פטור עוסקים בתורה משירות בצבא - לפי ההלכה

דעת ראי"ה ידידי, החרדים בדרך כלל, לדאבוננו, לא מתעניינים בכתביו של הרב קוק בפרט לא בנושאי הנהגה ציבורית - באלו קובעים הרבנים המוכרים אצלם כגדולים. לכן הדיבור על איזה פאאשקעעאויל במונח - ה'שימוש החרדי' - מיותר. לגוף דבריך, האם אותו 'שימוש חרדי' לוקה בטעות או בשקר גס - לא אתייחס באופן ישיר, אלא ארשה לעצמי להרחיב את השאלה ולהעלות עוד ספק הטוען שספקו של עודד הוא במקרה הטוב אפולוגטיקה רדודה (ואפילו שהערת בצדק שהרצי"ה חילק וכו') ובמקרה הפחות טוב, מדובר בבורות. (אני מקווה שדירגתי את ערכם של צדדים נכון ... אני בטוח שהרצי"ו חולק עלי). ובכן אצטט מאמר החותר להוכיח שהרב קוק במלחמה על המדינה הקדושה יאסור את השתמטות הבחורי ישיבות, (-כלשון רצי"ה לא סקפטי). דבריו של הכותב מתבססים על כתב יד מחדושי הראיה על רמבם. ואלו דברי הראיה בכת"י: "ונראה דאע" פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פשטית. כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו , שימצא לו בזה . אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג" כ עבודת ה ,' שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה ' הוא שייך לה יותר משאר כל העם ."עכ"ל. [יש להעיר: א. שלא משמע כן מלשון הרמב"ם (ועוד אם המדובר בשבט יחיד העושה מלחמה איזו סיבה יש לחייב את הלוויים בכדי לפוטרם? ב. לאור זאת יש לפקפק בתקפות סברה זו כהלכה. ג. הראי"ה מדבר על לוויים בלבד, ראו להלן. קרטאווי]. הא לכם דברי הראיה באגרתו על הפטור (על פי אותו מאמר ... ) <שימו לב מעתה הסוגריים הפוכים>:" א. הרב חשש שבגיוס בני הישיבות, יתמוטט מצב הישיבות )אגרות עמ ' פח .( וגזירה כזו נחשבת לנו " גזירת שמד " המחייבת מסירת נפש . ב. גם כאשר אבותינו עמדו במצב צבאי נמרץ, בכיבוש א "י בימי יהושע, הוכיחו את יהושע מפני ביטול תורה )עמ ' פט, ע" פ מגילה ג ע" א .( ג. אסא המלך נהיה חולה ) מל" א טו, כג( מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים )עמ' צ' ע" פ סוטה י ע "ב .( ד. גם אברהם אבינו נענש על שהשתמש בתלמידי חכמים ) נדרים לב ע "א .( והרי היתה אז מלחמת מצוה ) עיין מדרש ב" ר פרשה מ" ב, אמר אברהם "אצא ואפול על קידוש שמו של הקב " ה .(" ה. " תלמידי חכמים העוסקים בתורה, בזכותם המלחמה נוצחת, והם מועילים למדינה יותר מאנשי חיל הלוחמים" ) שם, עמ' צא. עיי " ש שהאריך בזה להביא ראיות . וחזר על זה בסוף האגרת בעמ' צב: "על כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה הם הם המגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם .(" ו. " וכל כך גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים , שהיא לא תוכל להיות נדחית גם מפני ציווי מלך ושליט " ) עיין סנהדרין מט ע "א .( כלומר מדובר בעת אשר דוד בקש לתפוש ולהרוג את המורד במלכות שבע בן בכרי )שמו" ב כ, א- ה "ועכשיו אתם מוזמנים לקרוא את המאמר במלואוwww.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=166

אגב, יש לשים לב בדברי ראיה בכתי למונח "כל ישראל", זה שולל כפי הנראה ולא שבט יחיד (?)

.


בימינו ראינו באופן גלוי שתלמידי חכמים בעי נטירותא. כשנורו טילים על אשדוד - תלמידי החכמים התפנו מאשדוד ועברו למקום מרוחק יותר, מחוץ לטווח הטילים של השונאים והמחבלים גם יחד.

אלמלי לא בעי נטירותא, מדוע להתרחק?

באשדוד הם מיעוט וכשנתנה רשות להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע - אוי לרשע ואוי לשכנו :-)

אולי לא הבנת את מה שכתבתי . הלוחמים התורניים לא צריכים למות . הם גם גורמים שהאחרים לא ימותו בזכותם . הם מתים באהלה של תורה .

אני מבין. רב יהודה חשב שתלמידי חכמים אינם צריכים שמירה במובן הפשטני ביותר של המשפט, והתברר שהוא טעה לכן ההלכה בטלה (נשאר רק לפלפל איך עושים את זה בלי הסכמה כללית, אלו דינים משתנים עם ביטול הטעם ללא הנד עפעף ואלו ממשיכים כטראדישן). מתברר שהבחור פשוט חי בסרט וחשב שגופם של תלמידי חכמים חסין כסלמנדרה - שזה אפילו רבני אשדוד החרדים ל"ע יודעים שאינו נכון. 

חשבתי שכאנשים האמונים על האפולוגוטיקה תטענו שגם רב יהודה ידע שתלמידי חכמים נוטים להפגע מחיצים כמו כל אדם אחר, אלא שהפורענות באה לעולם שלא בעטיים ולכן שהאחרים יגידו תודה שתלמידי החכמים מסתפקים שהם ישאו בנטלם ולא דורשים מהם פיצוי, יחד עם הכרעה ערכית שערך שיוויון בנטל נדחה מפני ערך לימוד תורה (הרי יש להם הטבות מס ושם לא שייך הטעם של 'רבנן לא בעו נטירותא'). אולי טעיתי. 

אבל, בעצם, כל הדיון הרי מיותר - שכן הפטור החלקי שמקבלים תלמידי ישיבות ההסדר מנומק בטעמים אלו בדיוק, כולל ציטוטים מההלכה, מהאגדה, מההגות. פשוט מישהו החליט שהטעמים האלו מספיקים רק לחצי פטור ולא לפטור שלם. למה? ככה.