בין המצרים תשעג (הבודד, בח"ח)

הבודד יקר ללבי, אך צר לי שאיני מסכים עם גישתו. אף שכמובן הנחת המוצא שקמפיין החרדקים הוא אחד משיאי הטמטום והרשעות, אני לא חושב שהלגלוג על החלטות של הרב שטינמן להגיב בהתחזקות בששי שבת, פותרת בעיה. ההחלטה של הר"ש בעיני חכמה מאד. שהרי עם כל הכבוד ל"שפיכות דמים הוא דזל", לא היתה כאן באמת שפיכות דמים, במריבות פונוביז' היתה שפיכות דמים הרבה יותר רצינית. ומי שאיחל הצלחה לשני הצדדים היה דוקא ידידינו היקר "הבודד". ההסתה נגד החרדים והמתנחלים בתקשורת החילונית קשה פי אלף מקמפין החרדקים, "שפיכות דמים זל" בתרבות המערבית כבר מזמן, ולא ראיתי שזה מעורר כאב אצל כל הנאורים.

צריכים תמיד להסתכל כמה מטרים קדימה, לא רק על הסנטימטר שלפנינו. מלבד כל החסרונות והבעיות והצרות, ישנה צרה חדשה בעשרות השנים האחרונות: קבוצת חמומי מח בתוך הציבור, שענינה הוא שליטה אלימה במוקדי כח וכבוד. להבדיל מהקנאות והאלימות הירושלמית העתיקה, שענינה סתם שעמום וריקנות פריצת כל חוק ומוסכמה בשם "תנו לנו חופש", הקנאות החדשה היא "תנו לנו שליטה". הקמפיין החרדקי הוא אחת הגרורות של קנאות זו, שהכל כשר בעיניה כדי להשיג מטרה "קדושה". זה מצב נתון, ובתוכו יש גם הרבה תלמידי חכמים ואברכים יראי שמים. איך מטפלים בהם לדעת הבודד? האם במחאות נוראות ופשקווילים? בתביעות משפטיות? את זה עושים בפונוביז' כבר שנים רבות, ולא יוצא מזה שום דבר יותר מאשר "הצלחה לשני הצדדים".

ברגע שרבנים יצאו נגד הקמפיין, זה ימקם אותם באופן אוטומטי כמטרה נייחת לפשקווילים תביעות משפטיות מחאות נוראות לבנים שפוכים וכו', אתה ממשיך במחלוקת, המחאה לשם שמים שלך נופלת לפח. וקמפיין החרדקים יזכה בגיבוי נפלא מגדולי מרביצי התורה שרק רצו למחות כנגד מי שרצה למחות על המחאה החרדקית וכו'. הדרך הטובה ביותר לחתות גחלים על ראשי ה"קנאים", היא להתעלם מהם. כפי שאומר מרן "לא לצעוק אני חזק, אלא לצעוק הקב"ה חזק". הנסיון הראה שאם באמת מרן היה אומר את דעתו האמיתית בענין הקמפינים האלו ושאר ירקות, הוא היה מפסיק להיות מרן, כי האלימות חזקה מהכל. הוא היה תמיד "צד במחלוקת", כפי שאומרים בתקשורת היום על כל משהו שלא מוצא חן בעיני הקריין "שנוי במחלוקת".

היחס לקמפין לא צריך להיות הלכה והוראה ש"הרב פסק שאסור ואני אוחז כמו הרב הזה", (כעין: "השווארמה הזו טעימה, אבל לאחרונה הגאון פלוני פסק שיש בעיה הלכתית ברוטב שלה|), אלא שכל בן דעת יתעלם מקמפין זה מעצמו מחמת שאט נפש. האנשים שאפשרו זאת לילדיהם, הם הם חולי הנפש ששום הוראה של רבנים לא תעזור להם. כי הרי הם קובעים מי הם הרבנים המתאימים, לפי האגו שלהם. ואין פלא שדוקא רבני ה"קנאים" התנערו מהקמפיין, ואף בכתב, וכמובן שגם זה לא הועיל כלום.

השיטה של מרן היא לא להילחם בצד השני, אלא להיות מעליו, כשהוא מנסה לקלקל, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו. לא לצעוק ללפיד ובנט "אנחנו חזקים, נפרק אתכם בסיבוב", פגעתם לי באגו אחזיר לכם באימ'שכם, אלא "ה' חזק, אנו פונים אליו, עם ישראל תלוי בה' מאז ומעולם, והוא יפנה אל ה' כשיש לו צרה, ולא אליכם ואל מלקקיכם". אנחנו לא ברי פלוגתא של משרד האוצר, וגם לא של ה"קנאים".

לבי לבי על החייל שנפגע, אבל כמוהו נפגעים כל יום בכל מקום מאלימות פנימית, בצורות כאלו ואחרות של פגיעה. הדרך לטפל בזה היא לא "למחות" כי זה לא עוזר כלום. מנהלי סמינרים לא מקבלים בנות, ושום מחאה לא עוזרת, שום דיבורים של רבנים איתם לא עוזרים, ושום איומים, הם תמיד מוצאים משהו להסתמך עליו. זו טכניקה קלה מאד.

השיטה היחידה היא לתקן, במקום לשבת כאן ולקטר, שאל את עצמך (פניה לכלל, ולא למישהו מסויים) מה עשיתי כדי להעלות את הרמה בחברה, כדי שאירועים כאלו יפחתו. סך הכל, עם כל הכאב, רק מיעוט קטן והזוי מהציבור החרדי מזדהה עם מעשים כאלו. למרבה המזל וההשגוחה אנו מתמודדים עם מיעוט מטורף, ולא עם ציבור מטורף. והדרך להתמודד היא בהעלאת הרמה, בחיזוק היראת שמים והלימוד. במקום לריב עם מטורפים על שליטה בכולל או ישיבה, פתח עוד שלש ישיבות. במקום להרביץ מכות לשבבניק, תרום שעה ביום לחזק בחורים בסכנת נשירה. יש כמובן איזו שהיא מלחמה שכן צריכים לעשות, אבל משאירים אותה לאנשים המתאימים שיעשו אותה מאחורי הקלעים (כל האנשים שעושים מלחמות הם נגועים בשחיתות ובאגו, בכל הצדדים, הם האינסטלטורים שלנו, לפעמים צריכים כאלו שיעסקו בזבל. ההבדל הוא שה"קנאים" רוצים להפוך את כל הציבור לאינסטלטורים וגם לטעון שיש לזה ריח טוב, אההה שמעק איז גיט אפטשי). שום תיקון לא יבא מפרישה, מעוד הכרזת התנתקות, מעוד מלחמה נגד הנלחמים נגד הנלחמים, מגילוי דעת והצהרה ומביטול המבטלים את המבטלים.

קולו של בן זכאי נשמע ונשמע, הוא קורא לכם להתעלם מה"קנאים", כי להילחם בהם אין טעם, תעשו אותם צד שוה. רוצה להכחיד את ה"קנאים"? חנך את הילדים שלך, תרום לסביבתך, כתוב חידושי תורה שפויים והגונים. עודד כל פעילות רוחנית טהורה, והתעלם או הימנע מכל מה שקשור בטיפוח אגו של מושחתים. על ירושלים של ריב"ז השתלטו הקנאים המטורפים, וכמובן שברגע שהם הריחו שהוא אינו זורם איתם הם החליטו שאינו גדול אלא רק בן בטיח ובר גיורא הם מורי מורינו. מי שיכל לבלום זאת היה העם, ולא ע"י מלחמה בקנאים, אלא ע"י התעלות מעליהם, הפיכתם למיעוט הזוי שאף אחד לא נותן לו דריסת רגל. ברגע האחרון זה כמובן כבר היה מאוחר מדי. אבל כאן ועכשיו לא מאוחר.

לפני שאתה מבקש מאתנו לעזוב את ירושלים, תחשוב על מה אתה מוותר. עוד נתגעגע לימים האלו שהקדושה והיראת שמים היו חלק מהשיח ברחובות, כאשר אדם ממוצע יתבייש להאריך בתפילתו, או לעשות חומרא מסויימת, כי כל זה "ענין לזקנים", נתגעגע אני ואתה לימים בהם הלכנו ברחובות בין הקרואנים של "חניכי הישיבות" ומכל חלון נשמע קול לימוד גמרא. על מה שלא חשוב – אפשר להמר. אם יש לך דירה, וגם סכום להשקעות – תהמר על מה שנראה לך. אבל לעולם אל תמכור את הבית שלך, בשביל "השקעות", ולא משנה כמה אחוז תשואה מבטיחים לך. אם אתה בעד גיוס חובה לכל, - גילוי נאות – עליך להכניס את זה בתוך רשימתך ל'ירושלים חדשה'. מה גם שהמשל אינו דומה לנמשל, בימי החורבן: יבנה וחכמיה היו בני ברק, וירושלים של המקדש היתה גוש קטיף. ריב"ז בחר בבני ברק ובשטייגן של ששי שבת, בפרושים ובגזרותיהם, בשמתא ובלייט עלה. ולא בגוש קטיף שחרתו על דגלם את הצלת האומה המדינית ועוד הרבה דברים יפים ונחמדים.