אחרחוק
אף אם "קיום התורה" הוא חובת ציבור ב"איזשהו אופן", ואף אם מדינה היא בגדר ציבור, לא נראה לי שהיא חובה על ציבור או מדינה, להחזיק את כל לומדי התורה בציבור או במדינה.
לא ברור אצלי איך ניתן להבין מדברי הרמב"ן (דברים פרק לג פסוק ד):
תורה צוה לנו משה - הטעם, שישא תמיד ויאמר תורה צוה לנו משה, והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב, כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה, כי לא תשכח מפי זרעו. ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א), שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב. ואמר "קהלת יעקב" לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו, הם הגרים הנלוים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב, ונקראו כלם קהלתו".
את הדברים שאליהם ציינת בקישור:
"... עכ"פ למדנו מרבינו הרמב"ן דהתורה הוא ירושת הרבים של קהלת יעקב ולא של יחידים מזרע יעקב ממילא החיוב של קיום התורה בינינו מדור דור מוטל על הצבור מקהלת ישראל ולא יוצאים בזה יד"ח מה שיחידים מבני ישראל דואגים על זה ושוכרים מלמד לבניהם רק חוב זה מוטל על כל קהלה וקהלה ישראל לשכור מלמד ללמוד תורה לדור הצעיר מפני שהוא חיוב של קהלת יעקב שיירש התורה מדור דור ולא של יחידים".
איני יודע איך ראה זאת בדברי הרמב"ן, ומדוע מצאנו שהיתה תקנת חובת ציבור (מימי הבית השני (? ) להחזיק את בתי הספר לילדים קטנים:
"דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? "ולמדתם אותם - ולמדתם אתם", התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה", ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". (בבא בתרא דף כא עמוד א. וראה ירושלמי כתובות פרק ח הי"א: "והוא התקין שמעון בן שטח שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר והוא התקין טומאה לכלי זכוכית". אם לפנינו מחלוקת בין הבבלי והירושלמי, ראה "התקנות בישראל" (שציפאנסקי) ח"א עמ' טו הערה 10).
גם ראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק א סעיף ג:
"ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת.
ומי שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא.
וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל.
ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו.
אך אין לכופם אלא לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תינוקות. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם".
מכיוון שאני מצפה לתשובת אייזן, שישנם "צוויי חיובים", האחד, חיוב מצד מצוות תלמוד תורה, והשני, חיוב מצד עצם לימוד התורה, אקדים ואשאל:
אילו היתה אחזקת לומדי תורה מבוגרים חובת ציבור (מטעמי הגנה או מטעמים אחרים), מדוע לא מצאנו עליה בין חובות בני העיר או במקור הלכתי שהוא, עד לקום מדינת ישראל, ובפרט עד לזמן שבו ממשלת מדינת ישראל, ששוב אינה זקוקה מבחינה פוליטית לתמיכת מפלגות החרדים, החליטה להפסיק את תמיכתם בבני התיירע?
_____________
ירוחם ואלקטראווי
ראו כאן:
ולעניננו מעמוד 423.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/07/2013 07:57:13
