החלוץ

ת"ט
האם אתה מטיל מגבלות בו"ד על תורה של רבש"ע?

אני לא מבין את הלהיטות המשפטית להיות תלוי בטרסט שמרוקנים אותו ממשמעותו. ובשלמא בטקסט אנושי אני יכול לטעון שאני באמת מחיל משמעות שונה, אלא שיש לי מגבלות פורמליות, אבל האם בתורה תהיה מוכן לומר קליפתו שמר תוכו זרק?

כלומר
הציווי = קליפה.

בספר הנ"ל של גפני ישנה אריכות גדולה בענין שיטת הגר"א בנושא. ישנן כל מיני שמועות (בין השאר, גם ר' מנשה מאיליא טען שזו שיטת הגר"א). שהגר"א אמר בצורה זו או אחרת, שהגמרא לא אומרת תמיד את פשט המשנה, אלא יש 'דרש' או סיבות אחרות.
הבעיה, כרגיל, ששום אמרה של הגר"א אינה ברורה. לא בטוח מה אמר, ואם אמר. המשכילים נתלו בדבריו, והשמרנים טענו שבכלל לא התכוון. ואידך זיל גמור.

מה שרבי מנשה מאילייא אמר בשם הגר"א הינו שגם במשנה יש פשט ודרש, וטועים הסוברים שהדרש מפרש את פשט הכתוב.

מ
מילא בתורה, אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי, וכו', אבל מהי תיתי שבמשנה. הרי אפילו על מגילת אסתר היו צריכים לרבות בירושלמי פ"א הל"א שניתנה להידרש.

כן, זו אחת הגרסאות שזה מה שהגר"א אמר (כפי שכתבתי לעיל, המשכילים מאוד אהבו את הטיעון הזה). יש גירסה אחרת אותה מוסר ר' ישראל שקלובר כמדומני בהקדמה לפאת השולחן. ש'חסורי מחסרא והכי קתני' בא כדי להתאים את המשנה להלכה, אבל הגמרא עצמה ידעה שהמשנה ודאי לא בנויה כך.

פאת השלחן כתב: "כל חסורי מחסרא שבתלמוד בשיטותיו דלא חסרה כלל בסדר שסידר רבינו הקדוש המתני' ולאו אורחא שחיסר דבר רק דרבי ס"ל כחד תנא דאליביה סתמא ולא חסר כלל אליביה וגמ' ס"ל כאידך תנא ואליביה קאמרה הגמ' חסורי מחסרא וה"ק."

מ
ולכן?

בעלבעמיו, אדרבא אם מגילת אסתר ניתנה להידרש כי התורה ניתנה להידרש, ודאי שהמשנה ניתנה להידרש, שמגילת אסתר הינה היסוד של התורה שבעל-פה הכתובה.

האם משנה מטמאת את הידים?