איך תתמחרו יציאה בשאלה?

צריך לזכור שיש צד שני.
אם אי שמירת מצוות היא אסון, אם עבירה היא טרגדיה, אז מוטל עלינו לוותר על הרבה דברים כדי לדאוג שזה לא יקרה, גם על דברים מהותיים ביותר שבלעדיהם החיים מאבדים הרבה מיופיים.

אני מודע לסתירה.
לפעמים אני מרגיש שאין ברירה ועלינו ליטול סיכונים. ההפסד שבאי נטילת הסיכון גדול מדי.
ולפעמים אני מרגיש שהסיכון כ"כ גדול שאין שום רווח שיכול לעמוד כנגדו.
לכן כתבתי שזה צד שני.
קשה לי מאוד להכריע בזה.
לך קל?

ההנחה שפתיחות יותר מסוכנת וסגירות יותר מועילה, לא הוכחה. בחברות סגורות מאד ובמשפחות סוגרות מאד (בארה"ב אני מדבר מחסידות סקווירא וסאטמאר) אחוז הנשירה גדול מאד. ומי בכלל עסה סקר מדעי לאשר מאיזה משפחות יש יותר נשירות. מדובר בהתסמכות על הרהורי לב ונטיות שלא תמיד מעוגנים במציאות

מה שאני שם לב שהסגירות היא יותר משמש כביטוח וכתריס מפני כל אשמה. שכן באם מישהו נשר ממשפחה פתוחה, אז האשמה ברורה ובהירה, הפתיחות גרמה לכך. דבר זה ברור והאשמה מודבקת ללא פקפוק, אם באם משיהו חי בעולם הרמטי ויש נשירה לעולם השיטה לא אשמה ואז זה בעיה נפשית בנושר. ומכיון שכל שליהודי חרדי הרבה קל להתמודד עם סגירות, שכן אז הוא פטור מכל חשבון נפש. הוא זכה וברה כאור החמה לכן הוא מסתגר יותר ומקצין יותר וכך כל החברה החרדית.

בסקווירא לפי עדיות רבות ומחקר רב שנים כמיות הנושרים היא מגיפה ממש (יחסית הרבה לאוכלסיה). ומדבור על נשירה מהדת לגמרי לגמרי. וזה פלא שכן כל העיירה נוסדה על סגירות אולטמטיבית. (אך כשתבוא לסקווירא הכל תחת השטיח, כלפי חוץ תראה רק אוכלסיה קדושה וטהורה תלבושת חניוקית המשדרת קדושה.

מכת האימיש ניתן להביא גם ראיה הפוכה, שהפתיחות לא גורמת לעזיבה.

באופן כללי גם אם מדברים על עזיבה הרי עדיין אנו מדברים בכל מקום בישעור נמוך פחות מאחוז. עדיין לא מדובר במשהו המוני אז קשה לדעת המספרים של האימיש למשל. אך קראתי לא מעט על נושרים בקרב קהילה זו המקבילה להדהים את החרדים.

עזבו את הויכוח כעת.

תמתינו 5 שנים ואם המצב הכלכלי יורע, יהיו מספיק יוצאים לשאלה ותוכלו לסווג אותם מהיכן הגיעו באופן מדוקדק.

ת"ט ושרפ
הצלחה אינה הלכה וכשלון אינו פירכא.