"ישקני מנשיקות פיהו"

בס"ד

ראשית כל, שלמי תודות למנהל הפורם על האישור להצטרפות.

וזאת למודעי: נושא הדיון באשכול הוא אמיתי ורציני, אז נא לא להגיב בצורה שאינה הוגנת וראויה.

הסיפור בקצרה:

החבר הכי טוב שלי – יעקב (שם בדוי) הגיע לפרקו, ולאחר זמן לא רב התארס בשעה טוב עם רחל (שם בדוי), שניהם מירושלים, סגנון "בית וגן", למי שמכיר. שניהם מתאימים זה לזה, נאים במידותיהם, יראי שמים. הבחור – ישיבעבחור חכם, לא הגאוותן של הישיבה, אך תמיד ישב ולמד, הכלה – כלילת המעלות, עדינה וחסודה, ממש זוג משמים. עברו להם חודש ימים מאז הווארט, ובנתיים הספיקו החתן והכלה להיפגש פעמיים פנים אל פנים (נוסף, כמובן, לאינספור שיחות טלפון). וכאן בדיוק מתחילה הבעיה.

בפעם השנייה שנפגשו השניים, חזרו להם באוטובוס בשעת לילה מאוחרת לכיוון הבית שלה, והוא – כמובן – ליווה אותה. הם כמובן שמרו על כל כללי המרחק והנגיעה, לא ישבו זה לצד זה, אלא עמדו במרחק מה ביניהם. האוטובוס כבר כמעט התרוקן, והם עמדו להם קרוב לדלת היציאה, הרי עוד שלוש-ארבע תחנות רחל צריכה כבר לצאת. השיחה ביניהם הייתה כה זורמת, שניהם זרחו מאושר, ואז... תוך כדי שהם מסתכלים אחד על עיני השני, פני רחל מתקרבות לפני יעקב, ו... (זהו שלא!) יעקב בשבריר השנייה האחרון שנותר מסב את ראשו הצידה, והיא מנשקת לו ברפיון את הלחיים [ממש כמו שבתורה: "וישק יעקב לרחל", רק שהפוך...]

שניהם היו בהלם. הסמיקו. הוא, כולו מבולבל – מפטיר ספק בשקט ספק לעצמו "רחלי, זה לא מתאים לך". והיא, כמובן מסמיקה עוד יותר. כן, וככה זה נגמר, אחרי עוד תחנה וחצי היא יורדת, כשכל אחד מהם אומר לשני "לילה טוב" חרישי, הפעם – מבלי שהאחד יסתכל על השני.

עד כאן הסיפור.

זה קרה שלשום. בנתיים הם לא יצרו קשר כלשהו האחד עם השני (כך לפחות הוא אמר לי אתמול). בצר לו הוא פנה אליי, הוא לא רוצה לקלקל את השידוך, ולכן אינו יכול לספר לאחד מהוריו או קרוביו את אשר אירע להם. אני גם מאוד נבוך בכל הקשור לנושא, ובקשתי ממנו רשות לפרסם את השאלה בפורום (אל תדאגו, הוא הבטיח לי שאין סיכוי שרחלי מסתובבת בפורום. וגם אם כן, לא נורא, סך הכך היא תראה עד כמה הוא מעוניין לפתור את זה בצורה הכי טובה).

ועכשיו לשאלות, לדילמות ולבלבול. ובבקשה ממכם חמכי הפורום: קצת מחשבה, יצירתיות ואחריות לא יזיקו, במקום להגיב "שישאל רב"... את זה גם אני יכול.

א. אם אפילו עכשיו היא כבר מגלה כזאת חולשה להלכות בסיסיות, אולי יש גם לתהות על עצם השידוך...

אני אישית, לא מסכים לזה.

ב. אילו אתם הייתם במקום יעקב – הייתם נותנים לה להגיע לאיפה שהיא התכוונה (או בעצם לא התכוונה...) להגיע, כי יעקב טוען שהוא מפחד שנוצר איזשהו רושם של "אני דלוקה עליך, ואתה..."

ברור שאיני בא לדון את יעקב, גם כי הוא הסיט את הראש ספונטנית, וגם כי הוא בסך הכל צדק. אך בכל זאת נראה לו שנוצר איזשהו רושם כזה. במיוחד שלאחרי זה הוא אמר לה "רחלי, זה לא מתאים לך", והאמת – הוא היה כל כך מבולבל שזה יצא לו ככה, אולי רצה להגיד "רחלי, זה לא מתאים לנו עדיין", כך הוא אומר לי.

ג. ועכשיו לשאלה הכי חשובה: במידה ואתם לא סבורים א', אז איך הוא אמור להתייחס לזה: להתעלם מזה כאילו לא קרה כלום (והרי היא באמת לא כזאת, היא באמת עדינה וחסודה, מה לעשות, זה פשוט קרה)? לחכות שהיא תגיב לזה קודם (תגיד סליחה וכדומה)? ואם הוא מגיב לזה לפניה או אחריה – איך הוא אמור לעשות את זה? להביא לה מכתב מקושט בפרחים, עם כל מיני מילים יפות, אני יודע...

אשמח לעדכן אתכם על כל התרחשות.