|
|
| נשלח ב-8/8/2013 13:28 |
 |
| |
מבחינת התגובה שלי, תשובתו של מ אודות סברא ישרה, שמצאה מקום בליבי, כוונתה בהקדמת דוגמה:
בצעירותי הלכתי ללמוד בישיבה מסויימת, כשביקשתי להכיר את טובי הבחורים הציגו לי בעיקר אחד מיוחד מאוד לדבריהם. למעשה כבר הכרתי ע"י ספרים וסיפורים בחור חשוב אחר, הוא חיבר ספרים מדהימים בגאונות והבחנה וכשהכרתי אותו נהנתי מאוד מהשיחה איתו, אפשר לומר שהוא היה בקי בש"ס בבלי-ירושלמי בעיון ועמקות. בד"כ הייתי דן איתו בנושאים פילפוליים (להלן: הלמדן). כשיצא לי להכיר יותר את הראשון, המכובד יותר בעיני תלמידי הישיבה, גילתי בקיאות ובהירות מפליאה ממש בכל הספרות התורנית, קשה היה לי להאמין שקיימת רמת בהירות כזו; איתו הייתי מתייעץ לרוב בנושאי הלכה (עיון ולמעשה) (להלן: הבקי). אגב, בהתאם לסגנונם היה אופיים, הבקי היה מתמיד, עדין נפש ובעל רמת מוסר גבוהה במיוחד, השני היה גם הוא מתמיד ברמה מסויימת, אבל פחות בולט מבחינת מידותיו ואופיו כשונה למעליותא משאר הבחורים.
בד"כ השיחה עם הבקי הובילה להכרעה כל שהיא, ואת הקושיות הוא היה מיישב ע"י מקבילות ומקורות [הוא גם לא היה כותב חידושים מופלאים, ואת ספריו הוא לא הדפיס]; השיחות עם הלמדן הובילו לרוב לפתיחת נושאים חדשים ומרתקים, אבל בלי מסקנות של ממש.
כשמדברים על ישרות אומרים בהירות, לרוב מדובר בלוגיקה ברורה המנסה ליישב ולבאר, ולא לירות זיקוקים. רוב הנוטים לבהירות לא מדפיסים ספרים "מעניינים", וזה נראה מאוד מתאים לרש"ס ע"פ הסיפורים הנ"ל. אגב, זה גם מיישב את היות רש"ס מפורסם ומקובל על חכמי ירושלים למרות שהיו פופולריים יותר בחידושיהם ובחיבוריהם, שביניהם כמעט לא היתה דעה אחת משותפת...
כמובן שלא אמרתי שאפשר לסמוך על רב שלא מוכח מכתבי עצמו גדולה (עדיף תורנית) כל שהיא, אבל רעיון כזה אפשרי ומרתק מבחינתי.
תוקן על ידי אחרחוק ב- 08/08/2013 13:32:46
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 14:05 |
|
| |
אח
תוכל לתת דוגמא?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 14:20 |
|
| |
לְמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 15:04 |
|
| |
לא על אנשים, על סברות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 15:46 |
|
| |
רבי שמואל סלנט קיבל על עצמו בצעירותו לא לחבר ספרים. הוא מיעט מאד לכתוב, עד שהיו כאלה שחשבו בטעות שאיננו יודע לכתוב.
בעלבעמיו,
רבי שמואל רקיווער היה עוסק בעשיית יין. פעם שלח יין לארצות הברית לרבי דב אברמוביץ. בהיות החבית בבית המכס, נפתחה ויד נכרי נגעה בה, ונתעוררה שאלת נסך. אמנם ברור היה שחל איסור על היין, אולם נשאלה השאלה: על מי חל הנזק, על השולח או על המקבל? הרבנים דנו והתווכחו בזה זמן רב.
מה ההלכה לדעתך? (כדי להעריך סברות ישרות, כדאי ללמוד סוגיות בעיון)
תוקן על ידי מם80 ב- 08/08/2013 16:13:29
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 18:51 |
|
| |
מ הביא דוגמה, ואפשר לדון בה, אם כי דעתי לכל הפחות היא שצריך לברר מה בדיוק היה שם [האם היה ידוע שגוי עומד במכס, שהוא עלול לבדוק את היין וכמה סכוי יש שבדיקה נעשת בצורה כזו; כמו"כ איזה כלים שהיה לשליח למנוע את זה היו ידועים למשלח וכדו'].
זכור לי שכשלמדנו את נושא 'כחל' [הכשרתו; האם וכיצד יש לבשלו עם בשר אחר; מה הדין במקרים שונים בדעבד] -נושא מורכב מאוד, ביקשנו מת"ח-בקי אחד שיכין לנו סיכום וראינו הבדל גדול בין לימודו ללמודינו. לימודינו התמקד בשיטות-נדונים-הכרעות, ולימודו היה יסודי: גמרא-הבנה הגיונית-שאלות/מחלוקות-דיוני הראשונים-הכרעות שונות-נדוני האחרונים-הלכה למעשה. כשהלימוד יסודי הרבה יותר קשה לפלפל בו, וגם לא מוצאים בזה טעם. אבל זה נקרא לימוד של בהירות. לימוד כזה הופך את התורה לתורת ד', ולא סותר שאלות חיצוניות [וגם פנימיות, אבל לרוב הסדר מיישב קושיות רבות כידוע..]. ההבדל הוא שלפעמים השאלות הם על ההבנה [המוטעת לרוב] שלי, ולפעמים הם על מהלך ברור. [רציתי להביא כאן את הסיכום, אם למדת את ההלכות היית מבחין ישר.. אבל לצערי אני לא מצליח להעלות תמונות מהמחשב לפורום].
מ"מ בינתיים נראה איך מתמודדים עם מ80 חברינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 19:33 |
|
| |
אח,
כתבת כמה שאלות טובות על הסוגיה.
אנסח אותן בלשוני:
א. האם פתיחת חבית יין במכס הינה מעשה שכיח?
ב. האם השולח והמקבל ידעו שנכרי עלול לפתוח את החבית ולנגוע ביין?
ג. האם היו לשולח דרכים למנוע מראש את הבדיקה?
מציע שעוד משתתפים שיש להם עניין בנושא האשכול, יציעו את דרכם לבירור הסוגיה הנ"ל.
תוקן על ידי מם80 ב- 08/08/2013 19:33:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 22:54 |
|
| |
מעניין ,
הרי קימא לן דאף בהמטמא המדמע והמנסך אינו חייב אלא מדברי סופרים דהרי ההיזק אינו ניכר ,
בזמן הזה איסור הנגיעה הוא משום בנותיהם ,בזה שבעל המכס נגע אין אפילו חשש גרמא ,
כל השאלה לכאורה מתחילה באיזה רשות היה היין האם כבר היה קנין בקבלת השליח או שהיה עוד ברשות המוכר ,
אף אם נדון לגבי השליח אם היה שומר שכר קרוב הוא לאונס
תוקן על ידי ביליצר ב- 08/08/2013 22:56:44
תוקן על ידי ביליצר ב- 08/08/2013 23:00:53
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 00:26 |
|
| |
ביליצר,
כתבת נקודות חזקות. מדוע לדעתך בזה שבעל המכס נגע אין אפילו חשש גרמא?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 01:07 |
|
| |
דרכו של בעלי מכס לבחור להם אנשים ספציפיים על פי אפם ולבדוק את סחורתם ,
השליח עשה את שלו אלא דאיתרע מזלם ואין לו כל דרך להתנגד להם,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 01:38 |
|
| |
אז למה מלכתחלה נשאלה שאלה על מי חל הנזק על שולח או על מקבל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 16:02 |
|
| |
מם ,ייתכן שהסיפור היה ששלח את היין עם מזודותיו במקום לקחת זאת בידו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 17:08 |
|
| |
ביליצר,
בסיפור לא נאמר שהיה שליח מסירה שליווה את החבית, וגם אם היה שליח מסירה ברור שלא יכל להיות אחראי למעשי המכס. אפשר לשאול, בעקבות מה שכתבת, האם כשהחבית היתה אצל המכס, היתה עדיין ברשות השולח או שהיתה כבר ברשות המקבל או שהיתה ברשות שניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 17:19 |
|
| |
ברשות שניהם הייתכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2013 17:21 |
|
| |
מם 80 הוא בעצם מ 80?
אם לא ,ברוך בואך לפורום
|
|
|
|
|
