נפגשה כחרדית, היום היא חילונית...

אני חושבת שאתה צריך להרגיע את המצפון שלך וכדאי שכמה שיותר מהר.
אם בחורה בגיל ה-20 + לחייה משנה סגנון חיים, זה מראה על בחורה לא יציבה בעליל. היא כבר לא בגיל הטיפש עשרה. עברה את שגעון הבגרות מזמן.. אז מה הקטע שלה עכשיו?

אני לא חושבת שיש קשר בין שידוך שנפל לירידה ברוחניות. ואם יש קשר, אז רחמי עליה... באמת.

יכול להיות שיש קשר, כי היא התחילה לחשוב מה אני צריכה את כל זה וכ'ו וכ'ו. אי אפשר להתעלם מזה.
אבל עכ"פ ע"פ השכל הישר אני לא חושב שאתה קשור לזה באיזושהיא צורה, שהרי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. וכמדומני שהכל זה כולל זיווג. והיר"ש שלה זה בידים שלה.
(אם כי, כותב הגר"א כותב כמדומני, שאם אתה משפיע על אדם לטובה, אתה מקבל על זה את כל הזכויות שיצאו מזה למשך כל חייו, וכן אם זה השפיע על צאצאיו וצאצאי צאצאיו עד סוף כל הדורות. וא"כ אולי יש צד לומר שהיר"ש של אחרים, היא גם בידינו. אבל מ"מ לנידון דידן, אתה לא אשם בכך שלא התחתנת עם מי שלא הייתה אמורה להיות אשתך)

אז תפסיק לחשוב על זה, והרבה הצלחה! :)

זה לא בגללך.
ואם זה בגללך- היא מפגרת. ככה היא לא תוכל לזכות בך שוב :)

האם באותה מידה כשאתה רואה מישהי שהורדת והיום נשואה לאברך פלוס זאטוטים אתה רושם לעצמך נקודות זכות בפנקס?

אהבתי שכולכם עשיתם אותה מפגרת...

אדם

למה אתה מרגיש אשם....?  אם הייתי ממשיך אתה היית מתחתן??
ואולי אם כן היא הייתה יורדת לך אחרי הנישואין מהדת, ויש כאלה ... 

ברור שאתה לא אשם.

ותודה לה' שהציל אותך,  היא הייתה יכולה לעשות את זה ולהשאיר אותך לבד עם שני ילדים.


היום יש הרבה סיפורים כאלה.

אגב, איך באמת אפשר לבדוק כזה דבר הרי זה דבר שמצניעים בדרך כלל?

אין אפשרות לדעת אם אתה אשם או לא.

גם אין לך אפשרות לדעת אם ליבה היה איתה כשנפגשתם והיא היתה חרדית.

יש להבדיל בין גרימה לבין אחריות.

איני מכיר את הנתונים, אבל יכול להיות שמשבר כזה או אחר גורם לאדם לשנות כיוון (בדרך כלל זה הנפילה מתרחשת בנקודות שהיו חלשות גם ככה, כמו דאמרי אינשי "החוליה החלשה נשברת").

האם אתה אחראי לזה ? אם נהגת כשורה, כנראה שלא. העובדה שהיא נכנסה למשבר לא מעיד על כך שאתה לא נהגת כהוגן. 

בחורות בכל מקרה הזיקה שלהן לדת אפסית ומטה חוץ מלבוש..
זאת אומרת נשים פטורות כמעט מכל מצוות שבתורה גם ככה.
כך שלא רואה על מה המהומה.
בכל מקרה נשמע שהיא מעורערת בנפשה מפאת מה שציינת "בהלה".
מה יש להבהל? מה תעשה, תרביץ בה מוסר?

מ"בהלה" את מסיק שהיא מעורערת בנפשה? אולי הייתה מאד נבוכה? אולי עוד לא בטוחה בדרך שהיא בחרה, ולא בלב שלם? לחרוץ ככה את מצבה הנפשי על סמך כל כך מעט מידע נראה לי לא הוגן במיוחד מאחר ויש פה מישהו שמכיר אותה.

כמו כן, נראה לי תמוה לטעון שהזיקה של נשים לדת היא אפסית ומטה מלבד לבוש. יש אמונה, תפילה, כשרות, ברכות, עבודת המידות, שמירת לשון הרע וכו'. צמצום עבודת השם לצניעות בלבד או סממן חיצוני, זה התנשאות וזלזול.