רב רחומי ומותו: מה ניתן להבין מן הסיפור

ירוחם

תודה!

הארת עיני.

אני חשבתי תמיד שהם המשיכו לריב עד לתוך יום כיפור. (כל אחד ורמת המריבות שלו, וזה שלקח מקל לא אומר שגם התכוון להרביץ בו).

ואתה פירשת שהמריבה נגמרה מזמן, אבל כל אחד נשא את הצער בליבו ולכן לא היה מסוגל להפסיק באכילה ואולי גם לא להכין עצמו ליום התשובה הגדול.

איקון ירוק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"אם מעיינים בסיפור, רואים שיש לפחות מישהו אחד, הכי חשוב, שאכפת לו מצערה ואינו רואה בה כלי. וזה הקב"ה שנוקם את צערה ברב רחומי."

באמת דרך מופלאה לעזור לאשה:להרוג את בעלה האהוב. זה בטח שימח אותה מאד. נפלאות דרכי ה'.

השורה התחתונה בכל הסיפורים שהובאו כאן היא שהתורה גורמת לבני אדם להיות בלתי אנושיים בעליל עד כדי כך שכאשר סבא מחליט לעשות מעשה אנושי מינימלי -לשמור על נכדיו במקום האם ה"צדייקעס" הוא נחשב לגיבור.

אפרים

הרשה לי לא להסכים איתך.

אני מצטט ומגיב:

מיימוני,אני אצטט שוב את מה שכתבת ותראה שתגובתך אינה שייכת:"אם מעיינים בסיפור, רואים שיש לפחות מישהו אחד, הכי חשוב, שאכפת לו מצערה ואינו רואה בה כלי. וזה הקב"ה שנוקם את צערה ברב רחומי."

אתה התיחסת לצערה של האשה ולא לגמול . אתה אמרת שלפחות לקב"ה היה אכפת מצערה. ולכן כתבתי לך שאתה טועה במסקנה זו. הקב"ה לא מתחשב בצער אלא הוא אל קנא ונוקם.

ובאשר לשאר דבריך:אתה התיחסת לסיפורים האלה בלבד ולכן וגם אני התייחסתי רק לאלה. יש עוד מאות סיפורים שמוכיחים איך התורה גורמת לאנשים להיות לא אנושיים אבל תגובתי היתה קשורה רק לסיפורים אלה כי בהם עסק האשכול. עצם העובדה שהתורה גורמת לרב כמו רחומי (ששמו מעיד עליו) להתנהג ככה מעוררת חלחלה.גם היום לא חסרים סיפורים כאלה אבל לא זה המקום לפרט.

בעל בעמיו,מה שאמר הרב שמואלביץ זה בדיוק מה שאמר מיימוני -רק במילים אחרות.

אל קנא ונוקם בלי התחשבות בנסיבות ובצער.

ולנקודה זאת התייחסתי.

אפרים ומיימוני
האמת שאני לא הבנתי את הטיעון של הרב. הגדר של בין אדם לחברו הוא כשמו, כיצד ייתכן שהעונש יהיה פגיעה בנפגע?

[תלמיד,

האם הערתך כוונה אליי? איני בטוחה שהבנתי אותה.
אם כוונתך לבבתא, אני התכוונתי שהיא לימדה אותנו רבות על תקופתה מ"מבט" היסטורי וארכיאולוגי...
(ולגבי "אין בלתו" - זו שטות גמורה, שהרי ברור שיש עוד מיליון מבטים על העולם, ובזה בדיוק כל היופי, ובזה טמונה החוכמה שבשימת לב גם למבטים שונים מאלה שאנו מורגלים בהם - הם עשויים להאיר זוויות שהיו נסתרות מפנינו עד כה).]

בעל בעמיו,הרי זה הפרוש של אל קנא ונוקם .

הקב"ה לא חייב בדינים של בין אדם לחברו.

רק בני אדם חייבים לדקדק בדינים אלה.
ולכן כאשר מישהו חוטא בדינים הקשורים לבין אדם לחברו הקב"ה נוקם בו ללא התחשבות מי יפגע.
זה הצדק האלוהי.
ולכן טעה מיימוני כאשר כתב שהקב"ה  ראה  בצערה של האשה.