שינוי בדיני חז"ל ועדות אישה

< א. האקסיומה שעדות אשה פסולה מהתורה  אינה נכונה, לדעתי. מה שנכון הוא שאשה פסולה לעדותמדאורייתא – וכוונתי באוקסימורון הזה היא, כמובן, שחז"ל הם אלו שקבעו שאשה פסולה (עקרונית בלבד) לעדות, על סמך הזדקקות התורה ללשון זכר ("ועמדו האנשים" וכד'). אבל כידוע, התורה כולה מנוסחת בלשון זכר>

בית יוסף חושן משפט סימן לה:  

"אשה תנן בפרק קמא דראש השנה (כב.) שהיא פסולה לעדות והכי אמרינן בפרק החובל (ב"ק פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות ל.) ומייתי לה מדכתיב (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר, ורבינו לא חשש לכתוב פיסול אשה לעדות מפני שסמך על מה שכתב בראש סימן ל"ג (ס"א) כל הפסולים לדון פסולים להעיד ובסימן ז' (ס"ה) כתב אשה פסולה לדון. וז"ל הרמב"ם בפ"ט מהלכות עדות (ה"ב - ג) נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר (דברים יט טו) על פי שנים לשון זכר ולא לשון נקבה וכן הטומטום והאנדרוגינוס פסולים מפני שהם ספק אשה וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול שאין העד בא אלא להוציא ממון על פיו או לחייב על פיו ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק דין תורה עכ"ל. וז"ל הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' קפב, ח"ה סי' קלט) אני רואה מתוך הקונדריס שכתבתם שאתם תוקעים עצמכם על עדות הנשים ואולי מצאתם כן לאחד מן הראשונים במקומות שהנשים יושבות שם מפני שאין האנשים נכנסים שם, ואנחנו לא נדע דברים אלו ולא שמענום מעולם ואין ראוי לסמוך עליהם עכ"ל וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות נזקי ממון (הי"ג) ולאפוקי מדברי מהרי"ק סימן (ק"ף) [קע"ט] (ענף ג) ובתרומת הדשן סימן שנ"ג האריך בזה ואין דבריו נראים בעיני".