הסבר לדרשה גמרתית במגילת אסתר
בעיצומו של תשעה באב תוך כדי לימוד אגדות החרבן הופנתי לשאלה דוקא במגילת אסתר, אמנם הפורום לא כ"כ מיועד לביאורי פסוקים אולי יש לזה משמעות גם לדרשות חז"ל באופן כללי, ומכל מקום אודה למי שיוכל לעזור לי:
הפסוקים הם [פרק ט]: "(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים: (כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים: (כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם: ... (כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית: (ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: (לא) לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם: (לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:"
הגמרא (מגילה ב.) מביאה מחלוקת לגבי המקור של הקדמת מקרא מגילה לכפרים (בי"א וי"ב): אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר: קרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, זמנים הרבה תקנו להם .. ורב שמואל בר נחמני אמר אמר קרא כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות אחד עשר ושנים עשר ... רבי שמואל בר נחמני מאי טעמא לא אמר מבזמניהם, זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה; ורב שמן בר אבא מאי טעמא לא אמר מכימים, אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב.
את השאלה מדוע כתוב שכתב מרדכי וקיבלו היהודים, ושוב שלחה אסתר, מיישב הגר"א בפירושו ע"ד הפשט (כט) שאסתר כתבה את נוסח המגילה ע"פ רוה"ק ובקשה שיקראו את נוסח זה. דבריו של הגר"א מתאימים לדרשת הגמרא (יט.) ש'ותכתוב' מלמד על צורת כתיבת המגילה לדורות. רעיון זה מסביר היטב את שיטת רב שמן בר אבא בגמרא, שהלימוד לכפרים הוא דוקא מקרא מגילה, ועליה תיקנה אסתר זמנים הרבה, אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה (וכמש"ש ה.).
ראיה נוספת לדבריו של רב שמן בר אבא היא פירוש נחמד של המגיד מדובנה (קול יעקב שם יט) בסיבה שבתחילה כתוב: "(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:", ואחר כך כתוב "(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:". כי בזמן הנס ע"י השמחה היו שותים, כי השמחה היתה על הנס, ולדורות בקשו לשמוח, ולצורך השמחה יש לשתות, כי אינו דומה מי שחש את הנס לשומע. זה כמובן הוכחה שהפסוק של רב שמואל בר נחמני מדבר לדורות, כדחייתו של רב שמן.
שאלה קטנה יש על דחייתו של רב שמואל בר נחמני, ש'זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה', שבכמה גמרות דרשו ממילה אחת כמה דרשות כמו 'נער נערה הנערה' ו'בתולה בתולות הבתולות' בכתובות (כט:) ועוד.
והשאלה העיקרית שקשה לי איך למד רב שמואל בר נחמני מקור למקרא מגילה בבלבד מפסוק שבו הובא בפירוש משתה ושמחה ומתנות לאביונים.
בקיצור, דבריו של רב שמואל בר נחמני אינם מובנים לי כ"כ. כאמור, אולי אפשר ללמוד מזה משהו על אופי דרשות חז"ל.
רוב תודות
 |
|
|
