| נשלח ב-13/9/2013 09:47 |
 |
| |
לסלוח אין זה לשכוח
לסלוח זה לזכור
שכולנו בני אדם
לסלוח זה לזכור
שיש בורא לעולם
לסלוח זה לזכור
שמחילה היא מכילה
לסלוח זה לזכור
שסליחה היא כשמיכה
לסלוח זה לזכור
שיש עוד תקווה
לסלוח זה לזכור
להיוולד מחדש
בברכת גמר טוב לכולם,
רונית
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 10:40 |
|
| |
אילו מילים בעלות משמעות. לוקחת אותן צידה...
לכשעצמי, מהרהרת לפני היום הקדוש הזה, שאני סולחת בו כרגע, בעיקר לעצמי. סולחת לעצמי שאני עדיין לא סולחת... שאני עדיין לא מצליחה להכיל את העבר שלי, שעדיין אנני מצליחה להתקרב מתוך עוצמה, כח ויכולת למי שפשע לי. שעדיין יש בי כל כך המון המון המון מה לתקן. סולחת לעצמי על רגעים קטנים ודלים וכועסים שלי, כי אני יודעת כמה החטא עצמו המר לי. כי כולנו בני אדם. ואולי מתוך שאסלח לי, אסלח להם.
שיהיה לנו יום גדול וקדוש, של סליחה, כפרה, קרבה ואהבת אין קץ. שנזכה לחיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 11:06 |
|
| |
הייתי צריכה את זה עכשיו... בעיקר: לסלוח זה לזכור שיש בורא לעולם. כל דבר שקורה זה ממנו. אנשים הם רק שליחים. גמר חתימה טובה! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 00:57 |
|
| |
היום עלתה בי תובנה חשובה, שסליחה היא אך ורק ממקום של חוזק. אם אני חזקה יותר בתוכי, מהמקום בו הייתי כשנפגעתי, ואני במקום בו אני בטוחה שלא יוכלו לעשות לי כך שוב, הרי שאני יכולה לסלוח.
לשם כך, לפעמים נחוץ שהשני יבקש סליחה, כשהוא מבקש סליחה הוא שם את עצמו מתחת לנפגע ומרומם את הנפגע, שם אותו במקום של כח.
ולפעמים אחרות... כשהפוגע לא מבקש סליחה אמיתית... העבודה בתוכנו היא להגביר ולהגביר את עוצמתנו הפנימית, שלא יהיה בה עוד קישור לרע שהרעו לנו, אז באה הסליחה...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 01:58 |
|
| |
לסלוח זה לזכור
להיוולד מחדש
כ"כ נכון!!!
אחרי שסולחים מרגישים את ההיטהרות והלידה מחדש ממש....
תודה לך, רונית!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 07:49 |
|
| |
מאד חשוב לי רונית דעתך: יש בן אדם בעולם שהיטבתי איתו במשך שנים רבות בצורה שקשה להאמין, הגנתי עליו, חיפיתי עליו, ריפדתי את דרכו. ניסיתי בכל כוחי לטשטש את השגיאות הרבות שהוא עשה. אבל הוא, לפעמים ניסה להיטיב עמי, אבל, לרוב הציק לי ברמות שלא יתאורו. ההצקות שלו פשוט מטורפות ועוברות בהרבה את הטעם הטוב. אני מחכבדת את חברי הפורום ולא נכנסת לפרטים, ומגיעה לשאילה שלי: איך יתכן שאני לא מרגישה צורך לסלוח? אולי כועסת על ההצקות אבל אין לי רגשות נקם (רק בהתחלה, או לפעמים כשהכעס מתגבר, אני בעיקר ממוקדת מטרה), וגם לא את הצורך בסליחה? אולי כי הוא כל כך רע? אולי.... אולי תכווני אותי לעוד כיוונים? תודה..... נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 30/09/2013 18:39:23
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 13:39 |
|
| |
אולי את פשוט מרחמת עליו, כי את מבינה שהרוע שלו מגיע סה"כ ממסכנות, כמו המשפט הידוע, "אין ילד רע, יש ילד שרע לו", אז אני משתדל להרחיב את המשפט הזה גם למבוגרים, אע"פ שיותר קשה לראות את זה אצלם, יש גם חזו"א מפורסם על הנושא שאומר וז"ל:"שאין בין מקולקל במידות לחולה הנפש ולא כלום". [סליחה אם לא ציטטתי במדויק
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 23/09/2013 13:40:03
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 14:33 |
|
| |
אבל לפני כן... לתחושתי, אין שום שום צורך ואפשרות ואפילו - היתר, לסלוח לפני שהפציעות שלנו שוקמו. רחמים במקרה כזה הם "כל המרחם על האכזרים" צריך לעבור שלבים רבים כדי להתייצב במקום של יכולת לסלוח, להרגשתי זה כמו סולם ארצה מוצב וראשו מגיע השמימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 16:19 |
|
| |
שלום לכולם ומועדים לשמחה,
לשאלתך בחורהלעניין , אני חושבת שסיבה אפשרית לכך היא שאת עדיין נמצאת במצב של הגנה והישרדות מולו.
כאשר אדם מותקף -ונשמע שזה מה שעברת ועדיין עוברת- אין לו את האפשרות וה'פריבילגיה' להרגיש רגשות. לכן את ממוקדת מטרה. שכלית את מבינה שהוא פוגע ושאת נפגעת אבל רגשית את לא מרשה לעצמך להרגיש זאת כי אז את עלולה להיות פגיעה וחלשה וזה כמובן הדבר האחרון שאת יכולה להרשות לעצמך כל זמן שהוא בסביבה. לפעמים יש בך כעס. אולם תחושות אחרות של השפלה, בושה , כאב רגשי, נקמה וכד' יכולות לעלות ולהתעורר במצב שבו ישנו איזשהו מרחב/רווח בין היחסים ומרחב בתוך עצמך להכילם לאורך זמן ולא רק לרגעי רגעים. אדם שנמצא בהישרדות והגנה על חייו (הפיזיים והנפשיים) אין לו את המרחב הזה והוא פועל מתוך אוטומטיות (fight / flight / freeze) ו/או בקור רוח ושיקולי אסטרטגיה.
הרצון או הצורך לסלוח מגיע כחלק מתהליך רגשי שבו האדם מרשה לעצמו להיות פגיע רגשית, להרגיש את רגשות הכאב (מבלי להיכנס לדיכאון) , את רגשות הנקם (מבלי לנקום), את רגשות החוסן הנפשי (מבלי להיות קהה רגשית) ואז יש את הרצון/הצורך לסלוח (מבלי בהכרח לסלוח ).
האם כיוון זה מדבר אליך באיזשהו אופן?
בברכה,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 13:40 |
|
| |
אני גם חושב שלא צריך לסלוח בכזה מקרה,וכמו שאמרנו בתפילה זכה הריני סולח וכו. חוץ ממי שיחזור ויחטא נגד.
ברור גם שיש מקרים של פגיעה קשה שאנו לא רוצים ולא יכולים למחול,זה קשה מידי.
רונית כתבה שכשאנו ממוקדי פגיעה אין לראש זמן להתעסק בדברים אחרים,אני חושב שזה אחד מחסדי ה' הגדולים כי אחרת לא הייתה לנו אפשרות להתמודד,וזה גם עוזר לנו להרגיש פחות את הכאב
יצא לי להרגיש את זה לאחרונה,שכשחלילה נפטר לך קרוב ממדרגה ראשונה ביום יומיים הראשונים יש לך כ"כ הרבה עיסוקים לעשות סביב הפטירה כך שאין לך זמן להתעסק אם כל עוצמת הכאב באופן מידי,וזו ברכה,
אבל כשנפטר קרוב מדרגה שנייה,שאמנם הכאב צריך להיות פחות אבל כיון שאין לך שום דברים טכניים וכדומה לסדר,הכאב מכה בכך באופן מיידי ובכל העוצמה,וזה די קשה
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 15:32 |
|
| |
ברוך שובך!
ותבורך על דבריך החכמים.
|
|
|
|
|
