|
|
| נשלח ב-2/9/2013 23:28 |
|
| |
מי מחליט מה זה שויון בנטל ?
אנשים חסרי משכל .
מי שלא יודע מה זה חגי ישראל ומועדים .
אדם לעמל יולד - אשרי מי שעמלו בתורה .
כשור לעול וכחמור למשא .
זה הנטל המונח על כתף כולנו ובואו נישא אותו בגאון .
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 09:59 |
|
| |
ביוהכ''פ מתירין להתפלל עם העבריינים אז בואו ננצל זאת ונתקן את המעוות .
ושהסבא יזכה את הנכד ולהיפך .
ברא מזכה אבא וסבא .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 14:39 |
|
| |
אמן ואמן, וכמובן שהכוונה לסבא דסבין עתיקא דכל עתיקין, והנכד בבחינת עטרת זקנים בני בנים. ו'להיפך' הכוונה למ"ש חז"ל שהעתר מהפך מידת הדין למידת הרחמים.
זה בסדר, כולנו חזרנו דפוקים מאומן... על דרך הפשט לא הבנתי מעולם מה אייזין רוצה ואיך דבריו מתקשרים לדבריו הקודמים, לאיזה תגובות הוא מתכוון לענות וכיצד - אז כנראה הכל על דרך הסוד! ובבחינת 'ולחכימא ברמיזא'
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 15:03 |
|
| |
אתה מעיד על עצמך שאתה אח רחוק .
אז אולי זה רחוק מבינתך .
אבל יפה שאתה משתדל .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 19:04 |
|
| |
כל מצטטי הרמב''ם הנלהבים, אף אחד מכם לא טרח לקרוא את מפרשי הרמב''ם? דעת הרמב''ם היא דעת יחיד כיון שחולקים עליו [כמעט] כל גדולי הראשונים והאחרונים. עיין כסף משנה על המקום. עיין בית יוסף על הטור במקום. עיין ב''ח שם. וכל אחד מהעוסקים בסוגיא טורח להזכיר שכל חכמי ישראל נטלו, נוטלים ויטלו כסף על לימוד תורה. אפילו הרמב''ם עצמו [בפירוש המשניות אבות פ''ד כמדומני] כותב שדבריו 'לא יאותו לרוב גדולי החכמים אם לא כולם' בקרב פוסקי זמננו עיין במשנה ברורה, ביאור הלכה סי' רל''א [כמדומני שכן אין עתה ספרים תחת ידי וה' הטוב יצילנו מטעות רח''ל] שמאריך להוכיח כי בימינו מותר לכ''ע להתפרנס מן הצדקה. המשנה ברורה נחשב לפוסק אחרון ובית ישראל בימינו נוהג בעיקר על פיו מה גם שהנהיגו כמותו גדולי ישראל האחרונים. לגבי האגרות משה, לא ידוע לי שהוא היה סנדלר או דייג, אבל אולי אני טועה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 20:39 |
|
| |
הרמב"ם כתב שדבריו לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם, ובכל זאת אמר את דבריו להורות את האמת לדורשיה.
והנה עלה טרף בפיה, דרשו חז"ל אמרה מוטב יהיו מזונותי מרורים כזית ובידו של הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש ביד בשר ודם. כתב רבינו בחיי: הנה יש בזה קל וחומר לבריות שאם עופות נח להם זה, על אחת כמה וכמה בני אדם שהם בעלי שכל וידיעה, ומדת בושת פרושה על פניהם שאינם רוצים להתפרנס זה מזה.
אמר רבה בר בר חנה אר"י משום ר"י בר' אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות אחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן. הנה רבי יהודה לא אמר שדורות ראשונים לא עשו מלאכה, אלא שתורתם היתה עיקר ומלאכתם טפל. לפיכך, כדי לזרז את דורם במדה ישרה זו, אמר רבי מאיר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה.
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן (מהרש"א: דרוב עולם אינן צדיקים גמורים),
והרבה עשו כרשב"י (שתורתו אמנותו) ולא עלתה בידן (מהרש"א: לפי שרובן אינם צדיקים גמורים כרשב"י).
רמ"א, יורה דעה, סימן רמו כא:
לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, שאסור ליהנות מדברי תורה. וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת רשב"ץ). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות) ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת). וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, אבל אין לו לקבל דורונות מן הבריות. והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 21:28 |
|
| |
אם כן, סיכום דבריך: דעת הרמב''ם והטור לאסור להתפרנס מן הצדקה. דעת כל הראשונים שנפסקה להלכה ברמ''א [ולכן נהגו בכל מקומות ישראל- הבקיאים בכללי הרמ''א יודעים שכונתו להכריע כן להלכה] היא להתיר. לא ראיתי ראיה ברבינו בחיי לענין ת''ח המתפרנס דוקא דלכאורה מיירי בסתם שנורר. וכדאמרי אינשי 'זברה מה היא אומרת -תזכה למצוות'
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2013 22:07 |
|
| |
באשר לגמרות והמדרשים שהבאת, הכסף משנה והב''ח מביאים 17 ראיות מכל רחבי הש''ס לצד השני. אין הספר תחת ידי כמ''ש לעיל אולם אנסה להביא מעט ראיות מן הזכרון: רבי פתח אוצרות בשני בצורת. אמר: יכנסו ת''ח. עמי הארצות אל יכנסו. ההוא דמי כלילא דאתא לטבריה[פירוש:מס בשווי כתר זהב שהיה נהוג באימפריה הרומית בתקופת שקיעתה] הגיעו הסוחרים לרבי ואמרו לו: ישלמו ת''ח יחד אתנו. א''ל: לא. א''ל: נברח [ויפול המס על כתפי הת''ח שישארו] א''ל: בירחו. ברחו. בטל המס. [בגמ' בבא בתרא סוף פ''ק ושם יותר באורך] ר'יוחנן התמנה לראש ישיבה ולפיכך העשירוהו שנהגו להעשיר את ראש הישיבה. [ת''ח] הרוצה ליהנות יהנה [מן הצדקה] כאלישע. והרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי. [ראיה זו נדחתה ע''י הרמב''ם בפירוש המשניות ע''ש אולם הב''ח דוחה את הדחיה] אלישע היו רבים אוכלי שולחנו [פרש''י תלמידי ישיבתו שהיו סמוכים עלשולחנו] 2,200 רב פלוני 1,100 רב אלמוני 900 [וכך מוסיף המספר ומתמעט ללמדך כמה הידרדר כבוד התורה וכדו'] אלה גמרות בכתובות. מששה דברים התעשר ר' עקיבא. מבת כלבא שבוע. מאנשים שנדרו צדקה למענו [או משהו כזה]. מצואתו של פקיד רומי-מתיהד בשם קטיעא בר שלום שצוה את כל נכסיו ללומדי התורה-ר' עקיבא וחבריו. ומעוד כמה סיבות שאני לא זוכר. [כמדומני שזו גמ' בנדרים] קטיעא בר שלום צוה את כל נכסיו לר' עקיבא וחבריו. אמר ר' עקיבא: חצי לי וחצי לחברי. אמרו חבריו: כונתו היתה לכל חכם בשוה ולא אמר ר' עקיבא וחבריו אלא שזה כינוים של החכמים. כשהודח רבן גמליאל [ברכות פ''ד] הוכיחו ר' יהושע שלא פרנס חכמים עניים. סערה עמדה להטביע ספינה, נדרו המלחים צדקה לר' אלעזר ב''ר שמעון ושקטה הסערה. הכסף הגיע אליו מיד אחרי שאשתו [שכנראה עבדה] ברחה מהבית עם כספה וכך יכל להתפרנס הלאה[בבא מציעא פ''ז] גם ראיה זו דוחה הרמב''ם ושב הב''ח או הב''י ודוחהו. ועוד ועוד ראיות...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 00:48 |
|
| |
כולנו יודעים את האמת שיש להנות ת''ח מנכסינו אך השנאה מעבירה את האדם על דעתו .
במקרה של הסבא אין כוונתו לרע אלא הוא חושב שטוב שלילד יהיו אפיקים רחבים כהגדרתו .
הוא סובר שנחוץ שהילד יידע היכן זה נהר האמזונס למשל ?
ואני לא מצליח להבין למה זה חשוב ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 00:50 |
|
| |
אם אתה לא מצליח להבין אין מה להסביר לך
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 00:53 |
|
| |
זאת תגובה מעצבנת ואני חוזר בי.
כשיהיה לי כח [בשעה מוקדמת יותר אולי] אני אכתוב לך תגובה יותר טובה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 00:59 |
|
| |
האם לך חשוב שהילד ידע מי היו עשרת השבטים? [מחוץ למצות ידיעת התורה שבזה] למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 01:29 |
|
| |
רבי יהושע אמר לרבן גמליאל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם מתפרנסין ובמה הם ניזונים. במה הם מתפרנסים, שגדולי חכמי ישראל התפרנסו בדוחק ממלאכות פשוטות, כרבי יהושע שהיה פחמי. ובמה הם ניזונין, שניזונו בצער ולא שאלו מן הצבור. ומאחר שהנשיא פרנס הדור צריך לדעת את מצבם של תלמידי חכמים כדי לשפרו ולרוממו, אמר לרבן גמליאל אוי לו לדור שאתה פרנסו. לפיכך, רב צריך לדאוג שלתלמידיו לא תחסר פרנסה ושלא יהיו ניזונים בצער, כל שכן נשיא לכל ת"ח שבדור, כרבי שפירנס תלמידי חכמים עניים בנותנו להם מעשר עני או מאוצרותיו.
מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות.
לפי מסורת רב אחאי גאון, בעל הבית היה רבי אליעזר והפועל תלמידו רבי עקיבא. הנה רבי אליעזר היה עשיר מאד ויכל לתת לתלמידו רבי עקיבא מתנות או צדקה, אלא שאין זו דרכם של חכמים לקבל מתנות ואין זו דרכם לקבל צדקה אם מסוגלים להתפרנס ממלאכה.
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלה בידן, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלה בידן.
א"ל רבא לרבנן במטתא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. שני גדולי הדור המליצו לתלמידיהם להתפרנס ממלאכה.
תוקן על ידי מם80 ב- 17/09/2013 01:31:46
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 01:44 |
|
| |
לפי הרמב''ם אסור לאדם ליהנות מלימוד תורה - לא כי הוא פרזיט כיון שהעוסק בתורה הרי הוא תורם תרומה גדולה לקיום העולם אלא כי הוא מועל בקדושת התורה. א''כ איך יכלו ת''ח לקחת כסף בשל היותם ת''ח?
לגבי ר' עקיבא, כבר הוכיחו המפרשים שאז היה עדיין עם הארץ. ועכ''פ לגביו מפורש שנהנה מהצדקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2013 01:52 |
|
| |
לגבי ר''ע כתב החת''ס בשם מהר''ע מפאנו שמדובר לפני שהלך ללמוד .
|
|
|
|
|