|
|
| נשלח ב-9/8/2013 18:19 |
 |
| |
כשקובעים מטרה דתית וציווי אלוקי. כל הדרכים לדיכוי האני, האשה והילד, והזולת כשרת.
קראנו באשכולות הסמוכים את הסיפורים על ההתנהגות של ההורים כלפי בנניהם ואדם כנגד אשתו, למען ההוד הנסתר כל דבר מותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 22:11 |
|
| |
ת"ט, לדעתי פחות או יותר כן. אבל בכל אופן לא כתבתי זאת. מה שכתבתי הוא שההשוואה לקנטוניסטים עסקה במתן האפשרות לבחור ולא בשאלת האושר. לא כתבתי שהבחירה היא חזות הכל.
ייתכן, כמו שאתה חושב שהצבא נחוץ החרדים חושבים שהישיבה נחוצה (לפחות אותו דבר). השאלה האם יש קונצנזוס אינה מעלה או מורידה לענייננו. זה שיש טועים לא משנה לגביי.
ולגבי ההבדל הכמותי, אתה חוזר על מה שאני כתבתי. הרי כתבתי שיש הבדל כמותי. ועדיין הטענה יכולה לעלות גם שם. ראה שוב את דבריי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 22:33 |
|
| |
הרב מיכי, אני מדבר ברמת החייל שכופים עליו לגייס (אגב, עושים זאת בגיל כשהוא כבר בר הכי להתנגד). הוא מתווכח עם הצורך? גם אם כן עליו לשכנע שיש אלטרנטיבה או להסתלק.
(אפשר לגלוש להבדל העקרוני בין סידור הנובע מחלוקת מטלות וסידור עניינים מנקודת מוצא מציאותית, לבין מה שנובע מאמונה חיצונית, אך בענין הצבא אין צורך בזה, כי הצורך מוסכם לכאורה על הכול).
אתה יכול לומר אותו דבר על הנער הצעיר בגיל 13 המגויס לישיבה? ומדוע דעת ההורים רלוונטית? בשאר אנו אכן מסכימים. *** בהשגחה פרטית נפלאה ראיתי בשבת קודש באחד העיתונים החרדים כתבה על הקושי של נערים עם קשיים שונים, להשתלב במסגרת אחידה, בשונה מבן גילם שלא נגזרה עליו גזירת הקנטוניסטים החדשים, שבפניו עומדות חלופות מתאימות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 22:41 |
|
| |
איזה עיתון העז לפרסם כתבה כזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 22:57 |
|
| |
ייתכן, ביחס לצבא הגיל וההתנגדות לא רלוונטיים. החוק מחייב אותו, ואם יסרב הוא ייענש. גם בחור ישיבה יכול להתנגד ובוודאי כשהוא מתבגר.
דעת ההורים רלוונטית מאד, שכן הם הקובעים את חינוכו וכך גם הרבה מגורלו של ילדם בכל חברה, ולא רק בעולם החרדי. הם אלו שהחליטו ללדת אותו, והם שמיקמו אותו במדינה זו או אחרת. אלו כבר החלטות ממש קריטיות ביחס אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 23:07 |
|
| |
בעל,
משפחה.
הרבה אני רואה בתקשורת החרדית, גם השמרנית, דברים מובלעים שהכותבים והעורכים אין מבינים את משמעותם האמיתי.
הרב מיכי,
ברור שלהורים יש נקודת מוצא של קביעת גורל הילדים.
השאלה היא כרגיל מה הגבול.
אם משהו חוצה את הגבול (שאינו מוגדר חד משמעית) אין משמעות להורות.
אז אם הנושא הנדון, חוצה, אין משמעות להורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 23:09 |
|
| |
לכאורה מניעה מוחלטת של הכרת עמדות נוספות ושעבוד כל האישיות לטובת מטרה המבוססת על אמונה, נמצאת הרחק מעבר לגבול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2013 23:22 |
|
| |
עודד,
דבריך נראים נכונים, ולא נותר אלא לרחם על מי ששרוי במצב נואש כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2013 00:43 |
|
| |
ייתכן,אתה נמצא במצב הקלסי של מילכוד 22:
"שם הספר נגזר ממספרו של סעיף בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פי סעיף זה, רק משוגעים יכולים להשתחרר משירות בצבא. המילכוד נובע מן המסקנה כי חייל המבקש להשתחרר מהצבא בטענה כי הוא מפחד מן הסכנות הכרוכות בשירות, סביר להניח שאינו משוגע, ולכן לא יזכה לשחרור"
אוי לך מיוצרך ואוי לך מייצרך. אין מוצא .
רק תביא בחשבון שייתכן שבנך יהיה תוצר חרדי אפייני כמו ביליצר שהגיב לדבריך במילה:איכססס.
לגדול ולהיות כמוהו זה גורל אכזר יותר מכל. תביא את זה בחשבון.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2013 00:55 |
|
| |
או לחילופין בן שלא ידייק [גם בסיבובי הסכין] וילך רכיל ויוציא שם רע ודברים מהקשרם ,
אפרים ,תבדוק שוב למי יוחסה המילה ,,,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2013 00:57 |
|
| |
עוד קביעה לא נכונה,האם מי שמגן על ציבור בהכרח שייך איליהם גיאוגרפית
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2013 00:58 |
|
| |
כל הישיבות אותו דבר? אין ישיבה מתאימה יותר או מתאימה פחות בהתאם למידותיו וכישוריו של כל נער? אין דרך ללמד תורה לנערים באמצעות מלמדים ומורים פרטיים או לצרפם לבתי מדרש או לכוללים?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 18:22 |
|
| |
עבר קיץ הגיע זמן חורף ועדיין לא נושענו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2013 07:17 |
|
| |
ייתכן
אשכול מעורר מחשבה ומרתק בכנותו.
אעיר כמה הערות קטנות או גדולות כפי כוחי.
אורח החיים שלנו מפקיד בידי ההורים את האחריות לגדל את הפקדון שזכו לו משמים: הילדים.
בתקופתנו במיוחד יש מודעות לכך שצריך להעניק לילדים את הכלים הטובים ביותר לחיים.
יש גם מבחר גדול לכאורה של דרכי חינוך.
אמנם אדם תלוי במה שיעניק לילדיו בפועל בחברה, בתרבות, באפשרויות הכלכליות שלו. אם הוא חרדי, אז גם בחברה מסביב. במוסד הלימוד.
הילד כשלעצמו בדרך כלל מקבל כל מה שמאכילים אותו. וזה מאפשר להקנות לו ערכים וידיעות בעלי ערך אך גם לזהם את נפשו בדעות קדומות, באמונות טפלות, ועוד.
כל זה נכון בכל מקום ובכל זמן.
כל ילד, מבחינה זו, הוא תינוק שנשבה.
החברה החרדית, שבה חיים חלקנו, הולכת ומקצינה, הולכת ומסתגרת. מצד שני יש גם מודעות לפתיחות, לחסרון שבסגירות, קודם כל מבחינה כלכלית.
מה יעשה אדם חושב שרוצה להעניק לילדיו מן הטוב שבעולם, אך גם מאמין בדרך היהודית והתורנית וגם מוגבל על ידי החברה מסביב ועל ידי תלותו בה: פרנסה (או העדרה), קהילה, לפעמים קהילה חסידית מחמירה יותר (או המקבילה הישיבתית שלה), משפחה שרוב נציגיה מאמינים בסגירות ואינם שותפים לפתיחותו?
כבר היה בשאלה זו אשכול.
כמדומה שהבית צריך להשלים את מה שמערכת החינוך מונעת או שוללת. וזה מחייב חכמה וזהירות רבות.
אציין שהחינוך ללימוד גמרא קורא מטבעו לפתיחות. אחת משאלות הגמרא המרכזיות היא "מנלן". הלימוד מחייב רכישת כלים של ביקורת: סדר, בירור הנחות יסוד, הכרת המציאות שעליה יש להחיל את הפרדיקט ההלכתי, ועוד.
זה בנוגע לפתיחות ולכלים חשיבתיים.
לגבי לימודים הדרושים לרכישת פרנסה בעתיד, יש מוסדות שבהם יש ליבה, או שמנסים לבנות כאלו. בקר בפורום "אגודה אחת" ותראה.
הפתרון עשוי להיות השלמה בבית. נראה לי שמדובר בעיקר בשני תחומים: מתמטיקה ואנגלית. את אלו, כמו את אהבת הקריאה והלימוד והכרת ההיסטוריה, ניתן להוסיף בבית.
אם אתה חפץ שילדיך יתעשרו בהכרת העולם, תוכל להוסיף משלך, בזהירות רבה בשל הילדים והסביבה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2013 08:53 |
|
| |
האם לימוד גמרא מחנך לפתיחות או לקבלת התשובות, גם אם הן נראות דחוקות?
|
|
|
|
|
