| נשלח ב-23/7/2013 14:28 |
 |
| |
אמונה שיש אחריה הרהור ומחשבה
רמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ח הלכה א' אומר וז"ל:
"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה.שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכישוף וכו' ומניין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בה דופי וכו' מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" ע"כ.
ושאלתי היא:
האם מי שמאמין ביהדות אמונה שיש בה דופי [דהיינו שלא ברורה לו במאת האחוזים] נחשב לכופר או שגם דבר כזה נחשב לאמונה? מצד אחד כתוב כבר בקריעת ים סוף:"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"ולפי הרמב"ם זה עדיין לא היה אמונה גמורה,אבל מצד שני אם נאמר שכל אחד שלא ברור לו שהיהדות אינה נכונה אינו נחשב לכופר זה אומר שלכאורה אין כמעט או בכלל אין כזה אדם שאפשר לקרוא לו כופר.[לפחות היום,וגם אם מישהו מצהיר על עצמו שהוא כופר קשה מאוד להאמין שברור לו "באמונה שאין בה דופי" שהיהדות אינה נכונה שלכאורה זה דבר שאינו שייך].
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 15:37 |
|
| |
מצדרביעי, הנח רגע לרמב'ם ולדבריו והבט בדמויות סביבך. יש כל מיני טיפוסים של אנשים. וכיוון שאמונה היא גם חוויה אישית, ממילא יש גישות שונות ותגובות שונות לשאלה שהצגת. כבר קראתי כאן דברי אחדים הבטוחים שיש בידם אמת מוחלטת והכל ברור אצלם, ואם אינך חושב בדיוק כמוהם הרי שבכלל אינך יהודי אלא כופר גמור. אחרים אמונתם היא דבר מורכב, בעל צדדים רבים, ויש אצלם מקום נכבד מאד לחשיבה עצמאית, התלבטות, שאלת שאלות, רצון לברר ולהטיל ספק. אם אדם עושה זאת ביושר המחשבה, הרי שלדעתי הוא מאמין גדול, ואמונתו רבת ערך. אינני סבור שאמונה צריכה להיות מעוגנת בניסים אלא ברעיונות ובמעשים המבטאים את הרעיונות האלו. כיוון שהאדם חי וחייו בעולם משתנה ומתפתח, כך מתפתחת המחשבה, מתפתחים הרעיונות, ומתקבלת אמונה חיה. אצל אחרים אמונתם מאובנת אין לשנות דבר במחשבתם ובדרך חייהם, מה שבאמת אינו אפשרי. ואם תשקיף על מכלול המחשבות והאמונות שלנו, תראה איזו מסגרת יציבה ושמרנית כלפי חוץ, אבל באמת עניינה רק ליצב עולם מחשבתי תוסס. יש לכך יתרון רב, במה שהמסגרת הזו יכולה להכיל בתוכה הרבה מאד דעות, ניגודים וסתירות פנימיות. כך היא מתרחבת וצומחת, זהה עם עצמה ושונה מאד. יש איפא אנשים הרואים צורך לציית לנאמר להם ולקפוא על עומדם, ויש שההרהור המחשבה והביקורת היא יסוד אישיותם. שני הסוגים לא יפגשו. [יש כמובן מנעד שלם שבין שני הטיפוסים האלו] עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 16:11 |
|
| |
יפה מאוד,אבל השאלה היא מה הגבול אם ישנו??דהיינו:מה כן יחשיב אדם לכופר לפי דעתך? הרי כפי שכתבתי לא נראה ששייך כ"כ למצוא מישהו{אמיתי!!} שברור לו לגמרי שהיהדות אינה נכונה,וא"כ,ממתי אדם נחשב לכופר?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 16:44 |
|
| |
דווקא קל מאוד למצוא
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 17:09 |
|
| |
לכן הדגשתי אמיתי,דהיינו:שאינו משקר על אחרים ועל עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 18:08 |
|
| |
בטח. מנקודת המוצא בה אתה כל כך יהיר לחשוב שאין עוד אנשים חכמים חו. ממך, אתה צודק לגמריי.
במבט קצת יותר אובייקטיבי וצנוע, יתברר לך שאחוז "משקרי עצמם" באוכלוסיה, לאו דווקא גבוה יותר אצל אתאיסטים ואולי - היפוכו של דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 18:19 |
|
| |
אמונה נמדד בשעת מבחן .
כשהראש שלי אומר לי אחרת ממה שאני מבין ואני מקיים רק מתוך אמונה זוהי הוכחה מוצקת לאמונה אמיתית .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 18:28 |
|
| |
זו הוכחה מובהקת לטיפשות. לא לאמונה.
מי שעושה אחרת ממה ששכלו מורה לו - הוא סכל וטיפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 19:13 |
|
| |
איזין מתכוין למשהו כמו טיסת מכשירים, אתה יודע שהמכשירים מדוייקים והם אלו שיודעים מה המציאות, יותר ממה שנראה לך מחלון המטוס
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 19:17 |
|
| |
עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך .
מי שעושה לפי השכל אין בכך אמונה אלא כביכול הבנה וחכמה עצמית .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2013 22:57 |
|
| |
מצדרביעי, אתה שואל מה הוא הגבול, מחפש קו מוגדר. לי גישה שונה. יש תחום, שטח, לפעמים צר לפעמים רחב, אשר בו נמצאות דעות והשקפות ההולכות ומתרחקות מן המרכז, אשר אינו כלל מונוליטי. לפעמים, למרות השוני הגדול, הדעות עשויות להתקבל ולחזור למרכז, לפעמים הדעות עלולות להיפלט החוצה, למרות שאינן חריגות כל כך. שם, בחוץ, הן תלכנה ותתרחקנה עוד. לא רק דעות קימות אלא גם אנשים, ואלו נאבקים על רעיונות ולא רק על רעיונות. מי שהיום מכונה 'עמלק' 'שונא התורה' יהיה מחר בן ברית כנגד יריב אחר. וישנם הזמן, ותנאי הזמן, ורוח התקופה. כוונתי בדברים האלו לא לחפש נוסחה חדה, אלא לאפשר מרחב של מקום, זמן, התרחשויות והתפתחויות. בסופן, מתחוור כי קבוצה מסוימת חדרה פנימה או פרשה החוצה. אני נזכר באוריאל אקוסטה. היום היה אולי מרצה את דעותיו ללא תשומת לב יתרה. בימיו חזרו ונידו אותו. http://www.biu.ac.il/HU/pele/homage/acosta/acosta-main.htm עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2013 00:54 |
|
| |
מצד רביעי
ברוך הבא/הנמצא!
שאלת שאלה חשובה. למעשה, אפשר להבין אותה במספר רמות ואופנים. אני מתייחס לפי דרכי.
מי שקורא את הרמב"ם, יכול להגיע למסקנה שרק מי שמאמין בלב שלם, שלא עלה בליבו פקפוק, הוא המאמין השלם והראוי.
עוד אפשר להבין מן הרמב"ם שסיפור מתן תורה הוא עובדה שאי אפשר לפקפק בה.
ואלו שתי הנחות מוזרות, אם חושבים עליהן.
1. על הלב עולים כל מיני הרהורים. כפי שאדם יכול לשאול את עצמו פתאום: מי אומר שאבא ואמא הם הורי? אולי אני מאומץ או חטוף? ואף לחוש פחד לזמן מה עד שיירגע שוב, כך לגבי אמונותינו באלוקים ובתורה.
האם זה מפתיע? פתח ספר תהלים וראה את הדילמות האמוניות שהמחבר מתלונן עליהן בכאב לב. הוא מרגיש רחוק.
פתח את ספר איוב וראה כיצד איוב קרוע בין האמונה שלו באלוקים הטוב והישר לבין המציאות שכואבת לו בגלל שהיא לא צודקת (לא הכאב של העוני והאבדן והמחלה אלא הכאב של האכזבה והייאוש וחוסר היכולת להבין כיצד ה' עשה לו כל זאת. ויש מי שפירש שאכן הכאב הגדול ביותר היה שאיוב כבר לא האמין בלב שלם, וזה הדבר שהכי הפריע לו).
הרי לפנינו שכל אחד מאיתנו עלול לסבול מרגעים או אפילו ימים של התלבטות, של ספק, של חוסר ודאות. וזו לא עבירה אלא פסיכולוגיה אנושית. וצריך אדם להכיר בכך שלפעמים הוא חש מאמין נלהב והכל ברור לו ולפעמים הכל בא בקושי והכל מעורר ספקות.
ב. בזמנו של הרמב"ם אפשר היה לטעון שברור ללא ספק שהיה מעמד הר סיני. אבל היום האמונה הזו התרופפה מכמה סיבות. בין השאר בגלל שאנו רואים כיצד המון אדם יכול לטעות בנקל בגלל שהאביסו אותו בשקרים (לדוגמא הכחשת שואה, אבל זו דוגמא אחת מרבות) וכן בגלל שבעקבות ביקורת המקרא איבדנו את האמון הפשוט במה שכתוב ומסור. אנו גם מתחילים לפקפק אם הדברים משקפים פשט היסטורי או אולי נכתבו לצורך.
אפשר לבדוק את המניע של השואלים ולגלות שהיה להם אינטרס, אבל השאלה עדיין עומדת ועדיין מכאיבה. איך אפשר לדעת שבאמת סיפורי התורה הם היסטוריים. (ועל אחת כמה וכמה אם מגלים שיש ביניהם סיפורים לא היסטוריים ולא פיזיקליים, כמו סיפור הבריאה שקשה מאד לקבלו כפשוטו, וכן שרשרת הדורות מנח ועד אברהם, וכבר כתבו על זה בפורום בעבר, גם אני).
יתכן שהרמב"ם לא היה מודע לכל זה. אבל יתכן גם שהרמב"ם ביקש להעמיד רף של אמונה בפני הקורא התמים, כדי להרחיק אותו מן הספק. הרי יש בני אדם שאם אומרים להם: הפסק לשאול, האמן ותו לא! מייד יתחזקו באמונה שגדלו עליה ולא ירשו לעצמם ספק. אבל לא כולם כאלו. וידוע לנו שהרמב"ם כתב לפעמים דברים למרות שהוא עצמו ראה בהם הפשטה ופשטנות, כפי שהעיד במורה נבוכים. אולי זה נכון גם לגבי משנה תורה. כוונתי אינה שהרמב"ם לא האמין במתן תורה, אלא שהרמב"ם ידע שאדם עלול להסתפק במה שהוא הורגל להאמין אבל לא רצה לענות באופן פילוסופי - למי שמסוגל לכך, כתב ספר פילוסופיה הוא המו"נ - ולכן הסתפק בקביעה הזו שאכן מעוררת קושיות קשות כמתבאר.
מה זה אומר לגבינו? אני מעז להציע: אם אתה עצמך שואל את עצמך שאלות שמעידות לכאורה שאינך בעל אמונה כיאות, דע לך שאלו הם ייסורי צמיחה והתפתחות. גם מצאת מקום טוב, כאן בפורום שלנו, לחשוב ביחד ולבדוק. המחיר הוא אותם ייסורי נפש עד שאדם לומד לחשוב, לוותר על מה שהיה לא מדוייק, ולהישאר עם האמת. השכר הוא לזכות להבנה פילוסופית שאותה שיבחו ראשונים כמצות עשה של "דע את אלוקי אביך".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2013 07:04 |
|
| |
1. כדאי לשום לב שהנוסח אני מאמין באמונ"ש אינו של הרמב"ם. הרמב"ם ביד (בהל תשובה) הביא רק שמי שאינו מאמיןן במוחלט 2. עודד – אמונה מתיימרת לקבוע/לנחש עובדות ואתה מדבר על אידיאות
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2013 09:56 |
|
| |
אמונה היא כניעה וקבלת מרות ממישהו מעלי .
אני מאמין שהוא יכוון וידריך אותי בדרך הנכונה .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2013 13:11 |
|
| |
| ישיבישעאר כתב: |  | | איזין מתכוין למשהו כמו טיסת מכשירים, אתה יודע שהמכשירים מדוייקים והם אלו שיודעים מה המציאות, יותר ממה שנראה לך מחלון המטוס |
|
טיסת מכשירים היא דוגמא מצויינת למסקה לוגית שכלית הנובעת מהתבוננות וקבלת מסקנות.
מה הקשר לפעולה בניגוד לשכל?
פעולה בניגוד לשכל הינה טיפשות.
האם המשוואה היא אמונה = טיפשות?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2013 15:10 |
|
| |
אמונה היא ההיפך מטיפשות .
היא מראה על חכמת חיים לדעת לקבל דעה ממי שגדול ממני אף כי איני משכיל להבין אותו כרגע או בכלל .
|
|
|
|
|
