'חובה לקרא חובה לראות'

ירמיהו יובל – האנוסים, זהות כפולה ועלית המודרניות. הוצ. כתר
להבדיל מיהודים שהמירו את דתם, התבוללו בסביבתם ו'נעלמו', האנוסים של חצי האי האיברי, אלו החיים שם עד היום, ואלו שנפוצו משם למקומות אחרים, מהווים תופעה מיוחדת במינה אותה מתאר המחבר.

ירמיהו יובל – שפינוזה וכופרים אחרים. הוצ. ספרית פועלים.
הכנסיה הספרדית והפורטוגזית כפתה על יהודי אותן ארצות להתנצר או לצאת לגלות. הספר מתאר כמה דמויות של אנוסים, את עולמם והשפעת מחשבותיהם בעולם האירופי המשתנה של ראשית הזמן החדש, ראשית הזמן שבו אנחנו חיים.
שפינוזה, הדמות הבולטת מבין האנוסים, הוא החשוב בפילוסופים היהודיים ואחד החשובים והמשפיעים בתרבות המערב. הספר בוחן את הרעיון המרכזי שלו – האיממנטיות, ואת השפעת הרעיון הזה על הוגים אחרים עד ימינו.

ירמיהו יובל הוא אדם חכם ופילוסוף מעמיק, אבל חסר לו את הפלפל החרדי.
כמה חבל שהתרבות החילונית מונע מאנשים כאלה להריח קצת את החשיבה החרדית לעומק.

באגן הים התיכון התהוו בעת העתיקה שתי תרבויות רבות עוצמה, אשר השפעתן גדולה מאד עד ימינו אלה. האחת היא יוון והשניה רומא. כיוון שהשתלטו לזמן ארוך על שטחים רחבים, יוון על האגן המזרחי של הים התיכון, רומא על כל אגן הים התיכון ומערב אירופה, באו גם היהודים תחת חסותם, מבלי שיהיו מוכנים כלל להתמודדות עם העוצמה התרבותית, בעיקר זו היוונית. אינני מוצא נחמה בעובדה כי מאיתנו נולדה הנצרות אשר הצליחה לכבוש את העולם הרומי והיווני, ולשנות שינוי עמוק את תרבות העולמות האלו. המחיר ששילמנו על ה'הורות' הזו היה כבד מנשוא.

על כל פנים ראוי להכיר ולהבין את ההיסטוריה של היוונים והרומיים כיוון שהיא נוגעת נגיעה אמיצה גם בהיסטוריה שלנו, היהודים, ובאמת, לופתת את צווארנו וקובעת את גורלנו. הוצאת מגנס הוציאה ארבעה ספרים:
משה עמית – תולדות יוון הקלאסית.
דוד גולן – תולדות העולם ההלניסטי.
ישראל שצמן – תולדות הרפובליקה הרומית.
משה עמית – תולדות הקיסרות הרומית.
חסר בסידרה כרך נוסף, תולדות ביזנטיון, הקיסרות המזרחית שנתפלגה מרומא ונפלה בידי התורכים ב 1453. ביזנטיון שלטה בא'י עד הכיבוש הערבי.
עודד

רודולף אוטו – הקדושה. (Das Heilige) הוצאת כרמל.
כמה מלים על הספר:
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=28535

אגדתא – סיפורי הדרמה התלמודית, מאת שמואל פאוסט, הוצ. דביר, תשע'א.

'ר' יוחנן הוה מבדר סלעיןכדי לזכות בהן שמעון בר בא', תרגום: רבי יוחנן היה מפזר מטבעות [סלעים] כדי לזכות בהם את [ר'] שמעון בן אבא [שיהיה כמוצא מציאה שנתגלגלה לידו באקראי ולא יזדקק לנדבה]. [מדרש רות רבה מהד' לרנר, פרשה ה']. את המשפט הפשוט הזה מביא אביגדור שנאן בהקדמתו לספר [ע' 12].

סיפור אין כאן, לטעמי. אבל רגישות אנושית יש, ולקח חשוב לקורא, שיהיה אדם רגיש למצבו של האחר ולמחסורו, ועדין שלא לבייש אותו, וחשיבותו של מתן בסתר, שכאן אפילו ה'מתן' מסתתר, ושיעשה למען המעשה ולא למען שמו. 'לא סיפור' בעל ערך רב.

שלמה מיימון היה עילוי והוגה דעות יהודי במחצית השניה של המאה ה 18, אשר חי בליטא, פולין וגרמניה. ספרו 'חיי שלמה מיימון כתוב בידי עצמו' הוא אוטוביוגרפיה מרתקת ורבת עניין [יצאה לאור בהוצאת מסדה ובהוצאת ידיעות-ספרים]. לפני כמה שנים הוקדשה באתר שיחת התרשמות כללית על הספר והמחבר. 'גבעת המורה' הוא פרושו של מיימון לחלק הראשון של ה'מורה נבוכים' של הרמב'ם, והוא כולל דיון ראשון בעברית במושגי הפילוסופיה המודרנית. [בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים].

'רקחות וטבחות, המיתוס על מקור החכמות' מאת אברהם מלמד, הוצאת מגנס.

ענינו של הספר הוא היסטוריה של רעיון היות התורה מקור כל החכמות והמדעים. כיצד והיכן הופיע, אלו צרכים שרת, ואיך התגלגל עם הזמן אצלנו ואצל אומות העולם.

אף על פי שברור היום לחלוטין כי רעיון זה דמיוני ומופרך מכל וכל, עדיין יש מעט תמהונים המחזיקים בו וטוענים בעדו. מעניין כיצד הם מסובבים ומעוותים את העובדות כדי שיתאימו לרעיון שלהם.

תוקן על ידי 932woland ב- 24/02/2015 16:31:29

מצורף כאן קישור למאמר העוסק באנשים וענינים רחוקים מאיתנו בזמן ובמקום, והם בקיאים במחשבה היהודית ומושפעים מרעיונות שלה. בפרק השלישי מופיעים שני נושאים הקשורים היטב לימינו. האחד, בקצרה, הוא חילון המדינה, מה שמתכתב עם כותרת שיחה הנדונה כעת באתר שלנו. השני, בהרחבה, תאור לידתו של רעיון חדש, גבול, המשקף צרכים מדיניים וחברתיים, והוא בעל כח עומק ארוך טווח, אשר עיצב את התפיסה המדינית ומשפיע על המציאות הזו מאז ועד היום. על הפקר השלישי ההקדמה כאן.

במאמר מוזכרת במשפט אחד נזילות הגבולות של המערכת הפאודלית בימי הבינים. אוסיף כמה מלים על ענין זה. שטחים ושבטים עברו מיד ליד על ידי ירושות, נישואין ומלחמות. תודעה של 'עם', 'לאומיות' ו'מדינה' תחומים בגבול, כפי שאנו מכירים אותם היום, לא היתה קיימת אז. הנה שתי דוגמאות.

לפני זמן קצר עלה לשלטון בהולנד מלך חדש והולנד נצבעה כתום. למה כתום? בית המלוכה של הולנד הוא נסאו-אורנז'. נסאו היתה רוזנות במערב גרמניה, אורנז' היתה נסיכות בדרום צרפת אשר הצבע הסמלי שלה היה כתום. על ידי נישואין, השיג בית נסאו שבגרמניה את השליטה בנסיכות אורנז' שבצרפת. היו להם גם נחלות רבות ב'ארצות השפלה' [זה שם גאוגרפי, בקרוב, הולנד ובלגיה של היום], אשר כללו מספר רב של מחוזות ונחלאות, [כולל מחוז בשם הולנד שאינו זהה למדינת הולנד].
ויליאם השתקן מבית נסאו – אורנז' מרד בפיליפ השני מלך ספרד, שהיה מלך ארצות השפלה גם הוא בזכות ירושה. [ארצות השפלה העשירות עוברות בנישואין ובירושה כמו קלפים במשחק. מרגרטה יורשת פלנדריה שבארצות השפלה, מתחתנת עם דוכס בורגונד שבמזרח צרפת. הדוכסות משתלטת על יתר ארצות השפלה. בורגונד מתחתן עם בית הבסבורג מאוסטריה שהם קיסרי גרמניה, וארצות השפלה עוברות להבסבורג. הבסבורג מתחתן עם המלכים הקתוליים של ספרד, וארצות השפלה עוברות לספרד]. פיליפ השני מספרד רוצה להעלות מיסים בארצות השפלה, פורץ מרד בראשות וילם השתקן. המרד הצליח ובעטיו התאחדו המחוזות הצפוניים של ארצות השפלה והתגבשו למה שאצלנו נקרא היום הולנד.

צאצא של וילם השתקן מהולנד מביא אותנו הישר לדוגמה הבאה. מאז מותה של אליזבת הראשונה טיודור ב 1603, ועד היום, כמה מפתיע בעולמנו שלנו, אין מלך אנגלי באנגליה. אצילי אנגליה התמרדו בשלטון הקתולי של בית סטיוארט הסקוטי שירש את בית טיודור האנגלי, וקראו ל-וילם השלישי, צאצא של וילם השתקן, ואישתו מרי לתפוס את השלטון באנגליה. ב 1688 הם מבצעים את המהפכה המהוללת, מדיחים את ג'יימס השני, [הדוד של וילם ואבא של מרי, אישתו], ועולים לכס המלוכה. ויליאם השלישי באנגליה מולך גם על סקוטלנד ואירלנד, ומשמש גם כנציב הולנד. כאשר הוא מת עולה אן לשלטון, ולאחריה ג'ורג' הראשון מבית הנובר, ששלט בסכסוניה התחתית שבגרמניה. הוא היה פרוטסטאנט, נין של ג'יימס הראשון מבית סטיוארט. הוא היה גם נסיך בוחר, אחד מקולגיום שבחר את קיסר 'האימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני' [עם כזה לא היה בנמצא. גם הקיסרות היתה כותרת ללא קיסרות של ממש]. לו החוק הסאלי לא היה תקף בממלכת הנובר, היתה ויקטוריה, שעלתה לשלטון בבריטניה ב 1837, יורשת גם את כתר הנובר, משם מוצא משפחתה. ב 1871 היתה הופכת ואסל של וילהלם הראשון קיסר גרמניה, וב 1888 ואסל של הנכד שלה, וילהלם השני, פלדמרשל בצבא הבריטי מכח יחוסו, שנלחם נגד בריטניה במלחמת העולם הראשונה. זהו העולם הישן.

במלחמת מאה השנים 1337-1453, הפסידה אנגליה את נחלותיה העצומות בצרפת, בהן קיימה תרבות מפוארת בימי הבינים. אבל רק ב 1802, לאחר המהפכה הצרפתית, ויתר ג'ורג' השלישי מלך בריטניה על תוארו 'מלך צרפת' ואת ה Fleur-de-Lis הסירו מן המגן המלכותי. נותרו לה, לאנגליה, שני איים, ג'רסי וגרנסי, בסמוך לחוף צרפת, בהם היא שולטת עד היום, והחתימה המלכותית שעדיין נכתבת בנורמנית, זכר למוצאם. קבוצות לאומיות התגבשו בתוך ממלכות רב לאומיות העתידות להתפורר במלחמות עקובות מדם. הקיסרות ההבסבורגית והקיסרות העותומנית הן דוגמאות בולטות. בגלל התפוררות זו התאפשרה הקמת המדינה שלנו. בגלל אי היציבות של כל התפוררות אנו חיים באזור בלתי יציב שמנסה להתגבש. לאחר התגבשות עם איטלקי ואיחוד איטליה ב 1861 נותרו שתי חטיבות שאינן מותחמות ומוגדרות. האחת – הבעיה הבלתי פתורה של אירופה, – השתרעה מן האלפים בואך שפלת הפו באיטליה ועד לארצות הבלטיות, ממזרח צרפת ועד לוולגה – אוסף של מדינות, נחלאות וישובים של שבטים דוברי גרמנית, מפולשים אל תוך המלכויות הסלביות, ועד היום הזה אין להם גבול ברור. [הביטוי 'שבטים' אינו שלי. זו לשונו של פרידריך אברט, נשיא גרמניה, בנאום ב 1919. הוא מעיד היטב על האנומליה של הגרמאנים בשלב היסטורי כה מאוחר ביחס לכל יתר עמי אירופה]. גרמניה אינה מכירה בגבול הפולני, רוסיה שולטת במובלעת של פרוסיה המזרחית, המדינה המכוננת של גרמניה המודרנית. ולא יושבה את בעית הסודטים עם צ'כיה. הלא פראג היתה עיר בירה גרמנית, מושב מלכים גרמניים ומרכז תרבות גרמנית מאות שנים רבות. בכל זאת גברה זכות ההגדרה העצמית של הצ'כים על פני הזכות ההיסטורית של הגרמנים. העדר גבול התישבותי מובחן וברור הוא הסיבה המונחת ביסוד שתי מלחמות העולם האיומות במאה העשרים. הקמת השוק המשותף על בסיס הציר שבין גרמניה וצרפת הוא נסיון לפתור את הבעיה הגרמנית. החטיבה השניה הם היהודים שלא היתה להם נחלה באירופה. מאז נפילת בית ראשון, במאה הששית לפני הספירה!, לא היה בידם שלטון מדיני על עצמם, להוציא מאה שנות שלטון חשמונאי, ומאז אותו חורבן ראשון רוב היהודים חיים מחוץ לארץ ישראל. הלכי רוח רומנטיים, על כל רבוי גווניהם, ששררו בגרמניה המתהווה במאה ה 19, חדרו גם אל הקהילות היהודיות, אשר גרמניה שמשה להן מחוז חפץ והשפיעה עליהן השפעה עצומה. הלכי רוח אלו מתבטאים בעוצמה רבה גם אצלנו, מבלי שרוב הציבור מודע למקורם. הרעיונות המתוארים בפרק שלפנינו מראים דרך בטוי וגבוש של הצרכים המדיניים המודרניים. צרכים אלו באים לידי הכרה ברורה עם סיום מלחמת 30 השנים בשלום וסטפליה 1648. זה ציון זמן ראוי לתחילתו של העולם הפוליטי-מדיני המודרני, עולם של מדינות לאום, שבו אנו חיים. המפה של שנת 2000 היא בטוי שלם לנצחונן של אותן דעות המתוארות במאמר. הנה הקישור למאמר 'שורשים יהודיים של הרפובליקה המודרנית' : http://tchelet.org.il/article.php?id=215

תוקן על ידי 932woland ב- 17/03/2015 21:58:09

מאמר יפה מאד

באנגליה בשנים 1642-1651 היתה שרשרת מלחמות אזרחים בין הפרלמנטרים לבין המלוכנים שהביאה להחלפת המונרכיה האבסולוטית של צ'רלס הראשון ברפובליקת הקומונוולת' הפרלמנטרית, שהוחלפה בשלטון צבאי של קרומוול, שהוחלף שוב ברפובליקה פרלמנטרית, שהוחלפה בהשבת המלוכה לצ'רלס השני בהסכמת הפרלמנט - מה שנקרא הרסטורציה האנגלית. את צ'רלס השני הפרוטסטנטי ירש אחיו ג'יימס השני שרצה לכונן באנגליה מונרכיה אבסולוטית קתולית בסגנון לואי ה-14 הצרפתי, מה שהביא להמהפיכה המהוללת, בה הפרלמנט הזמין את מרי בתו של ג'יימס ואת בעלה ויליאם, שהיה גם נכדו של צ'רלס הראשון, הפרוטסטנטים לשלוט יחדו, ונחקק ב-1689 חוק הזכויות - חוקים המגינים על הפרלמנט ועל מערכת המשפט כאוטונומים, על זכות הבחירה לפרלמנט ועל חופש הדיבור בפרלמנט, על זכויות פרט, והאוסרים על מלך להיות קתולי ומחייבים אותו להגן על הפרוטסטנטיות. אנגליה ו-וולס, סקוטלנד ואירלנד התאחדו לממלכה הבריטית הגדולה במלוכת אן. לאחר שהן מרי ווויליאם והן אן לא הותירו יורשים לכתר, וצאצאיו של ג'ימס השני נפסלו בגלל היותו קתולי, הפרלמנט הבריטי החליט להמליך את סופיה מהנובר, נכדתו של ג'ימס הרביעי מלך סקוטלנד והראשון מלך אנגליה ואחייניתו של צ'רלס הראשון, ואת צאצאיה הפרוטסטנטים.

לסיכום, המאבק בין הפרלטמנטרים לבין המלוכנים באנגליה של המאה ה-17 היה במידה רבה מאבק דתי האם למלך יש כח שלטון אבולוטי מצו הא-ל או שמא חירות הפרט הינה רצון הא-ל. אולי הטקסט המכונן של אותה תקופה הינו "אראופגיטיקה", מסה שכתב המשורר ג'ון מילטון לחברי הפרלמנט האנגלי בשנת 1644 כנגד הצנזורה הממשלתית שהפרלמנט כונן בשנת 1643, למען חופש הדפסת ספרים ללא רשיון:


www.shalempress.co.il/download/Products/1359Milton.pdf