'חובה לקרא חובה לראות'

אולי זה לא לגמרי ממין האשכול, כי מדובר במשהו בין ספר קריאה לספרות טובה למדי, אבל הרשו לי להמליץ על סדרת "סוכנות הבלשיות מס' 1" של פרופסור מקול.

הגיבורות מתגוררות בבוצוואנה (אפריקה השחורה), והתיאורים המקומיים עושים רושם אמין (אני מקוה שיש מדינה כזו ושהתיאורים אותנטיים).

משהו על סדרת הספרים: למרות השם, אין כאן הרבה בלשות. לא שרלוק הולמס, לא אגתה כריסטי, ובוודאי שלא בלשים מודרניים עם שפיכות דמים נוראה, טכנולוגיה מתקדמת, ופתרונות מתוחכמים.

מה שיש זוהי אשה בסביבות 40, עם עבר לא קל (בעל אלים לשעבר ותינוק שמת בגיל צעיר מדי), שהחליטה להיות בלשית על סמך ספר מדריך לבלשים, ודווקא הצליחה. היא פותרת בעיות יומיומיות, ודרך אגב מקבלים  תמונה של חברה שעדיין יש בה נאמנות למסורת ובעיקר מוסר טבעי, כמו כבוד לאדם המבוגר ולנסיון חייו.

לצידה מופיעות דמויות נוספות כמו מזכירתה (שאינה יפה, אבל קיבלה 97 בקולג' למזכירות ואל תדאגו, גם היא מוצאת שידוך מוצלח), המכונאי שמתחתן עם הגיבורה והוא טוב לב ביותר, ועוד הרבה דמויות עם צבע.

הסדרה יפה מאד לטעמי, ויש בה תובנות פסיכולוגיות ומוסריות שאהבתי. לקריאה קלה בשעה של פנאי. יתרון נוסף: כל הגיבורים חביבים מאד, אין ממש אנשים רעים באמת, והסוף תמיד טוב (לפחות בספרים שקראתי).

דוגמא: בתחום שעולה לפעמים בפורום, הגיבורה סבורה שגברים נוטים יותר מדי להסתכל בנשים ולחשוב עליהן. אבל מה לעשות, זה הטבע שלהם. ולכן לא צריך להקפיד עליהם. כשאני כותב זאת וקורא מה שכתבתי, זה נראה שטחי, אבל כשזה מופיע בספר, בהקשר של הסיפור, זה חביב ואמיתי.

יתכן שיהיה מי שיחשוב שיש אריכות גדולה מדי בתיאורים ובגלישות לאבחנות פסיכולוגיות ומוסריות. אם כן, אז זה לא בשבילו. עבור מי שעייף מכל האלימות הקשה והתיאורים הקשים בספרי מותחנים, זה משב רוח רענן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

גדליה סטרומזה : 'קץ עידן הקורבנות. תמורות דתיות בשלהי העת העתיקה'. הוצ. מגנס.

מדובר בספרון קטן, מעניין ומעורר מחשבות, העוסק בשינויים הרדיקאליים שחלו בתפיסות הדתיות של האדם הפרטי ושל הקהילה בה חי במאות הראשונות לספירה, אשר הביאו ליצירתו של עולם תרבותי – דתי חדש.

חסרונו הגדול של הספר בהיותו קטן ומרוכז מאד. הקורא הרגיל היה נשכר לו מאה וחמישים העמודים היו מתרחבים לכדי שמונה מאות. ששית מן הספר היא רשימה ביבליוגרפית אשר המחבר בקיא היטב בתוכן הספרים המוזכרים, אבל הקורא? – לקורא נותר לקרא ולהרחיב ידיעתו בנקודות המענינות אותו.

תוקן על ידי 932woland ב- 09/05/2014 12:54:16

פלוטינוס - 'אנאדות'

'מתוך' המבוא לספר.
פלוטינוס, פילוסוף יווני מקורי בן המאה השלישית, מייסד האסכולה הנאופלטונית, שיטה פילוסופית יוונית אחרונה. השפעתה גדולה לא רק על הפילוסופיה אלא על חיי הרוח בכלל. השיטה מבקשת להיות מורה דרך לאדם המבקש ערך לחייו ולהשיג אושר. הוא משפיע על הוגים פאגאניים, נוצרים, פילוסופים נוצריים וערביים של ימי הביניים, על המיסטיקה הנוצרית, על הוגי הרנסנס והבאים אחריהם, על הרומנטיקה הגרמנית והאידיאליזם הגרמני.

גדולה השפעת הנאופלטוניות על הוגים יהודיים. הראשון הוא יצחק בן שלמה הישראלי. שיטתו הפילוסופית של גבירול בספרו 'מקור חיים' היא נאופלטונית בעלת מקוריות משלה. בחיי אבן פקודה וספרו 'ספר ההדרכה לחובת הלבבות], אברהם בר חייא, יוסף אבן צדיק ואברהם אבן עזרא. הכוזרי של ריהל מושפע מן הנאופלטוניות. הנאופלטוניות הושפעה מן האריסטוטליות, והוגים יהודיים אריסטוטליים הושפעו מן הנאופלטוניות – אברהם אבן דאוד, הרמב'ם ורבי חסדאי קרשקש. פרק במבוא עוסק בהשפעה של הנאופלטוניות על הקבלה.

הספר ולשונו אינם קלים לקריאה.

פלוטינוס - 'אנאדות'
תרגם מיוונית נתן שפיגל אשר הוסיף מבוא והערות. הוצאת מוסד ביאליק בשני כרכים.

עודד אולי במקום מאמרים חדשים  המוכיחים כמה מלומד אתה תסביר את הגותך באשכול הסמוך על רעיונותך הגדולים על רשב"י  מדוע אתה מתחמק

ושםהאחר, הנוהג להחליף רשמים, דיון והמלצות על ספרים הוא מנהג נחוץ מאד, נפוץ ומקובל. הוא חלק בכל חוג לימוד, נפוץ בספרי עיון, וחלק משיחת חברים. לעתונים 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות' מוספי ספרים המוקדשים למטרה הזו. הרשימה כאן היא חלק מנוהג זה לתועלת הקוראים המעונינים במידע. אין כאן כל יומרה, וכל הרוצה יוסיף משלו.
אם תקרא את כל הספרים הנזכרים כאן, אולי תוכל לשאוף להחשב 'בינוני', לא מעבר לזה, כך שאינך צריך לדאוג למלומדות שלי שאינה קיימת כלל, ואין זה נאמר מתוך צניעות.
ההערה על רשב'י אינה במקומה לא מבחינת הנושא ולא מבחינת הסגנון.
עודד

עודד את השורה האחרונה שלך לא הבנתי, למה השאלה על אמירתך על רשב"י  שנכתבה בצורה נחרצת וצוטטה כנראה מהעיתונים המכובדים שהזכרת, אינה צריכה לעמוד בביקורת הקוראים על אמינותה, הרי אם אמירתך הקודמת אינה אמינה יש לקורא הבינוני כמוני החשש שאולי גם מאמריך האחרים אינם אמינים.

ושםהאחר, נראה שאתה מערבב בין דברים. לא כאן המקום לשוחח על רשב'י ולא התיחסתי אליו כאן. ברשימה בה דנים עליו אתה רשאי וזכאי להביע את עמדתך ולתקוף בטעם עמדה שאינה נראת לך.
רשימה זו ענינה המלצות על ספרים. כל אחד רשאי להביא את הטובים והראויים בעיניו. הרוצה לשוחח על ספר מסוים יכול לפתוח שיחה המוקדשת לספר.

אני מודה לך על ההערה החשובה ביותר בעניין האמינות. רק חסיד שוטה מאמין במה שאומרים לו. כל דברי אינם אמינים אלא הבעת דעה בלבד, כך גם דברי יתר החברים. הקורא צריך לבדוק אותם ואת המקורות שלהם, ורק אחר בדיקה יוכל להחליט אם הם אמינים בעיניו או לא, ואיזה מובן של אמינות יש לתת להם. זה נכון לגבי כל אדם המשמיע דעה וכל טקסט שאתה קורא, ללא יוצא מן הכלל. צריך ללמוד לקרא ולבדוק. מנסיוני ומנסיון אחרים אני יודע שקריאה ובדיקה הן מלאכות קשות מאד הנלמדות לאורך שנים ארוכות ודורשות כישרון.

הערה לסיום. כל אחד מאתנו מגיע אל השיחה עם דעות מסוימות שהוא מחזיק ומאמין בהן ובונה עליהן את עולמו. בשיחה אנחנו נפגשים במחשבות אחרות, הנשענות על יסודות משלהן, נתקלים בעולמות שונים ומגוונים. לכל אחד מאתנו זה מכאיב לגלות לפתע כי האבן עליה אנחנו עומדים בבטחה מוחלטת, אולי בעצם אינה כל כך יציבה. נדרש מאיתנו לגלות עולם רב גוני, רב אפשרויות, מורכב ומסובך, במקום הקודם שהיה פשטני, כולו שחור לבן, מוחלט ובטוח לחלוטין. ההתבגרות מכאיבה אבל מחשלת לקראת בניה בוגרת.
עודד

בספרו 'על חיי העיון' מספר פילון האלכסנדרוני על ה'תרפויטים' – קהילת נזירים יהודים השוכנת ליד האגם המראוטי, מדרום לאלכסנדריה שבמצרים. אורח חייהם פשוט וסגפני. עיסוקם ברפואת הנפש החולה משום אורח חייה לשעבר, ומכאן הכינוי שלהם. בכל בית מצוי חדר מקודש הנקרא 'מונסטריון' [שמשמעו 'מקום התבודדות', ואחר כך, בלשון הכנסיה, 'מנזר']. במשך היום מתבודד כל חבר בחדר המקודש, עוסק בלימוד כתבי הקודש ובעיון על האל. בשבת הם מתכנסים יחד לאספה.

'על חיי העיון' הוא חיבור קצרצר המתאר את מנהגיהם ואורח חייהם. החיבור נכלל בכרך הראשון של כתבי פילון בהוצאת מוסד ביאליק.

תוקן על ידי 932woland ב- 29/05/2014 23:42:05

    (אגב, האם יצא כבר כרך חמישי ?)

שלום ספרן,
הכרך החמישי של כתבי פילון כבר יצא.
המתעניין בכתביו יוכל לרכוש אותם בהנחה בשבוע הספר הקרוב, אצל הוצאת מוסד ביאליק. [אני לא הסוכן שלהם ᠇ ]
הבאתי את 'על חיי העיון' של פילון, המספר על אותה כת יהודית במצרים, משום שהדבר עלה באחת השיחות של מיימוני הפעילות כאן כעת. זה הסיפור מעניין אשר כדאי היה להפנות את הכלל אליו. פילון עצמו הוא נציג של אינטלקטואלים יהודים, המעורים היטב בתרבות היהודית של זמנם, ועם זה פתוחים לתרבות ההלניסטית בה חיו, ואשר אלכסנדריה היתה אחד המוקדים שלה. הקהילה חרבה בזמן מרד התפוצות, והמרכז הזה חרב גם הוא עם הכיבוש הערבי.

בהקשר הזה כדאי להזכיר כאן הוצאה נפלאה שפעלה בשנות השלושים, - הוצאת יהודה יונוביץ'. הספרים היו פשוטים למראה, אבל איכותיים ברמתם, כאלו של מ.ב. משל פילון הוציאו לאור את 'על בריאת העולם'. הצילום מצוי כעת ברשת.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=108
עודד

'האכארנים' - סטירה מאת אריסטופנס

בזמן שאתונה היתה שקועה במלחמתה עם ספרטה, מלחמת הפלפונס שנמשכה כ 26 שנים, עלה על בימת התאטרון באתונה המחזה 'האכארנים' מאת אריסטופנס. זו סטירה פוליטית חריפה על הפוליטיקאים והמלחמה שלהם.
ההצגה אקטואלית גם היום, בשנת המאה למלחמת העולם הראשונה, כשמדינאים וגנרלים הלהיבו את ההמון והוליכו בכישרון רב דור שלם לאבדון.

אחת עשרה הקומדיות של אריסטופנס יצאו בתרגומו של זילברשלג. מחזות נפרדים הופיעו בתרגומים שונים.
על המחזה 'האכארנים' ראו כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%9B%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%9D

עודד הרמז שלך כאילו מדינאים צמאי דם מוליכים את העם באפו למלחמה כנגד האינטרסים שלו גם מתנשאת וגם פשטנית

'הוא נפל באוקטובר 1918, ביום שהיה כה שקט ורגוע לאורך כל החזית, עד שהדיווח הצבאי הסתכם למשפט אחד: במערב אין כל חדש'.