המצאות נכלוליות וילדותיות כמו פרוזבול. כלומר, מדובר במנגנון שהסטורית פשוט מסוגל לעשות מה שבא לו, אבל אתה נדרש להאמין שעצם זה שהוא עשה זאת, הופך את זה לפרשנות הנכונה של מה שהקב"ה אמרה (ואם הקב"ה דברה, כידוע, אין מתווכחים עמה).