ברצוני לסכם את נושא האשכול.
ובכן, גלוי ויודע על פי פשוטו של תורה והנ"ך שלא היית להם כלי כתב במילא לא היית להם ספרי תורה.
כמו שזה גלוי לנו היום על פי פשוטו של תורה, כך זה היית גלוי לכל לומד תורה מאז היותנו לעם. ולכן לומר שמשה כתב את התורה שיש לנו בארון הקודש, היא שקר וחילול השם ותורתו וחילול חכמיו בכל הדורות וחילול עמו. (ואין להקשות על חז"ל שאמרו וכו' והרמב"ם שפסק וכו' כי זה מיועד לחלשים ושוטים)
רק לראות את מקורות חז"ל, אנו רואים שהם היו מאוד ערים לעניין. למשל
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה (פרק ז דף כא טור ד /ה"ה)
נמצאת אומר שלשה מיני אבני' הן אבני המלון ואבני' שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים ואיסטליות ( = מצבות\לוחות אבנים max) שנתן להן משה
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ח
נמצאת אומ' שלשה מיני אבנים הן אחד שהעמיד משה על שפת הירדן בערבות מואב (משה עצמו כתב על אבנים עוד לפני שעברו, על פי הדעה הזו max) ואחד שנתן תחת מצב רגלי הכהנים ואחד שהעבירו עמהן
תוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב
שלשה מיני אבנים היו – ירושלמי, ג' מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן.
חז"ל וכל חכמי הדורות היו ערים לזה שלא קיבלו ספרי תורה לא בזמן משה ולא בזמן יהושע. כי מי שלומד יהושע רואה שגם ספר יהושע לא כתב יהושע והסופר מצטט את יהושע שבסוף ימיו הוא שוב חוזר על ההיסטוריה לפני העם. (עיין שם בפרק כד') הוא מתחיל לספר
יהושע פרק כד
(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וארב וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק: (ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם: (ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: (ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף: (ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים: (ח) ואבאה וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם: (ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: (י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: (יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: (יב) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: (יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: (יד) וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְקֹוָק וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק:
גם יהושע עצמו כותב על אבן ככתוב בהמשך שם.
את כל זה לא מספרים למי שיש לו את התורה שלנו ויודע מהחיידר את כל הסיפור בע"פ.
גם סיפור בני גד וראובן (יהושע פרק כב' מפסוק י' והלך) שבנוי מזבח שכמעט גרם למלחמת אחים. מה גרם להם – לבני גד וראובן - לחשוש ? אם יש להם ולבני ישראל ספרי תורה ?! אז למה שיחששו ? בשביל מה מצבת אבן גדולה על הירדן ?
הרי חששו מיזה (יהושע פרק כב) וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
כל חששם אפשרית אך ורק בימים שלא היו ספרי תורה ושהעם לא יידע שבני ראובן וגד ונחלתם הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ומאלוהי ישראל.
ועל זו הדרך כל לומד נ"ך עובר על הפשוטו של הנ"ך ומבין שעד החזרה לארץ מבבל לא היית להם ספרי תורה. מי מדבר כבר על מצוות סוכה שלא קיימו מאז יהושע עד נחמיה ככתוב בנחמיה.
מי מחכמינו פספסו את הפסוק הזה בשמואל (שמואל א פרק ט ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:
המילה "נביא" מאוחרת ומלפנים נביא = הראה.
וכן כל פעם שיש את המשפט "עד היום הזה"
שהאבן עזרא אומר שספר איוב מתורגם וכנראה משה תרגם אותו, נגד הדעה בחז"ל שמשה חיבר אותו. וכן שהאבן עזרא אומר שספר ישעיה מפרק מ' זה לא דברי ישעיה וכך משמע גם מפשוטו של הספר. כל זה לא חידושים שרק האבן עזרא הרגיש בהם.
אני אתן דוגמא אייך הרגש\הבנה של לומד היום, חייב להיות שקדמו לו כבר באותו הרגש\הבנה.
ובכן, חשבתי לי שכתב העברי היא כתב שיותר קל לכתוב בסיד או לחרוט באבן מה שאין כן כתב אשורית התאפשר אך ורק אחרי שכלי הכתב היית דיו.
כלומר, התפתחות כתב העברית לכתב אשורית (האבן עזרא טוען לכאורה שזה התפתחות של הכתב העברית ולא כתב שבא מאשור. הוא טוען שמקובל עליו שהשם אשור = מאושר שבאותיות ולא מהאומה האשורית, ומביא כמה ראיות.) מתאפשרת בזמן שהעט\הדיו\השחור כותב על הקלף\גיליון וכדומה, מה שאין כן שהמילה חרוט באבן או בסיד או בחול, אז קשה לצייר אות אשורית, וקל יותר לכתוב בקווים וכתב עברית היא יותר קווים כמו כתב היתודות.
כל זה חשבתי לעצמי שזה גם ראיה להתפתחות כלי הכתב וחוקיה.
אבל ידעתי וידעתי מזה כבר שכל חידוש כבר נמצא איפה שהוא במקורות. והנה מצאתי.
יש גמ' בסנהדרין תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? - אמר רב חסדא: כתב ליבונאה. תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה.
מהי כתב עברי ? אמר רב חסדא: כתב "ליבונאה" ומהי פירוש המילה ליבונאה ? על זה יש הרבה דעות. ראו במקום ובמפרשים. אבל ראיתי אצל הרב כשר בתורה שלימה (כתב התורה ואותיותיה) "וי"מ שקרא כתב עברי לבונאה משום שהיה דרכם לכתוב על לבנים"
כלומר, הכתב העברי היא כתב שמשמש את הכתובים על אבנים ובסיד וכדומה ולא שהמקור היא העט\הדיו שאפשר כבר לכתוב ממש אותיות אשוריות מרובעות.
גם ידוע המחלוקת בירושלמי איזה אות בלוחות עמד בנס. וכל המחלוקת הזה בנויה על הכתב. אם הכתב היית עברית אז אות "ע" עמד בנס כי היא בצורת "ס" ואם בכתב אשורית אז אות "ס" ו"מ'ם" עמדו בנס.
כדאי לראות על כל עניין הכתב אצל הרב כשר לפני פרשת תזריע יש לו שם ספר שלם בשם "כתב התורה ואותיותיה" ושם אפשר לראות כמה ערים היו כל חכמינו בכל הדורות.
ע"כ הדוגמא להראות לנו שספרי הספרים של האומה היית בכל הדורות בידי מאות אלפי לומדים בכל דור ודור שכל חידוש שלנו היום או של האבן עזרא והרמב"ם וכן אחורה בזמן. הכל כבר נתחדש לפניהם. מה שאנו מרגישים היום הם כבר הרגישו אז וזה פשוט.
וכל זה ועוד הרבה ראיות פשוטו וקשות, הם דברים עתיקים ונמצאים בכל ארון ספרים יהודי. בחז"ל ובגאונים וראשונים ואחרונים.
לסיכום:
כמו כל סיפור התורה מחשבתית רוצה לספר לנו על התפתחות התבונה והתפתחות מצוותיה. כך ברור לכל לומד תורה שגם הכתב והכתיב היא התפתחות ומשה לא כתב את הספר שיש לנו בארון הקודש.
יש עוד דבר פשוט שחייבים לשים לב עליו.
אם משה רצה לכתוב תורה והיית ביכולתו לכתוב תורה. אז היה כותב שולחן ערוך. כלומר, מצוות יבשות כמו כל ספר חוקים שהם החוקים יבשים וקרים כמו אבן.
אחרי דור היינו שואלים מי סמכו ? התשובה לזה היא שצריך להתחיל מהתחלה כלומר מבראשית, ולכתוב מהי סמכותו של משה לכתוב חוקים.
ולכן חייב סופר מאוחר יותר לכתוב את הבראשית ואת כל סיפור משה ואת כל חוקיו שחקק לנו. כך שאנו מקבלים את הכל בספר אחד. גם את הסמכות וגם את החוקים.
עכשיו. לילדים ולחלשים ולרשעים, לא מספיק הסיפור של התפתחות תבונת אנוש. הוא חייב סמכות עליונה אלילית או משהו כזה. ולכן מערבבים בסיפור את האלוהים כביכול הוא מדבר ומשה שומע וכדומה. אז מקבל הילד את סמכות התורה.
אבל ללומדים תורה ולמשכילים אי אפשר למכור לוקשים. הם יודעים שאין האלוהים מדבר. אז אייך להם התורה משכנע אותם לקבל את חוקיה ? ועוד לשמור עליה מכל משמר במשך אלפי דורות ?
התשובה היא שוב בסיפור התנכי.
התורה – סיפור התורה – נכתב באופן כזה שכל לומד מעמיק מרגיש את תובנה של התורה שאפי' פשוטי ההמון של הגויים יבינו מה התורה רוצה מהם.
שהלל רוצה להסביר לגוי מהי התורה על רגל אחת ? הוא לא אומר לו סמכות אלילית או סמכות אחרת. הוא פשוט אומר לו במשפט אחת, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
הצוו הקטגורי של קאנט או דברי הלל לגר ( אחד הגרים הללו שביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו ) כל אלה יוצאים מההנחה הבסיסית שכל המוסר והערכים הם המצאות בני אנוש.
הלל לא סיפר סיפור מעמד הר סיני המחייבת כביכול. ולא סיפור לו שיש לנו תורת אמת. הוא פשוט נתן לו את הכלל הבסיסי שגם קאנט עלה עליו.
(הצוו הקטגורי של קאנט אומר: "פעל רק לפי אותו כלל פעולה שתהיה מסוגל, באותו זמן, גם לרצות כי יהיה לחוק כללי" הרעיון הוא שאם אדם, כיצור רציונלי, איננו יכול לרצות (באורח עקבי) ש"כלל פעולה יהיה חוק אוניברסלי - כלומר שהכול יאמצו אותו ויפעלו לפיו – כי אז אין כלל זה יכול להתקבל בתור כלל מוסרי: כי כלל מוסרי המתקבל על הדעת הרציונלית הוא בהכרח כזה שכל יצור רציונלי יכול לאמץ אותו.)
אז כמו הלל וכמו קאנט הבינו שאין שום סמכות עליונה. ומשכילים לא צריכים סמכות עליונה או סמכות של משטר ושלטון או סמכות הרוב. אז בשביל מה צריכים את התורה ? ובשביל מה שמרו עליה עד היום ולמה אני חושב בעצמי לשמור עליה מכל משמר לנצח על ידי צאצאי בעזרת השם.
לא דיי לתת לנו את הכלל של הלל וקאנט ?
התשובה היא שלא. זה לא דיי לנו, כי על איזה חשיבה בסיסית אנו מחילים את הכלל הזה ? הכלל הזה לא מספיק ככלל גרידה. הוא צריך לחול על חשיבה בסיסית של האדם ומהי החשיבה הבסיסית של האדם או של היהודי ? את זה מספר לנו התורה בסיפורו הנפלאה שלה.
כתבתי ספר בשם "החשיבה היהודית הבסיסית" (שמחכה למישהו שירים – לערוך ולהגיה - אותו וישלח לדפוס) ששם אני מסביר את הבסיס המחשבתית של התורה. ואני אביא לכאן את עיקר סיפור התורה ועיקר החשיבה הבסיסית של היהדות בקצרה.
1, התורה חייבת לספר את סיפור הבריאה בכדי לטעון שהיא מחודשת והתפתחותית = אבולוציונית. מה שאין כן ביקום קדמון שאין בא חדש מתחת השמש שאז אין שום טעם לאחריות האדם למעשיו כי הכל קבוע מראש, במילא אין טעם לתורה\חוקה, ולהפסד ורווח, ואז מודעות\תודעת האדם היא רק סבל מיותר כמו ששלמה המלך מתבכיין בקהלת.
אז דבר ראשון האלוהים ברא את ההתחלה ונתן את היקום למודעים לקיום היקום = האדם, כפי שהתורה מספרת בתחילת סיפורו.
החשיבה הבסיסית כאן היא שכל צרות וקללות האדם וכך כל הטובות והברכות באדם היא פונקציה של תבונת האדם. על כן הכל באחריותו לטוב ולרע בזה\בהווה ובבא\בעתיד לו ולזרעו עד עולם.
והכלל הזה היא על זמני. כלומר כל אדם בכל זמן נתון הוא אחראי לו ולסביבתו ולזרעו עד עולם.
2, האדם נוצר כביכול יחידי ולא משנה עם נוצר לבד על ידי האלוהים מאין או נוצר באבולוציה מקופים. בכל זמן ובכל דור כל אדם נולד יחידי. אני ואתה וכל פרט בכל זמן נולד יחידי וכל העולם נברא בשבילו. חייב אדם לומר שכל העולם נבראה בשבילו.
שהאדם חושב כך וזוהי האמת שכל העבר מת והוא חיי עכשיו בהווה ויכול לחיות בעתיד על ידי צאצאיו עד ניצחון המוות עצמו ?! אז הוא צריך את סיפור התורה ללמד אותו אייך ולמה התפתחו תבונות האדם כפי שהתפתחו עד ימיו ומה יש לו ללמוד מיזה ואולי לתקן איפה שצריך. וכאן נתחיל לספר את הסיפור ההתפתחותית של בני אנוש.
3, האדם הוא ערום לגמרי. כך הוא נולד. בלי בגדים ובלי שפה ואפי' הדברים הפשוטים של שאר בעלי החיים אין לו, כמו ללכת ולראות ולאכול.
הדבר הכי בסיסי שיש לכל בעלי החיים, שכל בעלי החיים מובטחת שרידותם על ידי משיכה מינית דטרמיניסטית. להאדם אין משיכה מינית דטרמיניסטית לבת\ן מינם. כלומר האדם כתינוק שיוזרק בג'ונגל ? לא יהיה לא שפה והוא יפתח משיכה מינית לבעלי חיים אחרים.
על כן מהפיכת החקלאות – לפני אלפי שנים - היית תבונית ולא אקראית. וסיפור התורה מתחיל מהאדם החקלאי.
שאין משיכה מינית דטרמיניסטית נצרך 1, הפרדת האדם מבעלי החיים. 2, שפה 3, חקלאות 4, לחקלאות נצרך לוח שנה. 5, חינוך. ועוד ועוד.
ובואו נראה אייך התורה בסיפורו מספרת לנו את הסיפור באופן שיבטיח להאדם את צרכיו. 1, סיפור הניתוח שכביכול האישה היא בשרו ועצמות האדם בא לשכנע את האדם שעם חוקי המשפחה – האישה מיועדת רק לו – הוא יזכה לבנים ולבנות שהם עצם מעצמותיו ובשר מבשרו. כלומר אין לו משיכה מינית לבת זוגו ויכול הוא לספק את עצמו מינית על ידי בעלי חיים אחרים בג'ונגל כפי שחז"ל מספרים שכך היה עם האדם הראשון ולעומק זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו אילולי החינוך והסביבה האנושית סביבינו. ולכן צריך לשכנע אותו עם חוקי המשפחה שילדיו הם שלו ממש. וכאן הומצא חוקי המשפחה. 2, כל הבריאה נבראה על ידי שפה. הנה בסגולת השפה קיימת היכולת לבנות ממש את העולם. סיפור התורה משכנע את האדם ללמוד שפה וללמד שפה כי בשפה יש את היכולת לבנות עולמות ולפתור את כל בעיות האדם. כפי ששפת המדע והמתמטיקה הוכיחו. 3, שיש שפה ואפשר ללמוד, אז אפשר ללמוד חקלאות. 4, אפשר ללמוד עונות השנה ולהמציא את הלוח. וכל זה בלתי אפשרי בלי חינוך. וחינוך בלתי אפשרי אך ורק בתלות התינוק בהוריו.
4, מכאן שיש לנו את הזוג החקלאי הראשון שמבינים שלא יחיו לנצח (אם כי מחשבתית הם חושבים שזה אפשרי. אגב: גם היום אנו חושבים שזה אפשרי הרי אין חוק מוות בטבע יש עובדה שמתים, מי שמבין את ההבדל מבין שהמוות לא מחוייב המציאות הטבעית.) אז הם כמובן מולידים ילדים לשם נצחיות אבולוציונית אישית באבולוציה עד ניצחון המוות.
שנולדו הבנים. התורה מספרת סיפור שאומר. 1, תעבדו את האלוהים ?! אז תהרגו אחד בשני. קין והבל הם אותו סיפור נצחי של מלחמות דתות. 2, חז"ל למדו את הסיפור אחרת. שקין והבל הסכימו לחלק לעצמם את העולם. וההסכם הזה הביא להרג. כלומר כל הסכם או המצאה אנושית דבילית יכול להביא לרצח. כמו המצאת הקניין והמצאת הכסף שהורג בנו בכל הדורות מהפיכות חברתיות.
קין קורא לבנו בשם חנוך מלשון חינוך. ובונה לבנו עיר = סדר חברתית עם חוקי חברה. כלומר אחרי הרצח הוא מבין שצריך חינוך וסדר חברתית צודקת שלא תביא שוב לרצח.
5, מכאן מספרת התורה על המצאת הכלי זמר והמצאת הברזל והנחושת. כלומר התפתחות תבונת האדם. התורה משמרת את חוקי המשפחה בסיפור התולדות עד נח ואחריו. בכל אופן שהתרבו בני אנוש החקלאים אז התחילו האנרכיה והתפתחות התבונה נעצרת ואז בני אנוש חשופים לכל אסון טבע.
6, התורה מספרת שנח המציא את הספינה וניצל הוא ומשפחתו. אחרי האסון נח ובניו לא חושבים יותר להוליד כי הרי ברגע אחת כל עמלם יכול לרדת לטמיון והנה המבול היא ההוכחה. והמצאת היין היא המורפיום הנכון בזמן הנכון.
אחרי שהשתכנעו שבעצם הם עם תבונתם - המצאת הספינה - ניצלו ושעונות השנה ממשיך, אז אפשר לפתח את התבונה ולהינצל מכל אסון בעתיד ואפשר להמשיך עם החקלאות ובאמת חז"ל מספרים שנח המציא את המחרשה ועוד ועוד וכמובן את היין. (כנראה מיץ ענבים שהכין לספינה שנהפכו ליין)
עכשיו נעצור לרגע ונשאל את עצמינו. האם לא כל אחד מאיתנו שואל את שאלת נח ובניו בכל זמן נתון ? בשביל מה כל עמלי ? בשביל מה משפחה שמחר מי יודע מה יקרה עמם. בשביל מה כל עמלינו כפי שמתבכיין שלמה בקהלת ?
התשובה היא החשיבה הבסיסית שלעיל שהיקום היא אבולוציונית התפתחותית לטוב ולרע והכל באחריות האדם. הכל היא פונקציה של התפתחות התבונה.
נח ובניו משכנעים את עצמם בכך ואז עולה הבעיה החברתית, זאת שהביא את אי ההתפתחות התבונה לבני דורם וכולם נהרגו במבול\באסון הטבע. ולכן הם מחוקקים את חוקי נח. ואחד מהם היא המצאת הקניין והירושה. מחלקים את העולם לשלוש בניו וכך הנחלה יעבור בירושה, ואז כל נולד נולד עם הטבע ומקור פרנסתו.
לו בני אנוש יכלו לחיות בלי המצאת הקניין והירושה אז עדיף היא מהמצאת הקניין, את זה הוכיחו כל מלחמות ההיסטוריה, אבל הם הבינו שאין מנוס בני אנוש חייבים איזה סדר ואז המצאת הקניין הירושה אחרי חלוקת הטבע לכל פרט ?! היא הדרך הטובה היותר !
שוב נשתמש עם הכלל של קאנט. שכל המצאה אנושית קבילה אך ורק בזמן שכל אדם יסכים עמם. והמצאת הקניין קבילה אך ורק עם בכל דור ודור כל פרט נולד יחד עם הטבע כלומר מקבל נחלה = דיור ומקור פרנסה.
מה קרה אחרי כמה דורות מנח ובניו ? שהתאפשר לקנות = קניין בלי ירושה כמו שאברהם קנה את שדה עפרון. ואם זאת אפשרי אז לא עובר הרבה שנים שרוב בני אנוש נולדים באוויר בלי נחלה ובלי מקור פרנסה כי כל הטבע קנוי כבר למישהו, כמו היום שכל נולד בעולם נולד בלי כלום אפי' מים אסור לו לאגור על פי החוק.
האם יכול האדם לומר לנולדים שאין להם מקום בעולם ? כמו שקין אמר להבל שלם לי על זה שאתה דורך על האדמה. מאיזה כוח הוא בא לנולדים לומר להם תשלם לי על מים או על עצם דריכתך על האדמה או המדינה ? כוח אלילית או כוח מוסרית או אולי כוח הנשק ?
אל כורחינו שכוח אלילית אין כאן וכוח מוסרית אין כאן. אז מה יש בעצם ? רק כוח הנשק ! אז במה אנו מגדירים את עצמינו כנאורים ומוסריים וערכיים ?
התורה בא לספר לנו אייך הומצאה חוקי הקניין והירושה. הקניין הומצאה אחרי חלוקת הארץ לכל פרט, והירושה הומצאה להבטיח לכל נולד את הטבע כמו שזה מובטח לשאר בעלי החיים ביקום.
כאן רלוונטית הכלל של קאנט. להבין שחוקי הקניין הם לא חוקי האלוהים ולא חוקי המוסר האבסולוטיים. הם יהיו קבילים אך ורק 1, שכל פרט ביקום יש לו נחלה פרטית ומקור פרנסה. 2, שכל נולד נולד לטבע חינם או על ידי הירושה או על ידי הסדר החברתית.
בלי זה שידע כל אדם שאין לו שום ביטחון בקניינו ואין לו על מי לסמוך וחבל כל עמלו. השכר והעונש היא תוצאה ולא התערבות אלילית ולא צריך התערבות שלטונית חברתית, היא תבוא במילא. וזה תוקף כל חיזויי הנביאים.
7, אחרי תובנות אדם הראשון ונח ובניו שהמציאו את חוקי המשפחה ואת חלוקת הארץ לכל פרט = המצאת הקניין והירושה. נולד גיבור בשם נמרוד\חמורבי שהוא טען שאם נקים חברה = אימפריה עם דגל חברתי = ע"ז ?! אז לא צריך את חוקי המשפחה וגם נרוויח שהתפתחות התבונה תהיה יותר מהירה.
והוא הוכיח זאת על ידי המצאת החמר והלבינה וההנדסה. ובנה מגדלים ובתים.
מה שהוא לא הבין שבחברה חברתית הדגל היא דגל דמיונית כלומר היא טוב לרוב ולא לבפרט היא טוב לשרידות החברה הדמיונית ולא טוב לשרידות הפרט.
ואם זה המצב אז לעולם ימצא פרטים שיפרשו מהכלל ואז תחולק החברות ותחולק השפות וניכנס למלחמות תמידיות בין חברות.
זה סיפור השפה האחת, סיפור דור הפלגה. חברה לא טבעית = פילוג = מלחמות תמידיות. חברה לא טבעית = ממזרים = חיילים. הקלות דעת לגייס ילדים לצבא באים אך ורק שרוב הילדים נולדים במקרה לחברה הדמיונית. הקלות דעת להסכים לשימוש מכוניות אפי' שהיא מבקשת קורבן של מיליון ושלוש מאות אלף הרוגים בשנה ומעל שלושים מיליון פצועים ?! בא אך ורק שמולידים במקרה ולחברה הדמיונית.
בני אנוש אם היו בחשיבה הבסיסית של התורה, לא היו מסכימים עם המצאת המכוניות וכמובן לא היו מסכימים בגיוס ילדים לפני שהם הספיקו להקים משפחה. עדיף להשאיר יתומים מלמות רווק. בכל אופן היינו מרוויחים שלא במהרה היו יוצאים למלחמות.
אבל בחברה שכל עמל בניה היא לשם החברה הדמיונית אז 1, לא נצרך לחוקי המשפחה ואז יש בני אנוש שאין להם משמעות חיים כי נולדו במקרה וימותו במקרה. 2, הרוב או המלך – שזה אותו דבר - קובע את גורל הפרטים. ואז בקלי קלות אפשר להילחם על עזה שלושים שנה ואחר כך להחזיר אותם כך שכל הדם נשפך לריק.
במצב הזה כמו אז כמו היום קם אברהם אבינו ואומר שוטי עולם, למי אתם עמילים ? לדגל דמיוני ? לחברה דמיונית ?
ואברהם ממציא את הדגל האישית = ברית המילה. ברית המילה באבר ההולדה\המין, לומר שאין לך בטבע\במציאות חוץ מצאצאך לדורי דורות.
מאז כל סוג חברה נקרא ע"ז = דמיון שווה. ורק ברית המילה היא הדגל האישי של כל אדם שחפץ בחירות.
אברהם עוזב את מקום הולדתו = אימפריית נמרוד\חמורבי. והולך לארץ שנפל בגורל אבותיו בגורל נח ובניו.
8, יעקב רואה מה יצא מאברהם ואביו יצחק שבעצם רוב צאצאיהם לא ירשו את חשיבת אברהם. והנה הוא צריך לברוח מארץ אבותיו מאחיו עשו.
יעקב מבין שבלי בסיס חברתית אין לו סיכוי וכל עמולו לריק כמו אברהם. ואז הוא משתכנע שלהפריש את בן הבכור כעובד החברה. ועובד החברה יחיה על חשבון המעשר שכל אחד יפרוש מהונו.
זה סיפור החלום של יעקב. ואחרי זה מוכן היה לסבול את הכל – את לבן ונוכלותו - עד שהקים את משפחתו ומוכן היה לחזור לזכות בארץ ישראל שנפל לו לירושה.
הוא חוזר באמת ועשו מכיר בזכות יעקב בארץ ועוזב את ארץ לטובת יעקב.
9, מכאן היינו יכולים לזכות בארץ ישראל לנצח נצחים אילולי יעקב התחתן עם שני אחיות שאחת אהב יותר וכך הביא למלחמה משפחתית ולבסוף מכרו את יוסף לעבד.
כאן הומצא האיסור לקחת שני אחיות. אבל זה לא עיקר הסיפור. עיקר הסיפור מתחיל כעת.
היו היה אומה שלימה ששמו היה "מצרים". הם ישבו על נהרות הנילוס שמקורו (המים) ממרכז היבשת = אפריקה.
יחידי סגולה - הכהנים\החכמים - ידעו שמקור המים מתחיל מפנים היבשת. באיזה יום מהימים קם אדם, - פרעה שמו ושם משפחתו "מנוול" – בנה לו סכר הרחק בפנים היבשת, והפסיק להגיע מים למצרים.
כל בני האומה נזעקו לאלוהיהם שירחמו על עבדיהם ושיתנו להם מים. מים רבונו של עולם,,, אנו חייבים מים, צעקו כל אחד לבייביסיטר הדמיוני שלהם.
ואז קם פרעה המנוול ואמר, מה אתם מבקשים מאלוהיכם מים ? אני ה'אלוהי שלכם אני אתן לכם מים !! פרעה המנוול לא סיפר להם אייך ייתן, כי אליל ממציא מים מאין ולכן אין סיבה לתוצאה שהוא מביא מים.
כך בדיוק נהפך פרעה למלך מצרים ולאלוהי מצרים.
לימים התחיל להבין שהכהנים\החכמים מתחילים להריח את הבלוף ואתחיל לפחד מעצם המחשבה שהכהנים יגלו ועוד יספרו לההמון ואז העניים האלה יאכלו את העשירים בעודם חיים.
ימים ולילות חשב וחשב מה לעשות מה יקרה אם וכאשר יגלו את הבלוף ?
כדרכם של טבע האדם, מה שחושבים ביום ?! חולמים בלילה בחלומות !! כלומר, מה שהטריד את פרעה ביום ובלילה ?! על זה בדיוק חלם בחלומותיו !!
ומה חלם ? חלם שהעניים אוכלים את העשירים בעודם חיים !!! והנה המקור (בראשית פרק מא) (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: (ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:
ושוב נרדם וחולם עוד חלום עם אותו תוכן בדיוק. (ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: (ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: (ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:
ועכשיו, נא לשים לב אייך מחבר המקרא מעביר לנו תובנות תוך כדי הסיפור.
יוסף בן יעקב כבעל פותר חלומות מבין מיד מה כואב לפרעה ומתחיל כנראה לחייך מתוך הבנת הבלוף של פרעה. פרעה שמבין מהחיוך שיוסף מבין, אז מתחיל פרעה לשכנע את יוסף בצדקת דרכו וכך הוא מספר לו את חלומותיו. (נא לשים לב לשוני\להוספה בחלום)
(בראשית פרק מא) (יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: (יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ: (כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: (כא) "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:"
הפסוק האחרון - וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: - היא הוספה ולא ראינו זאת בתחילת הפרק שמסופר החלום המקורי.
ובכן, כאן פרעה טוען ליוסף. אוקיי, הם יגלו את הבלוף שלי ויאכלו את העשירים ואותי חיי. אבל בתכלס שנינו יודעים ומבינים שבלי מלך וסדר חברתי נכון ?! הם יישארו עניים לנצח !!! כי מראיהן רע כאשר בתחילה. כלומר, הם לא תבוניים ולא רציונאליים ולכן הם יישארו עניים. (קלסיקה של חשיבת המנהיגים והחכמולוגים בכל הדורות. רק נשאר לשאול בשביל מה חינוך חובה אם ההמון נשארים טיפשים ?)
יוסף מחליט לשתף פעולה (אני לא יכול לשפוט אותו אבל בתכלס הוא אכל אותה לבסוף ונראה זאת בהמשך) ומציע לפרעה רעיון ענק.
פרעה יכריז על שבע שנות שובע. כלומר יזרים מים בשפע שבע שנים ואחר כך יסגור את הברז של המים לשבע שנים.
ויאמר לכל העם להכין את עצמם לשבע שנות הרעב ופרעה ידאג לאחסן חיטה לשבע שנים. בראשית פרק מא (לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: (לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: (לו) וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:
יוסף ידע שכל העם לא יאסוף חיטה הרי מי מאמין לחלומות ? ויוסף גם ידע שאי אפשר לאחסן חיטה לכל כך הרבה שנים. כלומר, אין לההמון העם את הידע הנחוץ אייך לאחסן חיטה.
הוא כן ידע אייך לעשות זאת וגם הבין שלא יצטרכו שבע שנים.
ובכן פרעה היקר - אומר לו יוסף - אתה תסגור את ברז\סכר המים בעוד שבע שנים. ואחרי כמה ימים או שבועות ההמון יתחיל למכור דברים בשביל מים. יעבור עוד חודש ועוד חודש וימכרו הכל מהבתים למלך. ויעבור עוד חודש ועוד חודש וימכרו לך את אדמותיהם ואת בתיהם ואת מכנסיהם ואחר כך את גופם ממש לעבדים למלך.
וכך היה באמת. ופרעה בכדי להבטיח שיוסף לא ידבר הרבה שטויות עם ההמון. מכריז על יוסף כמשנה למלך מצרים (אפי' שעל פי חוק המצרי "זר" וקל וחומר "עבד" לא יכולים למלוך.) והנה הבטיח לו את עבדות העם לנצח ושתיקת יוסף. ועכשיו נשאר להשתיק את הכהנים\החכמים. ואז חוקק חוק שאדמת הכהנים לא נמכר למלך ואין המלך יכול לקנות את אדמתם ועוד אוכלים על חשבון המלך. (מזכיר את מערכת המשפט בעולם המודרני שהם חיים על חשבון המדינה ולכן משתפים פעולה עם הון שלטון. ראו מיליוני תיקי הוצאה לפועל בכל שנה, שרובם הזוכים הם החברות מעל 90% ומעל 90% החייבים בלי ייצוג משפטי)
אחרי זה - אומר יוסף לפרעה - שכל העם לך עבדים ?! אז מי צריך את הסכר ? מי צריך להיות אלוהי שמביא מים ? אתה תהיה מלך במציאות על ידי חוק הקניין.
(פעם שלטו על העבדים עם בלופים פנאטיים כמו אלילים וכדומה. היום שלטים על העבדים על ידי המצאת חוקי הקניין והמצאת ה"כסף")
הנה המקור בפנים. (בראשית פרק מז) (יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב: (יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה: (טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף: (טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף: (יז) וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא: (יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ: (יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: (כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה: (כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: (כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם: (כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: (כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם: (כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה: (כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה: (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
לכאורה זה נשמע טוב, הנה פרעה מלך במציאות כלומר כל אדמת מצריים שייכים לו מכוח חוק הקניין. ויוסף מבטיח לעצמו ולכל משפחתו ואחיו ארץ שלימה ועוד גם מכלכל אותם חינם.
יעקב מבין מה יקרה לבסוף כי התבונה מחייבת שההמון לא טיפש כמו שנראה למנהיגים. ולכן מבקש מיוסף לקבור אותו בארץ ישראל בכדי לומר להם שמקומם הנצחי היא בארצם ולא בארץ זרה שעוד המקומיים ישחטו אותם (כמו האירופים שעשו את השואה.) כמו שקרה באמת שרק אחד מחמש יצא ממצרים.
איי האיי אייך שהתבונה נוקמת. איי האיי אייך שכואב נקמת התבונה. מידה כנגד מידה היא משלמת. "אז עס גייט א ריח" אומרים באידיש.
אותו פירצה בחוק שפרעה פרץ, שזר יכול למלוך במצריים ?! הביא אחרי כמה דורות מלך זר שלא ידע את יוסף. (לא ידע = לא הכיר בדעות של יוסף. הרי מה פירוש לא ידע ? הרי לא ידע היסטוריה ? זה מה שהמקרא רוצה לספר ?) (שמות פרק א) (ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: ושחרר את עמו מעבדות וקנה את צאצאי יוסף וצאצאי אחיו לעבדים באותו דרך של פה רך. כלומר בשכנוע תבוני כביכול, יהיה לך מסעדה בע"מ ושוויון הזדמנויות וכו' וכו' ובתכלס נהיו עבדים מכוח החוק של יוסף.
ארבע מאות שנה היו במצרים. ארבע מכל חמש התבוללו ונכחדו. משה רבינו שגדל בבית המלוכה ואחר כך בגיל 19 (נדמה לי) ברח משם לכוש ונהיה מלך. ארבעים שנה היה מלך. ואחר כך בגיל שמונים התחיל לחשוב על חיו ועל עתידו האישית הנצחית, התחתן והוליד ילדים ומה עכשיו. אין לו ולמשפחתו עתיד. הנה לאברהם לאבותיו כבר היית ארץ לחיות שם לנצח והפסידו אותו בשביל מה ? בשביל אח הגיביר\העשיר שבארץ מצריים ? מה יצא מהאח ומכל משפחתם ? הרי כולם התבוללו ונכחדו !!
כאן הוא מקבל תבונה ענקית. אני יהיה לוחם החופש הראשון בהיסטוריה, אני הוציא את בני ישראל ממצרים ואני אתן להם חוקה אייך בני חורין צריכים להתנהג כחברה. ואנו נהיה עם סגולה לכל העמים לדעת אייך להתנהג כחברה וכבני חורין.
והוא מצווה לומר. לפני שאתם נכנסים לארץ ישראל ששייך לכם עוד מגורל נח לשלושת בניו. אתם צריכים תורה חוקה בכדי להתקיים בה לעולמים ועוד תהיו סגולה לעמים אחרים אייך צריך להתנהג.
ומשה כמשכיל ומלומד יודע שאין טעם להציל אותם ולהביא אותם לארץ ישראל לפני שהוא מחוקק להם חוקים תבוניים אייך להתקיים בארץ ישראל לתמיד.
כאמור למד מיוסף שכסף זה סיבת הסיבות לעבדות העמים. ולכן דורש הוא בחוק "שמיטת כספים" כלומר כל שבע שנים מחסלים את החובות, יותר נכון מבטלים את הכסף ומדפיסים כסף חדש.
וכמובן אוסר באופן מוחלט את הריבית. הרי גם המצאה נצחית = הכסף וגם הנצח הזה פתאום מוליד כסף גם כן ? הרי הריבית הם צאצאי הכסף והכסף עצמו היא בלוף לא טבעי אז אייך בלוף מוליד צאצאים ? אגב: כל תרבויות ימי קדם נהגו שמיטת כספים, זאת היית תבונה עמוקה ופשוטה של ימי קדם, עד הרומאים החצופים שביטלו את המושג הזה. (הפרסים הביאו את השוביניזם באנושות והרומאים הביאו את הדתות הנצרות והאיסלם. כי אי ביטול הכסף והקניין מביא סבל רב לההמון שמצפה לכל גואל מיסטי האפשרי והנה הגיע הנצרות והורידה את האנושות לחושך מיסטי של אלפי שנים. וכך האיסלם הגיע באותו דרך של סבל ועוני.)
משה רבינו מבטיח שאם תחלקו את הארץ חינם ותשמרו על שמיטת הארץ ושמיטת כספים ?! אז לעולם לא תצאו לגלות ! כי אף אומה לא יבוא לכבוש אותכם, וזה הגיון פשוט כי אם אין מלכות וכל אחד יש לו אדמה ומקור פרנסה אישית. אז אין מה לכבוש. שיש מלך ומערכת ואוצר המדינה והמלכות וכדומה אז צריך רק לכבוש את הראש ולשלוט על המערכת. שהבריטים כבשו את הודו הם הבינו שהם חייבים לכפות עליהם את החוקה שלהם. אחרת אף הודי לא יכיר בקניין ובחוקה של הבריטים. הטעות של ההודים שהם אימצו את החוקה הבריטית ואז כל הודו שייך לבריטים.
בלשון התורה זה נקרא ע"ז כלומר, קבלת החוקה של הבריטים ?! זה עבודה זרה של התורה !! בני ישראל עבדו עבודה זרה הכוונה שאימצו את הקניין והכסף של האימפריות.
בכל אופן. אני לא טוען שחייבים לעשות מה שמשה רבינו דרש מבחינת הדרך והשיטה. אבל חייבים להבין את התוכן התבוני בכדי למנוע את החורבן הבא.
ולכן הבסיס החברתית חייבת להיות שכל נולד, נולד עם הטבע, דיור חינם ומקור פרנסה. משם אתה יכול לשחק את המשחקים הקפיטליסטיים. לפני שנתתה להם את הבסיס ?! מאיפה החוצפה לבקש מהם להתגייס לצבא ולהקריב את חייהם למען החברה ? מאיפה החוצפה לכפות עליהם חינוך חובה ? מה מקשר אותם לחברה אם שללנו מהם מראש הכל ?
ובכן משה מחוקק חוקים תבוניים.
וחוק ראשון לגבי חוקי הקניין.
הארץ נחלקת בגורל לכל נולד ואי אפשר למכור את הנחלה לצמיתות. וכל זר שיבוא לארץ, גם מקבל נחלה. (יחזקאל פרק מז) וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק:
נחלה פירושו, "דיור" ו"מקור פרנסה" אגב: כל העולם אמור להתנהג כך, זה לא עניין של בני ישראל או מה. אברהם אבינו כבר נלחם מול נמרוד\חמורבי על אותו עניין, ולכן בסוף הלך לחפש ארץ ששייך לו, מחלוקת נח לבניו. נח הרי חילק את הארץ בגורל לבניו מאותו סיבה, כי הרי המבול היית סוג של אנרכיה ואנדרלמוסיה, תשובה נח היית "גורל" וחלוקה שווה. (צריך לשים לב שאין התורה מעוניינת בסיפור, רק בתוכן התבוני. במילא אין כאן עניין לשאול האם היה מבול או האם היה נח ובניו וכדומה)
שהלבן הבריטי רצה לשכנע את שבטי יבשת אמריקה למכור להם את הנחלות ואת שטחי המרעה והצייד. הם הבטיחו דירות חינם ומקור פרנסה חינם לכל בני השבט. ובכל זאת ראש השבט לא הסכים, וכל צעירי השבט לא הבינו אותו ולבסוף הרגו אותו וקיבלו את תובנות איש הלבן הבריטי.
למה ראש השבט לא הסכים ? כי אמר אוקיי אנו כולנו נקבל דיור חינם ומקור פרנסה חינם. אבל מה יהיה עם צאצאינו בדור הבא ? ואת זה לא הבינו הצעירים כלל וכלל כי היו צעירים וטיפשים כמו איש הלבן הבריטי. ולבסוף איפה זרעם של השבט ? איפה הם רבונו של עולם ??? חמש אלפי שנים חיי להם שבט ביבשת אמריקה. (אגב אצלם לא הומצא המושג כסף והם לא הבינו מה הלבן מחפש בזהב וכסף) כל פרט זכה לשרידות אישיות אבולוציונית נצחית וזה הרי כל משמעות עמל החיים. והנה הגיע לו האדם הלבן שחושב את עצמו חכם וחכמולוג ועוד גם נדיב, וחיסל את כל השבט וגזל את אדמתם עם המצאת חוק הקניין והכסף.
ובכן נחזור למשה והחוקה שלו.
נא לשים לב. אפי שהארץ נחלקת חינם, גם אז אין קניין מוחלט על הארץ, "לי" הארץ אומר האלוהים\התבונה. הטבע שייך לכולם כמו לכל האורגניזם, אתם רוצים לעשות סדר חברתי ? אוקיי תחלקו את הארץ, אבל זאת תדעו שכל הולכי דרכים, מותר להם לאכול עראי בשדות שלכם, מתנות עניים ייקחו מכם בכוח (אגב: זאת ההלכה גם היום). כלומר, אני - אומר האלוהים\התבונה – מסכים לסדר חברתי אבל בתנאי "אפס כי לא יהיה בך אביון" כי אם יהיה אביון אחד ? אז כל הקניין והחלוקה, בטל ובוטל !! אתם חוזרים להיות כמו כל האורגניזם. ולא ? רק תראו מוות כל שלוש דורות !!. כי כל שלוש דורות יש מחזוריות של הפיכות חברתיות בכל עם ועם מאז המצאת הכסף והקניין. חכמינו אמרו זאת עוד לפני אלפי שנים וזה מתקיים במציאות. תראו שדור המלחמה עוד מתנהג דיי בסדר. בדור הביניים כבר נהפכים לאגואיסטים והכסף והקניין משעבדת את ההמון. ובדור הבא כבר שוב מהפיכה ומלחמה. והנה לכם מחזוריות של מלחמות בכל שלוש דורות. זו עומק העניין שהתבונה\האלוהים משלם על שלישים ועל רביעים. כלומר כל שלוש דורות הוא נוקם ונוקם.
מי שמבין מיהו ומהו אלוהי ישראל. מבין שאלוהי ישראל זה לא איזה אישיות מיסטית ובייביסיטר של הנצרות ח"ו. אלוהי ישראל זה השכל הבינה האחדותית. התבונה (= אלוהי ישראל) אומרת לנו שהמצאת הקניין היא אמצעי למניעת מלחמות וריבים בין אנשים ועמים. אבל עם מישהו נפסד מהאמצעי הזו ? אז מחר תתאפשר עוד אחד שיפסיד ועוד אחד שיפסיד וכך עד ההפיכה החברתית הבא !! והנה לנו מוות תמידית מחזורית.
ולכן מזהיר אותנו התורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" ועוד יותר מיזה, כל זר שבא לארצינו כמו הסודנים ?! מקבל נחלה חינם !! אם כך יתנהגו כל בני אנוש בארצותיהם ?! אז אין לך שלום אמת יותר גדול מיזה !!
זאת הבסיס התבוני הפשוטה שכל אדם חייב להבין בפשטות (השנאה לתורת משה היא שטיפת מוח של אנשי ההון ושלטון בכל הדורות מהסיבה שהתורה לא מכירה בקניין ובכסף.) שאין להמציא המצאות כמו קניין אם לא דאגתה שההמצאה הזו לא יקום על יוצרם.
המוסר הבסיסי של בני אנוש חייבת להתחיל מזה. שאם יש אחד שנשללת ממנו את הטבע מסיבות קניין וכסף ?! אז על האדם הזה לא חל שום מוסר או מוסכמה אנושית כלשהי, פשוט מותר לו לגנוב ולאכול ולישון בביתך כמו המקק והעכבר. (משלי פרק ו ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב:
כל תוקף המוסרי של "לא תגנוב" היא תוצאה ישירה של המצאת הקניין. ואם המצאת הקניין שוללת ממנו את הטבע ? אז הוא כבר לא מחוייב להמצאה הטיפשי הזו (הקניין) ומותר לו לגנוב מכל הבא ליד.
כל זה הסברתי בקיצור על המצאת הקניין. ונסכם בכמה מילים.
1, אין שום מוסר וצדק לפני המצאת הקניין. לא תגנוב היא תוצאה של המצאת הקניין.
2, אין המצאת הקניין תקף לפני שהבטחנו לכל נולד קניין. לכל אלה שנשללת מהם הטבע ?! כל המוסר מתבטלת !! ואין להם שום מחוייבות לשום מוסכמה אנושית תבונית. מותר להם לקחת מה שהם צריכים. והיות שכך דורשת הטבע, אז אין מנוס ממלחמות תמידיות לנצח עד שיבוא הדור שיבין את פשטות הדברים ויתקן זאת. וזאת עומק דברי הנביא (יחזקאל פרק כ) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: כלומר, בסוף התובנה הפשוטה הזאת תשלוט בנו.
עכשיו נעבור ל'המצאת ה"כסף"
הכסף הומצא לשם חליפין. הקלה להחליף דברים, במקום שאני אתן לך מהחלב שלי ואתה תיתן לי מהחיטה שלך וכדומה. אז יותר קל לנו להמציא את הכסף.
אבל יש כשל בהמצאת הכסף. אין בטבע שום חליפין שלא נאכלת או נכחדת. לא חלב ולא חיטה ולא שום דבר בעצם. ואם כך אייך זה שהכסף - שזו רק הקלה בחליפין – נצחית ? כלומר כל מה שנשאר לך מהכסף אתה יכול לשמור לנצח. זו מתחילה לא דבר טבעי. וגם לא צודק מבחינת החליפין.
ברגע שיש לך המצאה לא טבעית ונצחית ? ועוד מולידה צאצאים = ריבית ? אז לא יעבור הרבה זמן שכל הכסף יגיע לידי אדם יחיד. ואז כל בני אנוש יהיו לו לעבדים. לדוגמא החמש בנקים בארה"ב.
יש עוד הרבה לדבר בעניין של המצאת הכסף. במיוחד היום שכל הכסף נדפס מאוויר על ידי הבנקים הפרטיים על חוב. כלומר על חשבון העתיד.
מי באמת מיצר את הכסף ? לא הכסף של הבנקים אני מדבר, אני מדבר במהות מי מיצר את הכסף בסופו של דבר ? הכסף מיוצר על ידי עמל כפים, כסף = שעות עבודה (תעיינו לעומק בספרו של אדם סמית "עושר העמים" וגם בקפיטל של מרקס). כל כסף שאדם משיג בלי לעבוד ? הוא כסף גנוב !!
נסכם את הפינה הזאת – המצאת הקניין והמצאת הכסף – בכמה מילים.
אם בתחילת התורה הבסיס המחשבתית טוענת שמשמעות החיים = עץ החיים האישית מובטחת על ידי התפתחות התבונה עד ניצחון המוות. ואת זה אפשר אך ורק בחוקי המשפחה ובדגל אישית = ברית המילה ובחלוקת היקום לכל פרט ולכל נולד. כך שכל עיסוקו של האדם תהיה אך ורק בלימוד ובחקר הטבע. כך שיזכה באמת לפתור את כל קללות האדם וגם להביא את כל הטוב האפשרי אפי' חיי נצח.
בא המצאת הקניין והמצאת הכסף ושוללת את הטבע מהאדם מראש והוא גם נולד עם חוב לאומי\חברתי מראש וגם לפני שיזכה למשהו הוא חייב להקריב את חייו למען החברה בצבא.
המצאת הקניין והמצאת הכסף כבלו את האלוהים. שאתה מתפלל לאלוהים במצב כזה זה כמו להתפלל לקיר ולאבן. הוא לא יכול לעזור לך. כל כסף שייקח מאחר וייתן לך הוא פשוט גוזל מאחר. זה לא הטבע האקראית שאפשר שהוא יתערב ויעזור כמו גשם או הצלחת הידיים העובדות או הצלחת תבונתך. כל זה לא יעזור לך עם הכסף הוא הכוח ולא האלוהים והטבע.
כוח הכסף הוא השולט ולא האלוהים. כאן שליטת האלוהים בטבע מתבטא אך ורק בעונש. ביטול ערך הראלי של הכסף בשלוש אחוז כל שנה = 21% כל שבע שנים. שזה אומר שאתה במילא מפסיד מעל עשרים אחוז מעמלך. תוסיף לזה את המע"מ כ20% אז יש לנו כ40% הפסד. תוסיף לזה מיסים והנה לך שמיטת כספים כל שבע שנים אם תרצה או לא תרצה. והנה תוסיף לזה את ההפיכות החברתיות בכל שלוש דורות. כך שגם קיים בכוח את חוקי התבונה וגם הפסיד את עולמו הנצחית שלו וצאצאיו. ואלי החברה הדמיונית תשרוד עוד כמה דורות ולבסוף כולנו יודעים ששום חברה לא טבעית לא שורדת לעולם.
לו רק קיימנו את הבסיס המחשבתית של תורת משה. אז גם ההתפתחות הטכנולוגיה היית באופן כזה שהיית לכל פרט יותר זמן וחופש ללמוד ולפתח את התבונה באנושות. נכון שחברה אימפריית של נמרוד מצליחה יותר מהר לפתח טכנולוגיות אבל במהרה באים המלחמות כמו שקרה בכל ימי ההיסטוריה. נכון שבחברה טבעית ההתפתחות יותר לאט אבל עם אורך רוח היינו משיגים הרבה יותר. כל ההוגים יודעים לומר שהחופש מביא להגות ולמדע. וכל הנביאים אמרו שהעבדות מביא חורבנות. עבדות = לטבע המקרית או לחברה או לכסף. עבדות לחברה היא גם באופן שהחברה היא דמוקרטית, ותוכיח זאת הנטל החברתית שהחברה דורשת. היא בחוצפתה דורשת שני מפרנסים למשפחה וחושבת גם לאסור להוליד יותר מ1.6 ילדים. ואם לא נקיים את דרישתה אז יש להם את המקל מהגזר. המקל = רדיפת עקרות הבית ושלילת קצבת הילדים, הגזר = הזדמנות דמיונית – שוויון היזדמניות בל"ז - אולי אתה תהיה הטייקון הבא במזל טוב.
ובכן סיסמת היהודי היא "התרופה לסרטן שתמצא מחר ?! יכולנו כבר למצוא לפני אלפי שנים" לו רק למדנו והיינו בני חורין באמת. "ניצחון המוות שימצא בעתיד ?! יכולנו כבר למצוא בהווה"
אבל כל זה רלוונטי אך ורק שאני הוא זה שיזכה לכך ולא איזה חברה דמיונית או אפי' אומה טבעית כמו היהודים. מה לי היהודים אם אני בעצמי לא יזכה לכך.
ולכן ביסוד החשיבה היהודית עומדת הכלל הבסיסי, שאני זה האדם הראשון, אני זה אברהם אבינו. אני זה יעקב אבינו, אני זה משה רבינו שחוקק לי ולצאצאי לנצח את כל תובנותיהם.
אין היהודי עושה ברית מילה כי אברהם סבו ציווה או האלוהים ציווה. הוא עושה ברית מילה כי הוא אברהם ובנו הוא יצחק. על זה הדרך אנו לומדים את התורה.
לא מעניין את היהודי האם היה אדם ראשון או היה אברהם, מעניין אותו את התובנות הבסיסיות. לא מעניין אותו האם משה כתב את התורה או אני בעצמי כתבתי לי את התורה, מעניינת אותו את עצמו ושרידותו הנצחית ואת זה הוא מקבל בתובנות התורה.
אין היהודי מקבל שום סמכות עליונה אלילית או כל חוק חברתי תבוני או מקרי. הוא מקבל את דבריו של השכל שלו שהיא כבוד האלוהים. כפי שכתוב בזוהר הקדוש "ויהי אור = השכל הגדול שהיא העומד מאחורי הפרגוד" כפי שמפרש הרמב"ם בחגיגה שכל האדם הוא כבוד האלוהים. והתורה פשוט נותנת לו את התפתחות התבונה והאנושות.
לסיכום המאמר:
לריק הוא כל ויכוחי הסרק שלנו מי כתב ומתי כתב ומי הוא הסמכות ומהי מוסרי ומהי ערך. זה לא היהדות, נקודה. סגולת היהדות ולמה היא נבחרה להיות עם סגולה היא אך ורק בגלל החובה לתת לזולת את התבונות הפשוטות של התורה ששם אנו מבינים מהי הסמכות האמיתית. הסמכות היא התבונה והכלל של הלל וקאנט, ובכדי לדעת ליישם את הכלל הזה אנו צריכים לדעת אייך התפתח המוסר והסמכות באנושות. ויש שני דרכים של ההתפתחות. 1, בכוח הנשק = כוח החברה, פעם זה המלך היום זה הרוב הדמיוני, ובשניהם שלטו ושולטים, המצאת הקניין והמצאת הכסף שהם - המצאת הקניין והמצאת הכסף - קמו על יוצרם. התוצאה היא שכל פרט מוליד לדמיון והוא והחברה נפסדים ולא שורדים, רק איזה מין חייה שהוא נקרא הומו סאפיינס שורד בכללי. היום הנו שמחים עם תקומת המערב מול הנצרות. ומחר הסינים ישמחו עם תקומתם על חשבון חורבן המערב על ידי הסינים והערבים. זה יקרה ביום שהסינים יסגרו את האשראי לארה"ב, כמו שהרוצח בב"ש רצח שלא קיבל אשראי. דמיון לוחמת עם דמיון אחרת וקם דמיון חדש. וכך זה חוזר במחזוריות תמידית. 2, יש את סגולת ברית המילה = זעקת הפרט על חירותו ושרידותו הנצחית. אבל לא מספיק ברית מילה בלי ארץ ישראל או כל ארץ שמובטח לנצח. כי אין לאדם שום ביטחון לשרידותו הנצחית בלי הטבע שהמצאת הקניין והכסף שוללים זאת מראש. ולכן לא מספיק ברית המילה האישית, היא יכולה להציל אותך כל זמן ששאר בני אנוש עוד דוגלים בחברה דמיונית של נמרוד ומשעבדים תחת אלוהי הקניין והכסף. אבל היעוד היא שכל בני אנוש יכירו בתובנות האלה ואז לכל פרט יהיה את הבסיס ואז לא נצטרך אפי' לברית המילה. שכל בני אנוש ישתחררו מאלוהי הכסף ואלוהי הקניין ואלוהי החברה ויבינו שאין לך בעולם\ביקום חוץ מצאצאיך האישים שלך לדורי דורות ?! אז מובטחת לך חירות אמיתי וחופש אמיתי ומשמעות חיים אמתיים ואושר אמיתי.
החשיבה הזאת נקראת "עולם הבא" = כל הטוב יבוא בהמשך בעתיד. תרופה לסרטן יבוא מחר וכן כל קללות האדם יבוטל ורק יישאר להתענג ביצירות ובאומנות וסתם בתענוגות.
מה שאין כן בחשיבה החברתית הדמיונית הטבע היא פונקציה של עולם הזה ועכשיו. הכל פונקציה של מקריות כמו המבול אצל נוח וכמו העבדות לאלוהי הכסף והקניין והחברה.
תפקידו של היהודי לשחרר את העבדים שבאומות. לא רק לשחרר את עצמם כגזע כחברה טבעית. עובדה שזה לא עזר להם. כי רובם בכל הדורות הפסידו את צאצאיהם לטובת ההתבוללות ולבסוף להכחדתם. קוים בהם העונש הכי מפחיד "עונש כרת" אין יהודי אחד מלפני מאה שנה שיכול לומר היום שמיטתו שלימה. ואם נחזור אחורה בזמן רוב האבות הפסידו את רוב רובם של צאצאיהם. אנחנו חייבים להבין שאין בשרידות האומה היהודית מבטיח לפרט את שרידותו. כי בסוף כל סוף האומה הטבעית היא גם חברה דמיונית. נכון היא מועילה יותר מחברה דמיונית בלתי טבעית שלא שורדת בכלל. אבל בכל זאת מה לי כמה שורדת אם לא אני בעצמי זוכה אישית בשרידות ?
ולכן, תפקידינו לתת את התובנות הפשוטות האלה לכל פרט בהומו סאפיינס ורק אז מובטחת חירות כל פרט באנושות.
מי ייתן שנזכה לכך בימינו אנו אמן ואמן.....
בברכה
Max maxmen
