איך תתמחרו יציאה בשאלה?

אגב שפתחת, אני רוצה לסכם בקצרה את עמדתי על השקפת העולם הבנויה על החרדת הזולת:
בגיל צעיר מספרים לילד שאנו האמת ואין מלבדינו וכל השאר מקולקלים.
כאשר הוא מתבגר מוסיפים לזה גם קורטוב השקפה על צמיחה בתורה שיש רק בציבור החרדי ובשביל זה יש להקריב את רווחתו של כל הדור.
כאשר האדם כבר שילם את המחיר והגיע לגיל 40, כשהוא נשוי עם ילדים לחתן, וכבר אינו יכול לעזוב, מספרים לו שלמעשה אומנם הכל אינו נכון, אולם הציבור החרדי הוא הציבור שימשיך את העתיד של עם ישראל ובשביל זה היה שווה לו הקורבן של חייו וחיי ילדיו. מאחר שהוא כבר שילם את המחיר, הוא מקבל את התרוץ.

החשש הכי גדול בציבור החרדי היום הוא שישאלו בגיל 20 את השאלות, כאשר אנשים עוד יכולים להציל את חייהם, ואז הם יפנו עורף, כאשר יבינו שמשקרים אותם.

צריך לזכור שבסופו של דבר, התופעה הזו של רצון להפתח וכו', הוא מגיע מהציבור החרדי.

ז"א, זה מגיע מתוך אנשים שגדלו בציבור החרדי, שרוצים לשנות כיוון, אז נכון שהם רוצים לשנות כיוון מהחרדיות, אבל עצם הרצון לשינוי נובע מאנשים חרדים, ונמצא א"כ שגם התוצאות של חזרה בשאלה שיגרמו מכך, הם תוצאות של ציבור חרדי.

זה נכון גם ביחס להשכלה, אוהבים לדבר על התוצאות הנוראיות של ההשכלה, אבל ההשכלה יצאה מתוך אנשים חרדים.

אני מתכוין לומר, שיתכן שלא נכון לומר שהתוצאות של השכלה הם תוצאות של השכלה לבד, אלא הם תוצאות של השכלה, שיצאו מתוך ציבור חרדי.

נקודה נוספת שקשורה לענין, וזה מתקשר גם לסיפור של תוצאות ההשכלה, אני לא בטוח שתוצאות הההשכלה היו כ"כ הרסניות מצד עצמם, אלא דוקא בגלל היחס של הציבור החרדי שהיה אז לתופעה הזו, היא שהולידה את התוצאות האיומות.

יש לזה כמה וכמה הסברים, שאין כאן המקום לפרטם, אבל, יתכן לומר, שהלקח מהתוצאות העגומות של תנועת ההשכלה, זה לא שהיה צריך לגדוע את התנועה הזאת, כי היו בה דברים חיובים, והיו בה דברים טבעים, והיו בה דברים מוכרחים לנוכח השתנות התקופה, הלקח שצריך ללמוד מכך, זה שינוי התגובה של הציבור שממנו צומחת התופעה הזאת, לתופעה הזאת.

אוהבים לנפנף ולהראות, הנה, היתה אז קבוצה שלחמה נגדהתופעות האלו, והיא זאת שעמדה בתומתה, ונשארה נאמנת לתורת ה', אז רואים שהיא צדקה, והיא הצליחה,אבל האם לזאת תקרא הצלחה, שרוב הציבור היהודי לא הלך בדרך הזו, והתדרדר למחוזות רחוקים יותר מכפי שרצו וציפו מחוללי תנועה זו?.

זה סוג של הסתכלות אגואיסטית, העיקר שאת נפשנו הצלנו, את נפש בנינו ובנותינו שמרנו, אז סימן שכך צריך להמשיך לנהוג, כדי שנהיה בטוחים שזרעינו אחרינו יהיה מוגן,אבל, האם זה נקודת המבט הנכונה, האם נקיטת פעולה שהתוצאה שלה שרוב הציבור היהודי זונח את הדרך הזאת, האם זה דרך פעולה טובה.



אני יודע שניתן לחלוק על הדברים שלי, האמת, שאני בעצמי לא בטוח שאם בזמנו היו נוקטים בדרך פעולה שונה כלפי תנועת ההשכלה התוצאות היו שונות, אני רק בא להעיר ולטעון, שאי אפשר להוכיח מהתוצאות כי הדרך היום צריכה להיות כפי שפעלו אז, כי יתכן בדיוק להיפך, שאנחנו צריכים להפיק לקח הפוך מההסטוריה הזאת.

מאמר קצר בנושא שכתב אדם שאני מכיר.
---

הרבה טענות יש לנו על החרדיות והחרדים, אבל כל הטענות אינן מגיעות לכלל מעשה: לקום ולעזוב את המגזר. מדוע?

הבעיה היא שנראה לי שהמוצר הזה שקוראים לו אמונה תמימה כבר חלף זמנו, אנשים פחות תמימים היום. ולכן נראה לי שבדורנו אין אלטרנטיבה חוץ מאמונה מושכלת (ולו במידה מסוימת).

הרי ברור שכל הדיון אם עדיף אמונה תמימה או מושכלת, זה למי שאינו בר הכי. מי שמשכיל לא ניתן לבקש ממנו להאמין אמונה תמימה. הרי עצם הדיון אם עדיף אמונה תמימה או מושכלת הוא דיון מושכל, שמי שדן בו הוא כבר בבחינת הציץ ונפגעה תמימותו.

גם מי שחושב שצריך ללכת עם אמונה תמימה כי ככה נכון לעשות, זה בחירה מושכלת, מתוך הבנה שזה עדיף, בעולם של היום אתה לא יכול להבטיח שכולם יגיעו למסקנה כזו.

זה לא יגרום שתשתכח תורה מישראל, זה יגרום שלא בהכרח יהיה רצף של דורות מאמינים, אנשים דתיים יעזבו את הדת ואילו אנשים חילונים יתקרבו אליה. האמונה תפסיק להיות עניין למשפחות תתחיל להיות עניין של אינדוודואלים. נראה לי שהתהליך הזה כבר קורה היום, ובעתיד התופעה תתרחב כלל הנראה עם התפשטות הנגישות לידע.

תוקן על ידי ההיולי ב- 19/08/2013 07:22:28

יש לזכור שבעבר, אם מישהו היה עוזב את הדת ומגדל את בניו בדרך זו, אחרי שלשה דורות לא היה כמעט שום סיכוי שהנכד יחזור ליהדות, כי המידע הרבה פחות השתמר. והנכד לא היה יודע כלום על היהדות.

היום אמצעי התיעוד נוחים ומדוייקים יותר, ולכן גם אם אנשים עוזבים את הדת לכמה דורות, הם לא בהכרח שוכחים את יהדותם. ואם ירצו לחזור יוכלו בקלות להשיג אינפורמציה על מסורת האבות ולחזור לדרך זו.

בעוד בעבר התפקיד הכי חשוב שהיה לאדם היה לדאוג לכך שהמשך המסורת יתבצע על ידי חינוך של בני ביתו, היום אנחנו פחות שולטים בנעשה בבית. והדרך העיקרית לשמר את התורה, זה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב.

תוקן על ידי ההיולי ב- 19/08/2013 07:59:32

לא צריך לתמחר יציאה בשאלה.
צריך לגרום לילדים לאהוב את שמירת ההלכות ואת שמירת המסורת באהבה גמורה, להיות גאים בדרך זו של שמירת ההלכה ולשמוח איתה בכל עת, אז גם אם יזרקו אותם למקום הכי מוצף בחילוניות הם יהיו שמורים יותר מכל אחר שהסתגר כל חייו.

צריך לזכור שהחינוך הוא לאהוב את ההלכה ולא 'לסגור''
היהדות אינה גטו, אינה להסגר מאחורי שום דבר. היהדות היא כר נפלא לחיות חיים אמיתיים, טובים ונצחיים.

באופן כללי, זה נכון שיש סיכון בפתיחות, וסביר שנשלם מחיר על הפתיחות, ובאופן ספציפי סביר שיהיו יותר כאלו שיעזבו את שמירת המצוות.
יחד עם זה, לא צריך להגזים בחומרת הסיכון הזה.
שוחחתי עם מישהו בקשר לאיסור שהוציאו הגר"ח קניבסקי והגראי"ל שטינמן על לימוד של בנות ונשים במכללות, ושנינו הסכמנו שאפשר להבין את החשיבה שלהם, כי הלימוד במכללות הוא בעל סיכון מסוים לירידה בערכי הדת ובקיום המצוות.
מצד שני, טענתי, גם הרבנים מודים שאין להם פיתרון מניח את הדעת למצב הכלכלי של המגזר החרדי, שמביא (ב"ה) הרבה ילדים ובד"כ לא יכול להרויח משכורות גבוהות, ואם כן מה הם רוצים מאיתנו, שלא נחיה? שלא נביא ילדים? אז אין ברירה וצריך ליטול את הסיכון.
אתה לא צודק, הוא השיב לי. באמריקה לפני כמאה שנה כמעט לא הייתה אפשרות להתפרנס בלי חילול שבת, האם גם אז היית אומר שאין ברירה וצריך לחלל שבת? ברור שלא, ברור שזה נסיון קשה שהיה צריך לעמוד בו, אז לאור הסיכון שבאקדמיה גם אנחנו צריכים לנהוג אותו דבר.
למרות שאני מסכים שקיים סיכון, בהשוואה הזו אני לא מסכים איתו. אי אפשר להשוות מצב שבו אדם נדרש לחלל שבת, למצב שבו אדם נדרש להיחשף לעולם חילוני וקיים סיכון מסוים שהיר"ש תיחלש. זה לא אותה חומרה של בעיה. 
מה שאני מתכוון לומר הוא שלא צריך להגזים במצב הנוראי שעלול להיגרם מהפתיחות. מה שכן, צריך לדעת ולרכוש כלים איך להתמודד עם הפתיחות.