מדוע? במיוחד לשיטת הרמב"ם שהתורה מכוונת לדרך האמצע.
נשלח ב-23/6/2013 20:11
כי אדם פרא יוולד .
ובכדי להגיע לאיזון עליו להקצין קצת לצד השני .
נשלח ב-23/6/2013 20:20
אז לא כאידיאל אלא כתרופה.
נשלח ב-23/6/2013 20:21
גברא אגברא קרמית?
נשלח ב-23/6/2013 20:23
מי גברא א ומי גברא ב?
נשלח ב-23/6/2013 20:32
שאלו את ר' חיים זוננפלד מקנאי ירושליים לפני 100 שנה. מדוע אתה קיצוני ולא הולך בדרך האמצע? ראה אמר רבי חיים- באמצע הכביש הולכים הגמלים והחמורים- בצדדים הולכים בני האדם.
נשלח ב-23/6/2013 21:34
אתה שואל מרמב"ן- שסובר קדש עצמך וכו', על הרמב"ם שסובר דרך האמצע. ואל תשאל עלי מחז"ל כי גם שם זה גברא וגברא.
נשלח ב-23/6/2013 22:03
יהי היכן אתה רואה את נקודת ההבדל בין הרמב"ם לרמב"ן? ייתכן שלדעת הרמב"ם העולם הזה, כפי שהוא, הוא עולם של לכתחילה, וממילא אין מקום לפרוש ממנו, אולם לדעת הרמב"ן (בניתבים ובבראשית) אנחנו בעולם פגום שאחרי החטא, שיתוקן אחר בוא הצשיח, וממילא יש מקום לפרוש ממנו.
ןמ"מ מדוע יש בכך ערך?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/06/2013 01:08:52
נשלח ב-23/6/2013 23:15
מדוע קדש עצמך במותר לך סותר לדרך האמצע.
מנין שכל המותר הוא אמצע?
לדוגמה, מותר לאכול בשר ככל אשר תאווה נפשך, ואולי דרך האמצע לאכול רק בשבת ויו"ט ובשמחות?
גבולות המותר רחבים בהרבה מהאמצע של הרמב"ם.
(בלי היכנס לדיון על נקודת מבטו של הרמב"ם, לעומת זה של הרמב"ן).
נשלח ב-23/6/2013 23:38
מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן (או בדברי חז"ל "לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים" מול "קדש עצמך במותר לך") הם לכל היותר בגדר מה נחשב לנחוץ בצורכי האדם.
שהרי גם הרמב"ם סובר שתכלית ההנהגה בדרך הממוצע הוא בשביל בריאות גופו, והמטרה בכל זה הוא בשביל לעבוד את ה'.
וגם כשהוא "מתיר" להנאת גופו הוא מציין בפירוש שזה רק:
מִי שֶׁחָלְשָׁה תַאֲוָתוֹ לְמַאֲכָל - יְעִירָהּ בִּמְזוֹנוֹת הַמְתֻבָּלִים הָעֲרֵבִים שֶׁנֶּפֶשׁ הָאָדָם מִתְאַוָּה לָהֶם. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- והדרא קושיא לדוכתא, למה יהא אסור להתענג כשאין לו שום צורך אמיתי, אבל אינו פוגע בדברים אחרים. (אמנם לפום ריהטא של הרמב"ם משמע שהוא סובר שאין אפשרות שלישית, זה או שזה מועיל או שזה מזיק, אבל אלו דברים שקשה לעכלם)
תוקן על ידי לאמר ב- 23/06/2013 23:43:03
נשלח ב-30/6/2013 23:41
רמבם דעות פרק ה הלכה ד
אע"פ שאשתו של אדם מותרת לו תמיד. ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח. וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא. ולא בסוף הלילה כשהוא רעב. אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו. ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה. הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו. אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן. ולא תהיה ישינה. ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד:
רמבם איסורי ביאה פרק כא הלכה יא
אין דעת חכמים נוחה למי שהוא מרבה בתשמיש המטה ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול. ופגום הוא עד מאד ומעשה בורים הוא. אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח. והוא שלא יבטל עונה [אלא] מדעת אשתו. ולא תקנו בראשונה לבעלי קריין שלא יקראו בתורה עד שיטבלו אלא כדי למעט בתשמיש המטה:
תוקן על ידי ביליצר ב- 30/06/2013 23:46:31
נשלח ב-1/7/2013 10:56
בליצר דעת חכמים אינה נוחה- זה עדיין לא איסור. אפילו לא מדרבנן. יש חכמים אחרים שדעתם מאד נוחה , שאדם משמח את אשתו ואת עצמו.
נשלח ב-1/7/2013 20:12
ירוחם אכן ,הרמבם אינו מונה בכלל המצוות את קדושים תהיו כפרשנות הרמבן
נשלח ב-1/7/2013 21:48
בליצר אדם המקיים מצוות עונתה ומקיים מצוות ושמח את אשתו. עדיין יכול לקיים את המצווה של -קדושים תהיו -לפי הרמב"ן.
הרבה יותר קדושים מאלו שלא מקיימים את מצוות העשה- רק את הלאו -ולא תשקצו את נפשותיכם.
