דייר דרש יפה אולי. בבית שני יושבי גלות בבל חזרו בתשובה? ודאי שלא להפך- הם ממש רצו למרוד בה' ראה יחזקאל.
נשלח ב-21/7/2013 20:36
לפי ספר עזרא העולים חזרו בתשובה והתוודו על חטאי אבותם והבטיחו לא לחזור לחטא ע"ז. מה שאכן קרה בפועל. אבל בכלל לא דיברתי על בית שני. רציו כתב שהגאולה תבוא מחזרה בתשובה ואני הבאתי את פרשת האזינו ששם בכלל לא מוזכרת חזרה בתשובה של העם אלא רק מצד ה'
נשלח ב-21/7/2013 21:40
העולים חזרו בתשובה? מתי? כשכבר היתה הגאולה! כשכבר היתה הצהרת כורש. הם הביאו איתם את הנשים הנוכריות לא היה להם כל מושג ביהדות, איזה תשובה? הרי רוב עם ישראל נשאר בגלות. וראה מי זכה לגאולה, אלו שרצו להתנק מה' ולהיות כמו כל העמים-
אמרו לך פעם שאתה טוחן מים? כתבתי בפירוש שבשירת האזינו לא מוזכרת חזרה בתשובה ובכל זאת תבוא הגאולה. ולגבי החזרה בתשובה של העולים זה מה שכתוב בספר עזרא לא מאמין לי תפתח ותקרא. לא על כל דבר צריך להתווכח.
תוקן על ידי דייר ב- 21/07/2013 22:10:36
נשלח ב-21/7/2013 22:30
רציוסקפטי כתב:
ר"ס ושלום לוי,
בהתעלם מהפולמוס סביב נבואות שהתגשמו -לא מכיר
מה הבעיה עם שינויי ההלכה ב'עין תחת עין' ממון או ממש? בתורה כתוב שההלכה נקבעת ע"פ הכרעת החכמים (=השופטים, סנהדרין)
בתורה לא כתוב דבר כזה. כתוב את הדבר הטריוויאלי - שכשאתה לא יודע משהו עליך לשאול את מביני הדבר (שהם הכהנים הלוויים, אגב) שיורו לך, מן הסתם, על פי חוק התורה אותו הם יודעים. אין כאן התר, שלא לדבר על הנחייה, למביני הדבר עצמם לשנות את חוק התורה בהתאם לרוח הזמן. רעיון זה נובע מסברה גרידא (אותה מטמיעים בדיעבד על ידי פרשנות מרחיקת לכת לפסוקים - אם אמרו לשאול את מביני הדבר ולעשות מה שהם יאמרו, יש לראות בכך חופש פעולה מוחלט לאותם מביני דבר. ערבך ערבא צריך - מי אמר שיש לראות בכך הנחיה כזו? זה מבוסס על ציות לדברי מביני הדבר, בשעה שציות להם בנושא זה מצריך ציות להם בפרשנות זו וחוזר חלילה)
חלילה לשנות - איפה קראת בדברי על היתר לבצע "שינויים ע"פ רוח הזמן"? אבל למעשה חז"ל דנו בשאלה זו -האם עת"ע ממון או ממש - א"כ מוכח שהם 'משום מה' הבינו שהפרשנות בפסוק סובלת 2 פי' ולאחר דיון אפילו הבינו שזה הפי' (שוב, כפרשנות מדרשית ולא 'כשינוי') שזו בכלל הפרוש הנכון. למעשה, לאחר שבית המשפט העליון לחוקה (=סנהדרין) קבע שזו הפרשנות הקובעת נקבעה הלכה.
משום מה אתה מניח שהסמכות שניתנה לסנהדרין ולחז"ל לפרש את הפסוקים מוגבלת ל'רק אם הם יסבירו פרשנות פשטית' - אבל לא מצאתי בפשט התורה הגבלה כזו. (זאת בהתעלם מכך שע"פ מסורת הפרושים אדרבה, החוק נקבע דוקא ע"פ הפרשנות הדרשנית) ולהערת האגב, שבתורה כתוב "כוהנים ולויים" זו שוב אותה שאלה. אתה מבין שהפרשנות היא שעל חברי הסנהדרין להיות כהנים. אך החכמים הבינו לא כך. (כפי שכל אדם סביר מבין) כך זה תמיד - כשמוסרים הוראות לאנשים, הם יבצעו אותם ע"פ הבנתם.
כך או אחרת, נניח שיש כאן התר מי קובע מיהם מביני הדבר? הפרושים, או הרפורמים, או הנוצרים? כדי לחסוך התחכמויות, מי קובע מהם הקריטריונים להיות מביני דבר? מה רע בפאולוס ובית דינו? סנהדרין גדולה דהיברו יוניון קולג'? (מובטחך שמאחורי האחרונים עומדות קהילות קצת יותר גדולות של מאמינים* מאלו שעמדו מאחורי רבי עקיבא בזמנו) שוב כנ"ל. א' יש את המסורת של איך לפרש את התורה. ב' החוק נמסר לחכמי העם -כפי איך שהם מבינים אותו (מבינים, ולא נסיון לשנות ו'להתאים') [רוב לא קשור לכאן] *כמובן תטען שאלו אינם נקראים מאמינים כי אינם מחויבים לחוקי/ערכי התורה אלא רוצים להתאימה לרוח הזמן - אבל זה בדיוק החומר האנושי שתמך ברפורמות הפרושיות... ?!? ואז תטען שיש קריטריון אופטימיזציה בין השינוי לבין שמירה על הערכים המסורתיים - ותחזור השאלה מי קובע את ערך האופטימיזציה?
אז אולי בי"ד של ישעיהו הנביא הבין ופירש את הפסוק ממש והבי"ד שלאחריו פי' ממון, מה הבעיה בזה? [אגב הרמ' כותב על הלכה זו שזו קבלה מבי"ד של יהושע <תלמידו של משה> כמדומני. ובמורה רומז על פרשנות נוספתשיש לו שברצונו למסור לתלמידו בע"פ]. מתי תבינו שלא קונים אותי עם ציטוטים מה'מורה'? אם יש לו נימוק לדבריו, תביא ונדון. אם הנימוק טוב - אקבל אותו גם ממך (כמאמר המורה :) קבל את האמת ממי שאמרה (וגם את ההנחייה הזו קיבלתי כי היא נראית לי רציונלית, לא בגלל שמישהו כתב אותה במאה ה12)). אם הנימוק גרוע, מה אכפת לי אם אמרו אותו במאה ה12 או ה21 (שזה אותו דבר עד כדי פרמוטציה קטנה)? בפרט, אין טעם לטיעונים בנוסח אכמ"ל ויודעי ח"ן, המבוססים על רמזים שיש נימוק סודי הידוע רק למנהיג הכת ולאנשי סודו. סליחה, להוגה הדתי הדגול ולתלמידו הקרוב.ציינתי זאת כעובדה, לא כהסבר.
סביר להניח שההבנות שהשתנו לחכמים (סנהדרין מאוחרת) ביחס לדורות הקודמים היו גם כתוצאה של התפתחות ושינויים שונים בהבנה וכדו'. ההבדל בין הרבנות הפרושית לרפורמים היא בכך, שהפרושים פירשו את התורה כדרכה של תורה מתוך התורה עצמה. ולא מתוך רצון לשנות את התורה ע"פ תפיסות שמחוץ לתורה. בנוסף יש את בעיית חוסר הסמכות. (סנהדרין).
הגדר מדוע עין תחת עין ממון הוא 'מתוך התורה' (שמפרטת עונשים ומזהירה: ולא תחוס עיניך) ואילו דברים אחרים לא, עדיף בעזרת קריטריון שלא נתפר אד הוק לרפורמות הפרושיות (או, במילים אחרות, שיש לו נימוק אובייקטיבי). ל'בעיית' חוסר הסמכות התייחסתי למעלה.
בדיון הזה לא מוטל עלי להסביר מדוע ההבנה של חז"ל נכונה יותר. אני רק מציין שחז"ל הבינו שעת"ע ממון זו הפרשנות בתורה. לעומת הרפורמים - שע"פ הצהרתם - הם לא באים לפרש אלא לשנות (לטענתם זה נכון, אבל בהחלט לא כפרשנות בתורה העתיקה).
