
הזכרנו פעם את חידושו של ה'יערות דבש' על לשון הגמרא אין ב"ד בא עד ש..
עד שיקרה כך ועד שיקרה כך, שפירושו: למרות שהגיע זמן הגאולה בכל זאת
משיח מתעכב בגלל שצריך גם דבר כזה לקרות ועוד עניין צריך להתגשם וכו'.
היום כשאני חושב על זה, פתאום מתברר לי כמה שהחידוש הזה נכון ואמיתי.
במה דברים אמורים? ובכן, משיח הרי נמצא פה, נבואות מתגשמות מול עינינו,
בקיצור הכל מוכן לגאולה, אז מי מעכב?? למה העסק כולו מתעכב ואנשים
כ"כ עייפים כבר מהכל ורבים מיואשים? לענ"ד כאן נכנסת לתמונה הזכות שלנו.
היות והגאולה הזאת תלויה במעשינו ובהתעוררות של עם ישראל לרצות להיגאל
לכן העסק נראה כמו שהוא נראה שזה אומר שלמרות שהגענו לזמן הגאולה
ומשיח נמצא והכל לכאורה מוכן.. בכל זאת הגלות נמשכת והגאולה מתעכבת.
למה? כי הקב"ה מחכה לנו לעם ישראל שיקומו ויתעוררו ויצאו מהשאננות
ואת זה מנסה בדיוק משיח לעשות ע"י ההתרוצצות שלו בכנסים ברחבי הארץ
לעורר כמה שיותר יהודים למשיח וגאולה.
לפ"ז מובן היטב לשון חז"ל על כל מיני מצוות שמעלתם לקרב את הגאולה
"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה"
מה זה ה"מקרבת" הזה הרי יש לגאולה זמן קבוע לא? אז זהו שכן ולא!
כן - יש דור של גאולה שזה אנחנו הדור שלנו.
ולא - זה יכול להיות בתחילת אותה תקופה וזה יכול להמשיך ולהתעכב
עד סוף התהליך שיכול להימשך גם 10-20 שנה. שהרי דור הגאולה שלנו
לא התחיל מאתמול אלא הוא קיים כבר למעלה מעשר שנים. לפחות.
בקיצור מה שאני מנסה לומר הוא ש"מועד הגאולה" הוא יחידת זמן
של כמה שנים טובות, והשאלה מתי ניגאל בתחילתו או בסופו תלוי אך ורק
בנו ובמעשינו. אז הנה אנו רואים באילו תחומים מעורר המשיח את עם ישראל
בעיקר במידות טובות ואהבת ישראל וכמובן בקיום עשרת הדברות.
הלואי ונזכה.
תוקן על ידי המיייחל ב- 29/10/2013 08:42:44