משמעת חכמים, משמועתה ומחירה

דרלצ
מדוע אין דרך שלישית?

לא אמרתי שאין אלא שלא בטוח שיש, הפתיחות כפי שהוצעה כאן הרי נוסתה אצל הד"ל, ומי שלא מוצא חן בעיניו התוצאה, מה הוא כן רוצה?

אחרחוק, משמעת וציות הם השלב האחרון לפני קריסה. טענתך בדבר החופש לבחור במשמעת, בהנחה שחופש כזה באמת קיים, מתחמקת מן הבעיה. המשמעת מעידה על חברה קפואה ששוב אינה מחוברת למציאות אלה מתגוננת מפניה. היא אינה יוצרת, אינה מחדשת,  אינה בונה, אלא חוסמת, נועלת, מסתגרת.  דוגמה טובה לכך היא ארון הספרים. מה יש בו, מה אסור להכניס פנימה, אלו דברים הם מחוץ לתחום. הספריה משקפת את עוצמת המשבר, את הקריסה הצפויה. המציאות אינה עוצרת להמתין.

הערה כללית לגבי 'תורת הטיפוסים' שאיני מכיר כלל, או האבחונים המעשים על ידי מומחים. לדעתי, מאחורי הפרקטיקות האלו מסתתרת תפיסה טכנוקרטית. יוצרים איזה מודל עשוי תאים תאים, וכל אדם מוכנס לאחד התאים. אם אינו מתאים בדיוק אז 'מעגלים', כי האדם חייב להתאים למשבצות שהוכנו מראש. אני רואה בכך תפיסה בלתי הומנית. אבל האדם צריך שלא יתאים למשבצת שהוכנה מראש. הוא אינו תוצרת של איזה בית חרושת על פי שטאנצים מוכנים מראש. אמת, יש בו צדדים דומים לאנשים אחרים, אבל הוא משהו מיוחד, מורכב, מסובך. אפשר להכיר אותו דרך התבוננות מיוחדת עבורו, כדרך שעושה הספרות. אבל ההתבוננות ה'ספרותית' היא קשה, מעבר ליכולתו של טכנוקרט מומחה. הוא זקוק לשבלונה 'מדעית' ולא להומניות ספרותית. כיוון שיש לו כח [קראטוס] הוא יוצר חברת המונים, מהנדס את המוצר הקרוי אדם כך שיתאים לשבלונות שלו. לשם כך הוא הרי 'מומחה'.

עודד