| נשלח ב-3/9/2013 18:36 |
 |
| |
עוקד ונעקד והמזבח-לכבוד ראש השנה
אחד הסיפור המעניינים ומעוררי ההשראה במיתולוגיה העברית הוא עקדת יצחק, מעשים והגיונות רבים נעשו בהשראת סיפור זה, מאלפים רבים של יהודים שמתו במשך דורות עקב יהדותם, דרך רבי יהודה עבאס, ששכתב את סיפור בפזמון כשהתנצר בנו ועד כל יהודי בתקופות אלו, שרואה את עבודת בוראו האינטימית בראי סיפור זה. אגדות חז"ל הרבו להחיות את סיפור העקדה כסיבה מיסטית לקיומו של עם ישראל, ובימים הקדושים לעם, מרבים העם להביא את הסיפור בוריאציות שונות בתפילתם, כשכמובן, כל אחד מהמתפללים מוצא את מקומו ליד הסכין, כשהוא מקיים את רצון הבורא לקחת, להעלות ולבסוף גם לא לשלוח יד. ההבנה המוכרת של תהליך ההעקדה הוא כמובן תפיסה ריאלית של אברהם שאין אפשרות להמרות את פי הבורא ("אם תמנעני, סוף רוחי ונשמתי אליו יאסוף", מתוך סליחת 'אם אפס רובע הקן'), עד שכבש את רחמיו והתאכזר אל בנו. כה חפץ אברהם לשחוט את בנו, עד שהאריך המלאך בדבריו ופירט: "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש בו מעומה!". אולם בתפילה חז"לית הנאמרת בתעניות ציבור (תענית טו.), כתוב: "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם...". לאיזו תשובה היה זקוק אברהם שאנו מקווים להענות בכיוצא בה? וכי לא כבש רחמיו וביטל אהבת בנו? כשם שאברהם עמד בכמה נסיונות בדרך לעקדה, יצחק בנו עמד בנסיונות משלו. בכולם הוא עמד בשקט מפתיע, עד שהתורה ובעקבותיה גם אנו לא מזכירים ולוא אחד מהם. אולם בנסיון אחד כבר התקשה יצחק לעמוד, והוא מבואר היטב בתורה: "ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה. ויאמר אברהם, אלוהים יראה-לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו." חכמים הסבירו את נסיון זה כך: "בא לא סמאל (השטן) אצל אברהם אבינו ... וכיון שלא הועיל ממנו כלום - בא לו אצל יצחק. אמר לו:ברא דעליבתא (בן העלובה) הולך הוא לשחטך. אמר לו: על מנת כן. אמר לו: אם כן, כל אותן הפרגזיות (מתנות, בגדי חמודות) שעשת עמך, לישמעאל שנוא הבית, ירושה, ואתה אינך מכניס בלבך? כד לא תעול מלא, תעול פלגא (כאשר לא תכנס מלה, תכנס מחציתה). הדא הוא דכתיב: 'ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי', למה אביו, אבי, שתי פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים 'ויאמר הנה האש והעצים וגו'." (ב"ר נו,ד). כגודל וגובה נסיונו של אברהם, שמתאמץ לכבוש את רחמיו מבנו יחידו אשר אהב, נסיונו של יצחק מתרכז בעיקר בפרגיות... מסירת הנפש שנראת אצל אברהם קשה ומאומצת אצל יצחק פשוטה וקלה, אבל הויתור על הפרגיות מוצא דוקא אצל יצחק נקודת תורפה מאתגרת, הוא לא מצליח לעמוד בנסיון הרגשי עד שנעזר בעידודו של אביו אברהם: "אלוהים יראה לו השה לעולה בני", צווי האל נעלה ונשגב הוא, הלוואי וירצה בך בני! מספרים שפעם אמרו לרבי ישראל מסלאנט שכה הפכפכן הוא האדם, עד שיכול הוא להיות יום אחד מלאך וביום שלאחריו גלח. ענה רבי ישראל, יכול אדם לשתף את שניהם במעשה אחד. כשאנו מבקשים בכל בוקר: "ואל תביאנו לידי נסיון" אנו מתכננים מפגש דרמטי עם יצר הרע בלובי של בית המדרש, אנחנו מתקרבים לפתח בית הלימודים חדורי מוטיבציה והוא מגיע מלא ברעיונות משלו. אך לא פעם הוא מקדים אותנו ומגיע אלינו למיטה, כשאנו עייפים ובלתי מחושבים בדרכינו. כשעמדו אבותינו מול נסיון הם לא קפצו למרומי הקדושה, הם טיהרו את יסודות הנפש הקטנוניים ביותר והביאום לד'. לפעמים דבר ד' יכול להקפיץ אותנו ישירות לרקיע כל שהוא, אבל את נפשינו הוא לא יקדם אפילו בסנטימטר אחד... את אחת הדוגמאות הנפוצות של סיטואציה כזו מציג הרב חיים שמואלביץ בשיחותיו, כשבאו בני יעקב לקבור את אביהם ומצאו את עצמם עומדים מול ערעורו של עשיו, עוד הם מדברים על עסקי הנחלה מבחין חושים בן דן בסבו מוטל בבזיון! הוא לא ממתין לדיונים ומכה את עשיו. דודיו לא כבדו את האב פחות ממנו, הם פשוט היו עסוקים... כשיש 'הפרדה' בין חיי הרוח לחיי הגשם עובר הרבה זמן עד שמנצלים את הרוח. אם המחשבה הראשונית היא הרוח לפעמים אפשר להסתדר גם בלי הגשם... נסיון של אבותינו משקף שיתוף פעולה מלא של האדם עם רצון האל. כולנו יכולים למצוא פינה בחיינו המקשרת אותנו ישירות לאברהם – כשאברהם התעלה על עצמו, הוא עבר גם דרך הנסיון הזה... בהצלחה
תוקן על ידי אחרחוק ב- 03/09/2013 18:54:04
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2013 18:40 |
|
| |
לכבוד ראש השנה רציתי לשתף את חברי הפורום במאמר זה שכתבתי. יש בו כמה נושאים מעניינים וחלקם נידונו בבעבר, במישרין ובעקיפין.
בהזדמנות זו הייתי רוצה להקדיש את פרסומו לזכר אדם שהכרתי ונפטר לאחרונה, ר' פנחם נוישטט ז"ל, בראש ובראשונה יהודי יקר ומיוחד, אבל גם בעל שלשת יוחסין מכובדת, איש תורה וחסד, מחנך דגול ובכלל, אדם מעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2013 22:12 |
|
| |
מענית העובדה כי אנו קוראים למעשיו של אברהם. בשם -עקידת יצחק-
א. ה' לא ציוה על אברהם לעקוד את יצחק, זו היתה יזמתו של אברהם ואולי של יצחק- ולא ציווי אלוקי.
ב. הנסיון היה של אברהם, ולא של יצחק, אפילו אם נאמר כי ידע.
ג. להרג ולמות- אינו נסיון כה גדול, מתים וזהו. הנסיון הגדול של אברהם היה- בידיעה כי לאחר שיעלה את בנו לעולה.
הוא יצטרך לחזור הביתה, יצטרך לחיות כל רגע בחייו אם הידיעה שהוא במו ידיו רצח את בנו, ולהמשיך לחיות.
עשרה נסיונות התנסה אברהם- כך לפי המשנה. אבל מענינת העובדה כי הנסיון הראשון שלו- שנזרק לכבשן האש,
התורה לא מזכירה, נסיון כה גדול לכאורה והתורה לא מספרת עליה? כן- כי כי למות אינו נסיון כה גדול.
ד. לטעמי כמה מהמדרשים בתאורם את העקידה- עושים עוול לאברהם. להפוך אותו לאדם הנמצא באקסטזה, שאלוקים חייב
להגיד לו ואל תעש לו מאומה ...
ה, מעולם לא הבנתי לאשורה- מה המסר בסיפור הזה. האם המסר הוא- כי כך נגזר גורלנו להעלות בנים לעקידה.
נסיון שבימנו עברו ההורים השכולים? האם במשך הגלות הארוכה כשהאבא מל את בנו, למרות שהוא ידעה, כי סימן המילה
יסכן את בנו, סכנת מוות- ולמרות זאת הם המשיכו למול.
אבות ובנים ומשפחות נהרגו על קידוש ה' בערי השו"ם ובכל הגולה במשך אלפיים שנה, ובעיקר בשואה. כעקידת עם ישראל.
עם כל הכאב, הנסיון של בניו של אברהם- היה נסיון הרבה הרבה יותר גדול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2013 22:44 |
|
| |
עקדת יצחק הוא סיפור מזעזע כל אדם בעל נפש וסיפור חושים בן דן מזעזע לא פחות.
שני סיפורים על קהות חושים אנושית בדרגה התחתונה ביותר.
סיפורים על שטיפת המוח שמתרחשת יום יום בצפון קוריאה מזעזעים את נפשנו. מספיק לקרוא את דבריו של אח רחוק כדי להבין איך שטיפת המוח עובדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2013 23:15 |
|
| |
מה הכוונה "מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו"?
מה יצחק התפלל באותה שעה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 10:50 |
|
| |
כאשר אלהים מבקש להשמיד את אנשי סדום, נוזף בו אברהם שהוא מתכוון להרוג גם אנשים שלא חטאו. מזה אני לומד כי יש לו, לאברהם שיקול דעת מוסרי בריא. אבל השיקול המוסרי אינו מופעל כלל בספור העקדה, מחליף אותו הציות. אברהם מציית, - כמה מאוסה המילה הזו, - לציווי המזוויע ביותר שאפשר, ואומר להוכיח את הציות שלו על ידי הקרבתו של אחר, אמנם בנו ובכל זאת לא הוא עצמו. הלקח שלי מכל הסיפור הזה הוא כי אמונה באיזה אידאל, שמימי או ארצי, כאשר היא מקבלת בטוי קיצוני, חסר איזון, אמונה זו הופכת לתועבה הגדולה במעשי האדם. מהותו של האדם שהוא יצור תבוני ויצור מוסרי. הוא חייב תמיד לחשוב בעצמו ולשפוט בעצמו, ולעולם אסור לו לציית, לא לאדם אחר ולא לאלהים. ציות הוא חטא כלפי שמים. באשר ליצחק, אני משער שהיה שכלו כשל ילד בן שלש או ארבע, מה שמעצים את החטא של אברהם עוד יותר. אינני אוהב חשיבה המבוססת על דעה קדומה. כך אברהם נתפס כצדיק וצריך ללמוד מצדיקותו על מעשיו. זו חשיבה מעוותת. אדם הוא אדם, לכל אדם צדדים אפלים, כל אדם מועד לפורענות. הקורא צריך להשתדל ולהתבונן בדמות מתוך יושר ולא מתוך עיוות. תפיסת הדמות האמתית, על מורכבותה וניגודיה, בדרך ישרה, היא ביטוי של הכבוד. ציור מזויף מבטא זילות ושקר פנימי.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 12:54 |
|
| |
המאמר כמובן נכתב מבחינה אורתודכסים פשוטה, אבל הדיון בנושא העקידה חשוב מאוד.
אם היה מדובר על שאלה היפוטתית/דיון בטקסט מבלי לייחס אליו קדושה עודד היה צודק לגמרי. הבעיה בסיפור העקידה שהאל בירך את אברהם, ולכן צריך להבין איך זה מסתדר עם שאלה מוסרית/מקבילה כמו סיפור סדום.
בקשר לפרשנויות שחותכות את הטקסט, ובעיקר מוציאות את אברהם 'יודע את כללי המשחק' [אם אני מבין נכון, זה בגדול רעיונו של ירוחם] לא כ"כ מסתברות בעיניי, כי א"כ הנסיון לא היה נסיון. וכבר כתב ע"ז הרב ד"ר אביגדור בספרו 'השכל וידוע' (כרך 1 עמ' 303, נמצא בהיברבוקס).
את דברי אפרים לא הבנתי בכלל, מצטער, סיפור העקידה מעיד על עצמו שהמעשה היה לא ראוי. אם הוא היה ראוי הוא יכל להגמר/ הוא לא היה נסיון גדול לאברהם. יש נושא אחר שאפשר לדון בו בכמה פנים, והוא המחוייבות לדת במצב שהיא נוגדת את המוסר. כלומר, אחרי שהתברר מעל כל ספק שהדת אמת, כיצד מתמודדים עם המוסר. אני אגב חושב שסיפור העקידה הוא התשובה הטובה ביותר לשאלה... אבל בכל מקרה סגנון ההתגלות לא מוכר לנו, ואם אנו רוצים להאמין יש אפשרות להבין שגם אברהם הבין שמדובר בצו חריג והציפיה ממנו היתה לעשות הכל מבחינתו ובכך להוכיח רצינות וכנות [להחליף את המילה 'צייתנות'].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 13:26 |
|
| |
אחרחוק,ואם מדובר בצו חריג זה משנה משהו?
ובאשר לנסיונות-הרי השבח לאברהם נובע מזה שעמד בכל הנסיונות כולל נסיון העקדה. אז איפה אתה מוצא הוכחה שסיפור העקדה מעיד על עצמו שהמעשה היה לא ראוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 14:02 |
|
| |
אחי לא הבנת אותי! לא טענתי כי אברהם הבין את כללי המשחק, כי אם זה משחק -זה משחק אכזרי ביותר, טענתי כי הנסיון של אברהם היה גדול מאד, כי הוא היה אמור לחיות הרבה זמן אחרי העקידה עם התוצאות. נדמה לי הראב"ע מפרש את המילה ניסה- ה' הפך את אברהם לנס-דגל. כי הרי ה' אמור לדעת את תוצאות הניסוי, ובשבילו אין כאן כל נסיון. העובדה היא כי למרות שאברהם מבטיח לנעריו כי הם- יצחק ואברהם ישובו אליהם- בפועל שב רק אברהם
בראשית פרק כב
ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם
יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ
יש להניח כי יצחק ברח לאחר הנסיון הזה, ולא שב לדבר עם אברהם רק לאחר הרבה מאד שנים, בגיל 40
ואפילו ללוויה של אמא שלו הוא לא הגיע,
כך בכל אופן כךאפשר להבין מפסוקי התורה בהמשך
עיקר דברי היו -הנסיון שבניו של אברהם עברו במשך אלפי שנים, נסיון גדול יותר הרבה יותר.
:
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 14:52 |
|
| |
אפרים, לצערי לא ירדת לסוף דעתי, כוונתי היתה שאם רעיון שחיטת בנים היה מעשי מבחינת אברהם, העקידה לא היתה בכלל נסיון. ואדרבה, ממה שהאל ביאר לאברהם שלא היתה לו כוונה שכזו, ואדרבה הוא רק רצה לבדוק אותו, מוכח שגם האל חושב ככה....
ישנה שאלה אחרת, מה אברהם היה אמור להגיד לעצמו בדרך לעקדה. לדוגמה: הרגע חזרתי מהמקווה, בכניסה היה תלוי שלט עם יהי רצון ארוך ומורכב בכיכוב שמות ארוכים ומעניינים של האל ומשרתיו בעליונים ובתחתונים. כנראה מי שכתב את היה"ר הבין מה עומד מאחרי עניין המקווה. אבל אברהם, שהיה אמור לעשות מעשה לא הגיוני, מה היה אמור לחשוב? - זו שאלה חשובה מבחינתי, אבל לפחות למדובר עד כה איננה נוגעת.
ירוחם היקר
לצערי לא התבוננתי בדבריך מספיק, וכתבתי מתוך הרגילות שכל מי שכותב על העקדה [ולא רק] מנסה להוציא את אנשי התנ"ך חכמים ויודעי העתיד, בד"כ נגד הטקסט. אם כי בודאי אינך חשוד ע"ז.
הרעיון בעניין יצחק מעניין, אכן נראה שיצחק העדיף להתרחק באברהם כמו "וישב יצחק עם באר לחי ראי" ועוד..
אם לא נפגש בפורום זה עד הכנס החג, אקדים לברכך בשנה טובה, מתוקה ומבורכת, (בתוך שאר חברי הפורום, כלל ישראל, כלל האנושות וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 15:20 |
|
| |
אפרים, לצערי לא ירדת לסוף דעתי, כוונתי היתה שאם רעיון שחיטת בנים היה מעשי מבחינת אברהם, העקידה לא היתה בכלל נסיון. ואדרבה, ממה שהאל ביאר לאברהם שלא היתה לו כוונה שכזו, ואדרבה הוא רק רצה לבדוק אותו, מוכח שגם האל חושב ככה...."
הנסיונות לרדת לסוף דעתך הם קשים לא פחות מנסיון העקדה...
רעיון שחיטת בנים היה מעשי מבחינת אברהם? כן או לא?
וזה שבסוף האל גילה לאברהם שהכל היה סתאאאם, הכל היה תרגיל מה זה שייך להתחלה?לנסיון עצמו?הרי על זה מדובר.
ואחרי שתענה על השאלות הנ"ל תסביר מה בעצם הנקודה שלך? ומה עם חושים בן דן? האם אתה מזדהה עם דבריו של הרב חיים שמואלביץ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 15:48 |
|
| |
מי שיודע ללמוד תורה כמו שצריך (התורה נלמדת אך ורק "כמבין דבר מתוך דבר" וזה ההלכה בשלחן ערוך ק"ו כלפי התורה עצמה) ?! יודע שבדיוק הפוך. התורה בא לשלול הקרבת אדם לאליל. במפורש האלוהים כביכול לא נותן לו להקריב את בנו.
לאפרים: מה אתה כל כך מתרגש ? כל משפחה ששולחת את בניהם להתגייס לצבא למען החברה הדמיונית ובעוד לחברה שאין לה חוקה על גבולות ארצו ?! אז הם מקריבים את היקר להם לאליל החברה.
כל מי שמכניס את ילדיו למכונית הפרטית ?! מקריב את היקר לו בשביל נוחיותו וגם הורג את זולתו בשביל נוחיותו האנוכית.
בקיצור המוסר של הצבועים לא קבילים מול המוסר האבסולוטית של התורה. אתה יודע למה ? כי התורה היא תורה אנושית שנכתבה על ידי אנשים טובים שדאגו אך ורק לצאצאיהם שהם במקרה אבותינו.
תוקן על ידי maxmen ב- 04/09/2013 16:01:43
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 16:04 |
|
| |
אחי
אני מנצל את רצוני לאחל לך שנה טובה מתוקה, ומבורכת,
ואוסיף מי ישב בבאר לחי רואי? ישמעאל והגר, שהם היו מגורשי אברהם- והוא כנראה הזדהה איתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 17:36 |
|
| |
היי תודה צדיק, לפעמים אני מתגעגע לכסח שהיית בינינו.
שנה טובה וחיים טובים לך ולכל משפחתך לדורי דרות אמן ואמן...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 22:11 |
|
| |
אתמול בקריאת התורה נתתי את דעתי- כי את הציווי לעלות את יצחק על המזבח- נתן אלוקים בעצמו.
את ציווי הביטול נתן מלאך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 22:39 |
|
| |
ירוחם, גמח"ט, ראה בכמה מהמפרשים שדנו בשינוי ובהכוה"ק ע"פ דברי המדרש. בספרי מאספי האמרות שמפי גדו"י ביקשו להסיק מכך שצווי לשחוט צריך שיבוא דווקא מפי הקב"ה בעצמו, משא"כ להיפך, והדברים עתיקים.
|
|
|
|
|
