כשהסבא מקלקל את הנכד .

הבעיה היא בזה שהסבא לא מבין מה הבעיה .

לפעמים עצם ההכרה בכך שיש בעיה היא חלק מהפיתרון .

הערכים מתנגשים והילד עומד באמצע .

גם המסרים הסותרים מערערים את יציבותו .

השיחה כאן שבלונית, יוצאת מתוך הנחות שנכונותן נקבעה מראש. 'שמעתי' לשון של רכילות היא [להבדיל מ'מעשה ב...'], ואולי שומעים אני ספור של הולכי רכיל שעינם אינה מסכימה עם מה שהם דורשים לראות. אפשר שהם חשדנים ביחס לחוזר בתשובה ורואים. - מעשה פסול, - חובה לעצמם לבלוש ולחקור אודותיו.

את הפרטים המעשיים אודות הדמויות על לנו לדעת, לכן צריך להתיחס אל הנושא הכללי שבפנינו. כאן נניח כי חזקה [אם יש היום חזקות כאלו] על האב שהוא יודע דעותיו של הסב, ועל הסב שאינו רוצה לפגוע בבנו ובנכדו, וכי דברים נתנים לשיחה ולהסכמה הדדית.

יש ספרים פסולים ותוכניות טלוויזיה פסולות, גם זבל ושטויות מרובים בשניהם [אלו שופעים גם בדפוסים כשרים ביותר]. עדיין, הספר בפני עצמו והטלויזיה בפני עצמה אינם פסולים כלל. איסור גורף שלהם מצביע על חולשה, ובעיקר על חינוך לקוי שאינו מביא לבגרות האישיות ויכולתה לעמוד על רגליה ולבחור את הראוי, [כך שהיא נעשת נשלטת כל חייה]. השאלה היא מה הבית מתיר ואוסר לקרא או לצפות ואם יכול הוא לחנך לטעם הנכון של הבחירה.

העניין הבא הוא העיקר. צריך אדם, ילד או מבוגר, כל אחד על פי גילו ואפשרויותיו, לדעת כי לידו חיים אנשים בעלי דעות ואמונות שונות, אורח חייהם שונה, מנהגיהם אחרים. צריך להכיר אותם ואת מחשבותיהם, להעריך ולכבד גם את השונה בשונותו, יש גם הרבה מה ללמוד מהם. החשוב בדבר במה שהוא מביא סובלנות ושלום ודו שיח של כבוד.
עודד

אח רחוק
אני מתבסס על דברי הרמב''ם, הכס''מ והב''ח שמצהירים-כל אחד בנפרד- כי המנהג הנ''ל הוא דרכם של כל או רוב גדולי החכמים, הראשונים והאחרונים.
הרמב''ם שולל את המנהג הזה מהסיבה שאסור למעול בקדושתה של התורה ולהשתמש בה להנאות גשמיות, וכפי שהוא מפרש את המשנה [דלא כרש''י] העושה תורתו קרדום לחפור בה. הכס''מ יוצא נגד דברי הרמב''ם כדי להגן על המנהג הנ''ל ולהוכיח שהוא מותר.
לפיכך, בספרו שולחן ערוך לא הובאו דברי הרמב''ם.
כדעת הכס''מ פוסק הרמ''א להלכה.
כך פסק גם בביאור הלכה.
המנהג הנ''ל נמשך עד היום.
דוק בספרים ותשכח כוותי.

הנידון מעולם לא היה האם לומדי התורה הם פרזיטים וחייבים להתפרנס כדי לא להיות לנטל על הציבור, להיפך, פרזיטים, ששמם ההלכתי הוא 'מי שאינו עוסק בישובו של עולם' פסולים לעדות. מי נכלל בהגדרה זו? ובכן, מי שאינו עובד ואינו לומד תורה.                  
לומדי התורה אפילו פטורים משמירת העיר כיוון שתורתם מגינה עליה [בבא בתרא פרק ראשון] מה שאומר שהם כנראה עוזרים במשהו לבני העיר.

עם זאת, כולם מסכימים שבמצב אידיאלי, מי שהיה יכול לעבוד מבלי שהדבר יגרע מתורתו, היה טוב יותר אם היה עושה זאת. כנראה שזה לא לגמרי מציאותי ולכן אף אחד לא עושה את זה.

בפועל יש קרע בין הסבא לאבא .

הסבא חושב שטובת הילד שיהיה לו ידע על כל מיני מדינות וסדרות בטלויזיה .

והאבא טוען ובצדק לדעתי שזה פוגע בילד ובחינוכו .

הפרזיטים הם אלו שאינם לומדי תורה ומהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו .