אולי מישהו כבר העלה את זה בעבר בפורום, לי זה חדש, קבלתי היום באימייל (באדיבות אתר: neshei.com)
מאת: שניאור חביב
טוב, אז אחרי שסיימנו לחשוב על כל החומר שהוגש לנו בחודשים האחרונים בנושאי דת, מדינה ופיקוח נפש, אפשר להתפנות לקצת מחשבה על דברים שמתרחשים בבית פנימה.
הנושא הבא הוא נושא כאוב ורגיש. האמת, שכבר כמה שבועות שאני רוצה לכתוב עליו. אלא שאני מוצא עצמי שבוע אחרי שבוע בוהה במשך שעות במילים 'הנושא הבא הוא נושא כאוב ורגיש', עד שאני מבין שהנושא שוב יידחה לשבוע הבא.
אני כותב ומוחק, וכותב ומוחק. משום שהדבר האחרון שאני רוצה הוא שהטור הזה יסיים את ימיו בארכיון המאמרים שעוררו סערות-רשת ווירטואליות ונמוגו כמו סערת קצף באוסטרליה.
אני מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי שהטור לא יהפוך לעוד 'סערת שידוכים' המתרגשת אלינו מידי קיץ, גורמת לנו להתווכח בלהט מי אשם בתופעה, ומכניסה קצת עניין לעונת המלפפונים שבין ימי בין המצרים לימי הקעמפ העליזים.
אני ב"ה נשוי באושר, ילדיי שיהיו בריאים טרם הגיעו לפרק האיש מקדש או האישה נקנית, ואינני עוסק בשידוכים, כך שבשורות הבאות, לא תקראו מכתב מרגש מנערה מתבגרת, מונולוג קורע לב של אמא מתוסכלת או טור כועס של שדכנית ממורמרת.
נכון, אני יכול לתאר בצבעים עזים ומזעזעים את מצבן הבלתי נתפס של בנות טובות בכל קנה מידה, שחצו את חצי היובל שלהן. בנות שמוצאות עצמן נדרשות שוב ושוב להסביר את רווקותן ולנתח בפני כל מברר אנונימי את הסיבות האפשריות לאי מציאת החצי השני שאיתו הן תקמנה את ביתן.
אני יכול גם לתאר את הסבל של ההורים ששוב ושוב נאלצים למחות דמעה סוררת, ולנתק טלפונים במפח נפש אחרי סדרה של תירוצים ושקרים מנומסים מן העבר השני.
אני יכול, אבל לא אעשה זאת. מן הסיבה הפשוטה שלא זו מטרתו של הטור הזה. ממש לא באתי לבכות, לא לעורר רחמים רבים וגם לא לחפש אשמים למצב, אלא פתרונות.
וזו גם הסיבה שחשבתי לכתוב על הנושא. לראשונה, אחרי אין סוף מאמרים וטורים ומכתבי תגובה בהם התרגלנו להטחת האשמות, השדכניות נגד הבחורים, ההורים נגד השדכניות, המשפיעים נגד השלוחים וכולם נגד כולם… מישהו ישב וחשב, בדק וחקר והגה רעיון שיכול להישמע כמו קצה של פתרון הגיוני לסבל הבלתי נסבל.
הרעיון אינו שלי. קיבלתי במייל תפוצתי על ידי אחד השדכנים החב"דים המפורסמים.
המאמר ארוך מאוד, והוא מפרט את הבעיה ומנתח אותה. נקודת ההנחה שלנו הפשוטה היא שיש יותר בנות מבנים. אולם מסתבר כי ישנן קהילות בהן התופעה הפוכה. שם ניתן למצוא בחורים מבוגרים רבים שמתקשים במציאת זיווגם. מסתבר כי הכל תלוי במה שהוא מכנה 'הגה השידוכים'. כלומר, יצירת איזון בין ה'גושים' על ידי שליטה בפער הגילאים.
לא אכנס כאן לחישובים ולנתונים הסטטיסטיים. אשתדל להסביר בקצרה איך זה עובד.
כל המחקרים מצביעים כי המבנה המשפחתי של הציבור החרדי גורם לעלייה קבועה בשיעור הילודה. כך שאם נניח שבשנת תש"נ נולדו 1000 בנים ומספר זהה של בנות, הרי שבשנה שלאחר מכן, יוולדו 1050 בנים ובנות ובשנת תשנ"ב יוולדו 1100 בנים ו1100 בנות.
עכשיו, אם בהגיע לגיל המתאים, ילידי תש"נ מתחתנים עם ילידות אותה שנה, הרי שכולם 'מסודרים' ובא לציון גואל. אלא שאם ילידי תש"נ מבקשים להינשא לילידות תשנ"ב, תשנ"ג או תשנ"ו, הרי אז נולדו הרבה יותר ילדים, כך שפתאום נגלה שמאות בנות נותרו 'תקועות' מחוץ למעגל השידוכים.
זה הסיפור בקצרה. עוד נתון מדהים עולה מן המאמר, שבקהילות בהן נהוג שהכלה מבוגרת במעט מן החתן, נוצרת כאמור, בעיה הפוכה של בחורים מבוגרים המוצאים עצמם מתקשים בבניין ביתם.
המסקנה העולה מהמאמר היא כי כרגע, כיוון שכבר קיימת בעיה במחוזותינו, כדי לפתור אותה, צריך להפוך את פער הגילאים הנהוג היום, עד לאיזון המצב, ובהמשך להשתדל שפערי הגילאים יהיו קטנים ככל האפשר.
האם הפער המוצע משפיע בבית? האם לרעיה מבוגרת מעט מבעלה יש השפעה על החיים התקינים בבית? גם בכך עוסק המאמר ומביא רשימה ארוכה של דוגמאות, מחז"ל וגדולי ישראל ובראשם הרבי שליט"א מלך המשיח שנשותיהם היו מבוגרות מהם במעט וב"ה שררו במעונם השכינה, השלום והרעות.
לסיכום, אינני פונה לרבנים שיצאו בקריאה נרגשת, ואפילו לא למשפיעים שיחתמו על מכתב משותף.
הרשו לי לפנות ישירות אליכם, אחי ורעי התמימים שהגיעו לתקופה המשמעותית בחיים. חשבו מעט על הנכתב, גם אם ההצעה ששמעתם כבר עברה את החצי יובל, גם הרבי התחתן כך, נסו לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר של חיים שלמים, של ניהול בית ומשפחה. משום שבעזרת ה' עוד נכונו לכם הרבה הרבה שנים אחרי אותו בוקר בו תיכנסו לזאל סמוקי לחיים עם חיוך מבוייש, חופן טופים וחבילת סיגריות…
אז חבר'ה, באמת, קחו את זה כחומר למחשבה…
_________________
זוהי רק דעתי...
