האם היקום סופי הוא או אינסופי?

באופן תמוה ביותר סירב האדם להכיר "במקום הנותר" הזה ופשוט ביטל את עצם קיומו וקרא לו מקום ריק או וואקום הגם וקיום הנפח יעיד על החומר אשר הוא מייצג. כלומר ובמקום להכיר בקיום חומר בלתי מזוהה אותו הנפח מייצג- העדיף האדם להכיר רק בחלק המזוהה שהנפח מכיל ולהתכחש לקיום "המקום הנותר" שעל קיומו אין וויכוח. היום ובחצי פה נאלץ האדם להכיר בקיום חומר ואנרגיה "בלתי מזוהים" שישלימו את ייצוג 96% מן המסה הבלתי מזוהה של היקום, הוא "המקום הנותר" של המטר המעוקב ששוחה בו האטום הבודד והמזוהה. 

נפח הוא כמות המקום שגוף תופס במרחב תלת ממדי, בעוד לוואקום אין נפח ולכן לא יתכן כי וואקום יכיל חומר, פשוט אין מקום לחומר בתוך הוואקום, ואני אומר את זאת באירוניה כי הביטוי "מקום בתוך הוואקום" הוא לא נכון בעליל. 

ציינתי בפתח דברי בפורום הזה כי ניתן ליצור וואקום מלאכותי, כמו במקרה של צנצנת ששואבים ממנה את כל תכולתה, אולם גם במקרה של הצנצנת אינני בטוח אם הוואקום המלאכותי שייצרנו הינו וואקום אמיתי, זאת כי אינני יודע אם שאבנו מהצנצנת גם את החומר הבלתי מזוהה על-ידינו וסביר להניח שלא. ובכל אופן מוצא לנכון לציין גם את המופשטת הזו: עצם המרחב המלאכותי שאנו מצביעים עליו וקוראים לו "וואקום" מעיד כאלף עדים על קיום החומר שתוחם אותו, ואם הצלחנו לייצר וואקום מלאכותי (עם סימני שאלה שמעמידים את עצם יצירת הוואקום בספק)  – אין סיבה שגם בטבע לא ייווצרו כיסים של וואקום מלאכותי, אולם, ואת זאת אבקש להבהיר, עצם זיהוי כיסים כאלה יעיד כאלף עדים על קירות החומר אשר תחמו את הוואקום מכל סביבותיו. אסביר זאת ע"י הקביעה שמקורה במכניקת הקוונטים וביסודה הוא כי אין ולא יכול להיות וואקום אידאלי ואפילו עם לחץ מדוד של 0, זאת כי הקירות של המיכל שמכיל את הוואקום קורנים אור, ומבלי להכנס לעובי הקורה, "קירות המיכל" הנזכרים בנוסח הקביעה הקוונטית מעידים כאלף עדים על קיום החומר שבלעדיו לא היה נוצר הוואקום. 

אסכם שוב במופשטת הבסיסית ביותר שידע האדם מעודו: אין זכות קיום למושג "יקום סופי"; אין חיה כזו. והשאלה החלופית שעלינו להתמודד איתה היא: מה הפסדנו כתוצאה מההגדרה הבלתי נכונה בעליל של יקום סופי ומוחלט? מה משמעות המציאות הפיסיקלית בצל יקום אינסופי.       

ובחזרה למציאות. רם, אינני נאחז בגישה ומחפש לגישה הזאת משענת שתחזק אותה. אני מדבר על "מופשטת" ששום משענת לא תייצב אותה כי היא מקור כל המשענות. עקוב נא אחרי רם, "המופשטת" הזו מושרשת בתודעתינו, בתודעה של כולנו ללא יוצא מן הכלל, וכולנו הולכים וזורמים עם שכלנו הישר- לא כנגדו, והוא מכוון אותנו באופן חד וחלק לתפיסת היקום שאין לו גדר ולא גבולות, זאת כי הדעת אינה סובלת את הגדרת הקיים ע"י הלא קיים, וכי לא יתכן שוואקום יכיל את החומר. גם האמתלות האלה הן מופשטות ונגזרות מהמופשטת הבסיסית, והאדם מכיר בהן וזורם איתן כי הרי הן מופשטות שאינן עומדות לשיפוטו ולשיקולו. 

אולם, וגם את זאת ציינתי לעיל, עמדה בפני האדם משימה של הגדרת סביבתו והמוח האנושי שהתמודד עם המשימה הזו- ביקש לעצמו שולחן עבודה מוגדר בעל ארבע זוויות... במילים אחרות, המוח האנושי מתמודד מטבעו עם מידע רציף שיכול לשייך אותו למקור מסוים, וזוהי למעשה משמעות "הסיבה" שאנו מחפשים אותה בכל צעד ופינה ולא נחים עד שמצביעים עליה, ולמעשה זו התכונה שמבדילה אותנו מהחיות. בסדרה שכתבתי הבאתי את הדוגמה של מי ים... אם יום בהיר אחד תתעורר אילת למי ים שהפכו למתוקים- המידע המפתיע לא ישנה כהוא זה מסדר היום של כלבי אילת וחתוליה, אך תושבי אילת לא ינוחו עד שיעמדו על הסיבה... היינו עד שיקשרו את המידע הזה לשורשיו. 

אם כן להדגיש ולשנן, המוח האנושי אינו מסוגל להתמודד עם מידע נטול שורשים שאינו רציף ולעולם יזדקק הוא לחוליה אשר תקשר את המידע שבידו עם חוליה נוספת בשרשרת מידע רצופה וסופית. הוא לא יכול להתמודד עם מידע תלוי בשרשרת אינסופית; זה בדיוק שולחן העבודה המרובע בעל ארבע זוויות שהמוח בונה לעצמו, וזה שולחן חוקי וכשר לכל הדעות שניתן לעבד עליו מידע עד אין סוף, אולם יש הבדל בין שולחן עבודה מוגדר שנוצר לעיבוד המידע, לבין מידע מוגדר ומגודר; ובמקום לגדר את כלי עבודתו ואת שולחן העבודה שלו- הלך האדם לגדר את המידע עצמו. מהסיבה הזו הוא אימץ את תפיסת היקום המוחלט ומיסגר אותו בשביל להגדיר את המציאות ולנסח את משפטיה. זו האשליה ששינתה את מציאות האדם והדוגמה של החומר האפל ממחישה את התהליך האומלל ואת הבילבולציה שאחזה באדם, כי הרי החומר האפל ממלא עד אפס מקום את נפח היקום בחומר ממשי, וזוהי הראיה החותכת להמשכיות היקום כי אין יותר מקום לטענת ריכוזיות החומר שהולכת ויורדת עד שמגיעה לאפס המסמנת לכאורה את סוף היקום... 

אינני יכול יותר לומר כי יש ביקום כיסי וואקום המכילים אטומים אחדים, והכיסים האלה הולכים ומתרוקנים מהאטומים הבודדים עד שמגיעים לקצי היקום; אינני יכול לטעון את זאת כי החומר האפל ממלא את כל הכיסים עד אפס מקום, לכן אני אומר שזוהי הראיה החותכת להמשכיות היקום כי אותו היקום החומרי המלא בחומר עד אפס מקום אינו יכול לפתע להפגש פנים מול פנים עם הקץ, הוואקום לא יכול להכיל אותו; החומר האפל הוא שמביא לי את הבשורה הזאת. בעוד וכמו שבישרת לי בעצמך, השערת החומר האפל היא ביתו הקטנה של היקום הסופי והמוחלט והיא אמורה להוביל לסופיות היקום- לא להמשכו. אבות ההשערה הזאת ומיסדיה יכולים להספידה באמת כי לא לילד הזה פיללנו...

מקור הבילבולציה הזאת הוא בהמרת שולחן העבודה של מוחם במידע שאמור להיות מעובד עליו. הם גידרו את המידע במקום לגדר את השולחן.

תוקן על ידי ashabot ב- 03/09/2013 17:51:49

ציטוט זה נלקח מהודעה שכתבתי בדיון המתנהל תחת אותו הנושא של האשכול. הדיון מתנהל כאן:

https://www.facebook.com/ashabot1/posts/583209241715578   

ראיתי לנכון לעדכן את האשכול...

1.      היקום הוא אינסופי, זאת כי אין חלל ריק- דהיינו אין סופיות לחלל. החלל הוא הנפח שגוף פיזיקלי תופס, לכן לא יתכן קיום נפח בפני עצמו ללא גוף שמייצג את הנפח הזה, לא יתכן קיום חלל ללא גוף שתופס את אותו החלל. האדם לדורותיו אנס במודע את המופשטת הזו וצידד בקיום חלל ריק מחומר ואף נתן לו את השם "ואקום", הוא החלל שהולך ומתרוקן מחומר עד שמגיע לריק המוחלט וזהו לכאורה סוף החומר, סוף היקום או גבול היקום.

2.      האונס הגס הזה הביא את האדם לטענה אבסורדית בפני עצמה המעניקה לואקום תכונות שאין לו, וכאילו הואקום חובק את היקום מכל קצוותיו, והואקום איפוא יכול להכיל חומר; הואקום שמייצג את האין המוחלט יכול להכיל חומר מוחלט! מהטענה הזו פורצת הנגזרת שמגדירה את הקיים ע"י הלא קיים – הגדרה שאינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר.

3.     מקור הסטיה האנושית הזו הוא במאפייני המוח האנושי שהתמודד עם המשימה להגדיר את סביבת האדם. המוח האנושי אינו מסוגל לקלוט נתונים בדידים ולעבד אותם, הנתונים שבידו חייבים להיקלט באופן רצוף בשביל שיוכל לעבדם וליצור מהם שרשראות-מידע נוספות. המוח לא יכול למשל להשלים עם מידע שאינו קשור לחוליה האחרונה בשרשרת המידע שבידו. לדוגמה ההבחנה במי ים שהפכו פיתאום למתוקים! האדם לא יכול להשלים עם הבחנה כזאת עד שיקשר אותה עם שרשרת מידע אחרת הנמצאת ברשותו ומוכרת על ידו, למשל עד שיזהה נהר מסוים שזורם למפרץ הזה של מי ים המתוקים. כלומר עד שירקום מהמידע שבידו שרשרת מידע עם חוליות רצופות. (לא כן המחשב למשל שגם הוא מכונה לעיבוד נתונים, ובניגוד למוח האנושי או למכונה האנושית, המחשב יכול להכיל נתונים בדידים דיגיטלים ולעבד אותם). 

"הרצף" איפוא הוא התכונה שמאפיינת את עבודת המוח. "הרצף", בתיאור ציורי, הוא שולחן העבודה עליו יושב המוח לעבד את המידע. זהו כלי מוגדר בידי המוח בעל מאפיינים מוגדרים ובעל ארבע פינות מוגדרות; זו בעינה תכונת הרצף המאפיינת את עבודת המוח שמגדיר באמצעותה את המידע ומעבד אותו. 

מקור הסטיה האנושית הוא כי במקום לדבוק בתכונת "הרצף" הנחוצה לו לעיבוד המידע – הפך האדם את תכונת הרצף (שבאמצעותה מעבד את המידע) למידע רצוף (שאין צורך לעבדו כי הרי הוא רצוף מראש). כלומר חתך מהמרחב שרשרת מידע נתונה בעלת חוליות רצופות. זהו מקור האונס הקבוצתי לחלל הריק שדרכו הגיע האדם להגדרת היקום הסופי והמוחלט- היינו לשרשרת המידע הנתונה שחתך מהמרחב, בעלת החוליות הרצופות מראש שאין צורך לעבדן. 

את הניתוח הזה קראתי בתורה באופן ברור וישיר. התורה שמחברה הוא ולא אחר השם יתברך, מתחה ביקורת נוקבת וקשה על האדם באשר הוא, ומתוך הביקורת הזו אני מלקט כאן לקט חלקי עבורכם. אולם ולפני להגיע לתורה ולהבחנותיה עלינו לעבור את השלב הבא של המשמעות הפיזיקלית הנגזרת מיקום "אינסופי", מה תוחב בחובו המושג הזה, מהי האבחנה הפיזיקלית גרידא בין יקום סופי לאינסופי, מהו הנגזר מהאבחנה הזו בכל הקשור לתנועת העצמים ושינויים במרחב. 

רק מי שעמד על ההבחנה הפיסיקלית גרידא זו יכול להתחיל ולקרוא באופן שוטף וברור בתורה, כי היא מתחילה מהנקודה הספציפית הזו. ומי שעדיין כלוא בגבולותיו המוגדרים של יקומו המוחלט – אינו בר שיח מבחינת התורה ואפשר להוסיף כי לדידה גם אינו נמנה על האנשים חיים. 

בואו נדבר על זה חבר'ה בפתיחות- לא לשם כיפוף ידיים, אין צורך במשחק הזה. ננסה להיות ענייניים ונשתמש ביושרה האינטלקטואלית שלנו- לכל אחד יש את זה וגם זה משחק מעניין. 

אלברט       

תוקן על ידי ashabot ב- 10/09/2013 21:49:36

הדברים שהבאת אומרים כי האריז"ל מעיד כי היקום הוא אינסופי. אומנם, ולפי פרושך המקיף לדבריו, קיימים מימדים נוספים ביקום האינסופי שהולכים ופוחתים עד שמגיעים לעולמנו, ומכאן יוצא כי תפיסתינו המוגבלת למימדים האלה היא שחוצה בינינו לתפיסת היקום האינסופי, אולם, שוב, עצם הדברים שהבאת מעידים כי האריז"ל ילוד אישה כמונו מאשר את תפיסת היקום האינסופי ומעיד על קיום המימדים הנוספים שחוצים בין שתי התפיסות, זו המוגבלת וזו האינסופית, כאשר תפיסת האריז"ל, ילוד אישה, שייכת לתפיסה האינסופית כי הרי הוא מעיד על קיום המימדים הנוספים ואילו לא הכיר אותם לא היה מעיד על קיומם. 

מכאן יוצא שגם אני ואתה, ילודי אישה, יכולים להצביע על יתר המימדים ולאחוז בתפיסה האמיתית, אילו רק רצינו באמת לעלות לרמתו של האר"י ז"ל ואף לרמתו של משה רבינו שהוא ילוד אישה; הרמב"ם העיד שהדבר אפשרי.    

שם המשתמש שבחרת לך בפורום מעניין, ובתור שותף יסוד הייתי רוצה לשתף אותך בשני יסודות שהצלחתי להצביע עליהם בתורתנו הקדושה. 

התורה היא ספר ככל הספרים שנושאים מידע, אולם אין זה אלא לכאורה, כי קיים יסוד אחד הנמצא בתורה ואינו נמצא ביתר הספרים וזהו היסוד הראשון: 

אדם יכול לגנוב או לנאוף וללכת מיד לאחר מכאן לדפדף בספר מסוים ולקרוא בו. הוא יכול להתעמק מיד בכל ספר ולהבינו ללא קשר לסוג הספר- הדבר תלוי אך ורק ברמת השכלתו, ואם המדובר בספר מתמטי קשה למשל- הדבר תלוי גם ברמת שיכלו. 

לא כן בספר התורה, אתה חייב להגיע לכנות המלאה עם עצמך בשביל לעיין במידע של התורה ולהבינו, ואין הדבר תלוי ברמת השכלתך ושיכלך- מספיקה הרמה האנושית הממוצעת; התנאי היחיד 100% של כנות- לא 99. רציתי להגיד כי מי שגונב או נואף מתרחק ואף מתנתק מכנותו העצמית וקשה לכל הדעות לחזור ולהתחבר מיד עם עצמו... 

זה היה היסוד הראשון, והיסוד השני קשור באשכול שלנו ובסוגיה שלצערי לא עקבת אחרי כל מהלכיה, אך לעולם, כמו שאומרים, לא מאוחר. 

וליתר דיוק, היסוד השני קשור לחלוטין בהשלכות של שינוי התפיסה הסופית לתפיסה האינסופית, ולמעשה היסוד הזה מייצג את ההשלכות ההן; לאמר, ואני חוזר על דברי בהודעה האחרונה: רק מי שעמד על ההבחנה הפיסיקלית בין יקום סופי לאינסופי- יכול להתחיל ולקרוא באופן שוטף וברור בתורה, כי התורה, והלכה למעשה, מתחילה את דרכה מהנקודה הספציפית הזו; ר"ל מההבחנה הספציפית הזו.

אם נשתמש במונח התלמודי - "נפקא מינה" מהיסוד הראשון כי גם השני ניתן להשגה ע"י הכנות המלאה, בעברית שלנו "יושרה אינטלקטואלית". מנסיון אישי, ולאחר השגת היסוד השני ניתן להיווכח כי מדובר ולמעשה ברמה של השגת האותיות; ללא אותיות לא ניתן לקרוא את הטקסט. 

ייש"כ וגמח"ט – (למדתי מבעלבעמיו)

תוקן על ידי ashabot ב- 11/09/2013 19:53:01