החלוץ

בעל
לא הבנתי כל כך את שאלותיך, הגמרא דוחקת מעט את המילים 'וכן בגינה', אבל זה ממש 'מטיבותה', מצאנו דחוקים גדולים הרבה יותר ובלתי אפשריים, מה נזעקת לסוגיא זו?

יתכן גם, ואף יותר מסתבר, שבמהלך הדורות בתוך העדר מסורת לימוד הירושלמי, אחד ממעתיקי מסכת נדה מחוסר הבנת הקונטקסט "תיקן" וציטט את המאמר ברבה, אך מדוע לייחס לכותבי המדרש טעות בהבנת הירושלמי שכנראה לא היה קיים בזמנו, בפרט שכמדומה שבראשית רבה נכתב מפי אמוראי ירושלמי.

תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 10/07/2013 22:26:28

בב"ר שמו של בעל המימרא הוא כמו בירושלמי - ר' אבא בר זוטרא בשם שמואל.
יש שם עוד פירוש ארוך ואיני יכול להעלותו.

לגוף הענין:
הפירוש של שור (בהסתמך על המצוטט כאן) אינו נכון. לא יכול להיות שהתירוץ של הירושלמי מבדיל בין רבה לרבא.
1) הכתיב הירושלמי המקורי מטיל תמיד ה' בסופי תיבות, במקום א' כמקובל אצלנו. ממילא אין הבדל בין רבה לרבא.
2) הדיונים בבתי המדרש היו בע"פ ואין שום הבדל בהגייה בין א' לה'.
3) אמוראים בבליים מהדור שאחרי רבה ור' יוסף לא נזכרים בירושלמי כלל. ורבא בתוכם.
4) יש שם שאלה קודם, שאביו של שמואל חולק על בנו. על כך משיב ר' בא (שודאי היה אחרי שמואל) ומחלק בין הכרת העובר ללידתו. כעת שואלים שר' בא אמר משהו אחר, ואז מגיח שמואל מהקבר ומודיע שיש תרי ר' בא...

ברור שהפירוש בירושלמי הוא מעין מה שכתוב בב"ר, ור' בא הביא מאמר אחר של שמואל, שמתרץ את הסתירה בינו לאביו. איך זה נכנס במילים ואיך מיתרצת השאלה? לע"ע אינני יודע.

אכן, אתה מעלה טענות נכוחות. עיינתי גם ב'עלי תמר' ביבמות שם, והוא סבור גם כן שהגירסה הנכונה היא 'הרבה ארבה' כמו במדרש, ודווקא מעתיק הירושלמי הוא שנשתבש. הוא מפנה למאמר של הגאון רבי יעקב שור שהתפרסם בסיני כרך ו (עמוד כב), גם הוא קובע שם כך. אבל מה שאף אחד מהם לא מסביר הוא מה שהערת בסעיף 4: איך לכל הרוחות המימרא הדרשית הזאת מתרצת שם את סתירת דברי רב בא.

ירוקי טענותיך נכוחות ושל לוצאטי זחוחות, רק אינני מבין למה בסופו של דבר אתה נוקט בעמדת לוצאטי? על סמך יעקב שור? נייתי ספר וכו' ובכן לא מדובר ברבא:-) אלא ברבי בא בקיצור רבא, קיצורים מעין אלה מאפיינים את כתיב הירושלמי לאלפים, בכך מוסבר יפה מהו התירוץ. מעניין שלוצאטי מכריע שוילנא טעה באחת וונציא בשתים למרות שאין הוא מבין את התירוץ (הוא יכל לומר שהירושלמי עזב את השאלה והמשיך במימרא בהקשר הסוגיא - אך זה מגומגם כי לא מוזכר הפסוק). הערותיו הראשונות של לוצאטי - מחייכן עלייהו - הבחנות בין הא לאלף יכולות להעשות גם בלשון (אצל אוכלוסיה דוברת עברית רהוטה, לא רבנית וכדומה). והטענה מהכתיב וכו' בורכא, שהרי גם רבא בבבלי נקרא כך לשם הבחנה. בקיצור לבטל נוסחה בכזו קלות זה אינפנטילי וסליחה על הבוטות.

תלמידי חכמים שבבבל מחבלים זה לזה בהלכה

פרופ' שמא פרידמן במאמר מיוחד (סיני קי, עמ' קמ) הוכיח שכל ההבדלה בכתיב בין רבא לרבה היא מאוחרת מאוד, לא מוקדם לאמצע תקופת הגאונים, וודאי שלא מזמן האמוראים. בהערה בתחילת המאמר התייחס לגירסה בירושלמי הנ"ל שנראה כאילו עוסק בהבדלה זו, ומביא מקורות לכך שגירסה זו היא שיבוש גמור, עי"ש.

אם אינני טועה, גרמה לו ליה"ש המחשבה המוטעית שבראשית רבה הוא מדרש מאוחר. ולא היא, כמו שהוכיח אלבק, בר"ר הוא מדרש א"י קדום, מתקופת האמוראים, והוא קודם לבבלי, ואף יש בו שמועות א"י בגירסה שונה מתלמוד ירושלמי, כלומר שהוא גם אינו מאוחר לירושלמי. אלא שהמעתיקים במשך הדורות שינו את פניו והכניסו בו תוספות רבות וצורות לשוניות בבליות.