|
|
| נשלח ב-1/7/2013 22:56 |
|
| |
עשיית דין היא צדק .
אך פשרה עדיפה כי היא מונעת סבל מיותר ועינוי דין .
בפרט שזה בא בהסכמה אז הצדדים נשארים חברים ומתרבה אהבת ישראל .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 09:43 |
|
| |
אייזין, השאלה היא מדוע פשרה היא סוג של עשיית דין? לכאורה ע"פ ההגדרות שלך פשרה היא ויתור של שני הצדדים. כל צד מוותר (=נותן מתנה) על זכות הטיעון שלומה זה קשור לדיינים לדין. ראה שם בגמ' שהיא מגדירה את הפשרה כסוג של משפט.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 09:51 |
|
| |
המשפט לא מנותק מהשופטים המפעילים שיקול דעת נרחב גם בהכרעת הדין (האם החוק חל על המקרה הפרטי) וגם בקביעת העונש. אין ספק ששיקול דעת זה כולל אלמנטים רגשיים וערכיים מסוגים שונים. לכן כמכלול (וזה נכון על הלכה ועל משפט חילוני באותה המידה) המשפט כולל בתוכו רגשות כחלק אינטגרלי מיישומו. לדוגמה, שופט יגזור עונש חמור יותר על מי שפגע בגברת נחמדה מאשר על מי שפגע במישהו פחות נחמד. למה? כי עם כל הכבוד לאידאל הפורמליסטי של שיוויון בסופו של יום משפט זה צירוף של דין כתוב, עורכי דין, ושופטים.
לגבי "ועשיתם הישר והטוב" האם זה מעין חוק של חוקים? כלומר האם כל הלכה חייבת להתיישב עם "הלכת על" זו?
תוקן על ידי yerubaal ב- 02/07/2013 09:52:26
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 11:11 |
|
| |
נדמה לי כי הסיפור הזה בגמרא מלמדת מה זה הישר והטוב.
בבא מציעא דף פג .
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ וארחות צדיקים תשמ
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 14:40 |
|
| |
הבהרה (על אחריותי בלבד) המשפט החילוני בארץ: קובע למי יש את העורכי דינים הטובים+ זה שהשופט צריך לעשות את זה כמשורר - הרבה קוסמטיקה. + אפלטוניות פטרונית- אנטי דמוקרטית+ שנאה עצמית לאומית ודתית ואהבת המיעוט העויין (חוץ מחרדים ומתנחלים..) אה ולעיתים דמגוגיה זולה כגון זו ששמענו אתמול: התורה אומרת לא תרצח וכו' - לכמה דקות נביאי שקר.
הם לא משקפים את ערכי העם היהודי, ולא מחילים בצדק את חוקותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 15:07 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 15:23 |
|
| |
אגד מתייחסת, וביותר בעבר, לחרדים כסרדינים או ככאלה שנוסעים למשרפות באושוויץ.
תפסיק להכליל, ובכלל להשחיר פני אחת החברות האיכותיות בהרבה מובנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 15:31 |
|
| |
נניח שאתה צודק. אז מה? לא צריך לשלם עבור הנסיעה בקופסת הסרדינים? במוצש"ק כולם נדחפים מהר להגיע הביתה- או סדרני אגד דוחסים אותם לתוך האוטובוס? בכל מקרה הם נתנו אמון שישלמו את הכרטיס, איזה רב פסק שלא צריך לשלם? זו לא גניבה? זה לא חילול ה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 15:37 |
|
| |
החיולנים החולנים בכלל לא משלמים וגונבים מידי יום בכל מקום אפשרי .
גונבים אייפונים ומצלמות כסף ותכשיטים .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 16:25 |
|
| |
א. בהקשר החרדי אגד רחוקים מעשות ישר וטוב, ב. כמה חרדים אתה מכיר שלא משלמים ג. על נסיעה מפלה כזו צריכים לשלם פחות זו מעילה בשרות שהם חייבים לתת ועביד איניש דינא לנפשיה וכו' ד. שמעתי מרב שאפשר לשלם פחות הוא נקב במחיר ואני לא זוכר כמה, בשל העובדה שאגד לוקחת כספים מגרמניה לטובת האזרח, ולא לטובתו. אגב, ולא קיימתיה. ה. תופעת הסרדינים לא רק במוצ"ש, אלא כל אימת ששייך
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2013 16:28 |
|
| |
אגד מתעללת בנוסעים החרדים .
זה לא מצדיק ח''ו לגנוב .
אך אצל החילונים החולניים התופעה רחבה ומוכרת יותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2013 00:22 |
|
| |
כמה הערות קצרות:
1. השימוש שנעשה באשכול במונח "פשרה" איננו מעניינו של האשכול. זאת משום שפשרה נעשית רק בהסכמת מודעת של הצדדים ולשופט או לדיין סמכות לכפות על הפשרה. חריג מסוים לכלל זה קיים לפי הדין העברי ולפיו מותר לשופט לפסוק על פי פשרה רק כאשר הוא לא מצליח לברר את הדין ובכדי שהדין לא ייצא מלפניו כאשר הוא חלוק (כלומר לא פסוק).
2. ההנחה של זאב ושל רבים מהכותבים שלפי הדין העברי על הדיין חל איסור לערב שיקולי רחמים במעשה השפיטה אינו נכון. ישנה מחלוקת גדולה בין חכמי ההלכה האם כופים על "לפנים משורת הדין" או לא. הכרעת רבית מהפוסקים שכאשר מדובר על דין בין עשיר ועני יש לכפות על העשיר לנהוג לפנים משורת הדין. כמו כן, בדין שבין ציבור ליחיד יש לכפות על הציבור לנהוג לפנים משורת הדין.
3. במשפט הישראלי נטושה מחלוקת בין השופטים אנגלרד ואלון האם יש לשקול שיקולים של לפנים משורת הדין במשפט כפי שמקובל במשפט העברי או לא. אם מישהו מעוניין אני אשתדל לצרף קובץ (למען האמת אינני יודע כיצד עושים זאת).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2013 00:32 |
|
| |
ללפנים משורת הדין יש קריטריונים ,כגון שורת הדין שאין במקרה ספציפי דין של השבת אבידה אלא דלפנים משורת הדין אנו אומרים הרי בכל זאת האדם איבד משהו שהיה שייך לו וראוי להחזיר לו ,עין ב"מ לא שייך אבל דין של השתמשות בחפץ או נכס שלא ברשות או ללא דמים על ידי עני מדין לפנים משורת הדין כשגם על הדין עצמו אין לנו דיון וברור לכול שהוא שייך לי ואף פעם לא היה שייך לזולתי, ובכל זאת הזכרתי לעיל דוגמאות ,ועשית את הישר והטוב ,אל תמנע טוב מבעליו,החזרת משכון לעני ,כופין על מדת סדום וכו,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2013 13:09 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | נדמה לי כי הסיפור הזה בגמרא מלמדת מה זה הישר והטוב.
בבא מציעא דף פג .
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ וארחות צדיקים תשמ |
|
[ירוחם,
דיון בסיפור זה, ראה כאן - http://musaf.bac.org.il/article/shbrt-shylmt]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2013 13:33 |
|
| |
אםשלום אני מנוי על המקור הזה מזמן ומכיר וזוכר את מה שכתוב בה. אבל לא מסכים למסקנותיה.
רבה בר בר חנן אמורא- ידע בדיוק מה היא ההלכה, ההלכה היא שמותר היה לו לקחת את הגלימות. גם רב שההלכה היא כך. אחרת בשביל מה היה עליו להוסיף- למען תלך בדרך טובים.??? וכנל בהמשך אם ההלכה היא שהוא צריך לשלם- בשביל מה רב הוסיף את הפסוק? ואורחות צדיקים הפסוקים ממשלי אינם מקורות הלכתיים שרב הסתמך עליהם, אבל הם בהחלט מקורות להתנהגות טובה, שמצפים מאדם ממעמדו של רבא בר בר חנה.
|
|
|
|
|