''קינות על הגיוס ''

גם אני מצטרף לדעת גדולי ישראל: שמעדיפים עשרה בטלנים ו10000 לומדים. הנושאים בנטל עבודת הבורא ואל המערות נודדים. כי בחוץ רוח חזק וסוער וליונתנו אין מנוח. המחסה איפא בישיבת שם והצינה בתיבת נוח.

הקושאן שלנו הוא יבנה וחכמיה.

אוי בעוונותינו הועלינו לארץ חמדה.
זרקו אותנו מהגלות המעטירה.

דרשו שנלך לעובד
ולא נחיה מקצבאות.

דרך ארץ קדמה לתורה
אמרו לנו אלו שאין להם השקפה.

שוייון בנטל זעק הלפיד,
תשתלבו בשוק העבודה ענו הבנט

ורבותינו בקול צרחו, באין ליבה
אתם אומרים לנו פשוט נבילה בשוק,
אבל אנו מעדיפים להזדקק לבריות.

בנינו נאלצו ללמוד אומנות,
בנותינו נאלצו לעבור בגרויות.
ואנו העדפנו ללסטם הבריות.

עשו לנו מבחני מיצב,
שלא נחפף בלימודים.


אסרו להעסיק מקוברים
בדקו חשבונות המוסדות
וחשב מלווה מינו לנו.

אין להפלות עד רקע מוצא
כך צעקו בבית המשפח
ואילו אותנו היפלו
דרשו השכלה כתנאי לעבודה

הפלו אותנו בקבלה ללימודים
רצינו לגשת ללמוד רפואה,
והמנובלים דרשו לימודי ליב"ה.

אסרו עלינו להסית, להפגין ללא רשיון ולהכות
ושלחו שוטרים "נאצים" אבל אסרו לצעוק להם.

בחרו רב ראשי שהתיר מכירה בשביעית דרבנן
אך לא היה חשוד על עריות דאוריתא.

לא הסכימו ש"הוא זכאי"
כי קצת שוחד זו רק שחיתות ציבורית.

מינו אותנו למלמדים באגף התורני
אך זה יוצא וזה בא.

הם בית של גוים, בית של עמלקים
ורק אך אינם מגיעים לרמת ביתנו, בית של גזענים.

מרן המקלל, הפך לשחוק
לקללות פיו חיכו כל מוצאי שבת.

אוי מה היה לנו,
דרשו שנחזיר את צלם האנוש, לפני שידברו איתנו.

הדיחו אותנו מהקואליציה
מעטיני השלטון זרקונו לאופוזיציה.

עם סמארטפונים ואינטרנט,
בנינו גילו שאנו משקרים,
לפני הזמן שהצלחנו להסביר,
שאלו הם שקרים קדושים.
כדי שהיהדות תמשך,
אי אפשר לגלות את האמת,
שאנו בבחינת התורה עזבו וההשקפה שמרו.

אוי שבית המשפט הגן של עשוק מיד עושקו
אף שהעושק הוא גדול, משב"ק או סתם אלים.

אוי שלא יכולנו לבלוע את אחינו
מחמת מוראה של מלכות הרשעה.

אוי שחדלנו מלהרגיש שהחילונים פרייארים
גם משרתים וגם מיסים משלמים.

ואז יבוא משיח צדקנו
ולגדות ההדסון יוציאנו
שלא נאלץ להצטופף עם יהודים בארץ ישראל
ניסע לליקווד ללמוד תורה
והמן שיורד באמריקה
הוא ימלא את כיסנו

וגם אם לא, אז כמו הרבה חרדים
במונקי ביזנס נתעסק,
נדל"ן, מינוף ומעילות,
הברחת סמים ומשקאות
הלבנת הון תהא לחם חוקינו
זה לא אסור, זה לא לאו בתורה.

וכאשר יובילו אותנו לכל, שם מקומנו,
אנטישמים נצעק ונילל,
ונבקש שאת הכל לפחות, נעשה בארץ ישראל

איי, שנה ופירש קשה מכולם.

כ"ש דפקר טפי

ירוחם, כולי האי ואולי? מקיימי ההלכה המקסימליים אלו החרדים, הקינות הללו הן לא יותר מסחי של שנאה ותסכול אין בהם לא חכמה ולא יראה.

איך כלו מאתיים שנות מלחמה בהשכלה, במדע ובקידמה - כאשר נאלצנו ללמוד את לימודי הליב"ה.

איך כלו מאתים שנה של טרור בין חסידות לחסידות - כאשר בנינו נאלצו להתגייס ולהילחם בטרור.

איך שנאת אח לאחיו פתאום קטנה - כאשר הבנו שהאויב נמצא בחוץ.

איך שחיתות ציבורית הפכה לאסון - כאשר מונה כשר חינוך הרב שי פירון.

איך יתד והפלס הפכו לספרי מינות - כאשר בנינו למדו לחשוב לבד מחשבות.

מחבלים ושונאים הפכו לא רלוונטיים - כשהתברר שצריך ליתן דין בפני שופטים.

איך בלב כנסת המינים - זעק לפיד שעל ההורים לפרנס הילדים.

אוי מה, היה לנו.

איך כלו מאתיים שנות טרור, מלחמת המוסר, חסידות וליטאיות.
מלחמה בציונות ובעליה לארץ ישראל, מלחמה בהשכלה בעבודה ומציצת דם האדם העמל.
מלחמה בין אח לאח, מי ירש השטרימל ומי המבנים יקח.
טרור שלא עשו עלינו הגויים דאגנו לעשות בין אחים.
מחבלים, שונאים, תנזים ועוד, הפכו ללא רלוונטים עוד.
את הזר האחר והשחום, הכרנו בדרך לקלפי ואח"כ קיבל כלום.
גם חוזרים בתשובה קיבלנו בזרועות פתוחות, אך דקירה בגבהניו התוצאות.
קיללנו את האחרים (נו טוב אנחנו מתכוונים רק לאחד ידוע), ובכינו למה אותנו מחרימים.
ללסטם את הבריות (לא אחד אחד אלא את הציבור), הרי זו מצווה, כך הגמ' מצווה על מי שאביו לא למדו אומנות.
למדנו לפשוט את עור הציבור, כי לפשוט נבילה זה בשוק, ושם לא יצאנו כי זה לא מתאים לחניוק.

את הרב קוק ביזינו כשהתמנה לרב ראשי, אולם כל פושע ומחמיר בשביעית, היה בשבילנו נזר אישי.
את הטרור של שמידל טיפחנו, והנחש נשך את ידינו.
את הטפת המוסר קידשנו ולהכות על חזה השני למדנו.
כל זב חותם, להשכיל תלמידי- חכמים החכים, בכרוזים, עיתונים ופשקווילים.

גדול הנהנה מיגיע כפיו, טרחנו להגיד לכל נדיב, אבל הסתובבו מיד כשפנה והסברנו שירא שמיים זה בכלל מדרגה.
דרך ארץ איחרה אצלנו, כי ההשקפה קודמת אף לתורה.
נושא בעול עם הציבור, אלו הפריארים שרק מתחלפים

ובסוף בא לפיד והביא העתיד, אלמלא מוראה של מלכות הוא הביא עלינו, לתלם אנוש השיב אותנו, ושוב אנו בוכים, נזכור את ימי הפרא, את ההשתוללות, הקמפיינים וההתפרעויות.

כמו ישראל במדבר שזכרו הדגה שאכלו במצרים, כשהיו מהומות הרגשנו כדג במים.
ועתה בעונותינו כלום לא נשאר, לפרנסה המשפחה כמו כולם נתחיל ממחר
ואיה השפחה שבבית יעקב למדה מחשבים, היא שוחררה לחיים טובים.

טוב לא סיימנו לבכות, הנוגשים באים להעבירנו על המצוות. איה הבטלה, לשון הרע ורכילות, שנאת האחר והמריבות. אין עמלק ולא בית של גויים, אין חסידים של האח הזה ושל האדמו"ר ההוא, אין סרוגים, חרדל"ים וחרד"קים, אין חסידים וליטאים, אין עולים ממזרח וממערב, בוטלו השבטים, העיתונים. כי טובה שנת העמל ואין זמן לשטויות.

ירוחם, הבנו תעיקרון ה'חרדים' (אוי, כמה זה חרדי:-) במקום לפתוח משנה ברורה הם ממציאים הלכות וכאנשי סדום עוד עושים כן לשם שמים. הייתי ממליץ לך לבחון דרכים להפגת שנאה. (או תסכול)

אחרי הכפשותיך אתה לא צריך לשחק אותה נפגע ישךטענות תן בראש! מה לא הלכתי בחרדיות או מה לא חרדי בהלכה!

במקום סתם לנגח האחד בשני, נעמיד את הדברים למבחן הנסיון. צה'ל יסוג לקו השני בגבול הרצועה ובגבול לבנון. בקו הראשון נשים את חיילי צבא השם בישיבות מצויידות כראוי, ונראה כיצד הם ישמרו על המולדת. אם העסק יעבוד, נקטין את הצבא ונעלה את תקציב הישיבות והאברכים. אני משער שאייזין ירבה לספר לנו על הקורות אותו בגבול הלבנון, כאשר אין חוצץ בינו לבין אנשי החיזבלה. אני משוכנע כי בני משפחתו כלל לא ידעו דאגה וישנו בשלווה גמורה בעת לילה. כמובן, חיילי הצבא, 20 ק'מ מאחור, יתחייבו להתפלל מדי יום לשלומו של אייזין וחבריו.

 אשר לטענתו של אלקרטאווי בדבר יבנה וחכמיה כקושאן שלנו, גם אני מסכים לדבר. קושאן של תבונה מעשית מועילה, כנגד הזויי ירושלים. הסיפור גם מלמד כי רומא הרשעה, - היא היתה כזו, - בכל זאת ניהלה את המלחמה נגד אותם קיצונים הזויים ואפשרה לשפויים לחיות את חייהם. אני מתפלא שעדין לא הכריזו אצלנו על ריב'ז כעל בוגד.

עודד