מה שמזכיר לי את הסיפור על אחד מהאברכים הצעירים סלבודקה, המחנכת מתוך אפסות האדם וקטנותו, יושב בשעת לילה מאוחרת מאוד, רכון על אחד הספסלים כשהאולם חשוך ומייבב בבכי :"אבא שבשמיים אני רוצה בכל מאודי להיות אפס מאופס" וחוזר על המשפטים האלה ודומיהם בעניין רצונו להיות "אפס מוחלט" בבכייה וגעייה שוב ושוב, פתאום מהפינה הרחוקה של אותו אולם חשוך, כמה מהאברכים המבוגרים יותר, שישנו עד לאותו רגע ,החלו זועקים מרה !:
"רק באת לישיבה ואתה כבר רוצה להגיע להיות אפס ?!!? חצוף שכמותך !
יש פה אנשים שכבר עשרות שנים מנסים להיות אפסים ולא מצליחים!! 
מי אתה בכלל שאתה רוצה להיות אפס?!
תוקן על ידי danmash ב- 18/11/2013 12:43:35
מֵאֵת ה', הָיְתָה זֹּאת; הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה ה'; נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
|
|
