|
|
| נשלח ב-12/8/2013 21:26 |
 |
| |
איזה אשכול מפחיד.
אבהיר מייד למה מפחיד.
קודם אציין שלקח לי זמן להבין על מה מדובר. יש מרחק עצום בין "אי שמירת נגיעה" לבין אותו מעשה שמוגדר, כפי שצויין, כ"פיתוי" (גם אם הבת מסכימה).
שני אלו, נגיעה ונגיעה של חיבה לעומת ביאה, הם איסור, אבל יש רמות של איסורים, וצריך לזכור זאת. לא על מנת להקל באיסור קל אלא כדי לדעת ולא להתבלבל.
אני גם מגלה שאני רוצה לכתוב לא רק הבהרות אלא גם דברי חיזוק. תרשו לי?
אז מצאתי כאן ארבעה נושאים שונים, ואני מבקש להתייחס לכל אחד בנפרד.
***
האם רב יתיר איסור ביאה לזוג לא נשוי
לא.
כפי שכתבו כאן, מסתבר שהבת שסיפרה שהרב התיר לה, לא דייקה. כל רב ימליץ ויסביר מדוע צריך לחכות - ובאמת מדוע לא לחכות ולהקדים בינתים את החתונה. וזה דבר הטעון חיזוק, בוודאי.
כל מה שיכול לקרות הוא שהרב יקשיב לבן או לשניהם המספרים על הקשיים שלהם ועל הכשלון, ויעודד אותם ויחזק אותם. וכי מה עליו לעשות? לגרשם? להשליך אבן אחר הנופל?
הסיכון הוא שיאמרו בשמו שהוא מתיר איסורים. ועליו לשקלל את ה"מה יאמרו" כנגד התועלת המיידית ולטווח ארוך של מי שבא להתייעץ איתו.
***
טבילת רווקות
זה נידון מורכב, ולמרות שנראה נכון להתיר (כוונתי לטבול, לא לעשות מעשה אחרי הטבילה חלילה), הדיון הזה גורם לדעתי חולשה רבה. יש כאן כמסתבר גם רווקים ורווקות בגיל שבו עברו עליהם שנים רבות של איפוק. אפילו לגרום להם מחשבת געגוע ודמיון זה לא טוב.
כנגד זה אני מבקש להזכיר את דברי הגמרא: רווק המתגורר בעיר ואינו חוטא, על זכויותיו נשען העולם כולו.
(זה נכון כמסתבר גם עבור רווקה בדורנו, בגלל השתנות התרבות שמקלה על בת לחטוא, ל"ע).
***
דברי חיזוק (אם תרשו לי)
יש חשבון שמסוכן מאד לספר עליו ברבים, או אפילו לאדם בודד אם אפשר אחרת.
יש נסיונות, ובדורנו במיוחד, שקשה מאד לעמוד בהם.
ויש גם מדרונות חלקלקים.
לבי לבי לאלו שמתקשים לעמוד בנסיון. צריך לעשות כל מאמץ כדי לעזור להם, ולו במילה טובה והדרכה. זה יכול לכלול גם הנחיה מה לעשות במקרים שהכשלון מצוי, כדי למנוע עבירות גרועות יותר.
אבל ברגע שאדם יודע: כן, יש נכשלים, כן זה עלול לקרות, אז פתח לעצמו פתח ש"גם לי זה יכול לקרות".
חשוב מאד לדעת שגם מי שנכשל תמיד יכול לעשות תשובה. אבל הידיעה הזו, שאסור לוותר עליה, גם מחלישה את העמידות. "אחטא ואשוב" ואנו יודעים מה נאמר על זה.
לכן ממש לא כדאי להאריך בדבר זה מעבר לכלל הגדול: אין דבר העומד בפני תשובה, ואדם צריך לשקול את כל מעשיו, אבל צריך לברוח מאיסורי ערווה והמובילים אליהם עד כמה שזה ניתן.
וזה אפשרי. קשה ולכן אפשרי.
***
איך להתמודד עם פחד
אולי זה רק אני שחושב כך, אבל יתכן שהסיפור שהובא בתחילת האשכול לא נבע מסקרנות/רצון לרייטינג/רצון לשתף אחרים אלא מפחד.
כאשר שומעים שמישהו קרוב לי נכשל בעבירה, עבירה מושכת מאד ומפחידה מאד, זה יכול לזעזע אותי. אם זה קרה לו (לה), אז איך אני יכול לסמוך על עצמי?
לכן חשוב מאד להדגיש:
איני יודע אם החברה יכלה לשמור על עצמה (ואני מאמין שכן, כי לאדם יש בחירה חופשית), אבל אני יודע שהשואלת, וכולנו, יכולים לשמור על עצמנו.
זה שיש כאלו שנכשלים, זה לא מחייב אותנו שנהיה דומים להם.
והימנעות מדיונים כאלו באמת מומלצת. והסליחה על הקביעה הזו, שמביעה כל כך התנשאות (ותמיד שנאתי אותה גם בגיל צעיר וגם היום). אז איני אומר קבלו דעתי. אני כן אומר: שימו לב שהתעסקות בדברים האלו אינה מוסיפה אהבת השם ויראת השם. וגם התאריך אומר משהו - אלול.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2013 11:26 |
|
| |
בס"ד
תגובה חמודה...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2013 13:04 |
|
| |
גם רבנים עוסקים בכל מיני עניינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2013 15:24 |
|
| |
הבהיר, תגובה לעניין, מעריכה מאד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2013 17:33 |
|
| |
| הבהיר כתב: |  | איזה אשכול מפחיד.
אבהיר מייד למה מפחיד. סיימתי לקרוא את כל ההודעה ועדיין לא הבנתי למה אתה מפחד..
קודם אציין שלקח לי זמן להבין על מה מדובר. יש מרחק עצום בין "אי שמירת נגיעה" לבין אותו מעשה שמוגדר, כפי שצויין, כ"פיתוי" (גם אם הבת מסכימה).
שני אלו, נגיעה ונגיעה של חיבה לעומת ביאה, הם איסור, אבל יש רמות של איסורים, וצריך לזכור זאת. לא על מנת להקל באיסור קל אלא כדי לדעת ולא להתבלבל. וגם אם יש הבדל מה באת לומר??
אני גם מגלה שאני רוצה לכתוב לא רק הבהרות אלא גם דברי חיזוק. תרשו לי? מסכימה :)
אז מצאתי כאן ארבעה נושאים שונים, ואני מבקש להתייחס לכל אחד בנפרד.
***
האם רב יתיר איסור ביאה לזוג לא נשוי
לא.
כפי שכתבו כאן, מסתבר שהבת שסיפרה שהרב התיר לה, לא דייקה. כל רב ימליץ ויסביר מדוע צריך לחכות - ובאמת מדוע לא לחכות ולהקדים בינתים את החתונה. וזה דבר הטעון חיזוק, בוודאי.
כל מה שיכול לקרות הוא שהרב יקשיב לבן או לשניהם המספרים על הקשיים שלהם ועל הכשלון, ויעודד אותם ויחזק אותם. וכי מה עליו לעשות? לגרשם? להשליך אבן אחר הנופל?
הסיכון הוא שיאמרו בשמו שהוא מתיר איסורים. ועליו לשקלל את ה"מה יאמרו" כנגד התועלת המיידית ולטווח ארוך של מי שבא להתייעץ איתו.
***
טבילת רווקות
זה נידון מורכב, ולמרות שנראה נכון להתיר (כוונתי לטבול, לא לעשות מעשה אחרי הטבילה חלילה), הדיון הזה גורם לדעתי חולשה רבה. יש כאן כמסתבר גם רווקים ורווקות בגיל שבו עברו עליהם שנים רבות של איפוק. אפילו לגרום להם מחשבת געגוע ודמיון זה לא טוב.
כנגד זה אני מבקש להזכיר את דברי הגמרא: רווק המתגורר בעיר ואינו חוטא, על זכויותיו נשען העולם כולו.
(זה נכון כמסתבר גם עבור רווקה בדורנו, בגלל השתנות התרבות שמקלה על בת לחטוא, ל"ע).
***
דברי חיזוק (אם תרשו לי)
יש חשבון שמסוכן מאד לספר עליו ברבים, או אפילו לאדם בודד אם אפשר אחרת.
יש נסיונות, ובדורנו במיוחד, שקשה מאד לעמוד בהם.
ויש גם מדרונות חלקלקים.
לבי לבי לאלו שמתקשים לעמוד בנסיון. צריך לעשות כל מאמץ כדי לעזור להם, ולו במילה טובה והדרכה. זה יכול לכלול גם הנחיה מה לעשות במקרים שהכשלון מצוי, כדי למנוע עבירות גרועות יותר.
אבל ברגע שאדם יודע: כן, יש נכשלים, כן זה עלול לקרות, אז פתח לעצמו פתח ש"גם לי זה יכול לקרות".
חשוב מאד לדעת שגם מי שנכשל תמיד יכול לעשות תשובה. אבל הידיעה הזו, שאסור לוותר עליה, גם מחלישה את העמידות. "אחטא ואשוב" ואנו יודעים מה נאמר על זה.
לכן ממש לא כדאי להאריך בדבר זה מעבר לכלל הגדול: אין דבר העומד בפני תשובה, ואדם צריך לשקול את כל מעשיו, אבל צריך לברוח מאיסורי ערווה והמובילים אליהם עד כמה שזה ניתן.
וזה אפשרי. קשה ולכן אפשרי.
***
איך להתמודד עם פחד
אולי זה רק אני שחושב כך, אבל יתכן שהסיפור שהובא בתחילת האשכול לא נבע מסקרנות/רצון לרייטינג/רצון לשתף אחרים אלא מפחד. אז לא אני אתקן אותך הוא לא הגיע ממקום של פחד אלא מרצון באמת לדעת את ההלכה בנושא
כאשר שומעים שמישהו קרוב לי נכשל בעבירה, עבירה מושכת מאד ומפחידה מאד, זה יכול לזעזע אותי. אם זה קרה לו (לה), אז איך אני יכול לסמוך על עצמי?
לכן חשוב מאד להדגיש:
איני יודע אם החברה יכלה לשמור על עצמה (ואני מאמין שכן, כי לאדם יש בחירה חופשית), אבל אני יודע שהשואלת, וכולנו, יכולים לשמור על עצמנו.
זה שיש כאלו שנכשלים, זה לא מחייב אותנו שנהיה דומים להם.
והימנעות מדיונים כאלו באמת מומלצת. והסליחה על הקביעה הזו, שמביעה כל כך התנשאות (ותמיד שנאתי אותה גם בגיל צעיר וגם היום). אז איני אומר קבלו דעתי. אני כן אומר: שימו לב שהתעסקות בדברים האלו אינה מוסיפה אהבת השם ויראת השם. וגם התאריך אומר משהו - אלול. אני לא מעלה נושאים בשביל לעורר יצרים רדומים לתחייה, בחיים המציאותיים אין לי בדיוק את מי לשאול אז הרגשתי שזה המקום וניסחתי את ההודעה בלשון עדינה |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2013 08:25 |
|
| |
ריקי
אני מבין שלא הבנתי נכון את הנושא ואת המניע לשאלה. סליחה אם נוצר רושם שאני חושד במניעים פנימיים שאינם מודעים. אבל אני עדיין סבור שלכל אחד מאיתנו, גם לי, לכולנו, יש כאלו מניעים, שאיננו רוצים תמיד להקשיב לקול הפנימי שלהם, כי זה מבייש, מפחיד ועוד. בהחלט יתכן ואפילו סביר שאם אני שומע על טבילת רווקות ועל אי שמירה זה יערער אצלי משהו. אם אני רווק ומחכה הרבה זמן, ויש לי הצעות למפגשים שבינתים אינם מובילים לנישואים מייד אבל מאפשרים קשר קרוב כולל נגיעה (או יותר מזה חלילה) כמה קשה להתאפק. כמה אני פוחד שלא אצליח. כמה אני פוחד שעצם הפחד כבר פותח דלת לאפשרות כזו. אולי זה לא הנושא שבו רצית לעסוק, אבל עדיין זה נושא שצריך להכיר. איני בא לפתוח דלת פנימית בנפש ולומר: כן, גם אני יכול להיכשל. להפך. אבל אני כן רוצה שנזכור שלשמוע על דבר לא טוב פותח זאת בפני: אה, אז זה קורה. אה, אז גם כבר מתחיל להתקרב לחשוב על זה, לדמיין את זה באיזה מקום, עם כל הפחדים והרצון לברוח מזה. זה תהליך טבעי, וצריך לאשר את עצמי בתור יהודי שומר מצוות, חרדי (אני משער). להתחזק.
ולהתייעץ עם אחרים על התופעה ועל הרגש זה סביר ולשאול בעצת מי שיותר מבוגר וכבר עבר את השלב הזה זה גם כן נראה צעד נבון.
עד כאן מעין התנצלות ופניה לאחרים, לא אליך.
***
לגבי עצם ההלכה:
לא מצאנו בגמרא איסור על טבילת רווקות. אולי להפך. כאשר כהנים וכהנות (בת כהן למשל) היו אוכלים תרומה, וזה היה ענין תקציבי חשוב וגם מצוה, מדוע שלא יטבלו.
גם מצאנו בגמרא שהיו דורות שבהם יכלו בחור ובחורה לטייל יחד בלי שיחששו מפני כשלון כלשהו.
בימינו מבקשים לעשות תקנה שתמנע כל פתח שקורץ לנו לעבירה. טבילת רווקות זו החלשה של האיסורים.
יש כאן נושא מורכב שנקרא: האם יש לרבנים בדורות מאוחרים סמכות לתקן תקנות עבור כלל ישראל. יש תשובות ופנים לכאן ולכאן. הסברה נותנת שחשוב לתקן כזו תקנה. המקורות לא כל כך מאפשרים לתקן תקנות כאלו, גם אם רבנים ורבנים חשובים בעיקר כותבים לפעמים בלשון שמשמעה שהם מתקנים ועוד איך וזה מחייב. ואולי זה באמת כך.
בכל אופן, בגלל רגישות הנושא, אני מזכיר, ואם לא לך אז לכל מי שרוצה לקרוא וחש שזה חשוב לו: האם זה מה שאנו רוצים לעצמנו? האם הגעגועים לאורח חיים כזה הם כה גדולים עד שהם דוחים את כל מה שהתחנכנו עליו?
אני מאמין שלא.
מה יעשה אדם ולא יחטא? ואם הוא כבר עומד לחטוא, האם לא עדיף לו שימעיט באיסור?
מספרים על ר' ישראל מסלנט שפעם ראה צעיר יושב וכותב שבת. התברר שהוא עובד של איזו חברה וחובתו לכתוב דוחות בשבת. אי אפשר בלי זה ואי אפשר לו בלי פרנסה.
ר' ישראל ישב איתו ולימד אותו איך לחסוך כמה שיותר באיסורי שבת כדי שהעבירות שלו תהיינה מינימליות.
זו דוגמא מעין שלנו ובניגוד לזו שבה עוסקים כאן, היא אינה מושכת אותנו לחטוא גם כן. אין יצר רע לחילול שבת כמו שיש בתחום של חיים משותפים.
לכן זו דוגמא מאלפת של מה שרב צריך לעשות. אם הרב השתכנע שהשואל שלפניו זקוק להסתדר עם מה שיש ולא יוכל להינצל מעבירה כלל, יתכן שחובתו היא ללמד אותו איך לחסוך בעבירות, אפילו באופן פורמלי.
זה כבר סיפור מוסרי וחכמה נפלאה של הרב.
אבל לנו? במקום שלנו? כפי שאנו חשים צער ובושה על כך שיכול אדם להיקלע לכזה מצב, כך עלינו לחוש באותו אופן כלפי מי שלא מצא פתרון אחר למאויים המאד טבעיים שלו.
אבל זה לא אנחנו.
אנו לא שם.
מקוה שעניתי. אם לא, אנא כתבי שוב. עבר כבר זמן מאז השאלה ואולי לא דייקתי בטיב השאלה או במשהו אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2013 08:45 |
|
| |
אף אחד לא יתיר איסור תורה או איסור תורה בשביל איסור אחר, אלא בכללים מוגדרים מראש.
כל שכן לא בגלל קושי בהתגברות על תאוה שאם לא כן התורה מיותרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2013 17:48 |
|
| |
אוקי מסכימה עם רוב הנאמר, אני חולקת אתך על צד ההלכה למרות הטיעון שהבאת והסיפור של הרב ישראל
אני מאמינה שיש לאדם כוחות לעמוד בניסיון שהקב"ה נותן לנו. וידוע שאדם שמכניס את עצמו לניסיון באופן ברור אין מצב שלא יכשל חלקית או מלא ...... אז לבוא ולהגיד הכנסתי את עצמי לניסיון ועכשיו כל מה שנותר לי זה להשתדל לשמור כמה שפחות....... בעניי זה עקום !!!
אני לא יודעת מה היום הרבנים מתירים ומה לא , אבל יש הלכות ייחוד ברורות שמי שלא שומר נגיעה בטח לא שומר עליהם. לכן אין לשום אדם היתר לשמור על הלכות ייחוד חלקית או מלא..וזה כבר מספיק ...
אז עדיין אני חושבת שאין היתר לאף אדם .....
ואיך יש לך כוח לכתוב כ"כ הרבה?? ותודה על התגובה המנומקת והארוכה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 11:12 |
|
| |
אני אתרוגיסטית, אני לא יכולה לראות
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 12:28 |
|
| |
אתרוגים היו לנו בסוכות
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 00:15 |
|
| |
אני לא יודעת כמה הם אהבלים אלא כמה יותר חבל להם פשוט חבל.....
למה היא אסורה לכהן??
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 00:41 |
|
| |
איך משמירת נגיעה הגעת לקיום יחסים?
אגב, הלכתית הופכים לסוג "השלישי" רק בקיום יחסים עם גוי או ממזר...
|
|
|
|
|
