|
|
| נשלח ב-8/7/2013 15:50 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | אענה במקום אברהם העברי
מה שהצדוקים מודים בו הוא מהתורה ומה שאינו מפורש ברחל בתך הקטנה הוא מדאו'
קרבן פסח מהתורה (חלק מ)דיני החבורה מדאו' |
|
כמו בן סו"מ או עיר נידחת... תנורו של עכנאי בדיוק בא ואומר שהמושג דאורייתא לא מעניין הלכתית. מי שמשתמש בו על מנת למנוע דיון או אפשרות לשינוי טועה ומטעה לגבי אופני השינוי וההתפתחות של ההלכה. מה שמיכי מציע ואני לא נכנס לפרטי המכונה שהוא בונה (אני מניח שיש כמה מכונות אפשריות לשינוי הלכה) הוא שינוי אינקרימנטלי. כלומר אם נשמש בדימוי של ספינת תסאוס, אז הכוונה שכל פעם מחליפים קרש אחד (דלא כמו הרפורמים שמחליפים את כולם בבת אחת ובונים משהו אחר). נכון שאולי בסוף תיחלש דעתו של ר"ע כשיביט מלמעלה על ההלכה - אך בזמנו נחלשה דעתו של משה שביקר בישיבתו של ר"ע אז זה צדק פואטי.
בעיני זו עמדה לגיטימית לבוא ולומר שאני לא משנה כלום. אבל היא לא הלכתית. מה שמיכי אומר להבנתי זה שהלכה זה תהליך שינוי תמידי מעצם הגדרתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 15:57 |
|
| |
דרל"ץ אכן יש פרשנים אבל אלו דברי הרמבם,
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:07 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | אענה במקום אברהם העברי מה שהצדוקים מודים בו הוא מהתורה ומה שאינו מפורש ברחל בתך הקטנה הוא מדאו' קרבן פסח מהתורה (חלק מ)דיני החבורה מדאו' |
|
ברשות התלמיד הטועה (בדבריי:), לשאלתו של בעל (ההלכה): אני טוען שכל מושג ה'דאורייתא' הוא דרבנן. ואגב, זה בסדר גמור - מישהו הרי צריך בסופו של דבר לקבוע הלכה לישראל. אלא שכאשר מדובר על נושאים עקרוניים כמו מעמד האישה, לא ראוי להשתמש בהגדרות המלאכותיות האלו של 'דאורייתא' כדי לקבוע האם משהו ראוי או לא, שכן חז"ל קבעו הלכה בהתאם למצב דורם, לא בהתאם לאמיתות תיאולוגיות בהכרח. רק לשם המחשה עד כמה הסוציולוגיה היא זו שקובעת את ההלכה, ולא שורת הדין ניתן לראות ב"קדיש יתומה" - עפ"י שורת הדין ה'טהורה' אין שום בעיה בכך, אבל אשה בבי"כ נתפסת כחילול הקודש, בשל ההרגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:13 |
|
| |
אמיתות תיאולוגיות נקבעות בין היתר כתוצאה מהסתכלות מציאותית, מי אומר שאסור לאשה לומר קדיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:13 |
|
| |
אם כל הדאורייתא הוא דרבנן, חזרו קושיות הרמב"ן על הרמב"ם מהכיוון ההפוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:21 |
|
| |
לדרבנן יש תוקף של דאוריתא מפני שהוא כפרשנות לדין תורה ולא תקנה ומשמרת לעיקר הדין, ידועים בעניין זה דברי הרמבם שקדושי כסף מדברי סופרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:22 |
|
| |
דרלצ, דומני שכל אלו מדברים על דרשות ולא על הלמ"מ. אבל אתה צודק שיש מחלוקת בפרשנות דבריו לגבי דרשות וגם לגבי הלמ"מ. אגב, בפיהמ"ש לכלים פי"ז תראה שספק הלמ"מ לקולא, ובזאת נסתרו דברי הש"ך וסיעתו. ויש עוד ראיות לכך שהם טועים, וכוונת הרמב"ם כפשוטה.
תלמיד ואברהם, זו סמנטיקה לא חשובה. "מדאורייתא" הוא תרגום לארמית של "מן התורה". וכעין זה, ההמצאה חסרת הבסיס שמבחינה בין 'דרבנן' לבין 'דברי סופרים' ברמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:49 |
|
| |
אברם < א. האקסיומה שעדות אשה פסולה מהתורה אינה נכונה, לדעתי. מה שנכון הוא שאשה פסולה לעדותמדאורייתא – וכוונתי באוקסימורון הזה היא, כמובן, שחז"ל הם אלו שקבעו שאשה פסולה (עקרונית בלבד) לעדות, על סמך הזדקקות התורה ללשון זכר ("ועמדו האנשים" וכד'). אבל כידוע, התורה כולה מנוסחת בלשון זכר>
בית יוסף חושן משפט סימן לה: "אשה תנן בפרק קמא דראש השנה (כב.) שהיא פסולה לעדות והכי אמרינן בפרק החובל (ב"ק פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות ל.) ומייתי לה מדכתיב (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר, ורבינו לא חשש לכתוב פיסול אשה לעדות מפני שסמך על מה שכתב בראש סימן ל"ג (ס"א) כל הפסולים לדון פסולים להעיד ובסימן ז' (ס"ה) כתב אשה פסולה לדון. וז"ל הרמב"ם בפ"ט מהלכות עדות (ה"ב - ג) נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר (דברים יט טו) על פי שנים לשון זכר ולא לשון נקבה וכן הטומטום והאנדרוגינוס פסולים מפני שהם ספק אשה וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול שאין העד בא אלא להוציא ממון על פיו או לחייב על פיו ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק דין תורה עכ"ל. וז"ל הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' קפב, ח"ה סי' קלט) אני רואה מתוך הקונדריס שכתבתם שאתם תוקעים עצמכם על עדות הנשים ואולי מצאתם כן לאחד מן הראשונים במקומות שהנשים יושבות שם מפני שאין האנשים נכנסים שם, ואנחנו לא נדע דברים אלו ולא שמענום מעולם ואין ראוי לסמוך עליהם עכ"ל וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות נזקי ממון (הי"ג) ולאפוקי מדברי מהרי"ק סימן (ק"ף) [קע"ט] (ענף ג) ובתרומת הדשן סימן שנ"ג האריך בזה ואין דבריו נראים בעיני".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 16:57 |
|
| |
רב מיכי, את ההמצאה חסרת הבסיס בדברי רמבם כתב רמבם אישות א,א: 'וליקוחין אלו מצות עשה של
תורה הם. ובאחד משלשה
דברים אלו האשה נקנית .
בכסף . או בשטר. או בביאה.
בביאה ובשטר מהתורה. ובכסףמדברי סופרים. ' משמעות ההבחנה באה בדברי אברהם, כי ישנו הבדל מה מן התורה ומה פרשנות לתורה, כך שאיני יודע למי תירגמת את המילה מדאורייתא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 17:11 |
|
| |
נישטאיך
סוף סוף מישהו התחיל להתמודד עם הכתוב, שאלתך היא שאלת הרדבז ומתרץ שכונת הרמבם הוא בעצם בהוספת הספרי דועמדו שני האנשים , אלא שצ"ע בדעת הרמבם לעניין תוקפו של דרשה והרי הרמבם כותב מפורש שפסולי עדות נשים הוא מן התורה ללא סרק , לכן גם נראין דברי הבאר אברהם יומא יא שמוכיח שבכל התורה הוקשו נשים לאנשים הוא דוקא בעונש ואזהרה כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם אבל לענין מצות עשה לא איתקיש ולכן על פי שנים עדים דבלשון זכר נאמרה שפיר דמי,
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 17:12 |
|
| |
ביליצר, הרמב"ם עצמו גם אומר שדינם כדאוריתא והורגים על קידושי כסף, והדברים ידועים, עי"ש בש"ך. וכן, הרב מיכי, מדובר גם על הלכה למשה מסיני, וגם לה הר"מ קורא ד"ס. ספק הלמ"מ לקולא לא מוכיח שפרשנות זו מוטעית, ואני חושב שיש לה הוכחות רבות מדברי הר"מ עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 17:17 |
|
| |
אלקרטווי, זו טעות ידועה. אין שום הבדל, ומדובר בתרגום. ודברי הרמב"ם ברה"ל אישות הם מקרה מיוחד שכן זהו חידוש בפרט בתוך גדר של קידושין שהם ודאי דין תורה. אבל חידוש שכולו מדרשה הוא ד"ס. וראה הקדמת הרמב"ם לספה"מ שלא עונשים על זה.
דרלצ, הרי כתבתי שהרמב"ם אומר זאת גם על הלמ"מ, ומה שספקו לקולא הוא ודאי ראיה. וכל הראיות (הלא רבות) מדברי הרמב"ם נגד זה, ניתנות ליישוב כמו שכתבתי לאקלרטווי כאן למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 17:20 |
|
| |
כוונתי היתה שהש"ך מזכיר גם את הענין של הל"מ ולגוף הנושא הדברים עתיקים וארוכים, ואין להאריך
תוקן על ידי ד_ר_ל_צ ב- 08/07/2013 17:21:08
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2013 17:43 |
|
| |
תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 08/07/2013 17:52:56
|
|
|
|
|