האם היקום סופי הוא או אינסופי?

"עם זאת אני חושב שאכן היקום אינו מוגבל וזאת משום שלטענתי יש אין סוף יקומים דוגמת זה המוכר לנו. וזאת מעיקרון אי הודאות העומד בבסיס תיאורית המפץ הגדול תוך הסתמכות על שיקולים סטיטיסטיים בסיסיים". 

לפי הטענה שלך הייתי צריך לקפוץ על המציאה ולתייג מיד את שחף כאיש משלנו שזה עתה הצטרף למחנה. אולם ובמקום זאת נזפתי בו על חזרתו בתשובה. שוב ציטוט והפעם שלי:

"צריך להיות ברור נחום: יקום סופי או אינסופי; אין כאן מקום למשחק מילים וסליחה על הבוטות".

"העובדה" הברורה, רם, שאין חולק עליה אודות האדם- כל אדם, מכל אמונה וגזע, על פני כל ההסטוריה האנושית, שאימץ את תפיסת היקום המוגבל והמוחלט כנגד התודעה הבסיסית שלו וכנגד שכלו הישר- מכוונת דווקא לאדם שמבקש לזרום עם שכלו הישר ולא כנגדו! עקוב נא אחרי רם, "העובדה" שבנידון שייכת דווקא לאדם שמבקש לבסס את דעתו והוא זורם עם שכלו הישר ואינו מתנגד לתודעתו שמכוונת אותו באופן חד וחלק לתפיסת היקום האינסופי- זאת כי ליקום אין ולא יכול להיות גדר וגבולות; זאת כי הדעת אינה סובלת את הגדרת הקיים ע"י הלא קיים; זאת כי לא יתכן שוואקום יכיל את החומר. 

האדם החושב על פני כל הדורות כולל הדור שלנו- מודע הוא לכל המופשטות הללו, אינני מחדש לו כאן מאומה, אולם ולצד המופשטות שתודעתו זרמה איתן- היתה מוטלת עליו המשימה של הגדרת סביבתו והגדרת התופעות והמופעים המתחוללים בקרבו, ואת המשימה הזו התקשה לקיים בצל יקום חומרי שאין לו סוף, זאת כי לא יכל להתמודד עם ערימת מידע שאין לה סוף, וכפי שציינתי לעיל- האדם מטבעו אינו מסוגל לקלוט במוחו מידע נטול שורשים שאינו רציף ולעולם יזדקק הוא "לסיבה" – לחוליה אשר תקשר את המידע שבידו עם חוליה אחרת בשרשרת מידע רצופה וסופית, שאם לא כן ייבצר מאיתו להגיע לשום הגדרה בעליל, או אז כל משפט שיבקש להגדיר יהא תלוי לעולם בחולית מידע הקשורה אי שם בשרשרת נוספת, ולעולם ייבצר ממנו להגיע לחוליה האחרונה בשרשרת אשר תגדיר את המשפט שלו.     

מהסיבה הזו, ובניגוד גמור לתודעתו ולהגיונו ולשכלו הישר, אימץ האדם את תפיסת היקום המוחלט ומיסגר את היקום שלו בשביל להגדיר את המציאות ולנסח את משפטיה. זו האשליה ששינתה את מציאות האדם. 

תוקן על ידי ashabot ב- 28/08/2013 02:22:53

מקור ארבע הכוחות הוא במעגל העצמים השזורים במרחב המשתנים והנעים ללא הרף- אם זה סביב צירם, או סביב הגוף הנמנים עליו, וכידוע "הגוף" הזה אינו מוגדר. האלקטרון הנע סביב האטום ולמעשה אינו נמנה רק עליו אלא הוא נמנה על כל הגופים שהאטום שלו נמנה עליהם והוא נע עימו סביבם. האטום שנמנה על גוף האדם ובנוסף נמנה על גוף כדור הארץ, ועל גוף כוכב השמש, ועל גוף גלקסית שביל החלב, ועל גוף צביר הגלקסיות "הקבוצה המקומית", ועל הגוף של "צביר-על הבתולה", ועל אחד מהקירות הגדולים כמו הקיר שנגלה במרחק של מליארד שנות אור מכדור הארץ "Sloan Great Wall" ואורכו 1.37 מליארד שנות אור. כל אחד מהגופים האלה נע כיחידה אחת עם כל מי שנמנה עליו. 

ולסיום האקלטרון הקטן של גופינו או של כל גוף מאלה שמניתי לעיל- נמנה בנוסף על גוף היקום שאורכו 13.7 מליארד שנות אור. התופעה הנצפית של התפשטות היקום מאשרת כי כל היקום מתפשט או נע כיחידה אחת. 

נכנסתי לפירוט מפריך הידוע לכולנו אודות תנועת כל הגופים ולהגדרת היחידות הנמנות עליהם- בשביל להגיד בפה מלא כי יחסי הגומלין בין עצמי היקום הם בעצם מקור ארבע כוחות היסוד שהאדם הצביע עליהם והמסבירים את התנועה והשינויים של כל חלקיק וגוף במרחב. מקור המידע שיש לי למשל אודות תופעת הפוטוסינטזה- הוא לא בשמש וגם לא בגלקסית שביל החלב אלא ביקום, ביחידה הזאת שאני יודע להצביע עליה ועל ממדיה המדויקים. מקור רוב סימני החיים שיש לי כאן על כדור הארץ הוא לאו דווקא בשמש ששולחת לי את קרניה המדוייקים, וגם לא בכדור הארץ הניצב במרחק המתאים ממנה כי אם ביחסי הגומלין של מכלול כל יחידות היקום, וכשאני אומר יקום אני מצביע בפועל עליו ועל ממדיו המדויקים.

לא כן אם ליקום אין סוף, או אז ייבצר ממני להצביע על מקור התופעות והמופעים בסביבה שלי ואצטרך להסתפק בלקרוא להם בשמם מבלי היכולת להגדירם. במילים בוטות, אצטרך לרדת לרמת החיה הנהנית מתופעת הפוטוסינטזה מבלי לעמוד על הגדרתה. 

למעשה קיים מושג שנקרא "הגדרה חלקית" ומשמעותו סותרת לכאורה את הנאמר לעיל. אני יכול להגדיר תופעה מסויימת בסביבה שלי גם אם איני יכול לעמוד על מקור התופעה הזו שביקום האינסופי, או אז אגיד בפה מלא שיש בידי הגדרה חלקית לתופעה שאינני מסוגל להצביע על מקורה... מה מונע בעדי להגדיר את תופעת הפוטוסינטזה גם בצל יקום אינסופי ולהצהיר כי לא מעניין אותי מקור התופעה, כן מעניינת אותי קרינת השמש שהצלחתי לזהות דרכה את תהליך חילוף החומרים באור... וכאן בדיוק טבועה האבחנה הדקה בין יקום סופי לאינסופי. 

"הגדרה חלקית" תקפה לתופעה שמקורה נמצא אי-שם במרחב שמנוי וגמור עימי כי הוא "מוגדר" ובעל נתונים קבועים, אך איני מסוגל עדיין לזהות את המרחב הזה ולעמוד על ממדיו. לכן, למשל, יכל לזהות הפיסיולוג ההולנדי ין אינגנהוז את תופעת הפוטוסינטזה 100 שנה או יותר לפני שעמדו על ממדי היקום האחראי, מתוקף יחסי הגומלין של עצמיו למקור התופעה. ין אינגנהוז המכונה "איש החמצן" האמין או ידע כי מקור התופעה שזיהה נמצא במרחב נתון ומוגדר שיחסי הגומלין בין עצמיו הביאו לקיומה. 

אולם, וכאן חקוקה האבחנה, "איש החמצן" לא יכל להצביע על הגדרת הפוטוסינטזה אילו נבצר ממנו להצביע על מקורה, היינו אילו ידע בוודאות כי היקום הוא אינסופי, זאת כי נבצר ממנו לעד להצביע על מקור התופעה והתופעה, איפוא, אין לה מקור, היינו אין לה קיום. הוא מבחין איפוא בדבר "אחר" שאין לו מושג וחצי מושג מהו ויש לעמוד על מקורו. 

כאן בנקודה הזאת עומד "איש החמצן" שלנו בפני שתי אופציות גורליות: להתכחש למציאות האינסופית השרועה לנגד עיניו ולהחליפה במודע במציאות סופית ומוחלטת במטרה מוצהרת להגדיר את הגדרתו הבלתי מציאותית בעליל, או להתחקות אחר הדבר "האחר" שהבחין בו בחמשת חושיו אך אין לו מושג וחצי מושג מהו ויש לעמוד על מקורו. האדם לדורותיו בחר באפשרות הראשונה במודע, והתרחק במו רגליו מהמציאות; והוא ממשיך ומתרחק ומגדיר הגדרות שאין להן ולמציאות נאדה. זו האשליה ששינתה את מציאות האדם.

תוקן על ידי ashabot ב- 28/08/2013 19:40:56

וכן יש הרבה סוגי כוחות פיזיקלים המתנקזים בסופו של יום לארבע כוחות יסוד. ומהו מקור הכוחות? העצמים במרחב. אינני מוצא מופשטת יותר בסיסית מזו:  

מקור ארבע כוחות היסוד בטבע הוא במעגל העצמים השזורים במרחב, היינו ביחסי הגומלין המתקיימים ביניהם. אפשר גם הפוך: יחסי הגומלין בין עצמי היקום הם בעצם מקור ארבע כוחות היסוד המסבירים את התנועה והשינויים של כל חלקיק וגוף במרחב. 

התאמצתי באמת לכתוב את כל זה כי לא מצאתי איפוא אני צריך להסביר.

תוקן על ידי ashabot ב- 29/08/2013 22:48:14

"כוחות יסוד" הם ארבעת הכוחות הפועלים בין חלקיקי היסוד בטבע ונקראים גם: "פעולות גומלין בסיסיות". פעולות גומלין יכולות להתקיים בין עצמים, וניתן לעמוד על סכום הכוחות שלהן בתנאי מעבדה כאשר העצמים מזוהים על-ידינו, כמו במעבדת היקום הסופי והמוחלט שניתן לזהות את עצמיו. זו התייחסותי הפרטנית לקושיית רם שמתעקש לתת לכל מונח את הגדרתו המדויקת, ותבורך רם על פועלך המדויק. בתור איש דייקן הייתי רוצה לאתגר אותך בהגדרה הזאת: 

אתה מכיר את שקי קמח-טחון הגדולים זה שכל אחד שוקל אם איני טועה 50 קילו, והשאלה שלי: האם תוכל לתת לי סכום מדויק של מספר גרגירי הקמח בשק הזה ללא שום טעות דגימה? כלומר אני מבקש סכום מדויק שאינו מבוסס על הערכה מדגמית אלא על ספירה אמיתית- אם זה ע"י אדם או ע"י מכונה...

אינני יודע אם אני מגזים בבקשתי, אבל יתכן מאוד היום בכלים הטכנולוגים ובכלי המעבדה המדויקים שבידינו- יתכן והדבר אפשרי. אבל אם אני אגזים באמת ואבקש ממך לתת לי מספר מדויק ורשמי של מספר גרגירי החול הנמצאים בחופי ישראל! אולי תגיד לי שקודם אגדיר היכן הם חופי ישראל... 

הדפים סובלים הכל ולכן אנסח לך על הדף את השאלה הזאת: האם קיימת האפשרות לתת לי במדויק את מספר גרגירי החול בכל כדור הארץ ולרשום לי את התוצאה על הנייר? ולפני שתשלח אותי לעזאזל תקרא שוב את השאלה כי הניסוח שלה מכשיל אם לא תדקדק בו: שאלתי אם קיימת האפשרות... והתשובה בוודאי חיובית, כן קיימת האפשרות. אולי בעוד כמה עשרות שנים יימצא מכשיר מיפוי שיספור בד בבד את גרגירי החול של שטח המיפוי. אני יכול בנוסף להגיד שקיימת האפשרות לספור את הגרגירים של הירח והמאדים ושל כל כוכבי הלכת בשביל החלב. 

אתה יודע מה ואם הדפים סובלים הכל, אכתוב ברשותך עוד משפט וודאי שאין צורך להוכיחו- "אקסיומה": קיימת האפשרות לספור את גרגירי כוכבי הלכת של כל היקום וללא ספק אגיע עד אחרון כוכבי הלכת ביקום. איך אגיע? איך אעבור את מחסום מהירות האור? עדיין איני יודע אבל האפשרות ללא ספק קיימת כל עוד וגבולות היקום הם בידי. הדבר היחיד שאני יודע הוא שיש לי מוח בלתי מוגבל- כל עוד ואינני מגביל אותו, ורק דבר אחד מבקש המוח הזה בשביל שיעבוד ויפיק ללא הגבלה: הוא מבקש גבולות מדוייקים שיוכל לעבוד בתחומם, זה התנאי היחיד שלו. 

כל אדם ומרחב העבודה של מוחו, וכן כל אדם משרטט למוחו את גבולותיו, את שולחן העבודה שלו. כאשר אנו קונים חלקת אדמה ולפני שנחשוב או נתכנן מה נעשה בה אנו נגדר אותה בתיל, ולאו דווקא מפני הפורצים אלא בשביל מוחנו, בשביל שנוכל לשבת ולחשוב מה הן האפשרויות העומדות לרשותנו לניצול השטח הזה. אפשר לזרוע אותו, אפשר להקים עליו לונה פארק, אולי בתי מלון... וזאת עוד לפני שהיה בכיסנו שקל אחד בשביל להקים עליו בית צנוע... 

אדם בעל מעוף הוא אדם אשר שולחן העבודה של מוחו הוא עצום ממדים ובעל ארבע זוויות... זה האדם שלפני שלושת אלפי שנה יכל להרים את עיניו השמימה ולהגיד: אפשר להגיע לירח ולכל כוכבי השמים. והיום אני בא להגיד לעצמי ולאדם שעל ידי: גדר התיל שעשית עבור המוח שלך ביקום אינו חוקי בעליל, ולכן כל חישוביך ותיכנוניך עבור השטח הזה מטעים אותך בעליל, ומעל לכל הם מגבילים את המעוף של מוחך שעשוי להיות בלתי מוגבל. ושלא תטעה: המדובר בפיזיקה מדוייקת, לא בפילוסופיה עיונית; אני עוסק בשאלה פיזיקלית. 

שבת שלום