|
|
| נשלח ב-15/7/2013 20:08 |
 |
| |
| מרובקה כתב: |  | רציוסקפטי,
מצטער שלא ראיתי קודם את תגובתך.
למיטב הבנתי, החילוק בין מצוות המחייבות הכנה למצוות שאינן מחייבות הכנה, אינו תדירות המצווה, אלא האם זו מצווה בגופו (כלומר שמוטלת על כל פרט בפני עצמו) או שזו מצווה כללית שצריכה להעשות ובאחריות בית דין לדאוג שיהיה מי שיעשה אותה.
לכן חובה עלי ללמוד לקרוא כדאי שאוכל ללמוד תורה, וחובה עלי לקנות לולב כדי לקיים 4 המינים. גם חובה עלי ללכת לעבוד כדי לקיים את פריעת בעל חוב מצווה, ואם כדי לעבוד צריך ללמוד איך עודרים במעדר אזי יש עלי חובה ללמוד איך עודרים במעדר.
מנגד אין עלי חובה לרפא אנשים, ולכן אינני מחויב ללמוד רפואה כדי להציל אנשים, גם אינני מחויב ללמוד איך מעבדים בדיוק מגדלים את סממני הקטורת, שהרי זו מצווה שאיננה מוטלת עלי.
לאור החלוקה הזאת נראה שבמלחמת מצווה יש חובת הכנה, שהרי נראה שמלחמת מצווה הינה מצווה על כל פרט, אם יש מצווה שהיא חובה על הכלל ולא על הפרט זוהי מלחמה... כיון מוציאים חתן מחדרו וכלה מחופתה. בפשר עניין זה ראה תגובתי לעיל. הכוונה היא, למיטב הבנתי, שאם החתן נדרש לצרכי הצבא אז היותו חתן אינה פקטור לתעדף אחרים על פניו. אבחנה זו היא תורף תגובתי הארוכה לעיל, יכול להיות שלא קראת? (לא מאשים, זה ארוך וחופר על צדדים שונים... אבל השתדלתי שיהיה בהיר ועם הפניות למקורות)
אני מסכים איתך שלוש שנות שרות הינן מעבר הנדרש כדי להכשיר לוחם. חלק מהזמן הזה משמש לקיום המצווה ולא להכשרה אליה. בכל אופן אתה בקשת בשירשור הזה לדון לגופו של ענין במנותק כמה שאפשר מהסיטואציה הספציפית. שהרי גם אני יכול לענות לך, שכל בחור ישיבה שעושה קורס סנפלינג בבין הזמנים חוטא בכך שהוא במקום לדאוג שיוכל לשמור מצווה (מה לי לולב מה לי מלחמה) מכלה את זמנו לריק. אולם אינני רוצה לדון פה בשאלות מעין אלו. לכן אודה לך אם לא תתיחס לנושא אורך השרות שהוא שאלה שניה אחרי שהגענו למסקנה שיש חובת שרות.
לא משנה כמה זמן, גם אם ההכשרה היא רק חודשים ספורים. אתה טוען שיש חובה למישהו שעושה את הדבר החשוב ביותר בעיני ההלכה, שבשלו מנוצחת המלחמה מבחינה תיאולוגית, להפסיק מלימודו ולעבור הכשרה (ומילואים תדיר כדי לשמור על כושר) כדי להשתתף במצווה שנראה בעליל שהיא חובת הכלל ואפשר לקיימה על ידי אחרים באופן לא פחות טוב (זה יותר מזה, בכל סיטואציה מתעדפים אנשים כאלו על פני אנשים אחרים על פי כל מיני קריטריונים, וזה קריטריון ההעדפה של ההלכה). כפי שכתבתי, לדבריך חובה על תלמיד חכם ללמוד רפואה כדי לסייע במצב פיקוח נפש במקרה פרפור חדרים (למעשה על כל אדם, שכן זה פיקוח נפש!)
בחור ישיבה שעושה סנפלינג - גם רבא התבדח בשיעור ועדיין נחשב עוסק בתורה. לגבי עיסוק במכירות בשעות הערב כתבתי למעלה (בכלל, חלק מהאמוראים עסקו במלאכות שונות לפרנסתם, כאלו שמצריכות יותר זמן, אנרגיות ועיסוק מנטלי מקורס סנפלינג, ועדיין נחשבו ל'רבנן'. ראה למשל ברכות לה ב: "אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא" כלומר ה'רבנן' האלו היו איכרים במקצועם, ובאו ללמוד בשאר ימות השנה.
אין לי קריטריון מדויק לשאלה עד כמה מותר לאדם להנפש ועדיין ייחשב עוסק בתורה באופן כללי. דבריי נאמרים בהנחה והוא נחשב עוסק בתורה.
אין שיוויון בהלכה, תלמידי החכמים אכן מופלים לטובה, אם מסיבות ענייניות (תחת התפיסה התיאולוגית) או סתם כצ'ופרים. זה ברור מהמקרים בהם ללא ספק הם פטורים - כמו 'איגלי גפא' (מה שזה לא אומר), פטור ממס והטבות בשוק (יורה דעה רמ"ג). כך שהטיעון שעליהם לישא בנטל כמו כולם בשם ערך השוויון בבירור לא תקף. כדי לטעון משהו כזה, אני רואה שתי אפשרויות: או להראות שבסיטואציה מסוימת (נגיד, עזרת ישראל מיד צר) ערך השוויון נכנס לתמונה (לכך אינני רואה טעם), או שהפטורים שניתנו להם אינם רלוונטיים לסיטואציה זו - 'כביש עוקף פטורים'.
|
|
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 20:16:17
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 20:17 |
|
| |
רציו,
כמה זמן לוקחת הכשרה כדי לקיים את המצווה/חובה לפרנס את אשתו ובניו הקטנים?
זה שלימוד תורה הינו הערך החשוב ביותר (בוא נניח זאת כך לעת עתה, אם כי יש מקום רחב לדון במשמעות של גדול תלמוד שמביא לידי מעשה), לא רלבנטי כהוא זה לשאלה האם צריך לעשות הכשרה לצורך מצווה. יש מצוות שלוקח מעט זמן להיות מוכשר אליהן , ויש שהרבה (כגון פרנסה, וכגון צבא).
לגבי זה שלימוד תורה מנצח ברמה התאולוגית, זה טוב לדרשות אבל גדול בהדי דכבשי רחמנא למה לך, אם יש מצווה על כל פרט אזי הוא מחיוב להכשיר את עצמו ויהא מה. לכן אין להזכיר כלל את הנושא הזה בתוך הדיון שלנו שהוא הלכתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 20:37 |
|
| |
| מרובקה כתב: | | רציו,
כמה זמן לוקחת הכשרה כדי לקיים את המצווה/חובה לפרנס את אשתו ובניו הקטנים?
זה שלימוד תורה הינו הערך החשוב ביותר (בוא נניח זאת כך לעת עתה, אם כי יש מקום רחב לדון במשמעות של גדול תלמוד שמביא לידי מעשה), לא רלבנטי כהוא זה לשאלה האם צריך לעשות הכשרה לצורך מצווה. יש מצוות שלוקח מעט זמן להיות מוכשר אליהן , ויש שהרבה (כגון פרנסה, וכגון צבא).
לגבי זה שלימוד תורה מנצח ברמה התאולוגית, זה טוב לדרשות אבל גדול בהדי דכבשי רחמנא למה לך, אם יש מצווה על כל פרט אזי הוא מחיוב להכשיר את עצמו ויהא מה. לכן אין להזכיר כלל את הנושא הזה בתוך הדיון שלנו שהוא הלכתי. |
|
האם קראת את תגובתי הארוכה, או למצער את ההפניה אליה בתגובתי הקודמת?
נראה לי מוזר, הן מבחינה תיאולוגית והן מבחינה פרקטית, לטעון שמלחמה היא חובת הפרט.
אני מניח שיש קשר מסוים בין ההשקפה התיאולוגית על הסיבות לאירועים לבין ההלכה לגבי אירועים כאלו (לפחות במוצהר, אני סבור שנכנסו כאן אינטרסים אישיים). אם אתה רוצה להיות בריסקער (שעוסק ב'איך' בהתעלמות מה'למה'), סבבה - לתלמידי חכמים יש פטורים בהלכה ותהא הסיבה לכך אשר תהא. עכשיו, כבריסקער טוב, אתה הולך ראש בקיר - בהנחה ומלחמה מסוימת היא חובת הפרט על הפרט לעבור הכשרה שתיקח כמה שתיקח.
כבריסקער, תצטרך לדון בשאלות ההלכתיות היבשות הבאות:
מנין לך שמלחמה היא חובת הפרט?
במלחמת יהושע עצמה, מה לגבי "אפשר לעשותה בידי אחרים"? (יתכן שזו הטרמינולוגיה ההלכתית להבחין בין חובת הכלל לחובת הפרט ו/או בין מצוות שצריך לקיימן לבין מצוות שצריך רק שתהיה התוצאה)
האם מלחמה של פיקוח נפש היא מלחמת מצווה באותו המובן של מלחמת יהושע (בפרט שאין מדובר במלחמת עם ישראל על פי התורה והכהנים כאמור בספר דברים, אלא, לכל היותר, באתחלתא דגאולה)? או רק משהו שצריך להעשות איכשהו?
האם חובה על כל אדם ללמוד שבעים לשון כדי שיוכל לקיים כראוי מצוות 'ודרשת וחקרת היטב'?
האם חובה על כל אדם ללמוד רפואה כדי לקיים מצוות 'לא תעמוד על דם רעך' במקרה של פרפור חדרים (תתייחס לשאלה!)?
מבחינה עניינית -
האם במלחמה מגייסים את כולם?
אם לא, מה הקריטריון למי כן ומי לא? האם לדעתך זוהי מצוות עשה שכל יהודי מאמין צריך לשלם כדי לקיימה? ומי קובע מי לא יזכה במצווה, בין נחלי היהודים יראי השמיים הצובאים על משרדי הגיוס של המלך עם לשם ייחוד צבעוני מותאם בהוצאת מלכות וקסברגר, ועל סמך מה?
היסטורית - (גם לעודד)
אינני יכול לעמוד מאחורי דבריי בוודאות אך אינני זוכר מהתנ"ך והתלמוד תיאור שממנו משתמע שכל העם יצא כאספסוף עם סכיני המטבח להלחם באויב. משה הורה ליהושע לבחור אנשים למלחמת עמלק; משה בחר אנשים למלחמת מדין; יהושע בחר חלק קטן מהעם לכל מלחמה; למלכי ישראל ויהודה היה סוג של צבא מקצועי (החלום הרטוב של חרדים וליברטריאנים); בר כוכבא בחר לו גיבורי חיל על סמך מבחן אומץ שהוחלף במבחן אומץ אחר בעצת החכמים. ברור שלא כולם יצאו למלחמה, חלק גדול מהאוכלוסיה נשאר בבית, מה היו הקריטריונים? אינני חושב שרבי יוסף קארו או הרמב"ם היו מנותקים עד כדי כך (חשבתי שהיהדות הייתה מאמי עד שהרבנים החרדים השחיתו אותה, לא?). הם קראו קצת תנ"ך ותלמוד והכירו קצת מהעולם שסביבם (נגיד הרמב"ם, אומרים שהיה לומד אריסטו בשירותים) כולם ידעו שצבא ראוי לשמו מורכב מחלק מהאוכלוסיה שמתאים לתפקיד (מבחינה פיזית ומנטלית) ועובר את האימונים הנדרשים. ובדיוק על בסיס זה הם קבעו שתלמידי החכמים, גם אם במקרה יש להם פוטנציאל מבחינה פיזית ומנטלית, לא יהיו שם - אחרים ייטלו את חלקם. אינני רואה מדוע הקמת המדינה תשנה את הערכים האלו - בעיני רוחם של רב נחמן ורב יהודה, במדינה יהודית הלכתית לומדי תורה לא ישרתו בצבא ואחרים ימלאו את מקומם בשירות של 5 שנים במקום 3 (או שיעשו צבא מקצועי שכולם ישלמו לו מיסים חוץ מתלמידי החכמים - זה כבר ממש 'שכר השומרים' של השולחן ערוך).
ההכשרה לפרנסה אינה הכשרה לקיום מצוות פריעת בעל חוב (בכתובה), אלא עניין פרקטי של התאמת אמצעים למטרות. אף אחד לא יפרנס את משפחתך (גם אם יתן לך תקציבים כאלו ואחרים עדיין תחיו בעוני) - פרנסה היא עניין לפרט. בטחון הוא עניין של קבוצה (למשל, מדינה) - וצריכה להיות חלוקת עבודה. אני טוען שההלכה מקדמת בנושא זה חלוקת עבודה בלתי שיוויונית לטובת תלמידי החכמים. אפשר להסכים איתה ערכית, אפשר לא; אפשר לטעון שהיא מבוססת על הבנה שגויה של המציאות, ו/או על אינטרסים; אפשר לטעון שהיא לא קוהרנטית/קונסיסטנטית - אבל זה מה שהיא אומרת.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 21:32:12
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 21:18 |
|
| |
רציו לא התעמקתי בשל האיסור ללמוד וכן לעשן אבל עושה רושם שיש שדבריך בגדר של הפרו תורתך אשריך המשך בהסברה ההלכתית (-חרדית)!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 21:20 |
|
| |
רציו, אוכל להמשיך איתך את הדיון אחרי תשעה באב.
צום קל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 23:03 |
|
| |
הביקורת שלי על טיעוני פותח האשכול זה הנחתו שכל דיון הלכתי צריך להיות מונחה אך ורק ממה שכתוב בספרי ההלכה שהתקבלו עד עכשיו וללא כל התייחסות למציאות או לשיקולים חוץ הלכתיים (כגון שיקולים מוסריים וכדומה) ולא היא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 23:12 |
|
| |
מטפחת
פותח האשכול גדל ברקע חרדי והוא כותב לשיטתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 23:15 |
|
| |
אוקיי, אני מוכן לקבל שלשיטת החרדים צריך לתת לחרדים פטור מגיוס.
או יותר מדויק, ניתן להציג שיטה - נקרא לה חרדית - שלפיה ללומדי תורה מגיע פטור מגיוס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 23:21 |
|
| |
כלומר בשלב זה מוסכם שספרות ההלכה שלפני המהפכה הקוקיאנית, בפסיקותיה כמו גם בערכיה, תומכת בפטור עוסקים בתורה (יהיו צבע וטקסטורת כיפתם אשר יהיו) משירות בצבא העם, ואינה מאמינה בעקרון שיוויון בנטל בהקשר זה. כן? והשיטה החרדית (פויה!) אומרת שיש להמשיך עם ההלכה על פסיקותיה וערכיה.
אמנם שורת הצדק והיושר מחייבת לחכות למואדיב, שנדמה שלדעתו יש הוכחות מן הספרות ההלכתית הקלאסית לחובת השירות של כל אדם בצה"ל, שיהיה משועמם מספיק כדי להתייחס לטיעוניי הקודמים.
בינתיים, נפנה לרציונל של השיטה האורתודוקסית-רגולר. נניח שיש לשנות את ההלכה בהתאם לערכים החדשים, איזה ערך חדש נכנס שלא היה ידוע לכותבי ההלכה ובכל זאת ויתרו עליו? כבר הסברתי לעיל למה לדעתי זה אבסורדי כאורתודקס לשנות פסקים 1. ללא הסכמת סנהדרין כלשהי. 2. על סמך החלטה שהערכים התורניים אינם כשרים ומעולם לא היו כאלו, ועכשיו נוכחנו בזה.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 23:33:08
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2013 23:36 |
|
| |
על מי מוסכם? ומה עניין הרב קוק לכאן?
אגב, לפני שנקבע מסמרות מה הייתה ההלכה המקובלת עד לפני כ-100 שנה (תחילת פעילות הציבורית של הראי"ה) צריך לכל הפחות לבדוק איך נהגו קהילות יהודיות בגולה בחלוקת תשלום המיסים בין חבריהם ובהשתתפותם בהגנה על הקהילה (בממון - או בפועל במקרים הנדירים שהיה כזה דבר).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2013 00:05 |
|
| |
הרב קוק זצ"ל מוכר ע"י רבנים ד"ל כאחד שבלטו בדבריו שיקולים חוץ הלכתיים (כראיה ראו דבריו בפסק על שמן קטניות.) אך חשוב להדגיש שגם הרב וגם הרצי"ה ועוד, תמכו בפטור בחורי הישיבות כך שמיותר לייחס את תפיסת הפטור לחרדיות!
תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 16/07/2013 00:06:39
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2013 00:39 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: | | על מי מוסכם? ומה עניין הרב קוק לכאן?
אגב, לפני שנקבע מסמרות מה הייתה ההלכה המקובלת עד לפני כ-100 שנה (תחילת פעילות הציבורית של הראי"ה) צריך לכל הפחות לבדוק איך נהגו קהילות יהודיות בגולה בחלוקת תשלום המיסים בין חבריהם ובהשתתפותם בהגנה על הקהילה (בממון - או בפועל במקרים הנדירים שהיה כזה דבר). |
|
נו. שאלת מה עניין אבל בסוף הבנת.
על מי מוסכם? נגיד, על מי שאומר שהבעיה שלו עם טיעוני "פותח האשכול" היא שהוא לא מקבל שההלכה הולכת עם הזמן (אם ורק אם מדאברהם מאשר את השינוי במאמר ב'אקדמות'). משמע, אולי בטעות, שתמו פסו אף נגוזו טיעוני "כתוב ברמב"ם מפורש שכולם צריכים להתגייס". אולי אני טועה, ומדובר בטכניקת התשה גרידא - לא שאלתי, החזרתי, זה היה שבור מלכתחילה.
השאלה ההיסטורית בהחלט מעניינת (אם כי אינה זהה ל'הלכה'. אלו תקנות של קהילות). מקורות?
בינתיים יש את הציטוטים בשולחן ערוך שמדברים אקטואליה של זמנו -
הגה: ואפי' אם אמר ההגמון שת"ח עצמם יתנו חייב הצבור לתת בעדם ואם החרימו הצבור על ת"ח ליתן אין בחרם שלהם כלום ות"ח היה יכיל להחרים ולשמת הצבור שיתנו בעדו דמיו (ב"י בשם ת' ה"ר נחמיה באלשקר סי' י"ט) איני יודע על באיזו תקופה חי ה"ר נחמיה באלשקר, אבל הרמ"א מצטט את הבית יוסף (המאה ה15) ללא הסתייגות (ההנחה שלי שאם הרמ"א מכיר מנהג אחר הוא יצטט אותו)
הגה: ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או לא רק שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנותו כדרך שנתבאר (ת"ה סי' שמ"ב) ואע"ג דאין בדורינו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו מ"מ לענין לפטרו ממס אין מדקדקים בזה רק שיהא מוחזק לת"ח כמו שנתבאר (שם סי' שמ"א) ומ"מ יש מקומות שנהגו לפטור ת"ח ממס ויש מקומות שנהגו שלא לפטרן (שם שמ"ב):
מחבר תרומת הדשן חי במאה ה 14 ומצוטט על ידי הרמ"א. יש קהילות שנהגו לפטרו ויש שלא. אני מניח - לא בדקתי - שמדובר על תלמיד חכם שאינו עומד בקריטריונים החמורים, אחרת זה בסתירה לכל מה שנאמר בסעיפים לעיל
מצאתי רשימת מקורות בהערת שוליים במאמר של ד"ר אביעד הכהן
20. סוגיה זו היא מן הסוגיות הנפוצות בדיוניהם של חכמי ימי הביניים בדיני מסים. ראה למשל: תשובות הגאונים, הרכבי, סימן תקלז; שו"ת תרומת הדשן, סימן שמב (מצוטט למעלה. ר"ס). עניין זה נידון הרבה בספרות המחקר. ראה למשל: מ' פרנק, קהלות אשכנז ובתי דיניהן (תל-אביב תרצ"ח), עמ' 23; י' הקר, "'אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ' - תשלום מס הג'זייה על ידי חכמים בארץ ישראל במאה השש-עשרה", שלם ד (תשמ"ד) 63, והמקורות שנזכרו שם; מ' בניהו, "הסכמת צפת לפטור תלמידי חכמים ממסים ונסיונו של ר' יהודה אברלין לבטלה", ספונות ה (תשכ"ד) קג. וראה השגתו של י' תא-שמע על ניתוח מקור זה ורקעו, "על פטור תלמידי חכמים ממסים בימי הביניים", ספר היובל לכבוד ע"צ מלמד (רמת-גן תשמ"ב) 312 [=הלכה, מנהג ומציאות באשכנז 1350-1100 (ירושלים תשנ"ו), עמ' 240-228]; מ' אֵלון, המשפט העברי, עמ' 628-627; י"י יובל, חכמים בדורם (ירושלים תשמ"ט), עמ' 435-428; B. Rosenzweig, "Taxation in the Late Middle Ages in Germany and Austria", Dine Israel 12 (1984-1985), pp. 49; H. Soloveitchik, "Three Themes in the Sefer Hasidim", AJS Review I (1976), pp. 347.
לגבי צבא זה כמובן לא היה רלוונטי במובן של היום. אני חושב שמדי פעם הייתה הקהילה צריכה לתת 'מכסות' של אנשים לצבא המלכות השלטת, וצריך לראות על פי אלו קריטריונים היא עשתה זאת, ומה ההצדקה שהיא נתנה להם - למשל מה אמרו הרבנים האזוריים (שלא תביא לי מקהילה שנתנה ילדים יתומים הוכחה שההלכה המשתנה עם ערכי הזמן הייתה אי פעם להפקיר ילדים יתומים כי כך היה הנוהג בקהילה מושחתת מסוימת)
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 16/07/2013 00:46:29
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2013 00:47 |
|
| |
| רציוסקפטי כתב: | | על מי מוסכם? ומה עניין הרב קוק לכאן?
אגב, לפני שנקבע מסמרות מה הייתה ההלכה המקובלת עד לפני כ-100 שנה (תחילת פעילות הציבורית של הראי"ה) צריך לכל הפחות לבדוק איך נהגו קהילות יהודיות בגולה בחלוקת תשלום המיסים בין חבריהם ובהשתתפותם בהגנה על הקהילה (בממון - או בפועל במקרים הנדירים שהיה כזה דבר).
נו. שאלת מה עניין אבל בסוף הבנת.
|
|
לא הבנתי, הבנתי שאתה טוען שחלה מהפכה בעניין עם פעילותו של הרב קוק ומכאן נקודת הזמן שהצעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2013 13:32 |
|
| |
כחלק מתקנות הקהילות הרב היה פטור מלשלם שכר לימוד לבניו וכל דבר שהיה קשור לפעילותו .
הרב ותלמידי החכמים שבעיר צריכים להיות פטורים מכל עול גשמי בשביל שיוכלו לשבת על תלמודם .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2013 23:45 |
|
| |
| אייזין כתב: | | כחלק מתקנות הקהילות הרב היה פטור מלשלם שכר לימוד לבניו וכל דבר שהיה קשור לפעילותו .
הרב ותלמידי החכמים שבעיר צריכים להיות פטורים מכל עול גשמי בשביל שיוכלו לשבת על תלמודם . |
|
כלומר, הדבר תלוי בתקנות הקהילה. אם אין תקנה כזו - אין זכות כזו. זו אינה זכות מוקנית משמיים.
ועוד,
אפילו כאשר התקינו כך באותן קהילות, התקינו את הדבר כלפי הרב, ולא כל הרוצה לקרוא לעצמו "הרב" - יזכה מהקהילה לאותן הקלות.
המשפט האחרון שלך, כבר מרחיק לכת מכל קודמיו. לשיטת משפט זה, על הקהילה גם לפרנס את כל תלמידי החכמים בעיר, כדי שיהיו פטורים מכל עול גשמי.
יש לך מקור הלכתי כלשהו לדבריך אלו?
|
|
|
|
|
