| נשלח ב-30/6/2013 02:20 |
 |
| |
לוטו - השתדלות או ייאוש ???
לוטו - השתדלות או ייאוש ?
האם אתם חושבים שקניית כרטיסי לוטו וכדומה זה בגדר ההשתדלות הרצויה או שזה מראה על ייאוש ופגם בחוסר אמונה ?
אני לא מדבר מצד ההלכתי שזה כמו משחק בקוביא וכדומה שבזה חלקו כמה מגדולי הפוסקים כמו בשו''ת יביע אומר והרב בן ציון אבא שאול .
אני מתכוון בעיקר לבדוק את הכיוון של חובת השתדלות שזה רצוי ואף חובה
או שזה בגדר ספק באמונה ???
יש כאלו שאמרו שיש לחלק בין קניית כרטיס אחד שזה נורמלי אך מעבר לזה זה כבר באמת חוסר באמונה .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 06:47 |
|
| |
אייזין
אנסה למיין את הצדדים בשאלתך.
1. האם קנית כרטיס הגרלה היא השתדלות ראויה לפי ההלכה?
2. מדוע אנשים קונים כרטיסי הגרלה - מבחינה פסיכולוגית (אם ניתן לענות על שאלה כזו).
3. אלו הנחות יסוד לגבי המציאות עומדות ביסוד קנית כרטיס הגרלה?
והנה התשובות, לא לפי סדר.
2. אנשים קונים כי אנשים מקוים להרויח.
הסיכוי הוא מאד נמוך, אבל הטבע האנושי אינו נוהג לפי שיקולים רציונליים או סטטיסטיים.
לי תמיד נראה שהקונה משלם לא על הזכיה העתידית אלא קודם כל על החלום שמתחיל ברגע הקניה ונגמר ברגע ההגרלה. החלום הוא שירויח ויהיה לו למה שהוא צריך או רוצה: לפרוע חובות, לקנות מוצרים, לקנות דירה...
3. האם יש קשר בין תפיסות עולם לגבי בחירה חופשית ולגבי השגחה פרטית לבין קנית כרטיסי הגרלה? קשר פילוסופי - לדעתי לא.
אדם יכול לנמק את קנית הכרטיס בכך שזו הפעלת בחירתו החופשית במודע כדי לקנות סיכוי לעתיד כלכלי משופר.
אפשר לטעון שאדם קנה כרטיס מפני שאולץ לכך בידי נטייתו הנפשית להשקיע בחלומות...
אפשר להביע תקוה לזכיה בגלל שכל אחד עלול לזכות פעם, או בגלל שמאמינים בהשגחה פרטית ו"אולי מגיע לי", ואפשר לומר שכל דבר קבוע מראש, ואם נכתב שאזכה אזכה.
1. האם זו השתדלות ראויה?
כיון שהסיכוי נמוך מאד, מסתבר שמי שרוצה להרויח כסף באמת לא ישקיע בהגרלה. אז מה שהוא קונה, כמתבאר לעיל, הוא החלום. אם לאדם שווה לשלם כסף על חלום, ויש לו, אז האם זו שאלה הלכתית אם ראוי לעשות זאת?
בכל אופן, אם מישהו היה שואל אותי, הייתי עונה לא לקנות. חבל על הכסף.
יוצא דופן אחד ויחיד: יש הגרלות שבהן נאספים כספים לצדקה. אם הכספים באמת הולכים לצדקה (ולא להוצאות האירגון... המנופחות) אזי יש טעם לתרום, גם אם האירגון מציע איזו הגרלה לעידוד התרומות.
***
אני משער שכוונת אייזין היא לטיעון מהסוג הבא:
אם מגיע לי לקבל כסף, הוא יגיע גם בלי כרטיס הגרלה.
אם לא מגיע לי כסף, הוא לא יגיע גם עם כרטיס.
אז אסור לקנות.
למרות שדעתי נגד בזבוזי כסף להגרלות, הטיעון הזה לדעתי שגוי. זו גרסה של מה שמכנים הטיעון הפטליסטי. הטיעון הזה שולל כל התאמצות, מכיון שאם משהו אמור לקרות, הוא יקרה.
ה"חור" שבטיעון הוא שהוא לא מדוייק. טיעון מדוייק יהיה:
אם אשתדל, זה יצליח.
אם לא אשתדל, אז לא אצליח (ברוב המקרים)
לכן השתדלות כדאית.
כיון שהעולם הזה מתנהל, ברצון השם, באופן סיבתי, כלומר מעשה גורר תוצאה, לכן ראוי לנו לעשות את ההשתדלות הראויה. לעבוד כדי להתפרנס, ללמוד כדי שיהיה מקצוע רווחי, ללכת לרופא אם חלילה צריך, להתפלל גם כדי להיות ראויים לסייעתא דשמיא.
אני ער לכך שהצגתי אוסף של טענות ולא נימקתי אותן. אבל השואל שאל על דעת ההלכה והתורה, כמדומה, ועניתי לפי מה שאני מבין בזה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 07:35 |
|
| |
איני מבין מהי השתדלות ראויה ולא ראויה. אני מבין שאתה מניח שהפרנסה אינה תלויה בהשתדלות הזאת, אז למה אתה עושה אותה? כל המושג הזה, השתדלות, תמוה ושטותי בעיניי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 07:41 |
|
| |
זה ברור שהכל מאיתו יתברך ובוודאי שבנושא הפרנסה .
כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה .
אך זה כתוב מפורש שהאדם לא יישב בביתו ויצפה שזה יגיע אליו .
אלא עליו לקום ולהשתדל להגיע לכך על ידי עשיית מעשה השתדלות .
השאלה היא איזה דבר נכנס בגדר השתדלות שהיא מבורכת ורצויה ומה כבר נכנס בגדר חוסר אמונה .
קניית לוטו היא בעצם השתדלות אך מכיון שהסיכויים לכך הם קטנים אז אולי זה יותר משאלת לב לא סבירה ולכן יש להשתדל באופן אחר .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 07:48 |
|
| |
לא הבנתי. אם הכל תלוי בקב"ה, אז מה שיצא קבוע מראש אם תקנה או לא, ובלי קשר לסיכויים. אז מדוע זה רלוונטי שהסיכוי הוא קטן? ובכלל, למה אתה חושב שהסיכוי הוא קטן אם התוצאה כלל אינה תלויה בהגרלה אלא בהחלטת הקב"ה? האם יש רק סיכוי קטן שמגיע לך? יתר על כן, האם בכל הגרלה יש בדיוק אחד שמגיע לו וכל השאר לא? זה באמת מקרה מופלא, הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 11:18 |
|
| |
מיכי, אם הפיס הוא מס הטיפשים, זה דווקא מתאים למאמיני ה'השתדלות אליבא דידך ..
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 12:06 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 12:20 |
|
| |
פרסי, כל יום היה מתפלל בצעקות גדולות אלוקים תן לי לזכות בלוטו. כל יום ויום שלש פעמים,
לאלוקים נמאס ואמר למלאך גבריאל תן לו לזכות בלוטו!!
השיב המלאך הטוב- אבל ריבוני- הוא לא משלם בשביל למלאות את הטופס.
סימן כשאדם לא עובד- לא יעזור לו אפילו אלוקים!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 14:16 |
|
| |
לכן יש צורך לעשות השתדלות .
אבל לוטו זה לא עבודה זה ניסיון קל להרויח כסף .
וכסף שבא בקלות הולך גם בקלות .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 14:32 |
|
| |
.
יש צד לפסול לעדות מי שממלא כרטיס הגרלה כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 15:37 |
|
| |
מצד מה ?
משחק בקוביא ?
ביביע אומר האריך בזה לחלק בין פוסקי ספרד שאסרו על כך ובין פוסקי אשכנז שלא ראו בזה משום האיסור הזה .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 15:50 |
|
| |
| אייזין כתב: |  | מצד מה ?
משחק בקוביא ?
ביביע אומר האריך בזה לחלק בין פוסקי ספרד שאסרו על כך ובין פוסקי אשכנז שלא ראו בזה משום האיסור הזה .
|
|
זה ידוע שספרדים מקילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 19:49 |
|
| |
זו דוגמה נפלאה שבאמת מביאה לאבסורד את ההבדל בין ספרדים לאשכנזים. היחס אל משחק בקוביה לא נובע מפורמליזם הלכתי (בטח למ"ד שאינו עסוק ביישובו של עולם, ויש לי חשד שגם לאידך מ"ד), והנה לפי פוסקי ספרד הוא בעצם אדם נהדר. זה ויכוח בהערכת אדם ולא בהלכה. הבעייה היא שברגע שיש ת"ח מובהקים שאינם רואים בזה פסול, זה עצמו מוכיח שהאחרים שחולקים עליהם טועים. הדבר דומה לראייתו הידועה של ר"ש שקאפ לגבי ספק פסי"ר. טענתו היא שספק פסי"ר צריך להיות אסור שכן יש מחלוקת תנאים לגבי מכבדות האם יש בזה פסי"ר. והרי אם יש תנא שסובר שזה לא פסי"ר, ודאי שהשני צריך להיות לפחות בספק.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 21:34 |
|
| |
לקנות כרטיס לוטו ולצפות לזכות, זה נקרא ייאוש מהשתדלות. לקנות הרבה כרטיסי לוטו ולצפות לזכות, זה נקרא השתדלות מייאוש. לקנות מעט כרטיסי לוטו בלי לצפות לזכות, זה נקרא לתת לפוסקים את לחם חוקם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2013 21:47 |
|
| |
אז מה הכמות הדרשת בשביל שעדיין ייקרא השתדלות ולא יעבור לייאוש ?
האם גדולי ישראל היו נוהגים לקנות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2013 14:41 |
|
| |
כתב אייזין: 'זה ברור שהכל מאיתו יתברך ובוודאי שבנושא הפרנסה. כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה. אך זה כתוב מפורש שהאדם לא יישב בביתו ויצפה שזה יגיע אליו. אלא עליו לקום ולהשתדל להגיע לכך על ידי עשיית מעשה השתדלות'.
כאשר קראתי את הדברים, חשתי שאני קורא מאמר של נוצרי האוחז ברעיון 'גזרה קדומה' [פרדסטינציה], של אוגוסטינוס, לותר, קלווין. תורה זו טוענת כי גורל הנפש לשבט או לחסד נקבע מראש על ידי האלהים. מעשה האדם, כוונתו והשתדלותו אינם משפיעים כלל על אותה גזרה. אל יקל הדבר בעיני הקורא. המאמין הנוצרי בטוח כי אם לא תזכה לחסד, נשמתו אבודה לנצח בגהינם, גם ביום הדין האחרון של אחרית הימים. כוחה של הכנסיה להעניק חסד אחרון לעומד למות [סקרמנט המשיחה האחרונה], חסד זה מוחל לו על חטאיו ומעניק לנפשו גאולה בעולם הבא. אכן הכנסיה אוחזת בכלי האולטימטיבי לשלטון במאמינים. קלווין, תאולוג פרוטסטנטי מן המאה ה 16, יסד בשוויץ את האסכולה הקרואה על שמו, קלוויניזם. לדעתו כל מעשי האדם נכרעו מראש על ידי האל, המתערב בכל, והאדם תלוי בו לחלוטין. על האדם להשתדל ולעבוד קשה, להסתפק במועט, לחיות חיים צנועים מאד לנהוג בכובד ראש, באורח חיים דתי פוריטני. הצלחתו הכלכלית של האדם היא רמז מן האל כי הוא נבחר, זכה לחסד. האסכולה הזו השפיע בשוויץ, משם עברה להולנד, - מרכז מסחרי בין לאומי גדול, לסקוטלנד, ולצפון אמריקה. קלווין תמך בפעילות הכלכלית הנמרצת של הקפיטליזם המתעורר של זמנו, והכשיר אותה מבחינה דתית. דבר זה נתן תוקף דתי למאמץ הקפיטליסטי של אנשי העיר, הבורגנים, להגדיל את מאמץ הפעילות הכלכלית, לצבור הון, להתעשר. המצליח ומתעשר רואה בכך אות לרצון האל בדבר. העני יכול להסיק ממצבו שאינו נבחר האל. דבר זה מייתר את האחריות החברתית – מוסרית למצבו של האדם. אין צורך להוסיף כי אנחנו, הישראלים, עשירים ועניים, חילונים ודתיים, ייבאנו בשקיקה את האמונה הנוצרית קפיטליסטית הזו ארצה, ואנחנו מיישמים אותה היטב. העניים בארץ ממש מתלהבים ומתמוגגים ממנה. הרי תמיד חלמנו להתבולל.
עודד
|
|
|
|
|
|
