| נשלח ב-20/8/2013 17:04 |
|
| |
האם היקום סופי הוא או אינסופי?
אני חדש בפורום- שלום לכם. דפדפתי קלות והרשימה אותי רמת הדיון; מקווה שאעמוד בסטנדרט הגבוה הזה. ולעצם הנושא על סופיות היקום. פעם חשבתי, כמו כולנו, כי שאלת ממדי היקום אולי היא שאלה פילוסופית שקשה לענות עליה, כי אף אחד לא הלך לקצה היקום ובדק אם יש לו סוף או לא, אבל מה זה משנה בעצם אם היקום סופי או לא כי הרי אין זה משנה את המציאות שלנו. אולם ולתדהמתי מצאתי כי המציאות שלנו כן עשויה להשתנות מעצם היידיעה! את זאת מצאתי באופן ברור בתורה, כן בחמשת חומשי התורה, כאשר כל התורה מהמילה הראשונה עד האחרונה עוסקת בשאלת ממדי היקום והנגזר ממנה. נשמע מוזר... לפני כשנה עסקתי בנושא המוזר הזה וכתבתי עליו ספר, אך לא הצלחתי לממן את הוצאתו לאור ולכן הפכתי אותו לסדרה שפרסמתי אותה ב- News1 וגם באתר הניווט בתנ"ך של אראל סגל; ראיתי שהוא חבר בפורום הזה. ובכן ציינתי כי המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום, ובמילים פשוטות: מי שיודע לענות נכונה על שאלת ממדי היקום- אם סופי הוא או לא – יראה לפניו מציאות אחרת אשר כלליה שונים וגם כליה שונים. הדבר דומה לכלי שקוראים לו בימינו טלפון. תאר לך אתה שם בלאקברי ליד חתול ברחוב... הוא ילקק אותו, אבל אם החתול יגיע לרמת האבחנה לכלי שלפניו- הוא יקח אותו ויתקשר בו. חוסר אבחנת המציאות, אני טוען במשל, מותירה בידינו סמארטפון שאנו מלקקים אותו... זו רמת ידיעתינו הנוכחית למציאות. וכן המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום; על זאת כותבת התורה מהמילה הראשונה ועד האחרונה. נשמע, שוב, סופר מוזר... אבל מספיק לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר. הסדרה היא בת 43 פרקים ואני מסביר על פניהם את הנקודה הספציפית הזאת: מה ההבדל, לדידינו, בין יקום סופי לאינסופי. השאלה הזאת היא שאלה מדעית ולוגית גרידא וכזו, אפשר לענות עליה ולקבל או להפריך את תשובתינו עליה, וכפי שציינתי אין את הצורך בלקרוא את 43 פרקי הסדרה; די לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר. הינה הקישור לפניכם ולעיונכם: 1. הזמנה לסדרת "התורה נגד המדע" 2. בשולי "התורה נגד המדע" בחר באחד מהקישורים. כארבעה עמודים יש לקרוא- לא יותר...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 17:35 |
|
| |
מי שכותב את הצירוף: מדעי ולוגי באותו ביחס לשאלה מסויימת, כבר איבד אצלי נקודות של הבנה, מה שמעלה שאלה אצלי לגבי הסדרה כולה. שאלה מדעית איננה שאלה לוגית ולהפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 17:39 |
|
| |
על פניו נשמע כאוסף הגיגים לא מגובש דיו. אם תוכל לתמצת על רגל אחת רעיון חדש שמופיע באסופה תוכל להקל ולמקד את הדיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 17:45 |
|
| |
קראתי את ההזמנה לסדרה. המדע לא טוען שום דבר ביחס לסופיות של היקום, לכן ההצבה של תורה מול מדע היא שרירותית ומטעה. לגבי שאלת האינסוף והסוף של החלל - קריאה של קאנט היתה פותרת את השאלה ההתחלתית הזו. התשובה אגב היא "אי אפשר לדעת, שתי התשובות אבסורדיות באותה מידה"
הזיהוי של המטאפיזיקה עם העל טבעי נובע מטעות לשונית ומשתי המשמעויות של המונח מטאפיזיקה - זו הרגילה וזו הפילוסופית. המושג מטאפיזיקה בפילוסופיה אינו פונה דווקא לעל טבעי אלא לעקרונות היושבים מאחורי או מתחת לפיזיקה. זה לא חייב להיות על טבעי בשום צורה.
אין בויתור על מטאפיזיקה משום אמונה בסופיות היקום.
הקפיצה לנשמה וההבחנה בין נשמה וחומר קלה מדי. מי אמר לך שיש הבחנה כזו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 17:54 |
|
| |
והכל כמובן תיאוריות כמיטב הדמיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 21:19 |
|
| |
תגובה מתומצתת לנאמר עד כה
אני מעלה כאן נקודה לדיון: ממדי היקום- האם מוחלטים הם או לא. כמובן ניתן להתמודד עם השאלה הזאת בשתי טכניקות: אפשר להכריע בשאלה הזאת בטכניקת האמונה- כמו האמונה הדתית שטוענת כי הקב"ה ברא את היקום- היינו יקום סופי ומוחלט, ואף תאורית המפץ במקור משתמשת בטכניקת האמונה; חסידי התאוריה הזו מאמינים כי היקום נוצר בנקודה סנגולרית בה היתה דחוסה כל האנרגיה של היקום והנקודה הזו התפוצצה וממנה התחיל להתפשט היקום החומרי. מאידך ישנה עוד טכניקה הנקראת טכניקה מדעית, בה מתמודדים עם השאלה הזו, כמו בכל שאלה, בכלים המאפשרים להכריע בה באמצעות אמצעים מחשבתיים הנשענים על היקש לוגי, וזוהי בעינה שפת האמת או טכניקת המדע. תימצות השאלה הזו מונח לפניכם בשני הקישורים בהודעה המקורית, ובכל אופן אני יכול לתמצת אותה עוד טיפה באופן הזה: האדם מעודו טען כי היקום הוא סופי, ועל כן השליך את תנועת הגופים שבמרחב- מהחלקיק הקטן ביותר ועד לתנועת הגלקסיות- על המעגל הסופי של העצמים שבמסגרתו העצמים נעים ומנהלים ביניהם יחסי גומלין ללא הרף. אני יכול לבסס את התאוריה הזו ולהפוך אותה לעובדה רק אם אניח כי בקצה היקום ישנה מחיצה של וואקום, ומעבר למחיצה הזו אין ולו חלקיק אחד - אחרת לא תהיה משמעות ליחסי הגומלין בין העצמים שתוחבים בחובם את הסיבתיות לתנועת העצמים. אולם כאן בנקודה הזו מתעוררת שאלה המקשה על ההקש הלוגי בו בחרתי להתמודד עם השאלה... הכיצד תיתכן מחיצה לדבר שאין מאחוריו כלום? אני יכול ליצור מחיצה מלאכותית בין שני דברים קיימים, אך לא תיתכן מחיצה בין דבר קיים לדבר שאינו קיים. הדעת לא סובלת את הגדרת הקיים ע"י הלא קיים, אין זכות-קיום להגדרה כזו, אין חיה כזו. כלומר ובשורה האחרונה, אין זכות-קיום לתפיסת היקום הסופי והמוגדר, כי שוב – אין ולא יכולה להיות חיה כזו.
אם כן אני מוכרח ומתוך ההקש הלוגי גרידא לנטוש את תאורית היקום הסופי לטובת הידיעה כי היקום שלי הוא אינסופי; אין לממדיו מידות. אולם גם כאן מתעוררת השאלה מאליה: אם כן מה פשר תנועת העצמים- אם לא יחסי הגומלין ביניהם? מה פשר תנועת העצמים והחלקיקים והגלקסיות ואף תנועת הגוף שלנו... כי הרי כל העצמים במרחב נעים ללא הרף ומשתנים, אך מצד שני לא יתכן שינוי או תנועה של שום עצם במעגל עצמים פתוח שלא נסגר גם לא ייסגר לעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה: במעגל עצמים פתוח אין קיום ליחסי גומלין בין העצמים, כי ברגע שאזהה ייחסי גומלין כאלה- מעגל העצמים שלי ייסגר מאליו, והלא אני נמצא במעגל עצמים פתוח שלא נסגר ולא ייסגר לעולם! אנא עיינו היטב בהיקש המופשט הזה. המסקנה היחידה שנותרה לפנינו היא, כי במרחב של עצמים אינסופיים שאין להם התחלה ולעולם לא יהיה להם סוף- לא תיתכן תנועה כהיא זו של עצמים; שום תנועה, גם לא תנועת גופנו החומרי. עד כאן הטכניקה המדעית- טכניקת ההיקש הלוגי ששימשה אותי להתמודד עם השאלה שהיצגתי בהודעה הפותחת, ומכאן ואילך עלי להתמודד איפוא עם השאלה החלופית: מהו איפוא מקור הבחנתינו בתנועת העצמים- כולל תנועת גופינו? האם קיים מודל חשיבה לוגי שדרכו ניתן להבין את היתכנות ההבחנה בתנועה- בעולם אינסופי של עצמים רדומים? כאן בנקודה הזו התורה נכנסה למשחק וענתה ברורות למי שהגיע לשלב החשיבה הזה: כן קיים מודל כזה הוא המודל היחיד במציאות: קיים מחוץ למערכת החומרית "צופה" שצופה בכל העצמים במרחב כאשר מסודרים הם בסדרות של עצמים דוממים, דומים ונבדלים. במילים אחרות, כל עצם במרחב הוא סדרה צפופה ואינסופית של עצמים נבדלים זה מזה, אך דומים הם זה לזה עד מאוד. כלומר כל חלקיק וכל עצם במרחב זהה לחברו שעל ידו אבל בשוני קל. ברצף הזה קולט "הצופה" שמחוץ למערכת את העצמים במרחב, שעצם הימצאותם באופן הזה יוצר אצלו אשליה של השתנות או של תנועה, או בלשונינו: אנימציה. התורה קראה לצופה הזה "אלהים" ועמדה על מאפייניו בתורה. היא עסקה במלאכת אפיון האובייקט הזה על פני כל התורה מהמילה הראשונה עד האחרונה. והיא הצביעה למעשה עלינו; זה האובייקט הנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו הנקרא לכאורה בפינו כנשמה, רוח... אך מעולם לא התייחסנו לאובייקט הזה באופן לוגי, מדעי, כי איננו מכירים בדבר שאינו חומרי, ועל כן ראינו במונח "אלהים" כישות על והשתחווינו לה, בעוד היא היא הישות שלנו; היא הישות היחידה שיש לה זכות קיום במציאות. בסדרת "התורה נגד המדע" אני מנסה להסביר קצת יותר את הדברים המוזרים האלה, הרחוקים כל כך מאיתנו; מטכניקת ההקש הלוגי המדעי שאימצנו.
תוקן על ידי ashabot ב- 20/08/2013 21:24:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 22:52 |
|
| |
שלום אלברט וברוך הבא,
כמוכן כבוד על עבודתך היצירתית, בין אם יש בה בניין של אמת ובין אם לא.
בא ניכנס לפרטי הנימוקים, שכן שם הכל מוכרע. למשל מכאן. אני מתקשה להבין את הנימוק שלך כנגד קיום המחיצה שבין החומר ובין הואקום שקיים (אולי) בקצה היקום. הלא אתה עצמך מכיר בכך שאפשר ליצור ואקום בצנצנת סגורה. במקרה כזה דפנות הצנצנת יהוו מחיצה בין החומר ובין הואקום. אין לך עצמך אם כך ספק לגבי עצם קיומה בפועל של מחיצה בין החומר ובין הואקום. הנה בפועל ובעין קיימת מחיצה "בין דבר קיים לדבר שאינו קיים" כדבריך.
אתה מוסיף שבמקרה של מחיצה "בקצה היקום" נוצר פרדוכס מעצם היכולת להביט לכיוונה. אולם: א. אני לא רואה מה הפרדוכס. אם תביט את הואקום שבקצה היקום פשוט תראה שחור. שהרי לא מגיע משם אור. ב. גם במקרה של ואקום בצנצנת, אפשר להסתכל אל הואקום, אם דפנות הצנצנת הן שקופות. זה לא יוצר שום פרדוכס (במקרה זה אתה תראה, דרך הואקום, את הצד הנגדי של הצנצנת).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 00:44 |
|
| |
אלברט שלום לא הבנתי - תסביר לי מה זאת אומרת שליקום אין מידות. אני לא יכול לתאר דבר כזה במחשבתי. כמו שכבר כתבתי הדילמה שלך היא הדילמה של קאנט בדיוק בנקודה הזו ויש נימוקים טובים כנגד כל אחת מן האופציות. אתה פשוט עושה רק חצי מהלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 10:06 |
|
| |
טוב הדבר שבעת קריאה עולות מחשבות, וכדאי לרשום רעיונות כמות שהם עולים, כטיוטא. הבעיה הראשונה היא שרעיונות טובים שיש בהם ממש הם מועטים מאד, ולרוב מישהו כבר חשב וכתב עליהם. נדרש גם תנאי מאד בסיסי, שבעל הרעיון יהיה גם בעל מקצוע בתחום, ר'ל מלומד, מה שדורש השקעה של מאמץ מרובה ושנים מרובות. ואם אדם מלומד במקצועו הוא גם בעל רעיון של ממש, נדרשת עבודת לימוד ומחקר, ובעיקר נדרש דבר מציק ומטריד המכונה ביקורת עצמית. כל זה לוקח כמה שנים, ויתכן, כלל לא בטוח, כי לבסוף המלאכה תבשיל לכדי ספר. כמה אנשים תמימים, שלא לומר פתאים, מדלגים על הטירחה שדורשים כל השלבים האלו ועוברים מיד מרעיון הבוסר שבידם להדפסת ספר על חשבונם. לאחר הסיפוק הראשוני הם מתבוננים בערמת הספרים שבפינת החדר, מלאי אכזבה על שהציבור הרחב וקהילת המדענים מסרבים להכיר בניצוץ הגאוני הגלוי בדפי הספר שלהם. לא נותר להם אלא לחלק את הספר כשי לכל מכר ושאינו מכר, ואלו מפטירים תודה וממהרים להיפטר מן המתנה הבלתי רצויה. לשמחתם של אנשים אלו נמצא היום האינטרנט. הכתיבה בו בחינם ואין ערמת ספרים בפינת החדר. החסרון של המצאה מופלאה זו, שהיא סובלת את כל השטויות וההבלים שבעולם, והערך שלה בהתאם.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 14:38 |
|
| |
רם28, הדעת לא סובלת את הגדרת הקיים ע"י הלא קיים כמו מחיצה של וואקום שתשרטט את גבולות היקום, בניגוד לוואקום שבצנצנת בו דפנות הצנצנת הקיימים הם שמגדירים את הלא קיים, ולכן קראתי לוואקום הזה "מלאכותי" שניתן להסתכל עליו. הרעיון של "ההסתכלות" מהמרפסת למשל- בא להמחיש את מושג היש, אם אני מסתכל במשהו סימן שהמשהו הזה קיים, אינני יכול להסתכל בדבר שאינו קיים, וכשאני מציץ דרך דפנות הצנצנת על הוואקום- אני מציץ בעצם על הקיים, על הדפנות עצמם, על גודלם, טיבם, מיקומם, ואם הן שקופות אני מסתכל על מה שהמעבר להן. כשאתה מביט לכאורה בקצה היקום ורואה קיר שחור שלא מגיע ממנו אור אתה בוחן בעצם דבר קיים שלא מגיע ממנו אור בעוד בצד שלך כן יש אור, כלומר אתה עורך השוואה מעשית בין שני דברים קיימים שהתנאים שלהם אינם שווים. לערוך השוואה בין דבר קיים לדבר שאינו קיים- זה דבר הסותר את עצמו. נסה להיות במקום החלקיק האחרון לכאורה שבקצה היקום שבוחן את הקיר הלא קיים שלידו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 17:16 |
|
| |
לארוצים שלום, תגובתי האחרונה ל-רם28 תענה על
החלק הראשון שבהודעתך. אשר לחלק השני על הדילמה של קאנט, רוצה שתבין כי אינני
מצביע על דילמה או פרדוקס, כי משמעות פרדוקס הוא להצביע על דבר שסותר את עצמו-
בעוד הכוונה שלי הפוכה: לא ליפול לזרועות הפרדוקס הבלתי מוסבר; היינו לא לעצור בנקודה
מסויימת ולהתקע בה כמו שנתקע האדם מעודו עם היקום המוגבל ואף התעלם מהפרדוקס
שהיקום המוגבל שלו יוצר.
תוקן על ידי ashabot ב- 21/08/2013 17:31:34
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 21:10 |
|
| |
אשאבוט, אני מסכים שיש בעיה לגבי מה שקראת ״הגדרת הקיים על ידי הלא קיים״. במילים אחרות, בפיסיקה אפשר לקבוע מקום של גוף רק ביחס לגופים אחרים, ולא ביחס לריק.
מצד שני, אין סיבה להיכנס לפינה הזאת. מה שכתבת על ״מחיצת ואקום״ נשמע לי מטעה. אין מחיצת ואקום. המחיצה שבין החומר ובין הואקום, בקצה היקום, היא מחיצת חומר, לא מחיצת ואקום. למעשה אפשר לחשוב, לצורך הדיון הנוכחי, על היקום החומרי הסופי כעל צנצנת זכוכית גדולה. מעבר לצנצנת נמצא הואקום האינסופי. דפנות הצנצנת הן המחיצה שבין החומר ובין הואקום.
אין אם כן מחיצת ואקום. בקצה היקום החומרי הסופי ישנה מחיצת חומר (למשל זכוכית). מעבר לה נמצא הואקום. הואקום האינסופי (האין) איננו מגדיר את היקום החומרי (היש). היקום החומרי מגדיר את עצמו בתוך הואקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 21:50 |
|
| |
אפשר להאמין בכל דבר רם. אפשר להאמין שהיקום עטוף בצילופן, בחומה, בשכבת אוויר, באבק כוכבים... בסופו של דבר בוא תבוא שכבת הוואקום שאתה סולד ממנה ותקלקל לך את החגיגה. אגב גם אני סולד מהמונח הזה "שכבת וואקום" כי פשוט הוא דוחה, אין לו זכות קיום גם אין לו משמעות, אבל אצל המאמינים ביקום המוחלט- יש למונח הזה משמעות וגם קיום- על אף ובתוכם סולדים ממנו ורוצים לתפוס ממנו מרחק. אגב שמי אלברט.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2013 21:51 |
|
| |

|
|
|
|
|