החלפת טבעות בין החתן והכלה .

מדבריו בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כה ברור, שעיקר התגדותו לחילופי טבעות  היתה העובדה שהחתונה נערכה ע"י רב ריפורמי, ולא עצם חילופי הטבעות. 

בתשובה זו הוא כותב: 

"הנה ראה כתר"ה מה שכתבתי בקידושין שנעשו על ידי הרעפארמער ראבייס, שאין לחוש להם כלל, כי לבד שאין שם עדים כשרים, הרי הרבה מהן ואולי כולן, אין עושין מעשה קידושין כלל, דאף שנותן לה טבעת, הרי גם היא נותנת לו טבעת, ומוכיח נתינתה על נתינתו, שהוא רק מתנה בעלמא, על שנעשו איש ואשה, אבל עשיית הקידושין היה בלא כלום, דאף דברים אולי אינם, ולא שבזה מקדשים זא"ז, שנימא שנתינת הבעל היה לקידושי, ונתינת האשה שג"כ נתנה לקידושין, הוא דברי הבל, דהא הם אינם מקדשים כלל, אלא היתה תשובת דברים על שאלת הראביי, אם רוצה ליקחנה לאשה ומשיב הן, ואותה הוא שואל אם היא רוצה שיהיה בעלה או שתהיה אשתו ומשיבה הן, שזה אינם אף דברים של קידושין, אלא דברים שרוצים בהאישות, ואח"כ נותנים זל"ז הטבעות על האישות שנעשה בדבריהם שהשיבו הן, שזה לא היה כלום אף אם היה נעשה זה לפני עדים". 

כל המעיין בתשובה זו יראה, שהוא כולל את כל הקידושין הריפורמיים בחבילה אחת, מבלי להתייחס למקרה ספציפי: 

"כי לבד שאין שם עדים כשרים". 

"הרי הרבה מהן ואולי כולן, אין עושין מעשה קידושין כלל". 

ועוד כהנה וכהנה. 

כך ניתן להבין מתשובות אחרות שלו באותו ענין: 

בתשובה (אג"מ אה"ע ד סי' יג) הדנה בבני אשה שנישאה אצל ראביי קאנסרווטיבי, שנישאה לאחר בלא גט. הוא כותב: 

"... דהא עושין הרבה אינשי דברים שבדו מעצמן שגם הכלה נותנת טבעת להחתן תחת החופה בשעת קידושין ואומרת ג"כ איזה דבר שהרבה ראבאייס הכניסו זה בענין מעשה הקידושין ולא ניכר מי מקדש למי אם החתן את הכלה או הכלה את החתן, ואולי נראה שהוא רק מעשה שחוק דחלופי דנתינת מתנות לסימן בעלמא על שנעשו בחשיבות איש ואשתו, ולא שהוא מעשה קנין אישות שהצריכה תורה, שאולי לפי כוונה זו הוא כלא נעשו קידושי תורה ולא נתקדשה כלל, והוא אצלי ספק גדול שלא מצאתי לזה ראיה עדיין". 

באותה תשובה הוא מציע פתרון לרב מסדר קידושין שמכריחין אותו לערוך קידושין שבו תתן הכלה טבעת לחתן: 

"... וכשנזדמן לרב אחד באיזו חתונה שמכריחין אותו והוא אנוס בפרנסתו לעשות הקידושין דוקא באופן שהכלה תתן ג"כ טבעת להחתן צריך להודיע אותם וגם להעדים כי רק נתינת החתן להכלה הם קנין הקידושין, ונתינת הכלה להחתן לא שייך להקידושין כלל, אלא הוא רק מתנה בעלמא ואמירתה תהא בלשון שהם דברי נתינה לאהבה ולחבה אחרי שכבר הוא בעלה". 

ואילו בתשובה אחרת (שו"ת אגרות משה אה"ע ד סי לב) הוא כתב: 

"... תשובה דסימן י"ח היתה ברב כשר שסידר הקידושין דנתינת טבעת מהחתן להכלה לפני עדים ובאמירת החתן הרי את מקודשת לי, אך אחר זה הניח לעשות דבר הבל בעלמא, שגם הכלה נתנה להחתן טבעת ואמרה הריני מקודשת לך או אתה מקודש, אף שודאי מה שהניח הרב להכלה לעשות זה עשה איסור גדול, מ"מ מה שעשה כהוגן שהוא מעשה הקידושין היה כדין, אף שנכנע לרצון הכלה שגם היא תתן לקידושין להחתן ותאמר שהיא מקדשת". 

ומה כאשר הכלה נותנת את הטבעת מיד לאחר קבלת הטבעת מבעלה? 

במאמר "קדושין קונסרבטיביים" (תחומין יח, עמ' 90) מובא בשם הרב זלמן נחמיה גודלברג: "שאין בכך כדי לפסול את הקדושין, שהרי במקדש לא אמרינן 'תוך כדי דיבור כדיבור דמי', ואם כן, מה אכפת לנו מה עשתה האשה לאחר שהבעל קידש אותה בטבעת".

תוקן על ידי נישטאיך ב- 09/09/2013 06:48:47

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 09/09/2013 11:38:14

"ר"ש אומר: מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה, ולא כתב כי תלקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו". 

אך לדברי הר"ן (נדרים ל א, בד"ה ואישה נמי), המאמר הוא בעל משמעות הלכתית "עקרונית" בקידושין, ובלשונו: 

 "... כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש, לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל, ומש"ה אמרי' בפ"ק דקידושין דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש, אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה, ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו, הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל...". 

לדבריו הר"ן, משמעות המאמר היא, שכדי שקידושין יחולו צריך שהבעל יקח את האשה, ולקיחת האשה חייבת להיות תוצאה ממה שהבעל זוכה בה מן ההפקר, ללא כל "נתינה" שהיא מצד האשה, אפילו לא "נתינת עצמה" לקידושין.

<לדברי הר"ן הגמרא סוברת אחרת>

איך הבנת מהציטוטים שהבאת שלא כדברי הר"ן?

מה לזה ולנתינת האשה טבעת לבעל בנוסף לנתינת הטבעת ע"י הבעל?