טוב, מאחר ואני אוהב לדון עניינית, לא נותר לי לדון אלא עם עצמי.
אז -
חשבתי אחר כך עוד בנושא, דיי התפלאתי שלא העליתם את נקודות התורפה של ההלכה הזו.
כאמור, בתלמוד (בבא מציעא קח א) נאמר
אמר רב יהודה: הכל לאיגלי גפא, ואפילו מיתמי; אבל רבנן - לא. מאי טעמא? רבנן לא צריכי נטירותא. לכריא דפתיא - ואפילו מרבנן; ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא, אבל לאוכלוזא - לא, דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו.
תרגום חופשי על פי פירוש רש"י (אם מישהו מפרש אחרת, אפשר לשמוע, לא ידוע לי שהאישיו הוא איך לקרוא את הקטע הזה):
אמר רב יהודה: כל בני העיר חייבים להשתתף בביצור חומות העיר, כולל יתומים (שבד"כ הקלו עליהם חכמים מסיבות שונות.ר"ס), אבל תלמידי חכמים - פטורים. הסיבה לכך - תלמידי חכמים אינם צריכים שמירה (תורתן משמרתן, רש"י).
[לעומת זאת-] בחפירת בורות למי שתיה חייבים גם תלמידי החכמים (רש"י: שאף הם צריכים לשתות (בניגוד לשמירה שאינם צריכים ולכן אינם מחויבים לעבוד רק בשביל אחרים, בדומה לעליונים שאינם צריכים להשתתף בהוצאות ניקוז שופכין ותחתונים שאינם צריכים להשתתף בהוצאות תיקון זרימת מי ההשקאה, ר"ס)); וזהו רק כשלא הולכים בני העיר עצמם לחפור בורות (אלא שוכרים אנשים שעושים זאת, ומדובר על השתתפות כספית, ר"ס), אבל אם זה נעשה באופן שכל אחד תורם את חלקו בעבודה בפועל, תלמידי החכמים פטורים - שכן אין מכבודם של תלמידי חכמים לצאת עם ההמון לחפור בורות.
הנושא כאן הוא 'ביצור חומות העיר'. לא מדובר במפורש על שמירה, ולא צוין באיזה מקרה מדובר, האם על מקרה ששוכרים שיפוצניקים/שומרים ובני העיר מתחלקים בתשלום, או שבני העיר משפצים/שומרים בתורנות. השולחן ערוך (יורה דעה רמ"ג) פסק שתלמידי חכמים פטורים מלשלם שכר השומרים, כלומר הוא פירש שמדובר גם על שמירה ולא רק על שיפוץ (אינני רואה סיבה לחלק בין המקרים למעט הצמדות חסרת טעם ללשון הטקסט), ושהם פטורים לפחות מלשלם שכר במקרה שבני העיר משלמים לשומרים. האם הם גם פטורים מלשמור במקרה שבני העיר שומרים בתורנות? נראה שכן, שכן מהסוגיה עולה שיותר 'קל' לחייב את תלמידי החכמים לשלם שכר מאשר לחייב אותם לצאת בפועל, וישנה הנגדה בין ענייני שמירה שבהם תלמידי חכמים פטורים כי אין להם צורך בכך, לבין ענייני שתייה שבהם תלמידי החכמים חייבים כי יש להם צורך בכך, וכשהם חייבים הם חייבים רק בתשלום ולא בעבודה בפועל - משמע שכשאינם חייבים הם פטורים מזה ומזה (אפשר לטעון שבמקרה שמירה היוצרות מתהפכות, ויותר 'קל' לחייב אותם לקחת על עצמם סיכון כשכולם נוטלים אותו, מטעמי 'מאי חזית דדמא דידך סומק טפי', מאשר לחייב אותם לשלם כסף כשאף אחד לא נוטל סיכון. עם זאת, לא ראיתי בפוסקים סברה הפוכה כזו ונדמה שהיה להם לומר זאת).
מלחמת מצוה
הערך בויקיפדיה מביא דעות שונות, לאחר עיון קל נדמה שקצת עיוות אותן ואת מקורותיהן (never trust Wikipedia!)
דעות שונות נאמרו בהגדרת מלחמת מצוה. המחלוקות מתבססות על הסוגיה בבבלי סוטה מד א ב, שם לפי התלמוד מודים כולי עלמא שמלחמת כיבוש יהושע היא מלחמת מצוה (ונראה לי שקשה לטעון שהכיבוש הציוני או אפילו מלחמת בר כוכבא בהסכמת רבי עקיבא בן יוסף שקולים לכיבוש יהושע, אם לא מקבלים את תיאולוגיית 'אתחלתא דגאולה') לעומת מלחמה אימפריאלית שהיא רשות, נחלקו רבי יהודה וחכמים במקרה של "למעוטי עובדי כוכבים דלא לייתו עלייהו", רבי יהודה סבור שזו מלחמת מצוה, חכמים סבורים שזו מלחמת רשות, ונפקא מינה, על פי התלמוד, האם יציאה למלחמה כזו נחשבת למצוה שהעוסק בה פטור מן המצווה בה עסק קודם לכן, כגון חתן מחופתו שבו עוסקת הסוגיה. לכאורה, הלכה כרבים (וכך כתב רבי עובדיה מברטנורא בפירוש המשנה), ומלחמה כזו נחשבת לרשות שהעוסק במצווה, כגון חתן שעליו נסוב הדיון, פטור ממנה (ראו שם בסוגיה ובפירוש רש"י).
לדעת הרמב"ם (מלכים ומלחמותיהם ה א), 'עזרת ישראל מיד צר' נחשבת למלחמת מצוה (הויקיפדיה החליט שזה בעקבות הירושלמי אולם בסוגיה המקבילה בירושלמי סוטה ח י לא מופיע משהו כזה, זה דיי חוזר על הסוגיה בבבלי), והמפרשים נתחבטו בכך - שכן לכאורה זוהי דעת רבי יהודה נגד חכמים: יש שלא גרסו קטע זה, יש שטענו (ללא נימוק מספק) שפסק כרבי יהודה, לי נראה (וכך מצאתי אחר כך בספר 'פרי האדמה') שהוא פשוט הבין את המונח "למעוטי עובדי כוכבים דלא לייתו עלייהו" שעליה נאמר שהיא רשות - כמלחמת מנע רחוקה שהסיכון בה לא עכשווי, בעוד שמלחמות של הגנה ממשית, במקרה של חיל שבא להתקיף יישוב יהודי, הן מלחמות מצוה (מפרשים שונים ברשת אפשר למצוא באתר Hebrew Books). מהי הסברה לקרוא למלחמה כזו מלחמת מצוה, הרי אין מצוה מפורשת כזו בתורה (בשונה ממלחמת שבעת עממין ועמלק)? מיד קופצת לראש הטענה שזהו פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה, בדומה לדברי הרמב"ם בהלכות שבת ב כג, אך זה אינו נראה - אין צורך לומר שבמקרה שעזרתו של אדם תציל אדם אחר ממוות כל המצוות נדחות מפניה, אין לזה קשר לדיני מלחמות רשות ומצווה! ברור שכל הדיונים של רבי יהודה וחכמים אם זו רשות, מצוה או חובה עוסקים רק במקרה שתרומתו של האדם הנדון אינה הכרחית להצלת אדם (יהודי, כמובן) אחר ממוות.
זה המקום להדגיש נקודה חשובה.
ברור גם באותה המידה שהיכן שתרומתו של מאן דהוא למאמץ כלשהו הכרחית להצלת חיי אדם הוא לא מקבל פטור כי הוא תלמיד חכם. מה אם כן פשר הפטור לתלמידי חכמים, או לחתן בחופתו?
שתי תשובות בדבר.
האחת, מדובר במקרים של סיכון רחוק ולא אקטואלי, שההלכה אינה מגדירה כפיקוח נפש. מלחמות המנע מהסוג שעליהם נחלקו רבי יהודה ורבנן, וכן שמירה שבשגרה (שממנה יש לתלמידי חכמים פטור), אינן נחשבות לפיקוח נפש לפי ההלכה, ואילו מלחמות הגנתיות אקטואליות נחשבות לפיקוח נפש שעליהם ייצא חתן מחופתו, אברך מסטנדרו וכל אדם שעוסק בכל מצוה ובכל דבר, פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה. אולם, לדעתי תשובה זו אינה מסבירה מה להנחייה זו ולהלכות מלכים, ובעיקר - היא מפספסת את הפואנטה (שמתקבלת מהתשובה השניה שאני מאמין שהיא הנכונה, אולם כרציוסקפטי עלי לציין את כל הצדדים שאני רואה, לא רק אלו שתומכים בטיעון שלי).
התשובה השניה היא, שההנחייה ההלכתית כאן אינה פטור חד משמעי לכל XYZ, במובן שבו גם אם כל עם ישראל עוסק במצווה לא יגייסו אף אחד ויסתפקו בתקיעת שופר, אלא הנחייה לחלוקה לא שיוויונית של הנטל, שבה, ככל האפשר, לא-XYZ נוטלים על עצמם את חלקם של XYZ: לצבא בד"כ אין צורך בכל הגברים הכשירים בשדה הקרב או אפילו בעורף. צריך כך וכך אנשים שמהווים כך וכך אחוזים מהאוכלוסיה. באופן טבעי והגון-במונחים-לא-דתיים, הנטל מתחלק שווה בשווה בתורנות. גם המשפט החילוני אינו עיוור למצבים מיוחדים ויעדיף לגייס לגיוס מילואים רווק על פני בעל משפחה ובעל משפחה על פני חתן שזה עתה נישא או אב טרי לתינוק שאשתו לא מתפקדת, אך קריטריונים אלו הם שיוויוניים במהותם - לכל אדם, ללא הבדל דת, צבע, גזע ועיסוק, יקבל פטור אם תפרוץ מלחמה כשיהיה במצב כזה, כך שהסיכויים של כל אחד שווים אם כי אצל רובם זה לא יתממש בפועל והם לא יקבלו תמורה לכך ששירתו כרווקים במקום בעלי המשפחה כשפרצה מלחמה. ההלכה הרבנית, לעומת זאת, קובעת אחרת: לדידה, עיסוק במצווה אחרת הוא קריטריון להעדפה שלילית (כלומר להעדיף, אם אפשר, לגייס מישהו שאינו עוסק במצווה כרגע על פני מישהו שכן עוסק), ולעוסקים בתורה יש פריבילגיה לכל החיים - האחרים ישאו בנטל בשבילם, ישרתו 5 שנים אם צריך כדי שהם לא ישרתו כלל. הסיבה הרשמית - תלמידי חכמים אינם צריכים שמירה, כך שזה לא עניין שלהם (ברור שתלמידי חכמים צריכים להזהר מללכת בלילה יחידי, אבל ברמת ההחלטה הציבורית, הם אלו שאינם צריכים את המלחמות. זו התיאולוגיה. האם היא עקבית עם כל מקום אחר? יחסית כן. וגם אם לא, ממתי זו בעיה?). נשמע פרזיטי, לא שיוויוני, מנותק מהמציאות, חרדי שחור, ממש מ'הידברות' - אבל אלו בדיוק דברי ההלכה הרבנית (הרבנית, כאילו).
לפי גישה זו, האבחנה בין מלחמות חובה, מצוה ורשות לוקחת כדוגמה את החתן בחופתו ולא בעוסק בתורה, ולא בכדי - אלו שני נושאים שונים. במקרה שתרומתו של מאן דהוא היא פיקוח נפש אין חולק שעליו לעשות זאת ולא משנה במה הוא עוסק (אדרבה, כבר נאמר בתלמוד ובפוסקים שחילול שבת לצורך פיקוח נפש מצווה שיעשוהו תלמידי חכמים). הנידון הוא על תיעדוף בשירות צבאי, כאשר אין צורך בכל הגברים הכשירים, ויש לקבוע קריטריונים להעדפה (בדומה לקריטריונים החילוניים השיוויוניים שהזכרתי למעלה; האופציה האחרת היא להטיל גורל).
ההלכה קובעת שבמקרי רשות במידת האפשר יש להעדיף בעת גיוס מילואים דחוף כאלו שאינם עוסקים במצווה על פני אלו שעוסקים, שכן לא מבטלים מצוה בשביל רשות, אלא אם כן המלחמה היא מצוה ואז קריטריון העוסק במצווה הופך ללא רלבנטי. ישנן מלחמות שנחשבות למצוה, ואלו מלחמות שנעשות על ידי מלך ועל פי התורה כמו מלחמת עמלק ושבעת עממין. (אפשר לטעון שהרמב"ם מחדש שכשמלך ישראל יוצא למלחמה של עזרת ישראל מיד צר היא מלחמת מצוה מסוג מלחמת עמלק, לא רק פיקוח נפש - מלחמה של עם ישראל שהיא מוצדקת היא מלחמת מצוה - וזו הסיבה שהוא הכניס עניין זה בהלכות מלכים. אין בכוונתי להתעקש על חידוש ה'צווי דינים' הזה, זה אמנם מהותי מאוד למזרחניקים, אבל החרדים אינם מקבלים שהסיטואציה העכשווית נחשבת לכזו, זו חלק מהמלחמה היהודית בגלות שנידנת תחת קטגוריית פיקוח נפש. כך או אחרת, אתייחס לעניין תלמידי חכמים במלחמות מצווה-ממש בהמשך).
ושבאופן כללי, תלמידי חכמים פטורים משמירה שגרתית ועל האחרים לשאת את חלקם היחסי.
אין עיסוק ברור בהלכה (בשונה מהאגדה) במקרי תלמידי חכמים במלחמת מצווה-ממש כגון כיבוש יהושע, יתכן שגם שם יהיה תיעדוף ויתכן שמצווה על כל אדם לעשות זאת כמו קניית לולב. במקרה של מלחמה שהמצווה בה היא שהיא פיקוח נפש, כיוון שהנושא הוא תיעדוף, כלומר מספיקים כך וכך אחוזים והשאלה היא את מי לקחת, אז גם במקרה שהמלחמה עצמה היא פיקוח נפש אקטואלי, השתתפות של אדם ספציפי אינה פיקוח נפש אקטואלי (אלא ערך השיוויון בנטל שההלכה הרבנית אינה מכירה בו, או בניסוח אחר יש לה קריטריונים אחרים לשיוויון). לדעתי האפלייה לטובת עוסקים בתורה אינה רק מדין 'עוסק במצווה' בדומה לחתן בחופתו, יש כאן מעבר, תפיסה שהאנשים האלו אינם זקוקים להגנה (ואף מגנים על האחרים בתורתם כנמצא בתלמוד במקומות רבים), שהמלחמות (כמו אסונות בכלל) שבאים עליהם הם בשל חטאי האחרים, שעיסוקם שיופרע על ידי ההשתתפות בצבא חשוב יותר מההשתתפות בצבא, מכאן שהחוב החברתי שלהם להשתתף בנטל הוא הקטן משל יתר האוכלוסיה, ולכן אך הוגן הוא שהם ישתתפו פחות (עד בכלל לא). זו הגישה התיאולוגית של ההלכה. בית המקדש הראשון נחרב בשל עוונות מנשה, השני בשל שנאת חינם, שואת בר כוכבא בשל שבר כוכבא אמר משהו חצוף לאלוהים ו/או בעט בדודו רבי אלעזר בן עזריה, פרעות תתנ"ו (עודד - בשבילך. ממתי מקשים על תפיסה תיאולוגית מחוסר קשר סטטיסטי? הרי כל תיאולוגיית השכר ועונש התנ"כית מופרכת סטטיסטית, בשביל זה המציאו את תיאולוגיית השכר ועונש בעולם הבא שאותה אי אפשר להפריך מסיבות טכניות. כך או אחרת, אם תרצה לעדכן את ההלכה בגלל התוצאות הסטטיסטיות, תוכל לבטל את כל התורה. בכלל, כשמדובר על תעדוף גרידא, הפניות לרגש נופלות בבור. זה כמו שהמדינה לא תגייס פיזיקאי מבריק כי התועלת הלאומית שלו גדולה יותר במעבדה מאשר בשדה הקרב, ואחרים ישאו בנטלו, למרות שגופם של פיזיקאים אינו חסין ירי יותר מגופם של באסטיונרים, כך ההלכה, רק שהיא מאמינה בערכים שונים) קרו בגלל החטאים של השבאבניקים של טרויש, שואת יהודי אירופה קרתה בגלל אנשים שדיברו בבית כנסת, שואת ארץ ישראל היל"ת אם תהיה תיוחס לחטא האייפונים או לחטא אי השירות בצהל (תלוי איזה מגזר ישאר וישתלט אם בכלל), וכיו"ב, ואיתם נאספו גם צדיקים, כדברי התלמוד:
אמר רבי שמעון בר נחמני אמר רבי יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר (שמות כב ה): כי תצא אש ומצאה קוצים...; אימתי אש יוצאה? - בזמן שקוצים מצוין לה; ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר [19] ונאכל גדיש; 'ואכל גדיש' לא נאמר אלא 'ונאכל גדיש' - שנאכל גדיש כבר.תאני רב יוסף: מאי דכתיב (שמות יב כב: ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית - אינו מבחין בין צדיקים לרשעים; ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא ח: ואמרת לאדמת ישראל כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה) והכרתי ממך צדיק ורשע.משעה שניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע (בבא קמא ס ב). יש קשר הדוק בין התפיסה התיאולוגית של ה'אגדה' לבין ההלכה. מבחינת פנקסנות המצוות שלהם, יש לדון, כאמור, אם מצוות ככיבוש יהושע וכפיקוח נפש שאפשר לעשותן בידי אחרים עדיין מצוה בתלמידי חכמים, אך נראה לי דיי בבירור שההשקפה שהם יתאמנו שנים בשביל ספק פיקוח נפש בעתיד בעוד שאפשר באחרים היא החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם ההשקפה שמתבטאת בהלכות אלו, ברור שעדיף שאחרים יעשו זאת, ומבטאת את עקרון שיוויון בנטל החילוני ולא דאגה לעולם הבא של תלמידי החכמים. מרובקה - לא יכול להוכיח לך למה לא תהיה חובה להפריע אנשים מלימודם 3 שנים ומילואים פעם בחודש בשביל הכנה למצווה שאולי תקרה פעם פעמיים בחייהם, בשעה שאחרים יכולים לעשות זאת לא פחות (וכנראה יותר) טוב. נראה לי מסתבר מאוד. זה כמו שתאמר שחובה על תלמידי חכמים ללמוד רפואה כדי שיוכלו לקיים מצוות פיקוח נפש בסיטואציה של פרפור חדרים.
-------
העולה מכל זה:
לפי שתי הגישות, עוסקים בתורה מועדפים שלילית במקרים שאינם פיקוח נפש אקטואלי, ועל האחרים לשאת את חלקם.
לפי שתי הגישות, עוסקים בתורה מועדפים שלילית לגיוס לצבא סדיר - שכן לפי הגישה הראשונה עולה שההלכה אינה מחשיבה מקרה כזה לפיקוח נפש, ולפי הגישה השניה שמדובר רק בהעדפה אין כאן עניין לפיקוח נפש.
לפי שתי הגישות, במקרה שתרומתו של כל אדם הכרחית ברגע נתון, כל אדם חייב להשתתף - פיקוח נפש מצוה גדולה שדוחה את כל התורה כולה.
ההבדל שיכול להיות בין הגישה הראשונה לשניה הוא מקרה של פיקוח נפש אקטואלי (מלחמה כוללת) אך שמספיקים לו כך וכך אחוזים - לפי הגישה השניה נראה שתלמידי חכמים עדיין פטורים ברמת החוב האזרחי (אולי אם ירצו להתנדב כי יחליטו שהם מעדיפים את מצוות פיקוח נפש ושזה לא יפריע להם מלימודם ביותר), לפי הגישה הראשונה (בהנחה ושתי הגישות מוציאות זו את זו) יש מקום לומר (כלומר, אין לכך שלילה מפורשת, כמו בגישה השניה) שתלמידי חכמים חייבים אף כחוב אזרחי. האם עליהם יהיה להתאמן שנים כהכנה למקרה כזה? רחוק בעיני (עקרונית זה בדיוק כלול בקטגוריה של פיקוח נפש לא אקטואלי שתלמידי חכמים פטורים ממנו).
כל זה במקרים שהמלחמה אכן מוצדקת מסיבות פיקוח נפש, ואינה בגדר שאיפות אימפריאליות מיותרות שהסתבכו והפכו לפיקוח נפש - וזה כבר מכניס לשאלות פוליטיות: האם הגנה על התנחלות זו או אחרת היא פיקוח נפש, או שפשוט יעזבו את המקום? ואין לי חשק להכנס לשאלות אלו.
אדגיש בשלישית - דברי משה המהדהדים לבני גד ובני ראובן, מצוות חסד, זעקת התלמוד מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, כולם היו ידועים לתלמוד ולפוסקים לא פחות ממה שהם ידועים למואדיב. פשוט, להלכה הרבנית יש קריטריונים שונים. חרדיים משהו. איכסה. פתאום חזרנו לקביעת הלכות על פי רוח המקרא בניגוד להלכה התלמודית? זו לא אורתודוקסיה, ביי דיפינישן. בוודאי שאי אפשר לתבוע מישהו בשם ההלכה לחזור לרוח המקרא (כפי שהיא נדמית לו) בניגוד להלכה הפסוקה ולערכיה ורוחה. אפשר לתבוע לא בשם ההלכה המסורתית אלא בשם רוח ההלכה המתירה ומחייבת רפורמה (כשבא לנו) בהתאם לערכים העכשוויים. אולי.
[מה שעדיין אינני מבין זה איך בא אדם אורתודוקסי ומחליט שערכי המקרא או חזל פסולים, והיו פסולים מאז ומעולם. כאילו דא, משהו השתנה מאז? זה דיון ערכי נטו. ההלכה הרבנית אומרת לך שלימוד תורה חשוב מערך השיוויון בנטל, ואתה אומר: לא, רב נחמן ורב יהודה, אתם פרימיטיבים (אני הייתי משתמש ב'אינטרסנטים'. ר"ס), שיוויון בנטל חשוב יותר, כי ככה לוק כתב וכך משמע מהחוקה האמריקאית. אין לך אפילו תירוץ שהעובדות השתנו, או שהייתה להם טעות עובדתית, כמו שדיברו על הגויים של זמנם, שהיו בוודאי מושחתים, כפי שמופיע בספרות התלמודית (שאמינה עלי כמו מה שכתבו הנוצרים על היהודים), או על הנשים של זמנם, שהיו בחשיבתם המצומצמת טפשות במהותן, לא ידעו הרבה על תורשה וסביבה, אם היו יודעים היו אומרים אחרת (נגיד). סתם, בא ואומר: הערכים ההלכתיים? לא מקובלים עלי. למה? יש ערך שאני יותר מתחבר אליו. נראה לי שהוא יותר נכון, כי הוא היום במיינסטרים וזה מרגיש לי נכון (יש הוכחה אחרת?), ולכן בוודאי אלוהים רוצה שנעדכן את התפיסה של ההלכה. מובטחך שאת כל הציטטות שלך מהתנ"ך והתלמוד על ערך השיוויון ידעו גם רב נחמן ורב יהודה ובכל זאת פסקו כפי שפסקו. מובטחך גם שכמוך חשבו עמי הארצות בזמנם - כמה פרזיטיות ההלכות האלו! באיזה מובן אתה מחויב להלכה אם ביכולתך לעדכן אותה על ידי כפירה בערכיה ללא שום אפולוגוטיקה? ואיה כל התנאים ההזויים לשינוי ההלכה? ככה במחי 'נראה לי' השתנתה תפיסה הלכתית שלמה, לא רק דינים יבשים אלא מהפך ערכי]
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 18:12:37
 |
|
|
