אסתי שושן: מתי נולדה המצווה של התרבה ככל יכולתך?

וי לי אם אומר, וי לי אם לא אומר.

הביאו כאן מן הספרים שיש איסור להשתמש באמצעי מניעה ובכל דבר שמונע את ההריון.

ואני בעניותי (או שלא), איני מכיר שום מקור בגמרא שמצדיק את הקביעה הזו.

אני כן מבין מדוע שרב ירצה לכתוב שזה אסור, ושאם צריך, אז יש לפנות ולשאול.

המקורות מראים:

א. אין איסור על האשה להשתמש באמצעי מניעה כל עוד זה ברשות הבעל.

ב. אין חובה להוליד מעבר לבן ובת, אם כי זה חכם ומומלץ להוליד יותר.

ואם שואלים אותי לעצה - ולא להלכה  - אני בהחלט סבור שמשפחה גדולה זה דבר חיובי וכל מי שיודע יודע. ומי אינו יודע.

אבל יש גם מצבים רבים שבהם אי שימוש באמצעי מניעה זה עוול: לאשה, לבעל, אולי לילדים אחרים. אולי אפילו אם אין ילדים (נניח שבני הזוג אינם בטוחים שהם יישארו לחיות יחד וזקוקים לפנות ל"שלום בית").

יש דברים רבים שאנו מורגלים לקבל כחובה גמורה עקב החינוך שלנו. וכפי שהעירו, זה לפעמים מטעה מאד. זה אחד הנושאים האלו.

אז מדוע "וי לי אם אומר"? מפני שעלולים לקרוא את הדברים האלו כאילו הם המלצה לאמצעי מניעה. מפני שהם מתפרשים כביקורת על רבנים חשובים שכתבו אחרת. מפני שאם יש מי שמחפש מקורות כדי לזלזל באורח החיים שלנו, אז הוא עלול להשתמש בדוגמא הזו לצרכיו השליליים.

אבל, כפי שאתם רואים, אני סבור שלכתוב את האמת חשוב יותר.

שתי הערות:

שימוש באמצעי מניעה זו להתערב מבחינה רפואית אצל האשה ולכן טעון ייעוץ רפואי. (שימוש באמצעי מניעה אצל הגבר כן מעורר בעיות הלכתיות של ז"ל).

מי שסבור ששגיתי וצודקים אלו שאוסרים אמצעי מניעה וכותבים שזה אפילו איסור חמור, מוזמן לענות על השאלה הפשוטה מאד: מנלן.

אין מחלוקת על הדברים שכתבת, שהרי השבט הלוי כתב, כפי שהביאו בשמו, שבמקרה הצורך יש לשאול רב.
ותמוה בעיני, מדוע אור צהוב מדגיש חלק מדבריו, ומוחק את המשך השורה. מה האינטרס שלו?
ותמוה בעיני, מה ראה איש פלא לטעון נגדי, כאשר רק ביקשתי מקור בדברי הגרנ"ק והגר"ש וואזנר, שכתבו בשמם לאיסור.
לא בקשתי מקורות מספרים אחרים, כיון ששאלתי רק לגבי הנ"ל שכתבו בשמם.
והשבט הלוי כותב מפורשות שהאיסור מותנה בשאלת רב.
נציין, שבסי' קצ"ה למשל, או בשאר חלקי הספר, אינו מתנה איסורים בשאלת רב...

סגן, אתה לא מבין את משמעות המשפט הנחרץ שאומר "רק בפיקוח נפש מותר להקל" ?
אנשים פחות חכמים ממך , מבינים שאסור.
לשיטתך המתוחכמת ,
למה הרב וואזנר לא כתב רק שיש לשאול רב ? למה בתחילת הקטע יש איסור מוחלט ? 

אני מסכים עם הבהיר ושואל, איך ניתן לכפות על הורים ללדת ילד שאינם מעוניינים בו ?

התשובה מאוד מאוד פשוטה.
הקורא אין לו שמץ ירוק מתי בדיוק הוא נמצא במצב שבו ראוי לשאול רב?
על מה המחבר דיבר?
באיזו סיטואציה מתירים לקחת גלולות?

מחבר הספר נותן את התחושה שלקיחת גלולות קשורה רק במקרים רפואיים נדירים ומסוימים שמתרחשים רק אי שם מעבר להרי החושך שלא נדע. 

הרי הוא מדבר לפני כן על - ספק פיקוח נפש!
ואם האשה תכנס להריון היא עלולה חלילה למות!
זו כבר שאלה!!
מצד אחד עומדת החובה להוליד ילדים,
מצד שני האשה עלולה למות.
אז במקרה כזה ההכרעה היא שמותר לקחת גלולות.
אוקי. ומה הלאה?
בסיבות אחרות - שכנראה הם קשורים ודומים איך שהוא לספק פיקוח נפש, אז יש לשאול רב ות"ח מובהק. 

כעת תגיד לי אם לא צריך להיות נביא או חלום חלום בכדי להבין מתוך הטקסט שבמקרה שלאשה קשה חודשיים אחרי לידה ראשונה להיכנס שוב להריון, האם יש בכלל מה לשאול רב, או ששאלה כזו בכלל לא בקטגוריה שעליה דן המחבר.

אגב, אני , בגלל הגישה הזו בספרים, מאוד התפלאתי, כשאשתי לא יכלה לחשוב על הריון נוסף אחרי הלידה [ולא קימתי פר"ו] באיזה קלות רב שמפורסם כמחמיר, אמר לי שאשתי תיקח גלולות.

המדריכים שאומרים לחתנים שיש איסור גורף, רוצים בעיקר שלא יהיה שימוש גורף לכתחילה בלי סיבה, או סיבה מוצדקת
כשהסיבה שהאשה ילדה עכשיו, והיא צריכה לעצמה מנוחה של שנה או שנתיים, זוהי סיבה מוצדקת
רגיל, נשים מניקות אינן נכנסות להריון אבל ישנן כאלה שכן נכנסות והן יודעות מזה, או כאלו שבגלל העבודה אינן מניקות, ומצד שני אינן מסוגלות להיכנס להריון נוסף תוך זמן קצר,
כל אלו הם סיבה מוצדקת, וקל וחומר אם הסיבה היא שהיא רוצה להמשיך להניק, וללא הגלולות היא עשויה להיכנס להריון כי כך טבעה

בקשר לאלו שרוצות ללדת 2 ילדים וכלב, כלומר לא סיבה בריאותית או מנוחה לאשה, אלא סיבה של נוחות וגרוע מכך, של דרך חיים מודרנית של מיעוט ילדים, כאן יש בעיה,
האשה אינה מכונת לידה, והאיש אינו מכונה של הנחת תפילין וציצית.. זה לא ענין של מכונאות אלא בעיה הלכתית ומוסרית.