בפרט שבעניני מקואות אם באנו לחוש להחמיר ולצאת ידי כל הדעות אתה מוציא לעז ופגם על דורות הראשונים שלא החמירו בכל אלה, וזה היה נימוקם של רבותינו הפוסקים מקומות קולות והבן .אשר למרות כל החומרות שהחמירו מקום הניחו בכמה
ומכל שכן שאם נבוא להכניס שינויים בסדר עשייתם ולעשות חדשות בארץ ימצאו המתחדשים מקום ח"ו לבדות ולעשות כמה שינויים מסברות הלב, ויפרצו גדרן של ראשונים, ויבאו לעשות מקואות פסולות לגמרי רח"ל. ועוד שבדור פרוץ אשר המורים מרובים והיודעים מועטים בקל יבאו במשך הזמן לעשות עיקר מחומרות טפילות הללו ויזניחו ויקילו בעיקרי הלכה, וכמו שראינו בעוה"ר בכמה ענינים וד"ל.
ד) וזאת לפנים בישראל נהרא נהרא ופשטיה, ובכל מקום ומקום הלכו לאור פסקם של הגאונים מארי דאתרא שהיו בהתייסדות היישוב, וכפי שהם קבעו והחליטו כן עשו, ואסור היה לשנות, ולא שינו בשום דבר בין להקל ובין להחמיר. ועיין בדברי יחזקאל החדש [עמ' מ"ד] מ"ש מהרה"ג ר' שאול בראך שעשה מקוה כדעת הדברי חיים במקום שנתפשטה ההוראה כחתם סופר, וכשבא לפני דו"ז הגה"ק משינאווא אמר לו שכמה גדולים וקדושים נולדו ממקואות כאלו וכו' עיי"ש שני גירסאות בזה, הרי שאף לחומרא לא ניחא דעתיה לשנות.
 |
|
|