האם היקום סופי הוא או אינסופי?

לפני כשנה עסקתי בנושא המוזר הזה וכתבתי עליו ספר, אך לא הצלחתי לממן את הוצאתו לאור ולכן הפכתי אותו לסדרה שפרסמתי אותה ב- News1 וגם באתר הניווט בתנ"ך של אראל סגל; ראיתי שהוא חבר בפורום הזה.

ובכן ציינתי כי המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום, ובמילים פשוטות: מי שיודע לענות נכונה על שאלת ממדי היקום- אם סופי הוא או לא – יראה לפניו מציאות אחרת אשר כלליה שונים וגם כליה שונים. הדבר דומה לכלי שקוראים לו בימינו טלפון. תאר לך אתה שם בלאקברי ליד חתול ברחוב... הוא ילקק אותו, אבל אם החתול יגיע לרמת האבחנה לכלי שלפניו- הוא יקח אותו ויתקשר בו.

חוסר אבחנת המציאות, אני טוען במשל, מותירה בידינו סמארטפון שאנו מלקקים אותו... זו רמת ידיעתינו הנוכחית למציאות. וכן המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום; על זאת כותבת התורה מהמילה הראשונה ועד האחרונה. נשמע, שוב, סופר מוזר... אבל מספיק לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר.

הסדרה היא בת 43 פרקים ואני מסביר על פניהם את הנקודה הספציפית הזאת: מה ההבדל, לדידינו, בין יקום סופי לאינסופי. השאלה הזאת היא שאלה מדעית ולוגית גרידא וכזו, אפשר לענות עליה ולקבל או להפריך את תשובתינו עליה, וכפי שציינתי אין את הצורך בלקרוא את 43 פרקי הסדרה; די לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר. הינה הקישור לפניכם ולעיונכם:

 1.  הזמנה לסדרת "התורה נגד המדע" 

 2.  בשולי "התורה נגד המדע"

בחר באחד מהקישורים. כארבעה עמודים יש לקרוא- לא יותר...

מאידך ישנה עוד טכניקה הנקראת טכניקה מדעית, בה מתמודדים עם השאלה הזו, כמו בכל שאלה, בכלים המאפשרים להכריע בה באמצעות אמצעים מחשבתיים הנשענים על היקש לוגי, וזוהי בעינה שפת האמת או טכניקת המדע.

תימצות השאלה הזו מונח לפניכם בשני הקישורים בהודעה המקורית, ובכל אופן אני יכול לתמצת אותה עוד טיפה באופן הזה:

האדם מעודו טען כי היקום הוא סופי, ועל כן השליך את תנועת הגופים שבמרחב- מהחלקיק הקטן ביותר ועד לתנועת הגלקסיות- על המעגל הסופי של העצמים שבמסגרתו העצמים נעים ומנהלים ביניהם יחסי גומלין ללא הרף. אני יכול לבסס את התאוריה הזו ולהפוך אותה לעובדה רק אם אניח כי בקצה היקום ישנה מחיצה של וואקום, ומעבר למחיצה הזו אין ולו חלקיק אחד - אחרת לא תהיה משמעות ליחסי הגומלין בין העצמים שתוחבים בחובם את הסיבתיות לתנועת העצמים.

אולם כאן בנקודה הזו מתעוררת שאלה המקשה על ההקש הלוגי בו בחרתי להתמודד עם השאלה... הכיצד תיתכן מחיצה לדבר שאין מאחוריו כלום? אני יכול ליצור מחיצה מלאכותית בין שני דברים קיימים, אך לא תיתכן מחיצה בין דבר קיים לדבר שאינו קיים. הדעת לא סובלת את הגדרת הקיים ע"י הלא קיים, אין זכות-קיום להגדרה כזו, אין חיה כזו. כלומר ובשורה האחרונה, אין זכות-קיום לתפיסת היקום הסופי והמוגדר, כי שוב – אין ולא יכולה להיות חיה כזו.

אם כן אני מוכרח ומתוך ההקש הלוגי גרידא לנטוש את תאורית היקום הסופי לטובת הידיעה כי היקום שלי הוא אינסופי; אין לממדיו מידות. אולם גם כאן מתעוררת השאלה מאליה: אם כן מה פשר תנועת העצמים- אם לא יחסי הגומלין ביניהם? מה פשר תנועת העצמים והחלקיקים והגלקסיות ואף תנועת הגוף שלנו... כי הרי כל העצמים במרחב נעים ללא הרף ומשתנים, אך מצד שני לא יתכן שינוי או תנועה של שום עצם במעגל עצמים פתוח שלא נסגר גם לא ייסגר לעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה: במעגל עצמים פתוח אין קיום ליחסי גומלין בין העצמים, כי ברגע שאזהה ייחסי גומלין כאלה- מעגל העצמים שלי ייסגר מאליו, והלא אני נמצא במעגל עצמים פתוח שלא נסגר ולא ייסגר לעולם! אנא עיינו היטב בהיקש המופשט הזה. 

המסקנה היחידה שנותרה לפנינו היא, כי במרחב של עצמים אינסופיים שאין להם התחלה ולעולם לא יהיה להם סוף- לא תיתכן תנועה כהיא זו של עצמים; שום תנועה, גם לא תנועת גופנו החומרי. עד כאן הטכניקה המדעית- טכניקת ההיקש הלוגי ששימשה אותי להתמודד עם השאלה שהיצגתי בהודעה הפותחת, ומכאן ואילך עלי להתמודד איפוא עם השאלה החלופית: מהו איפוא מקור הבחנתינו בתנועת העצמים- כולל תנועת גופינו? האם קיים מודל חשיבה לוגי שדרכו ניתן להבין את היתכנות ההבחנה בתנועה- בעולם אינסופי של עצמים רדומים?

כאן בנקודה הזו התורה נכנסה למשחק וענתה ברורות למי שהגיע לשלב החשיבה הזה: כן קיים מודל כזה הוא המודל היחיד במציאות: קיים מחוץ למערכת החומרית "צופה" שצופה בכל העצמים במרחב כאשר מסודרים הם בסדרות של עצמים דוממים, דומים ונבדלים. במילים אחרות, כל עצם במרחב הוא סדרה צפופה ואינסופית של עצמים נבדלים זה מזה, אך דומים הם זה לזה עד מאוד. כלומר כל חלקיק וכל עצם במרחב זהה לחברו שעל ידו אבל בשוני קל. ברצף הזה קולט "הצופה" שמחוץ למערכת את העצמים במרחב, שעצם הימצאותם באופן הזה יוצר אצלו אשליה של השתנות או של תנועה, או בלשונינו: אנימציה. 

התורה קראה לצופה הזה "אלהים" ועמדה על מאפייניו בתורה. היא עסקה במלאכת אפיון האובייקט הזה על פני כל התורה מהמילה הראשונה עד האחרונה. והיא הצביעה למעשה עלינו; זה האובייקט הנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו הנקרא לכאורה בפינו כנשמה, רוח... אך מעולם לא התייחסנו לאובייקט הזה באופן לוגי, מדעי, כי איננו מכירים בדבר שאינו חומרי, ועל כן ראינו במונח "אלהים" כישות על והשתחווינו לה, בעוד היא היא הישות שלנו; היא הישות היחידה שיש לה זכות קיום במציאות. בסדרת "התורה נגד המדע" אני מנסה להסביר קצת יותר את הדברים המוזרים האלה, הרחוקים כל כך מאיתנו; מטכניקת ההקש הלוגי המדעי שאימצנו.   

תוקן על ידי ashabot ב- 20/08/2013 21:24:57

תוקן על ידי ashabot ב- 21/08/2013 17:31:34