בין המצרים תשעג (הבודד, בח"ח)

דרל"צ,

1. לא ראיתי בדבריך ביקורת אישית וא"צ להתנצל כמובן.

2. אכן, זו סכנה האורבת לפתחה של כל ביקורת פנימית - תמיד יבוא השוטה או הטועה שיתפוס את הביקורת על הצורה כביקורת על התוכן. לכן מה? וכי יאבד עולמו מפני השוטים?! כתוב והרוצה לטעות יבוא ויטעה. בעיניי, המסר החשוב ביותר הוא זה הנועד לאותם אנשים יקרים המבקשים לשמור על התוכן בכל לבם, שיידעו שניתן לבקר, גם קשות, את הצורה. אם אתה מוצא את כתיבתך כאן ובמקומות אחרים כחינוכית, לענ"ד זהו קהל היעד שלך; על המבעטים תוותר מראש.

3. קנאות היא אמנם תוצאה של אכפתיות (כאשר היא כנה, כמובן), אבל בקנאות החרדית יש גם מרכיב נוסף. היא נובעת מהעתקת עיקר תשומת הלב מעולמו של האינדיבידואל הדתי אל המרחב הציבורי והממד הקולקטיבי של חברת שומרי המצוות. ההעתקה הזו גררה איתה מעבר משיח דתי מהותי לשיח חרדי צורני. תהליך החינוך ועיצוב האישיות של הפרט הולך ונהיה תהליך חיברות בלבד, השתייכות אל הכלל כשהיא חזות הכל הדתי. מבחינה פילוסופית, משמעות השינוי הזה חמורה מאוד, כיון שהקנאות מאבדת את כל ערכה הדתי והיא הופכת שוות ערך למאבקם של תושבים באיזור תעשייה מעלה עשן הקרוב לביתם. כאשר מאבקים כאלו נערכים כביכול בשמו של האלוקים הרי זה חילול השם.

לענ"ד זהו שורשה של הדחייה שרבים חשים כלפי ההתנהלות החרדית הציבורית. התחושה שהקול הדתי אינו כן.

ביבנה של תשע"ג ההפנמה העמוקה מהחורבן תהא שכבר לא ניתן לחלום על ירושלים מאוחדת, קהילה בנויה לתפארה שאין פרץ ואין צווחה יוצאת בה. ביבנה הותרה הרצועה וטיפוח חיי תורה ויראת-שמים ייעשה בדגש על הממד האישי המופנם של הפרט. חכמי יבנה האכפתיים, הקנאים בפוטנציאל, ינתבו את שאיפותיהם אל המרחב הפרטי שלהם ושל כל המצטרפים אליהם מבחירתם האישית, ויזנחו - לפחות לפי שעה - את התקוה להשתית חברה ממוסדת ובעלת מנגנוני שליטה ופיקוח על מצבו הדתי של הכלל. פשוט מפני שזה כבר לא עובד, וחכמי יבנה - כזכור - ממוקדים מאוד במטרה ומתאימים את עצמם מיד לכל סיטואציה חדשה.

שחור_כתום,

איני מזדהה עם סגנון דבריך ואיני רואה אותם כלל כהמשך טבעי לדבריי שלי. איני מקבל את הקונספירציות על הרבנים העושים מניפולציות בצאן מרעיתם ומקלקלים להם את תענוגי העוה"ז על חשבונם, ומכל מקום, וחשוב מכך, איני עוסק בהן. אני מבקש להתמקד באשר ניתן לעשות כעת, מתוך הצבעה על הבעייתי או השגוי כיום, לא על הפסול או מרושע שאיני יודע אם הוא קיים ואין זה מענייני.

גם לשונך: "איי, זה לא מתאים ל"פרומקייט" שלך? נו, אז תצום אחר כך ארבעים יום..." מקפלת בתוכה עמדה שאני שולל מכל וכל, והיא זלזול ברצינות השיקולים ההלכתיים של ר"ז בן אבקולס. אתה בעצם פונה לר' זכריה באמירה 'תפסיק לבלבל אותי עם השגיונות ההלכתיים שלך'. זו ביקורת שאינה מקבלת את המצע העקרוני של בן-אבקולס וממילא היא איננה רלוונטית. ר' יוחנן המאשים את ר' זכריה בשריפת היכלנו מבקר אותו בביקורת פנים-הלכתית, כמי שעולם ערכיו שווה לעולם ערכיו של ר' זכריה.

הבודד,
הרבה ממה שכתבת נכון וצודק, אבל יש בעיה.
לפחות בתפיסה החרדית בתוכה אנו חיים, אין צורת חיים אחרת, מלבד זו החרדית הבדלנית, שמאפשרת לאדם להיות עובד ה'.
אכתוב לך מהרגשותי.
אני לא מרוצה מהחרדיות, היא מעיקה עלי ואף שנואה עלי.
אבל אני כן מרוצה מהדת (באופן כללי עכ"פ) וכן רוצה שאני וילדי וכו' נהיה עובדי ה' באמת ובתמים, אנשי אמונה עמוקה וחזקה, אנשי תורה, אנשי מוסר, אנשים שאכפת להם מדקדוק ההלכה.
אני מסתכל סביבי, ומנסה לבחון באובייקטיביות עד כמה שאני יכול, באיזו חברה גדלים אנשים כאלו?
בחברה החרדית גדלים אנשים כאלו, בהחלט. נכון, עם חסרונות גדולים שנובעים מחרדיותם ומפריעים לי מאוד, אבל עובדי ה' ברצינות, כן. הסתובבתי כמה שנים טובות בעולם הישיבות, הסתובבתי קצת גם ברחוב החרדי, אני מכיר את העסק. יש אנשים כאלו שכמוהם אני רוצה שילדיי יהיו.
אז בחברה הדתית לאומית מצאתי עד עתה שתי קבוצות שנראות בעלות פוטנציאל כזה, האחת היא הרוחניקים עם כיפות הצמר ופאות עבותות, והשניה היא הגושניקים המודרן-אורתודוקסים שיש בהם אנשים רציניים ואחראים.
אבל, אז אני עובר לי במדרחוב בן יהודה בירושלים לעת ערב, בתחילתה של חופשה כשהרחובות עמוסים וגדושים בכל מה שנוגד את שאיפותי, ומבחין במרכז המדרחוב בנוער מאחד הישובים העורך התרמה למען ארגון חסד כלשהו, ומבצע פעלולים וריקודים וכדו' לקול צחוקן של נערות חמד המשתעשעות עם הנערים וכו'.
ואני מבין שזה, במגזר החרדי, לא יכול לקרות.
כי לא מדובר על שוליים, ולא על פאשלות, ולא על כאלו-שלא-הצליחו. אלא בציבור האיכותי, הלכתחילה, שמשום מה סבור - ואין לי באמת הבנה בהלך המחשבה המוביל אותם - שהתנהגות כזו היא בסדר, והיא תואמת את עבודת ה'.
אז בעיני היא לא בסדר, והיא נוגדת את מה שאני רוצה שילדיי ונכדיי יהיו, אז אין לי ברירה אלא להתכנס בתוך המגזר החרדי ולנסות לתקן מהבית את מה שמקלקלים בחיידר.
מה לעשות, יש לך רעיון?
אתה מתכנן הקמת חברה חדשה? הלואי ויכלה לקום, אבל לא נראה שזה קורה, בודאי לא כזו שתהיה מוצלחת יותר מאלו הקיימות.

אייזין, ה"גיבוי" שלך לא עוזר לי. סגנון כמו שאתה מציג (אין לי מושג על האדם אלא על דבריו) מעיק עלי אפילו יותר מריקודים מעורבים.

"הבודד, אין חכם ונבון כמוך אעיין בדבריך היטב בל"נ "

הדביל מספר אחד בפורום הדר לץ עם הראש המלוכלך שמחכה כל הזמן לראות אשה מתכופפת קובע שאין חכם יותר מהבודד.
והבודד בטח מבסוט עד הגג של כויילל מיישורים.