| נשלח ב-26/6/2013 12:55 |
 |
| |
'חובה לקרא חובה לראות'
חובה לקרא חובה לראות, זה דף המשך מיוחד לשיחה 'אלו ספרים חובה לקרא' של ייתכן.
היחוד במה שאני משתדל למנוע מהקישור הבא ללכת לאיבוד אי שם במהלך דיון ארוך. גם כאן, אני שולל לחלוטין את המושג 'חובה' בהקשר של הקריאה. יקרא כל אחד לפי ענינו והנאתו. לכן אין חובה כלל לראות את הבא. המחזה הוא 'אדיפוס המלך' טרגדיה ראשונה מהטרילוגיה [אחריה 'אדיפוס בקולונוס' ו 'אנטיגונה'] המחבר הוא סופוקלס. מצד עצמו המחזה באמת הוא מאבני היסוד של כל בן תרבות. הוא מתאים מאד להגדרה של אמשלום, במה שהרבה מאד נמשך ממנו ונבנה עליו עד ימינו. אמנע מכל הערכה ודבר שבח.
הביצוע כאן הוא של תאטרון אנגלי.
לצערי, המחזה בא כאן בחלקים של 10 דקות כ'א. הנה החלק הראשון:http://www.youtube.com/watch?v=WS9KJ_bAJLE השיא הדרמטי הוא העימות בין המלך אדיפוס ובין טיריזיאס, הנביא העיוור, היחיד שרואה.
העימות מתחיל בחלק השלישי מדקה 4.50, ונמשך בכל החלק הרביעי.
הרבה מאד נאמר בעימות הזה, הראוי למחשבה מעמיקה. אני בוחר כאן משפט אחד:
טיריזיאס: אתה אולי מלך, אבל אני אדם חופשי ויש לי זכות להשיב'.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 23:57 |
|
| |
לו המחזה של סופוקלס היה נכתב ברוח ישראל אזי היה נאמר: "אמנם מלך הנך למען תימלך בדבר ה' "
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 14:18 |
|
| |
מ80, המחזה אמנם יווני, אבל הוא באחת אנושי כללי. זו עוצמתה של התרבות הזו, במה שחרגה מהמקום והזמן שלה. הבעיה עומדת בפני כולנו, רק הלבוש, התפאורה, שונים ממקום למקום. אכן, כעצתך נועצו באלים ושמעו דעתם, אבל זו כלל אינה הבעיה. זה אינו סיפור מתח, הכל מונח גלוי על השולחן. אדיפוס עצמו חוקר, שואל, תאב לדעת את האמת, אבל אינו מסוגל לראות. ראיתו תמיד באה באיחור, וכשהוא רואה דברים כהוויתם הוא מנקר את עיניו, אין בהן עוד צורך.
כתבת: 'לו המחזה של סופוקלס היה נכתב ברוח ישראל אזי היה נאמר: "אמנם מלך הנך למען תימלך בדבר ה' ''. מתוך רצון למשחק מלים 'מלך' 'תימלך', אולי קלעת היטב לדבר חשוב המבדיל בין שתי התרבויות. ראשית, גם טיריזיאס הוא נביא, והוא עומד לפני המלך שלו כשם שנתן או אליהו עומדים לפני המלכים שלהם, ומלכים אינם אוהבים לשמוע את המתנגדים להם. אדיפוס שונה כיוון שהוא עצמו יוזם את החקירה אלא אינו מסוגל לראות.
שנית, גישתך מוטעת, במה שמישור הענינים אינו נוגע באדם ובאל, אלא באדם עם עצמו ועם יתר אזרחי העיר. האל כבר אמר את דברו, הכל ברור, כעת זו הבעיה של האדם ועליו לפתור אותה בעצמו.
שלישית, וזה העיקר אותו פיספסת בלהיטות, טיריזיאס [אולי סופוקלס] אינו מציג עצמו כנביא, אלא 'אני אדם חופשי ויש לי זכות להשיב'. הוא אדם חופשי בעל זכויות. אחת מהן היא זכות תשובה למלך. הוא אינו נתין כנוע אלא אזרח מדינה, ויש משבר במדינה, משבר מוסרי ומגפת חולי ומות. הכרה באזרחות לא נמצאת בעם היהודי ובחשיבה שלו עד ימינו. זה אחד ההשגים הגדולים של אתונה ורומא. מהבחינה הזו אני בהחלט אתונאי ולא יהודי. אינני עבד לאדם או לאלהים, אלא אזרח לאדם ולאלהים. כאשר אני רואה את הקדושה היתרה, לשם שמים כמובן, של הבחירות לרבנות, ואת הנפוטיזם של מרן, או אז האזרחות האתונאית שלי מתחזקת היטב.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 19:31 |
|
| |
עודד,
אין תיאוקרטיה האתונאית כדמוקרטיה האנגלית, והתרגום האנגלי החדש ממנו ציטטת איננו מדויק. הנה תרגום אנגלי קרוב יותר למקור היווני:
Though you are king, the right of reply must be considered the same for both: over that I have control.
For I do not live as your slave, but as Loxias'. I will not stand enrolled as Creon's client
גם תרגומו של שלמה דיקמן לעברית מדויק יותר:
אמנם שליט אתה, אולם זכותי אני
לשיב לך דבר, כי בו אני שולט.
לא פיך חוקתי, כי אם אדון-פיתה,
לא קראון בי ימשול, ולא על פיו אשק!
אוידיפוס איננו מקבל את דברי האמת שאמר לו טירסיאס, אלא סבור שדבריו אינם אלא מזימה פוליטית שלו ושל קריאון להדיחו מהמלכות, ובחרונו טועה ומחשיב את טירסיאס לנביא שקר.
בימי קדם, בין בישראל בין באומות העולם, רוב המלכים שנאו נביאים וחכמים אשר אמרו אמת ולא התחנפו להם. מאז ומעולם זו גם הבעיה העיקרית של פוליטיקאים, כי סומכים על הבנתם הצרה ורודפים שררה, ואינם מסוגלים להרחיק ראות.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/06/2013 19:34:24
תוקן על ידי מ80 ב- 27/06/2013 19:35:05
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 20:13 |
|
| |
רבנים לא אמורים להיות נביאים ולא אמורים להיות פוליטיקאים. כדי להרחיקם מנביאות לימדה אותם הגמרא לומר אינני יודע, וכדי להרחיקם מפוליטיקה לימדה אותם המשנה לאהוב את המלאכה ולשנוא את הרבנות (את השררה). אמר הלל: במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/06/2013 20:15:01
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 21:59 |
|
| |
תודה רבה לך, מ80, על תשומת לבך, על ההערה שלך, ובעיקר על המשתמע מכך, הצורך לקרא את המקור. אבל גם מקור שעבר העתקות רבות נתון לנו בכמה שינויי נוסח. הוצאה ביקורתית בוחרת גירסה ראשית, ומוסרת בצידה את כל חילופי הגירסאות. תרגמתי כאן לפי הנאמר באותו הסרט שאליו ההפניה בשיחה שלנו. אני סומך על המובאה שלך מדיקמן. הוא משתמש בהוצאת ויידמן, ברלין, ובהוצאת היינמן, לונדון. אהרן שבתאי, בתרגום הראשון, [הוצ. שוקן 1981], על פי הנוסח היווני של א. פירסון בהוצאת אוקספורד:
"אתה המלך, אך גם לי יש זכות
לטעון טענותי, בכך אנו שווים.
אינני עבד, אלא של לוכסיאס".
[לוכסיאס הוא כינוי של אפולון כאל המעניק נבואות באורקל שלו]. בתרגום השני, [שוקן 1994] על פי מהדורה חדשה של הטקסט מאת ר'ד דאו, ובמהדורה החדשה של כל כתבי סופוקלס, 1991, הוצ. אוקספורד:
"אמנם אתה שליט, אבל זכות לענות
שמורה גם לי. בכך הן גם אני אדון.
כי רק לאל הנני עבד, לא לך, " את התרגום האנגלי שהבאת מצאתי באתר פרסאוס. לא נאמר מי המתרגם. העורך הוא סר ריצ'ארד ג'ב. הוצ. קיימברידג' 1887. הנה הקישור [תמצא שם מקור תרגום הערות וכלים שונים לטקסטים רבים]. http://www.perseus.tufts.edu/hopper/searchresults?q=oedipus על הערתך האחרונה, בדבר חוסר רצונם של שליטים להקשיב לביקורת, אין לומר אלא שדעתך נכוחה. הבעיה אינה רק של שליטי מדינות, אלא גם של שליטים בכלל, וגם של הנתינים שלהם. זו שאלתו הגדולה של אטיין דה לה בואסי, הומניסט צרפתי מן המאה ה 16, וידידו של מונטיין, מדוע האנשים משתעבדים מרצון. http://www.biu.ac.il/HU/pele/man-condition/obid/obedience.htm אדיפוס המלך הוא משנת 420 לפני הספירה. הימים הם ימי מלחמת הפלפונס בין אתונה לספרטה מלחמה שנמשכת 30 שנים. פריקלס מת ב 429 , ועדיין הדמוקרטיה שלו מתקיימת. נראה לי כי במשפט הזה מדבר סופוקלס, אזרח אתונאי, מגרונו של טיריזיאס. החירות של האזרח, המוקנת לו בזכות ולא כחסד, היא לוז הדברים. תודה,
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 22:07 |
|
| |
על הטירוף שבקנאות דתית ובכפיה דתית חיבר ויקטור הוגו את המחזה "טורקמדה" והוציאו לאור בשנת 1882 כמחאה על הפוגרומים ביהודי רוסיה. זו אחת מיצירות הספרות הגדולות הפחות מוכרות שנכתבו במאה ה-19. הוגו מאפיין את הקנאים הדתיים לדורותיהם באמצעות תיאור דמותו ומעשיו של תומאס דה טורקמדה, מייסד וראש האינקוויזיציה בספרד בתקופת פרנאנדו ואיזבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 23:14 |
|
| |
עודד,
נראה לי שהדיבור של טריסיאס רב-משמעי, הן זכותו השווה לטעון דבריו כאזרח אתונאי, והן חובתו להיות עבד לאל ולא לשליט.
באשר לדברי דה לה בואסי, לפי התורה אין מצוות היובל מתקיימת, אלא אם בשנת שמיטה שקדמה לה שמטו כספים ושלחו עבדים, כי מצב של עבדות או אדנות בין אדם לרעהו, בין בשררה ובין בממון, איננו מאפשר חירות אמתית.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/06/2013 23:43:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 00:20 |
|
| |
חובה לקרא, חובה לראות
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2013 13:11 |
|
| |
נפשות מתות
בהוצאת הקיבוץ המאוחד יצא תרגום חדש של 'נפשות מתות' מאת ניקולאי גוגול. באחרית דבר גם פרשת 'רציחתו' של המחבר. [אפשר שהיא תעניין אחדים מן הקוראים כאן].
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 11:45 |
|
| |
עמנואל קאנט השפיע השפעה עצומה על כל תחומי המחשבה של האדם המודרני, הרבה מעבר ל'תחום' המסויים שבו עסק. הוא שינה באופן עמוק ביותר את צורת התפיסה של האדם את עצמו, את מחשבתו, ואת העולם. לכן החיבורים שלו אינם רק ספר פילוסופיה למתעניין בנושא אלא לכל אדם משכיל. בהבדל מגישת רבים הכותבים כאן, הרגילים, מתוך תפיסה 'אמונית' כביכול, להתיחס לטקסטים שלהם כאל 'אמת' מפי 'גדול', אשר רק אנו, 'הקטנים', חלושי דעת לתפוס את שלמות האמת ההיא, חשיבותו של כל טקסט עיוני הוא במה שיש בו תפיסות והבנות חדשות, אפשרויות פתוחות לברורים, התנגדויות והתפתחויות בעתיד. כוחו של הטקסט הקנטיאני בכך שמאתיים שנה לאחר כתיבתו, השפעתו גדולה וחקירתו נמשכת,
יצא כעת תרגום חדש ל'בקורת התבונה הטהורה'. תרגם ירמיהו יובל. הוצאת הקבוץ המאוחד.
התרגום הזה אמור להיות קל לקריאה הרבה יותר מקודמו [תרגמו ברגמן ורוטנשטרייך], ששמר על הגרמנית במלים עבריות. עדיין זה אחד הספרים הקשים ביותר לקריאה ולהבנה.
הספר פותח במבוא מקיף, והוא מומלץ לכל אדם מתעניין. אבל כדברי בעל המבוא, ירמיהו יובל, כדאי שהקורא יבוא עם איזו הכרות קודמת. אפשר להתחיל בקריאת הערך 'עמנואל קנט' ב'אנציקלופדיה העברית', גם היא מאת יובל, ולעבור ממנו למבוא המצוי בתרגום החדש.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2013 22:14 |
|
| |
משל קטן - פרנץ קפקא
"הוי" אמר העכבר "העולם הולך וצר מיום ליום. תחילה היה כל כך רחב עד שנפל עלי פחד. רצתי הלוך ורוץ, ואראה סוף סוף חומות מרחוק, אך החומות הארוכות הללו נחפזות כל כך לקרוב זו לזו שהנה אנוכי כבר בחדר האחרון ושם בקרן הזווית עומדת המלכודת אשר אני רץ לתוכה."
"עליך רק לשנות את כיוון מרוצתך" אמר החתול ואכלו.
אמנות של סיפור קצר ודרמטי.
[העתקתי מן הרשת. שם המתרגם לא מופיע באתר אבל זו לאה גולדברג]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2013 22:50 |
|
| |
היינריך היינה - אל אדום. סיכום היסטורי וסיום נבואי
אל אדום! | An Edom | | | כאחים כבר שנות אלפיים | Ein Jahrtausend schon und laenger | זה את זה נושא, סובל; | Dulden wir uns Bruederlich; | כי אנשם סובל הן אתה, | Du, du duldest dass ich atme, | ואני - כי תשתולל. | Dass du rasest, dulde ich. | | | לפעמים רק, בדור רב חשך, | Manchmal nur, in dunkeln Zeiten, | באה רוח מוזרה בך: | Ward dir wunderlich zu mut, | באהבת-אל כפותיך | Und die liebefrommen taetzchen | טבול בדמי טבלת, אח. | Faerbtest du mit meinem Blut. | | | אך כעת ידידותינו | Jetzt wird unsre Freundschaft fester, | תרב - עצומה היא; | Und noch taeglich nimmt sie zu; | כי אני גם זעם התחלתי | Denn ich selbst begann zu rasen, | וכמותך כמעט אהי! | Und ich werde fast wie du. | | | (תרגם י.ל. ברוך) |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2013 12:06 |
|
| |
על מצבו של האדם. תאור מודרני לפני 2400 שנה
קטע מקהלה מתוך אנטיגונה של סופוקלס אנטיגונה הוא המחזה השלישי מתוך הטרילוגיה של מלכי תבי. המחזות הקודמים הם 'אדיפוס המלך' אליו הפנתי בפתח האשכול, ו'אדיפוס בקולונוס'. מקהלה: יש שפע פלאים מדהימים, אך אין דבר-מה מדהים כמו האדם. לנכח סופת החרף 335 הוא עובר בים האפר, עושה דרכו במצולה השוצפת. הוא מיגע את הקדומה באלים, את האדמה הנצחית הבלתי-נלאית, הופך בה עם גזע הסוסים הלוך ושוב בעקבות המחרשה 340 מדי שנה בשנה. את שבט הצפרים השאננות הוא צד ברשתותיו, ואת חיות-הבר למיניהן; ליצורי הים 345 פורש מארג מכמרותיו האדם רב-הכשרון. הוא ממציא תחבולות להשתלט על בעלי-החיים בסבך ובצוק, את הסוס סבוך-הרעמה, 350 את השור האדיר שבהר הוא מאלף לשאת בעל. גם דבור הוא למד, לחשוב חיש כמו הרוח, וסגל לעצמו רגשות 355 המעצבים סדרי מדינה; הוא יודע כיצד לחמק מחצי הכפור המציקים ללן מתחת לשמים וממטחי הגשם. לכל הוא מוצא אמצעי, כי באמצעי תלויה התקדמותו, 360 רק מפלט מן המות אין בכחו להמציא, אם כי גלה תרופה גם למחלות בלי תוחלת. לא יאמן עד כמה 365 תבונתו רבת תושיה - והיא מופעלת פעם לשלילה ופעם לחיוב. כשהוא מקיים את חקי הארץ ואת שבועתו לצדק האלהי - הוא מתעלה עם מדינתו. אך אין מדינה לאדם 370 שמתוך שחצנות נוטה לבטל כל ערך. אדם שזוהי דרכו אל ישהה במחצתי ואל יהיה לי אח לדעה! 375 תרגם א. שבתאי באדיבות הוצאת שוקן ©
|
|
|
|
|
|
