התרת נישואין בלי גט. הכיצד?

בילי, נתתי מייל למעלה.

נהנתי לקרוא את הפסק של הר' אברהם הכתוב בטוב טעם אך רציתי להעיר כמה הערות: א. עיקר היתרו של הר' מתבסס על הבנתו בדברי התוס' שבכל חוזה בין ב' צדדים לא אזילנן בתר אומדן דעת משום שכל צד מחשבן את כל האפשרויות ומבטל דעתו מפני דעת חבירו ומוותר מראש על חלק מדרישותיו. ולפ''ז כתב הר' שבאופן שאירע אירוע שאינו צפוי ולא עלה על דעת הצדדים אמרינן שחלה התנאה. ובמקרה דדין שאירע אירוע בלתי צפוי אמדינן דעתה שלא היה דעתה להתקדש. ויש להעיר: שאין כוונת התוס' שכל צד מחשבן מראש את כל האפשרויות שיכולות לקרות, אלא שאף דעת בכח מהני ואמדינן דעתו שאם היה מחשבן את הצד הזה היה מסכים להכנס לעיסקא אף בכה''ג מימלא לא חל ההתנאה משום דעתו של הצד שכנגדו שחפץ שהמקח יכול אף באופן הזה. ומימלא אף באירוע בלתי צפוי אמדינן דעתו האם הוא היה מסכים להכנס להסכם אילו היה מחשבן מראש אפשרות זו ועוד שאף לפי דברי הר' אברהם אשה מחשבנת מראש אפשרות שבעלה ימות בלא ילדים [אף בבעל צעיר] שזה אירוע נדיר, ומדוע א''א לומר שחשבנה אפשרות כזאת גם שהבעל יברח? ב. עוד כתב שהביאה במלון אף אם נעשתה לשם נשואים יכולה להועיל לשם קידושין מדין קניין המועיל וקניין שאינו מועיל, וצ''ע דבקניין המועיל התחדש שסגי בכוונה לעצם הקניין אף שאין כוונה למעשה הקניין המועיל, אבל אם אין כוונה לקניין אלא רק למעשה הקניין ודאי שלא מהני, וא''כ במקרה דידן יש מעשה קניין דהינו הביאה ללא כוונת קניין דהינו הקידושין ג. עוד כתב שאף אם אין עדים על הביאה מועילה הביאה מדין אנן סהדי. ויש להעיר שאנן סהדי מהני על גבר ואשה שאין אנו יודעים את מעמדם האישי ואנו רואים שחיים כזוג תלינן שהם זוג, אבל אם ידעינן שלא נעשו קידושין לא יועיל שום אנן סהדי, וכמו שכו''ע יודו שחילונים החיים כזוג אין אנן סהדי שהם בעל ואשה, וא''כ במקרה דידן על צד שהקידושין לא חלו לא יועיל שום אנן סהדי. נ.ב. בתוך הדברים כתב הר' לבטל את דעתו של הרע''א שכתב שמקח טעות מהני מדין תנאי מסברא שדבריו לא מתקבלים, נראה לי שבמחלוקת מסברא אם אנו יודעים שסברותיו של בר הפלוגתא שלנו הם ישרות יותר קשה לבטלם מסברא משום שאין סברא שסברתנו יותר טובה מסברתו, ולכן יותר קשה לבטל דבריו, ובוודאי לא בצורת ההתנסחות שכתובה בפסק

נהנתי לקרוא את הפסק של הר' אברהם הכתוב בטוב טעם אך רציתי להעיר כמה הערות:

א. עיקר היתרו של הר' מתבסס על הבנתו בדברי התוס' שבכל חוזה בין ב' צדדים לא אזילנן בתר אומדן דעת משום שכל צד מחשבן את כל האפשרויות ומבטל דעתו מפני דעת חבירו ומוותר מראש על חלק מדרישותיו.

ולפ''ז כתב הר' שבאופן שאירע אירוע שאינו צפוי ולא עלה על דעת הצדדים אמרינן שחלה התנאה. ובמקרה דדין שאירע אירוע בלתי צפוי אמדינן דעתה שלא היה דעתה להתקדש.

 ויש להעיר: שאין כוונת התוס' שכל צד מחשבן מראש את כל האפשרויות שיכולות לקרות, אלא שאף דעת בכח מהני ואמדינן דעתו שאם היה מחשבן את הצד הזה היה מסכים להכנס לעיסקא אף בכה''ג מימלא לא חל ההתנאה משום דעתו של הצד שכנגדו שחפץ שהמקח יכול אף באופן הזה. ומימלא אף באירוע בלתי צפוי אמדינן דעתו האם הוא היה מסכים להכנס להסכם אילו היה מחשבן מראש אפשרות זו

ועוד שאף לפי דברי הר' אברהם אשה מחשבנת מראש אפשרות שבעלה ימות בלא ילדים [אף בבעל צעיר] שזה אירוע נדיר, ומדוע א''א לומר שחשבנה אפשרות כזאת גם שהבעל יברח?

ב. עוד כתב שהביאה במלון אף אם נעשתה לשם נשואים יכולה להועיל לשם קידושין מדין קניין המועיל וקניין שאינו מועיל,

וצ''ע דבקניין המועיל התחדש שסגי בכוונה לעצם הקניין אף שאין כוונה למעשה הקניין המועיל, אבל אם אין כוונה לקניין אלא רק למעשה הקניין ודאי שלא מהני, וא''כ במקרה דידן יש מעשה קניין דהינו הביאה ללא כוונת קניין דהינו הקידושין

ג. עוד כתב שאף אם אין עדים על הביאה מועילה הביאה מדין אנן סהדי.

 ויש להעיר שאנן סהדי מהני על גבר ואשה שאין אנו יודעים את מעמדם האישי ואנו רואים שחיים כזוג תלינן שהם זוג, אבל אם ידעינן שלא נעשו קידושין לא יועיל שום אנן סהדי, וכמו שכו''ע יודו שחילונים החיים כזוג אין אנן סהדי שהם בעל ואשה, וא''כ במקרה דידן על צד שהקידושין לא חלו לא יועיל שום אנן סהדי.

נ.ב. בתוך הדברים כתב הר' לבטל את דעתו של הרע''א שכתב שמקח טעות מהני מדין תנאי מסברא שדבריו לא מתקבלים, נראה לי שבמחלוקת מסברא אם אנו יודעים שסברותיו של בר הפלוגתא שלנו הם ישרות יותר קשה לבטלם מסברא משום שאין סברא שסברתנו יותר טובה מסברתו, ולכן יותר קשה לבטל דבריו, ובוודאי לא בצורת ההתנסחות שכתובה בפסק

העובד,
1. היו שני נימוקים מדוע דברי תוס' לא שייכים הכא: א. אירוע לא צפוי וקיצוני (שעליו הצדדים לא היו מסכימים), וכ"מ המל"מ בהל' זכיה. ב. אירוע שהוא ביוזמת הבעל, שעל זה ודאי האישה לא מסכימה. אם הוא מת או נפל בו מום, זה סיכון שהיא לוקחת, שכן אם היא לא תיקח אותו לא יהיה חוזה. אבל הסיכון שהוא עצמו יחליט לברוח ולא לספק את הסחורה - הוא ודאי סיכון שהיא לא מוכנה לקחת. מעבר לסבררא הפשוטה, הרי כל מה שהיא לוקחת סיכונים עבורו זה כדי שיתקיים החוזה. אבל אם הסיכון הוא בזה גופא שהוא יחליט במזיד להפר את החוזה - למה שהיא תרשה לו את זה. היא לא מרוויחה מאומה.
2.  לגבי הביאה במלון יש להאריך בזה. ראשית, לא נכון מה שכתבת שכל זוג שחי ביחד ללא חו"ק ברור שהם לא נשואים. זהו דיון עתיק, ויש דעות לכאן ולכאן. שנית, הקושיא קשה יותר מכתובות עד ע"א, שם רואים שאם הבעל אינו מתכוין לביאה (כי חשב שקנה קודם בכסף) ודאי אינו קונה בה. אבל במקרה דידן שהבעל לא מתכוין לכלום, שהרי הוא לא יודע מאומה על קידושין ונישואין, שאני. כאן י"ל שהביאה כן קונה כמו שהכסף קנה בלי שהוא התכוין לכך. ויש לפלפל בזה עוד.
3. האנן סהדי לא מוכיח שהיו קידושין, כפי שאתה מניח. האנן סהדי הופך את הביאה לביאת קידושין, כשהאנן סהדי הוא הוא עדי הקיום (=ידיעת העולם הוא עדי הקיום).

לגבי הנ.ב. לא הבנתי את כוונתך. הסבר זה ברעק"א (שמקח טעות הוא מדין תנאי) הוא מופרך לגמרי על פניו, ולכן טענתי שהוא עצמו לא התכוין לכך. עוד כתבתי שגם בדבריו קצת משמע כן, שהרי הוא מדבר על שינוי נסיבות ולא על פגם במקח.
את הפלפול לגבי סברתו של מי טובה יותר אני משאיר לאחרים. הוא לא רלוונטי לעצם הדיון.

לר' מיכי,
הענה על ראשון ראשון:
1. על נמוקים אלו שכתבת מדוע הכא ודאי יש אומדן דעת אין חולק, מה שהערתי זה רק לגבי הנימוק המרכזי שבחוזה דו צדדי אין בד''כ ביטול ע''י אומדן דעת משום שכל צד מחשבן את כל האפשרויות ולפי זה אפשרות בלתי סבירה לא עלתה בחשבון, ולענ''ד לא צריך חשבון בפועל, אלא מספיק שאנו דנים מה רצון כל אחד מהצדדים גם בכח.

2. ההערה היתה על הדמוי לקניין המועיל ושאינו מועיל שלא שייך כאן משום שהבעיה שאין כוונה לשם קידושין, ואם באמת לא צריך כוונה כזו [אף שבודאי לא סגי בשום כוונה שביאה ללא שום כוונה ודאי לא חלה אלא מספיק ביאה בתור ביאת נשואים ולא לשם זנות] אין מקום לקשר לקניין המועיל ושאינו מועיל.

רציתי בנוסף להעיר עוד הערה הר' כתב שודאי אין טב למיטב אם לא היו חיי אישות כלל, וזה סותר למה שכתב הר' בעצמו בתוך הדברים לבאר את דברי התוס' שסוגיית הגמ' בנפלה לפני מוכה שחין איירי בנפלה מהאירוסין שאף מהאירוסין יש טב למיטב. [ובלאו הכי איני מבין מדוע א''א להסביר שאף לפי התוס' הטב למיטב הוא בפני היבם מוכה השחין]

בילי,
א. ראה הסברי להעובד בהודעה הקודמת.
ב. לרצון כזה היא ודאי לא התרצתה. ראה שוב כבסעיף א. חידושנו הוא שניתן להתחשב במה שקורה לאחר מעשה.
ד. לא הבנתי. הוכחתי היטב שזה לא ייתכן, מסוגיית אדעתא למיסק לא"י וההיא בצורתא. וכן מוכח מדברי תוס'.
ה. כשהוא לא מוכן להופיע אז כן.
ו. היכן משמע כל זה? אם הקידושין בטלים אז הם בטלים. מדוע זה משנה האם הם בטלים לגבי יבום או לגבי הקידושין עצמם. להיפך, מקושיות התוס' מוכח שהבינו שהחוזה בטל גם לצורך עצמו (שהרי הם שואלים על מקח שנפלו בו מומים אחרי המעשה).

העובד,
א. עניתי שלאפשרות קיצונית זה לא מספיק. לא מדובר על העלאה על הדעת בפועל, אלא על מה בכלל ניתן לקחת בחשבון.
ב. לאור ההסבר שלי בהודעה הקודמת אפשר גם לדמות לקניין מועיל ושאינו מועיל (בקו"ח).
ג. הסיפא עונה על הרישא. כפי הזכור לי כתבתי שם שתוס' סוברים כמהר"ם שהניחותא היא אצל המוכה שחין ולא אצל הבעל הראשון. לאחר מכן ראיתי זאת באחד האחרונים שמובא בשרידי אש ח"א סי' צ (שדן ארוכות בסוגיא).

לבילי
לגבי השאלה שאין לדבר סוף כבר ראינו ששיטת התוס' שאחר הנשואים כיוון שנהנתה מהנשואים ודאי שאין אומדן דעת, [וצ''ע אם גם הכא ודאי שלא יועיל אומדן דעת משום שהיתה נשואה יום אחד] וכן תוס' הראש כתב שם בסוגיא [כפי שהביאו הר' ביגמן] שאם המקח חל שעה אחת שוב אין אומדן דעת וכל מה שמהני זה רק קודם שחל הדבר שלשמו עשו את הקניין.
ולפי שיטות אלו קשה מאוד להתיר במקרה הנ''ל. [הדברים הנ"ל נכתבו על סמך עיון בעבר בסוגיא ולכן צריכים בדיקה שנית]

תוקן על ידי פראק_מהלך ב- 22/09/2013 18:51:04