הציווי על כהן הדיוט נמצא בויקרא כא:ז:

"אמר אל-הכהנים בני אהרן... אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלהיו".

רשימת האיסורים

איסור זונה

בתלמוד (יבמות דף סא עמוד ב) מובאות שש דעות מהי זונה, וההלכה היא כי זונה היא "גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות", דהיינו, נוסף לגיורת ולשפחה ששוחררה, כל מי שנבעלה למי שאסור לה להנשא לו, בין אם האיסור הוא חמור ועונשו כרת, כמו אשת איש שנבעלה לאחר או אישה שעשתה מעשה של גילוי עריות, ובין אם האיסור הוא קל ועונשו הוא מלקות, כמו אישה שנבעלה לממזר. גם אישה שנבעלה לגוי, דבר הנחשב חמור ביותר למרות שעונשו קל, נחשבת לזונה.

בסופו של דבר נפסק כי בעילת זנות היא כאשר האישה היא גיורת, שפחה משוחררת או אישה שקיימה יחסים עם גבר האסור לה (גילוי עריות). במקרה זה אסור לה להינשא לכהן. במקרה שהאישה נבעלה על ידי גבר שמותר לה והיא לא עונה על אחד התנאים שפורטו, היא מותרת לכהן ולא נחשבת לזונה.

אף שבת גיורת כשרה לכהן, יש כוהנים שנהגו שאם גם אביה הוא גר, לא להתחתן איתה. השאלה האם ילדיו של כהן שנשא גיורת הם חללים, כלומר פסולים מכהונה כדלעיל, שנויה במחלוקת הפוסקים. בכל מקרה אין הם ממזרים.

איסור אנוסה

איסור זונה לכהן חל גם על אשה שנאנסה. על כן אשה נשואה שנאנסה אסורה על כהן משום "זונה", שהרי נבעלה לאדם האסור לה. בכלל דין זה נכלל הדין של שבויה, שההנחה היא ששוביה אונסים אותה גם כן. מציאות זו שהייתה שכיחה יותר בעבר, גרמה למצוקות רבות, נוסף על השבי עצמו, ונכתבה סביבה ספרות הלכתית רבה.

משמעותו של איסור האנוסה היא שאם אשת כהן נאנסה, עליו לגרשה. הלכה זו שנראית טראגית ובלתי צודקת זכתה לפרסום ומוזכרת אף בפולמוסים בין דתיים לחילוניים.

עם זאת, בדרך כלל ניתן להתחמק מלהפריד בין בני זוג בשל אונס, שכן ההלכה מותירה פתחי מילוט. בשל החשש שאשת כהן תיטען שנאנסה בזמן שבעצם "נתנה עיניה באחר", והיא מעוניינת להתגרש מטעמיה שלה, אין היא נאמנת בהצהרתה על האונס. יותר מכך, גם אם בעלה יודה שהוא מאמין לה (ובמקרים רבים מן הסתם אכן כך יהיה), יש מהפוסקים שסוברים שגם הוא עצמו לא נאמן בהכרזה זו, כי הרי בשל תקנת רבנו גרשום, אין הוא יכול לגרש אשתו בעל כרחו וייתכן שהוא מחפש תירוץ להיפטר ממנה.
סיבות אלו מאפשרות לפסיקה ההלכתית להקל במקרים מעין אלו (ראה שולחן ערוך אבן העזר ו').

איסור חללה

חללה היא בת שנולדה לכהן מנישואים האסורים עליו בגלל היותו כהן, או שנולדה לחלל. חללה אסורה להתחתן עם כהן, בהתאם לכתוב "אשה זונה וחללה לא יקחו". נישואיו של כהן עם אישה האסורה לו גורמים לכך שבניו יהיו חללים, ולא יחולו עליהם דיני הכהונה (פרט לאיסור החללות) ובנותיו תהיינה אסורות לכהן. הילדים של חלל זכר הם חללים. הילדים של ישראל (אדם שאינו כהן) וחללה אינם חללים, והבנות מותרות להנשא לכהן.

איסור גרושה

בתורה נאמר (ספר ויקרא, כ"א, ז'): "ואשה גרושה מאישהּ לא יקחו" ומכאן שאסור לכהן לישא גרושה. יש מחלוקת בתלמוד האם האיסור הוא בנישואין או ביחסי האישות. העונש על הפרת האיסור הוא מלקות, מדין התורה.

כהן שהתחתן עם גרושה, על פי ההלכה יש לכפות אותו לגרשה, ולנדות ולהחרים אותו. ויש אומרים שאף מצליפים בו בשוטים עד שיגרש אותה, והוא מאבד את כל זכויות הכהן שלו, כגון השתתפות בברכת כהנים ובכורה בעלייה לתורה, עד שיגרשה, ויידור נדר על דעת רבים שלא יחזור לשאת נשים האסורות לו.

השלכה של איסור גרושה לכהן הוא שגרושה אינה יכולה לחזור לבעלה הכהן (בניגוד לגרושה מאדם שאינו כהן שיכולה לחזור לבעלה אם לא היה פרק ביניים של נישואים וגירושים עם אדם אחר). בהלכה יש החמרות רבות שמטרתן מניעת מגע בין הגרושה לבין בעלה הכהן, כדי שלא יעלה בהם חשק לשוב זה לזה.

כדי שלא להגיע למצב שבו כהן רוצה להחזיר את גרושתו ואינו יכול, תיקנו חז"ל שכהן לא יגרש באמצעות גט פשוט, אלא באמצעות גט מקושר. בעוד גט רגיל נכתב על גיליון ונחתם על ידי שני עדים לפני מסירתו לאישה, הרי שגט של כהן נכתב קטע אחר קטע, כשבכל קטע מקופל הגיליון, נתפר ("נקשר") ונחתם. ההליך הזה אורך זמן רב הרבה יותר מאשר גט רגיל, ומטרתו למנוע גט שיימסר לאישה על ידי זעם רגעי של הבעל על אשתו.

איסור חלוצה

חלוצה היא אישה שבעלה הקודם מת ללא בנים, וכדי להתיר אותה להינשא ערכה חליצה לאחיו (ראו ייבום וחליצה). החלוצה אסורה לכהן רק בגלל תקנת חכמים, משום שהיא נראית כגרושה מאחי בעלה המת, שהרי הייתה צריכה את מעשה החליצה על מנת להיות מותרת להינשא לאחר.

איסור בת לאב לא יהודי

אף שעל פי ההלכה נקבעת היהדות לפי האם, אבהות של אב לא יהודי יכולה לפגום בייחוסם של ילדיו. כעיקרון, נהוג לאסור על בת שנולדה לאב לא יהודי להינשא לכהן, אך מכיוון שאין לאיסור זה מקור מפורש, יש שהתירו נישואין כאלו בשעת הדחק. כך פסק בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב שלמה עמאר במקרה שהובא בפניו ב-2006.