חג ט''ו באב !

[1] משמעות ה"יום טוב" במשנה זו, אינה במשמעות של חג ומועד ואיסור מלאכה, אלא במשמעות יום של שמחה, הדומה ל"יומא טבא" שמצאנו במקומות רבים, "... ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש, (משנה יומא ז ד), "מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם ר' טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול". (משנה תענית ג ט) ,"ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן", (מדות ה ד), "אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה, עבידנא יומא טבא לרבנן", (שבת קיט ב), "אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מפקידנא ועבידנא". (קידושין לא א).

[2] איך יתכן שבנות ירושלים (ישראל) יצאו ביום הכיפורים במחולות בכרמים ולחפש חתנים? היה מי שכתב: "... אבל יוה"כ לא היו עושין בו כן, אלא היו עושין בט"ו באב בלבד", והוא כותב את הדברים בשם רב שרירא גאון ובנו רב האי (אחרוני גאוני בבל): "... והוא דבר רב האי ז"ל לא נאמר שבנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים, ואומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אלא על ט"ו באב בלבד, כדרך שעשו בנות שילה, (ראה שופטים כא כא), וכך אמר רב שרירא ז"ל  שזה שהיו אומרות בחור שא נא עיניך, וראה מה אתה בורר לך אינו ביום הכיפורים, לפי שאין משליטין יצר רע ביוה"כ ... ". (דברי רבי שרירא ורב האי הובאו ב"פירוש נביאים ראשונים מאת אברהם ב"ר שלמה", (עמ' שכג-שכד), ממחבר תימני בן המאה הי"ד לספה"נ, יצא לראשונה ע"י הרב  יוסף קאפח בשנת תשנ"ט).  וראה אליה רבה סימן תקפ: "משנה בסוף תענית, ט"ו באב בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים". ומשמע מגרסתו שאף שגם ט"ו באב וגם יום הכיפורים היו "ימים טובים", הרי שרק בט"ו באב יצאו בנות ישראל לכרמים, ולפיהם יש להסביר את דברי רשב"ג כך: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות (בט"ו באב) וחולות בכרמים". אך ממקורות רבים ניתן להבין (שהם הבינו) שהמחולות היו גם ביום הכיפורים, ראה למשל בירושלמי כתובות פ"ב ה"א: "... רבי חייה בשם רבי יוחנן בגין אילו שיצאו ביום הכיפורי' וראשה פרוע...", ובפ"מ שם: "... כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות, ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית, ובשביל זה התקינו שיהו הבתולות יוצאות בשעת שמחת חופתן פרועות ראש...", וראה פי' הק"ע שם.  הרד"ק (שופטים כא יט): "... ואפשר כי מפסח לפסח היה זה, או מסכות לסכות שהיה זמן שמחה, או ביום הכפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים כדברי רז"ל...", גם ראה אנציקלופדיה תלמודית (כרך טז, חמשה עשר באב, טור קנ הערה 66) שכן משמע בתרגום איכה א ד, ואף אם לא היה זה ביום הכיפורים אלא רק בט"ו באב, הריקודים בכרמים אינם מובנים, ראה דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ואתחנן: "... ויש בכאן מקום עיון שיראה תימה גדולה, היאך בנות ישראל הצנועות נוהגות כמנהג הזה, והא כתי' כל כבודה בת מלך פנימה, והיאך לא חששו ליצר הרע. ועוד יש לשאול למה [לא] היו לובשות בגדים [צבועים ולא היו לובשות אלא בגדים] לבנים, ולמה היו [הן] טעונין טבילה. ועוד מה זה שאמר התנא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, והלא ימים טובים [יש] יותר מאלו, והעניינים האלו כבר שאלו אותם בגמרא ובמדרש. והעולה מדבריהם כי מזה המעשה נלמד, כי הדור היה כשר מאד והיה טהור בתכלית הטהרה, והבחורים לא היה בהם יצר הרע והיו מכוונים בכל הפעולות לעבודת הש"י לא לכוונתם ולהנאתם כלל...",  וראה את מאמרו של יהודה רוזנטאל: "על המחולות", סיני עג עמ' רל- רלד.

[3] בנוסח המשנה בירושלמי "בני ירושלים" הם שיצאו בכלי לבן שאולים, ולא "בנות ירושלים": "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורי' שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים...". וייתכן שלפני הרמב"ם היתה הגירסא: "שבהן בני ובנות ירושלם יוצאים בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו...", שהרי הוא פירש את המשנה כך: "כל הכלים צריכין טבילה מפני התערובות, שאין ספק שיש ביניהן בלתי טהורה, וכך באנשים בלתי טהור", ואם רק אחד המינים יצא בכלי לבן שאולים, למה הזכיר הרמב"ם את בגדי שני המינים?

[4] בנוסח הרי"ף: "שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו, וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים...", וראה דק"ס כאן.

[5] ראה הריטב"א בבא בתרא קכא א: "בכלי לבן. פי' ללמד כי יצר הרע מסולק מהם ושהם נקיים מחטא כמה דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובמדרש אמרו שראוי ללבוש לבנים ביוהכ"פ על שם כך, וזהו שהיו בנות ישראל אומרות בחור שא נא עיניך וראה וכו', ולא היו חוששין ליצה"ר".

[6] היה מי שהבין (אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, ערך הלבנת פנים טור ריב), מדברי רש"י שכתב (תענית לא א) בד"ה בת מלך: "אף על פי שהיה לה - שואלת מבת כהן גדול כו', שלא לבייש את השואלת מתוך שאין לה"). שמה שבנות ירושלים היו יוצאות בכלי לבן שאולים (כדי שלא לבייש את מי שאין לו), היה מתקנת חכמים, וצ"ל, מהו ההכרח לומר שהיה זה מתקנת חכמים ולא ממנהג שנהגו.

[7] לכאורה, הלשון "לו" (לשון זכר) מסייע לנוסח הירושלמי, שהיוצאים בבגדי לבן שאולים היו בני ירושלים.

[8] אף שכלים מופיעים ברוב המקומות כמכשיר או חפץ, הם מופיעים גם במספר מקומות במשמעות בגדים, ראה ביצה יד ב: "משלחין כלים", וברש"י: "משלחין כלים – בגדים", כלים מופיע במשמעות בגדים במשפט אחד שמופיע בו בגדים, ראה תוספתא מנחות א ו: "מחוסר בגדים כהן גדול משמש בשמונה כלים...", וראה פירוש המשנה לרמב"ם הקדמה למסכת כלים: "ודע כי שם כלים נאמר על שמונה מינים, והם, בגדים, ושק, וכלי חרש, וכלי עור, וכלי עצם, וכלי זכוכית, וכלי מתכות, וכלי עץ. והכפיפות וכיוצא בהן מן הכלים העשוים מן הנצרים וההוצין והגומא וכפות התמרים והקנים וכיוצא בהן הם כולם בכלל כלי עץ כמו שיתבאר במסכתא זו".

[9] לדברי רש"י מה שהצריכו את טבילת הבגדים הוא מפני שאין אשה בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה, אך לפי הירושלמי חייבו החכמים טבילת את טבילת הבגדים, כדי שישאילו: "... רבי ינאי בי רבי ישמעאל אמר ואפילו נתונים בתיבה נתונים בתיבה ואת אמר הכן מתוך שאת עושה כן הוא משאילן", ובפני משה: "... ומפני שלפעמים מתעצלת היא להטביל אותן ומניחן כך בהתיבה שחושבת כשאני ארצה ללובשן אני מטבילן, ועכשיו שיודעת שחברתה תטביל אותן מפני הספק, שמא היתה חברתה נדה כשלבשה אותן היא משאילת אותן ברצון רב". וראה פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים פרק טז משנה ז: "כסוי קפצה, מכסה המלתחה. והיא כעין תיבה מכניסים בה את הבגדים וקושרים עליה את המכסה, ובתלמוד כלי קופצא, הכוונה בכך בגדים המוצנעים בתיבות ובארונות".

[10] משלי לא ל.

[11] הר"ר מרגליות ("עוללות", (מוסד הרב קוק תש"ז), עמ' 13), כותב, שאף שבתנ"ך מצאנו שהיה מקובל אצל היהודים לשאת מספר נשים, לא מצאנו במשנה או בתלמוד שמוזכרת אשה נוספת אצל תנא או אמורא, וגם כאשר נזכרת אשה שניה, ייתכן שהיה זה לאחר מיתת הראשונה, ואחת מראיותיו שלא נשאו יותר מאשה אחת היא ממאמר הגמרא (תענית לא א): "בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, תנא: "מי שאין לו אשה נפנה לשם", (ולא מי שחיפש אשה נפנה לשם).